עריכת הדף "ערך/מצה"

{{ניווט כללי עליון}}
== גדר שימור מצה מחימוץ ודין לישת גוי וקטן ==
עי' חדש על ה(מ)דף {{ממ|[[אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/חגיגה/כ|חגיגה כ]]}}.

== זמן אכילתה עד חצות ==
עי' חדש על ה(מ)דף {{ממ|[[אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/מגילה/כא|מגילה כא]]}}.

== אכילת מצה כל שבעה ==
האבני נזר {{ממ|[[אבני נזר/אורח חיים/שעז#ד|או"ח סימן שעז אות ד]]}} הוכיח מדברי כמה ראשונים שאף שאין חיוב לאכול מצה אלא בליל הסדר, מכל מקום האוכל מצה כל שבעה מקיים מצווה, והמצווה היא שאם אוכל לחם צריך שיהיה מצה.

והוא מקושיית הראשונים{{הערה|בעל המאור {{ממ|[[המאור הקטן/פסחים/כו/ב|פסחים כו: מדפה"ר]]}}, מאירי {{ממ|[[מאירי/סוכה/כז/א|סוכה כז.]]}} וארחות חיים {{ממ|[[ארחות חיים/סוכה/לו|הל' סוכה אות לו]]}}.}} מפני מה אין מברכים על אכילת מצה כל שבעה כדרך שמברכים על אכילה בסוכה כל שבעה. ויישבו שאדם יכול שלא לאכול פת ז' ימים ולזון עצמו באורז ודוחן וכל מיני פירות, אך אין אדם יכול לעמוד בלא שינה ג' ימים וע"כ חייב לישון בסוכה ולטייל בה. וצ"ב מפני מה לא חלקו שבסוכה יש קיום מצווה באכילתו אף כל שבעת ימים משא"כ במצה ומוכח שס"ל שאף באכילת מצה כל שבעה מקיים מצווה{{הערה|וכן למד בביאור דברי הבעל המאור, הגר"י ענגיל {{ממ|[[גליוני הש"ס/פסחים/לח/א|גליוני הש"ס, פסחים לח.]]}}.}}.

אמנם המגן אברהם {{ממ|[[מגן אברהם/אורח חיים/תרלט#יג|סימן תרלט סקי"ג]]}} כתב בשם מהרי"ל {{ממ|הל' חג הסוכות אות ב}} שאין מברכים על מצה כל שבעה לפי שאין מצווה באכילתה אלא שאין אוכל חמץ, משא"כ בסוכה שמקיים כל שעה שיושב בה מצוות בסוכות תשבו שבעת ימים. וכ"כ בשו"ת בנין ציון החדשות {{ממ|[[שו"ת בנין ציון החדשות/מו|סימן מו]]}} שבמצה הציווי הוא שלא לאכול חמץ וכמש"כ רש"י {{ממ|[[רש"י/דברים/טז#ח|דברים טז ח]]}} בשם הספרי, וכשאוכל מצה בשאר ימי הפסח לא מקיים מצווה כלל, משא"כ בסוכה כו'{{הערה|וכן למד האבי עזרי {{ממ|סוכה פ"ו ה"ה}} בדעת הבעל המאור.}}.

ודעת הגר"א {{ממ|[[מעשה רב/קפה|מעשה רב סימן קפה]]; ועי' שדי חמד מערכת חמץ ומצה סימן יד אות י}} שלא זו בלבד שמקיים מצווה באכילתו אלא שאף יש בכך מצווה לכתחילה מדכתיב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יג#ו|שמות יג ו]]}} "שבעת ימים תאכל מצות" דמשמע כל שבעה מצוה ואינו קורא לה רשות אלא לגבי לילה ראשונה שהיא חובה, הביאו המשנ"ב {{ממ|[[משנה ברורה/אורח חיים/תרלט|סימן תרלט]]}}. וכ"כ הערוך השולחן {{ממ|[[ערוך השלחן/תעה#יח|סימן תעה סקי"ח]]}} דאע"ג דאין חובת מצה רק בלילה הראשון, מכל מקום מצוה לאכול מצה כל ימי הפסח כדכתיב שבעת ימים תאכלו מצות, והא דקרו לה רשות משום דמצוה לגבי חובה רשות קרו לה, מפני שאין זה מצות עשה אלא רצון ה' שיאכלו בני ישראל מצה כל ימי הפסח.

יש שדקדקו לשון הרמב"ם שבמצוה קס"ח כתב שיש מצוה לישב בסוכה כל ז' ימי החג, ואילו לגבי מצה במצווה קנ"ח כתב: שנצטוינו לאכול מצה בלילה הראשון של פסח, משמע שאין מצווה בשאר הימים.

ובחזקוני {{ממ|פ' בא}} הזכיר את דברי המכילתא שמשמע מדבריו שיש מצוה באכילת מצה כל שבעה.

בחידושי חזון יחזקאל {{ממ|פסחים לח:}} למד שאם נאמר דין {{עע|מצה הראויה לשבעה}} ע"כ שיש מצוה לאכול מצה כל שבעה וכדעת הגר"א.

ובמצבת משה {{ממ|לרבי משה בצלאל לוריא, [[מצבת משה/מועד קטן/יט/א|מועד קטן יט.]]}} עמד על חילוק לשון התוספות {{ממ|[[תוספות/מועד קטן/יט/א|מועד קטן שם ד"ה רבי יוסי]]}} והריטב"א {{ממ|[[ריטב"א/מועד קטן/יט/א|מועד קטן שם]]}} לענין הנחת תפילין בחול המועד, שכן התוספות כתבו שחול המועד חשוב אות כיון שאוכל מצה [וכלשון שהביא המשנ"ב {{ממ|[[משנה ברורה/אורח חיים/לא#ו|סימן לא סק"ו]]}}], אמנם הריטב"א כתב שהאות הוא באיסור חמץ. וכ"כ התוספות במנחות {{ממ|[[תוספות/מנחות/לו/ב|לו: ד"ה יצאו]]}} וכן הביא הבית יוסף {{ממ|[[בית יוסף/אורח חיים/לא|אורח חיים סי' לא]]}} בשמם. וביאר, שנחלקו בנידון זה אם יש קיום מצוה באכילת מצה כל שבעה, שלדעת הריטב"א [וכן צ"ל בדעת התוספות במנחות] אין בכך מצוה ולכן הוצרך לפרש שהאות אינו באכילת מצה אלא באיסור חמץ{{הערה|ואמנם העיר על מה שכתב הריטב"א שהאות בסוכה הוא גם בקיום מצות לולב, והרי לולב במדינה אינו אלא מדרבנן, ולא מסתבר שלולב שבמקדש הוא שיחשיבו לאות גם בגבולין.}}. ובאמת הגר"א {{ממ|[[ביאור הגר"א/אורח חיים/לא#ג|סק"ג]]}} העתיק שהאות הוא באכילת מצה, והלך בזה לשיטתו שאכילת מצה כל שבעה יש בה קיום מצוה.

===אם צריך לקיום מצה כל שבעה שיעור כזית===
יש שדנו אם למצוה זו שהיא מצוה קיומית צריך כזית דוקא, דהנה לעיקר מצות מצה נחלקו הפוסקים אם יש מצוה פורתא בפחות מכזית כשאי אפשר בכזית, [ונידו"ז מובא בשע"ת ס"ס תע"ה], ויש לומר דהיינו במצוה חיובית שקבלנו שהשיעור הוא כזית ובפחות מזה אין מצוה, אבל כל שבעה שהיא מצוה קיומית זכר ללחם עוני, יש לומר דלכ"ע יש מצוה פורתא אפילו בפחות מכזית, ולענין הלכה יש שכתבו שיש להקל בשיעור כזית למצות כל שבעה ולא צריך לאכול שיעור כזית לחומרא כמו שנהגו בכזית של חיובא לפי המנהג, [תשובות והנהגות כרך ה סימן קלג].

== שלא נאפתה כל צרכה ==
בגמרא בפסחים {{ממ|[[בבלי/פסחים/לז/א|לז.]]}} איתא: יוצאין במצה הינא כו' מאי מצה הינא אמר רב יהודה אמר שמואל כל שפורסה ואין חוטין נמשכין הימנה. וכן פסק השולחן ערוך {{ממ|[[שולחן ערוך/אורח חיים/תסא#ג|סימן תסא ס"ג]]}} מצה שנאפית עד שאם פורסין אותה אין חוטין נמשכין ממנה, יוצאין בה.

ונחלקו הפוסקים אימתי נעשית בדיקה זו דעת האליה רבה {{ממ|[[אליה רבה/אורח חיים/תסא#ח|סק"ח]]}} והנודע ביהודה {{ממ|[[נודע ביהודה/תניינא/אורח חיים/פ|מהדו"ת או"ח סימן פ]]}} שרק בעוד המצה חמה אפשר לבדוק בדיקה זו אך כל שהצטננה המצה לא תועיל עוד הבדיקה, והביא הדברים המשנה ברורה ונקט כדעת האליה רבה. אמנם החזון איש {{ממ|סימן קכ סקי"ז}} נקט שהצטננה לאו דוקא אלא אף אחר שהצטננה כל שלא התייבש הבצק לגמרי ניתן לבדוק בדיקה זו.

==ברכת שהחיינו על אפייתה או קנייתה==
הכלבו {{ממ|[[כלבו/עב|ס"ס עב]]}} והמאירי {{ממ|[[מאירי/סוכה/מו/א|סוכה מו]]}} כתבו דמלשון הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/ברכות/יא#ט|פי"א מברכות ה"ט]]}} יש ללמוד שמברכין, אכן בכלבו {{ממ|[[כלבו/עב|שם]]}} הביא מהראב"ד שלא לברך 'דעשיית המצה הוא טורח וצער בעשייתה'. והרוקח {{ממ|[[ספר הרוקח/שעא|סי' שעא]]}} כתב  שאין לברך שהחיינו בעשייתה, 'שאין עשייתה היכר כי אם בשעה שאוכלה אבל בשאר ימים רשות, ובציקות של כותים או לא נשתמרה לשם מצה ממלא אדם כריסו מהם - אין היכר בעשיית המצה'.
ומש"כ שכך נראה ברמב"ם לכאורה הוא ממש"כ 'כל מצוה שהיא מזמן לזמן וכו' מברך עלי' בשעת עשייה שהחיינו וקיימנו'. [אכן יש לדקדק בדברי הרמב"ם שם, שהשמיט למצות מצה מהמצוות הבאות מזמן לזמן שמנה שם].

ובספר ראשון לציון לבעל האור החיים הק' {{ממ|ברכות [[ראשון לציון/ברכות/נד/ב#ומרן|סוף דף נד]] ד"ה ומרן}} הקשה למה אין מברכין שהחיינו על קניית מצות ומרור, לשיטת הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/ברכות/יא#ט|פי"א מברכות ה"ט]]}} שמברכים על מצוות שהם קנין, ותירץ דלא מינכר שקונה אותם למצוה. והוא כמש"כ הרוקח בטעם שאין לברך על עשייתה.

==נתינת מלח במצה==
עי' חדש על ה(מ)דף {{ממ|[[אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/גיטין/כב|גיטין כב]]}}.

{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}

[[קטגוריה:מצה]]