עריכת הדף "ערך/לשון הקודש"

{{ניווט כללי עליון}}
== למה נקראת "לשון הקודש" ==
כתב הרמב"ן (שמות ל' י"ג):

'''מחצית השקל בשקל הקדש.''' קבע לו משה רבינו מטבע כסף בישראל כי מלך גדול היה, וקרא למטבע ההוא שקל בעבור שכל המטבע במשקל שלם אין בו פחות ולא כסף סיגים. ובעבור שמשקלי הערכין ופדיון הבכור במטבע ההוא שהם קדש, וכן כל שקלי המשכן וכן כל כסף קצוב האמור בתורה, יקרא לו הכתוב שקל הקדש.

וכן הטעם אצלי במה שרבותינו קוראין לשון התורה לשון הקודש, שהוא מפני שדברי התורה והנבואות וכל דברי קדושה כולם בלשון ההוא נאמרו. והנה הוא הלשון שהקדוש ברוך הוא יתעלה שמו מדבר בו עם נביאיו ועם עדתו, אנכי, ולא יהיה לך, ושאר דברות התורה והנבואה, ובו נקרא בשמותיו הקדושים אל, אלהים, צבאות, ושדי, ויו"ד ה"א, והשם הגדול המיוחד, ובו ברא עולמו, וקרא שמות שמים וארץ וכל אשר בם, ומלאכיו וכל צבאיו לכולם בשם יקרא מיכאל וגבריאל בלשון ההוא, ובו קרא שמות לקדושים אשר בארץ אברהם יצחק ויעקב ושלמה וזולתם.

והרב אמר במורה הנבוכים (ג ח) אל תחשוב שנקרא לשוננו לשון הקדש לגאותינו או לטעותינו, אבל הוא בדין, כי זה הלשון קדוש לא ימצאו בו שמות לאבר הבעילה בזכר או בנקבה, ולא לטפה ולשתן ולצואה רק בכנוי. ואל יטעה אותך שגל, כי הוא שם אשה המזומנת למשכב, ואמר ישגלה על פי מה שנכתב עליו, ופירושו יקח אשה לפילגש.

והנה אין צורך לטעם הזה, כי הדבר ברור שהלשון קדש קדשים הוא כמו שפירשתי. והטעם שהזכיר על דעתי איננו אמת, כי מה שיכנו ישגלנה, ישכבנה, יורה כי משגל שם עצם לבעילה, וכן יכנו לאכול את חוריהם, כי הוא שם מגונה. ואם מפני טעמו של הרב, היו קורים לו לשון נקיה, כענין ששנינו עד שיקיף זקן התחתון ולא העליון אלא שדברו חכמים בלשון נקיה, ואמרו כי אם הלחם אשר הוא אוכל לשון נקי, וכן במקומות רבים. עכ"ד הרמב"ן.

וכעין זה כתב הריטב"א {{ממ|[[ריטב"א/מגילה/ב/ב|מגילה ב:]] ד"ה ותסברא}} שנקרא 'לשון הקודש' מפני שהוא כתב הקודש שבלוחות.

==למה נקראת 'אשורית'==
עי' מה שכתב בזה הג"ר יעקב מאיר ישורון דומ"צ ורשה, בספרו אמרי יעקב {{ממ|[[אמרי יעקב (ישורון)/שרשים בלשון הקודש/הוספה|סוף חלק שרשים בלשון הקודש]]}}.

== בילד שלא דיברו עמו בשום לשון ==
היעב"ץ בבירת מגדל עוז {{ממ|[[בירת מגדל עוז/בית מדות/עליית הלשון/ב|בית מדות, עליית הלשון פ"ב]]}} כתב: ואמרו שאם יגדל הילד ולא ישמע לשונות אחרים, אז יתחיל לדבר לשון הקודש מעצמו בלי למוד שהוא לשונו המוטבע בו.

ובמשנה בתרומות {{ממ|[[משנה/תרומות/א#ב|פ"א מ"ב]]}}: חרש שדיברו בו חכמים בכל מקום שאינו לא שומע ולא מדבר, וכתב ה[[רע"ב/תרומות/א#ב|רע"ב]]: וכיון שלא שמע מעולם מה שמדברים לו א"א לו שידבר.

ועפ"ז כתב היעב"ץ בספר משנה לחם {{ממ|[[משנה לחם/תרומות/א#ב|תרומות פ"א מ"ב]]}}: לא כמו שאמרו שאם יושם הילד במקום שלא ישמע שם מדברים, אז יפתח פיו לדבר בלשון הקודש מעצמו.

בשו"ת יד אפרים {{ממ|שונות סימן ל}} הביא השואל שכן אמרו בשם הרמב"ם ושאל על מקום דברי הרמב"ם, היד אפרים משיב שאף הוא שמע כן בילדותו אך לא מצא כן בחיבוריו הידועים לנו.

כך גם מבואר בספר בנין יהושע {{ממ|לרבי יהושע פאלק מליסא, אבות דרבי נתן פרק לז}}: כאשר נאמר בשם הרמב"ם, אם לא נדבר בתינוק הנולד שבע שנים שום דיבור, כאשר יגדיל ידבר מאליו לשון הקודש שהתולדה הוא מבטן.

בספר מעבר יבוק כתב: וכבר נודע ממעשה אשר אירע, כי ילד אשר לא ישמע לדבר בשום לשון, תחילת דיבורו יהיה בלשון הקודש כי בעל הטבע הטביע כן בעולמו.

בהגה"ה מרבינו עובדיה{{הערה|הגהותיו נדפסו בתוך פירוש רש"י בתנ"ך מהדורת כיס, אמשטרדם תנ"ט. ראה על כך: שם אפרים להגרא"ז מרגליות {{ממ|[[שם אפרים/שופטים/כ#מה|שופטים כ מה]]}}, שטען שיש שם דברים רבים בדויין מלב משמועות ושיחות בעלי שמועות.}} {{ממ|ישעיה לט יג}} מביא מעשה שארע במלך בן הדד שהניח תינוקות במשך שבע שנים ולא דיבר עמם בשום לשון ולסוף שבע שנים השיבו לו בלשון הקודש ולא הבינו שום לשון לעז.

בהגהות על ספר משנה תורה להרמב"ם{{הערה|נדפסו בקובץ בית אהרן וישראל {{ממ|גליון נו, כסלו תשנה}}.}} כתב שבפרקי דרבי אליעזר {{ממ|[[פרקי דרבי אליעזר/כו|פכ"ו]]}} נראה שאם נחבא הנער מיום שנולד שלא יראה לא שמש ולא ירח, שידבר בלשון הקודש. וכן מצאתי בספר מפתח רעיון כתיבת יד דף צט, וכן כתב בהדיא בספר מעבר יבק.

אמנם ספר מפתח רעיון נדפס ושם מבואר להדיא שאם ידבר אדם לשון הקודש על כרחך ששמע דיבורים בשפה זו, ולומר שידבר מעצמו בלשון הקודש אין בו לא טעם ולא ריח, ושמועות מסוג זה טובים מאד לאומרים בפנים עמי הארץ או לפני הנשים הזקנות או לפני בעלי דמיון חזק, כדי להפחידם ולייראם.

בשו"ת מים חיים {{ממ|[[שו"ת מים חיים/ב/נד|ח"ב סימן נד]]}} כתב על דבר זה כי נמצא כתוב על ספר שהולידו איזה תמימים אוהבי הבלים, עי"ש.

ומקור דבריו בפרקי דרבי אליעזר שם נאמר על אברהם אבינו: ונחבא בבית הרן שלש עשרה שנה, ולא ראה שמש ולא הירח, ולאחר שלש עשרה שנה יצא מבית הרן מדבר בלשון הקודש ומאס באלילים ומשקץ את הפסילים כו'. אך יעויין בפירוש הרד"ל [[רד"ל על פרקי דרבי אליעזר/כו|שם]] שהביא גירסאות שנחבאו עמו עוד אנשים ויתכן שלמד מהם או שרק אצלו נעשה פלא זה.

בספר אוצר נחמד {{ממ|וינה תרכ, כרך ב}} מובא ויכוח בין רבי הלל מווירונה שהסכים עם דבר זה שראו שאף אם יעמוד הילד בין אילמים מדרך הטבע הוא ידבר והלשון שיתחיל בו יהיה לשון הקודש בלא ספק, ובין רבי זרחיה ב"ר שאלתיאל חן שחלק על דבריו והגדירם כשקר בדוי אשר הוא דבר הנמנע.

לעיקר הטענה שיתכן שתהיה שפה הטבועה בטבע האדם, כתב ראב"ע {{ממ|שפה ברורה}} בדחותו את הסוברים שהלשון הארמית היא השפה הקדמונית, שאם היתה מוטבעת באדם לשון לא היה יכול ללמוד שום לשון אחרת, לפי שלשון זו המוטבעת בטבעו היתה מונעת ממנו מלקלוט שפה אחרת וע"כ שאין לשון מוטבעת בו מתחילת בריאתו.

==אם לשון הקודש הוא בכלל שבעים לשון==
עי' שדי חמד {{ממ|כללים מערכת ד' פאת השדה  כלל לח ד"ה שוב}} שמביא מחלוקת בזה.

== לעיון נוסף ==
* '''מאימתי התינוק מתחיל לדבר''' - נספח לספר סודי חומש ושאר, בההדרת הרב יעקב ישראל סטל.
* '''שפת לא שמעתי אדע''' - הרב ב. חמד - מתוך מוסף שבת קודש כ"ד טבת תשפ"א.

== כשלא שומרו בקדושה ==
החתם סופר {{ממ|[[תורת משה/בראשית/מה#יב|תורת משה בראשית מה יב]]}} כתב כי סגולת לשון הקודש שלא יתקיים באדם שאינו משמר עצמו בקדושה, שפלא גדול הוא בגלות בבל בזמן שבעים שנה נשתכח לשון הקודש והיה העם חציים מדבר כשדית ואשדודית יען כי לא שמרו עצמם בקדושה.

{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}