עריכת הדף "ערך/כוונה במצוות"

{{ניווט כללי עליון}}
==מצוות צריכות כונה או אין צריכות==
א. מחלוקת בגמרא.

ב. איך פוסקים להלכה - מחלוקת ראשונים – יש אומרים שצריך{{הערה|ר"ן}} ויש אומרים שאין צריך {{הערה|רשב"א בברכות (יג.) ובר"ה (כח: סד"ה א"ל ר"ז) ובשו"ת (ח"א שד"מ), רא"ה (ברכות יג), מאירי (ר"ה כח, פסחים קיד) רבינו דוד.}}

ג. מחלוקת בדעת הרי"ף – י"א שסובר שצריך כונה {{הערה| ר"ן בפסחים (כד: ברי"ף ד"ה גמ') ומאירי (עמ' 86 ד"ה ולענין).}} וי"א שלדעתו אי"צ כונה {{הערה|רשב"א. ועיין במלחמות ובעל המאור, ומאירי (שם 87 ד"ה יש שפסק).}}

ד. מחלוקת בדעת הרמב"ם – לגבי שופר הרמב"ם כתב שצריך כונה (שופר פ"ב ה"ד) ולגבי מצה כתב שאין כונה מעכבת (חמץ ומצה פ"ו), והמפרשים התחבטו בדעתו יעויין בנושאי כליו (שופר שם ופ"ב דק"ש), ומחידושי הרמב"ם למסכת ר"ה נראה שאי"צ כונה. וכ"כ בדעתו הבית הלוי (ח"ג נא סק"ב). והב"ח (או"ח תרנא) כתב, שלהרמב"ם אפילו צווח שאינו רוצה לצאת אינו מועיל ויוצא יד"ח. ובנו רבינו אברהם כתב (ברכת אברהם סי' לד) דסובר שבמצוות שע"י מעשה אי"צ כונה, וכך ביאר המגיד משנה (שופר שם סוף ה"ד). הכת"ס (או"ח קד) פירש דמה שבשופר הרמב"ם הצריך כונה, דנאמר לגביו "זכרון תרועה". ובשו"ת צבי תפארת (ס"ס מה) כתב דלרמב"ם לא מוכרח שכונת המצוות מן התורה.

ה. מחלוקת בדעת הרא"ש – יעויין ב"י וב"ח (תע"ה ס"ד) בביאור לשון הטור שם. ומפמ"ג (ער"ג מש"ז סק"ב) ושרשי הים (דף כט ע"ד) וב"ח הנ"ל נראה דמספקא לי'. ועי' שד"ח {{הערה|כללים מערכת מ', תחילת כלל סא, ד"ה ובדעת הרא"ש).}}

ו. הר"ן נקט דמצוות צריכות כונה מספק, ובדרבנן אזלינן לקולא, כ"כ פמ"ג בפתיחה להל' ברכות (סעיף א') ובביאור הלכה (ס"ס ס') כתב כן גם בשם עולת שבת.

ז. מחלוקת בדעת השו"ע – האם פסק שצריכות כונה מספק או מוודאי, מעולת תמיד (ריט סק"ד) ומג"א (תפט סק"ח) ופמ"ג (פתיחה להל' ברכות השחר) נראה שהוא ספק, ובהגהות הגרעק"א (ס' סק"ג) נראה שמסכים עם הפמ"ג, אך ללבוש פשוט שצריך ומדאורייתא הוא, וכן נראה ממג"א ופמ"ג (תקפט סק"ה) וא"ר (ס"ס ריג) והגר"א (ס' סק"ט). {{הערה|ויש לעמוד על הסתירות שבדברי המג"א ופמ"ג.}}

ובשו"ת עמודי אש (סי' ד' כלל ד', סוף דף כ"ז) הסיק עפ"י תוס' (ר"ה כח.), ושבילי דוד (כללי הל' ברכות) וערוגות הבושם (או"ח טז סק"ז) שמצוות צריכות כוונה בודאי ולא מספק.

ח. מחלוקת בדעת השו"ע אם בדרבנן צריך כונה – לא"ר (תפט סקי"ב) ופר"ח (שם ס"ד) ופמ"ג (בפתיחה להל' ברכות השחר) נראה דלפי השו"ע אי"צ כונה, וממחצית השקל ופמ"ג (תפט סק"ח) משמע דלשו"ע אין חילוק בין דאורייתא לדרבנן. ועי' שנות חיים בשו"ת סת"ם (סי' מח).

ט. גם למ"ד מצוות אי"צ כונה הוא רק בדיעבד, אבל לכתחילה ולמצוה מן המובחר צריך כונה – כ"כ ראשונים רבים, חלקם אף בשם הגאונים. {{הערה|הר"ן (פסחים שם ברי"ף) משם רבינו האי גאון, רשב"א (ברכות יג: ד"ה שמע), ותר"י (שם ו. ברי"ף ד"ה ורבינו), הריטב"א (ר"ה כח. ד"ה שלחו) ומאירי שם (סוד"ה יש מי), ורי"צ גאות בהל' ר"ה, ואוהל מועד ח"ב (הל' ר"ה ויוה"כ ד"א נ"ח), ועי' בטור (ס"ס תקפט).}}

ובכת"ס (או"ח קז סקט"ז) הקשה על כך, מה הוכיחו מר' זירא (ר"ה כח.) שאמר לשמשו "איכוין ותקע לי" שמצוות צריכות כונה הא פשוט שעשה כל מעשיו כמצוה מן המובחר. ומהטור (ס"ס תקפט) משמע דאכן זו גופא הראי' מרבי זירא, דלכתחילה יש לכוין במצוה אבל אם לא כיון יצא. אבל בשד"ח (כללים מ' סי' עו) למד מזה, דהרמב"ן והרז"ה שהוכיחו מר"ז שצריך כונה סוברים שאם אי"צ כונה הוא אפילו לכתחילה, ולכן אם ר"ז אמר לכוון להוציא אותו ע"כ הוא סובר שמצוות צריכות כונה. {{הערה|וצ"ע מהראשונים דלעיל שלכו"ע מצוה לכוון.}}

י. רבינו יונה בברכות (ו. ד"ה אמנם) כתב שבמצוות שבדיבור לכו"ע צריך כונה, והובאו הדברים בשתיקה והסכמה בפוסקים רבים למרות שאולי ראשונים אחרים חולקים על כך.

==רמת החיוב==

א. רבינו יונה בפסחים (קטו.) כתב שהיא מדרבנן, וכן נראה מתוס' רא"ש שם. ובערך השולחן (יו"ד קכ סוף סקט"ז) הוכיח מפוסקים דהוי מדאורייתא. וכן בספר 'מצוות הלבבות' (סי' א') כתב שהיא מצות עשה דאורייתא. ועי' שד"ח שנחלקו בזה אבות העולם, אם היא מדאורייתא או מדרבנן.

ב. י"א שבלא כונה נחשב שלא עשה כלום, {{הערה|לטו"א (ר"ה כט. ד"ה ויכוין), ס' חרדים (דף מה.), מלא הרועים (ערך מצוות צ"כ אות ט'), אהבת ציון (דרוש י') בשם אביו הנוב"י, אבי עזרי (רפ"ד מק"ש), הקדמת האגלי טל (ד"ה ובזה נבאר) בית שלמה (או"ח ר"ס טו) עפ"י רש"י בערובין (צה:-צו.) בן איש חיל (מד:)}} ויש חולקים.{{הערה| קוב"ש (ח"ב לג סק"א), עונג יו"ט (ס"ס יט סוד"ה ונ"ל), שאילת דוד, חזו"א (או"ח כט סקי"א) בית שערים (או"ח רלז). ויעוין עוד בחי' רבי שלמה היימן (ר"ה סי' ו') ושבט הלוי (ח"ד סי' ט'). [קובץ 'נזר התורה', אלול תשס"ו, עמ' שיב-ג, ועוד]. ומנחת שלמה (קמא ח"א א', תנינא ה').}}

ג. בירושלמי (ר"ה פ"ג ה"ז, פסחים פ"י ה"ג) סמכו על חזקה שהתכוין למצוה, והובא להלכה בכמה פוסקים במצוות שכל פעולתם היא רק לשם מצוה כהנחת תפילין, או שופר בר"ה וכדומה. {{הערה| רדב"ז (ח"ב תתט) ופר"ח (ס"ס תקפט, תר"ץ סקי"ד) וחיי אדם (סז ס"ח) ומשנ"ב (ס' סק"י, תקפט סקט"ז). וכן פסק בשו"ת נחלת שבעה (סי ח') אף שלא הזכיר הירושלמי. ויש שכתבו כתבו שאפילו אם יודע שבשעת קיום המצוה לא כיון מועילה חזקה זו. אך מציינים למג"א שרק אם שכח אם כיון מועילה חזקה זו. {{הערה|מטה יהודא (תקפט סק"ט) וערך השולחן (שם סק"ט)}}

==הסברא שמצוות אינן צריכות כונה==

יש מבארים שהעיקר הוא המעשה שבמצוה, {{הערה|רשב"א (ברכות יג: ד"ה שמע ישראל) ורבינו יונה (ו. ברי"ף ד"ה אמנם)}}, ויש מבארים שמסתמא התכווין. {{הערה|טו"א (ר"ה כט. סוד"ה איכוין, לב: ד"ה מתעסק) ספר החיים למוהר"ש קלוגר (סי' יד) אתוון דאורייתא (כג ד"ה עי"ל) אמרי בינה (או"ח יד) בית שלמה (או"ח טו) ארץ צבי (ח"ג א') מנחת אלעזר (ח"א לח, ח"ג לד).}} וקצת צ"ע על ביאור זה דנמצא שלפי כולם צריך כונה, וכל המחלוקת היא רק אם "בסתמא" כיוון או לא.

==כונה במצוות דרבנן==

יש מחדשים שאין צריך, {{הערה|כך מביא המג"א (ס' סק"ג) מרדב"ז (ח"ד אלף וצ"ד) ומשפט צדק (ח"ב סב), וכן נראית הסכמת א"ר (תפט סקי"ב)}} וי"א שאין הבדל וגם בדרבנן צריך כוונה. {{הערה|פר"ח (ס' שם, תעה סק"ד, תפט ססק"ד) וטו"א (ר"ה כח: ד"ה מאי לאו) וחכמת שלמה (סי' ס', תעה ס"ד) ומגן גיבורים (שלה"ג ס"ס ס') ומשנ"ב (ס' סק"י) משם הגר"א (סי' תשט, וכ"ה בסי' תפט).}} וי"א שאפילו אם בדרבנן אין צריך, יתכן שדברי נביאים נחשבים כדאורייתא לענין זה וצריך כונה. {{הערה|פמ"ג (ס' א"א סק"ג) וברכ"י (תפט סקי"ג) משם מקראי קודש (פ"ב דשופר) ומשנ"ב (תרצה סק"ד), אך יעו' בשער הציון (תרצ סקמ"א).}} ויעוין לעיל מחלו' בדעת השו"ע לגבי דרבנן.

והרדב"ז (ח"ה קכה) כתב דאדרבא בדרבנן איכא סברא להצריך כונה כדי שלא יזלזלו בה, וכן נראה מהרבה אחרונים שדוקא בדאורייתא אפשר לומר דחזקה עביד לשמה אבל בדרבנן ליכא חזקה. {{הערה| חכמת שלמה (שם) ומדבריו בשו"ת ובחרת בחיים (סי' כג ד"ה ועוד) ומשו"ת רמ"ץ (או"ח י' סקי"ג) שהובא בשד"ח (כללים מ' סוף כלל סד) מחנה חיים (ח"א כג ד"ה ואוסיף) ומנחת אלעזר (ח"ג לד)}} ובשואל ומשיב (קמא ח"ב ס"ס א) כתב שהדבר סתום דמה טעם יש בדבר לומר דבדרבנן איצ"כ. וצ"ע הסתירה שבדברי הרדב"ז, שהוא המקור להקל בדרבנן.

=== הסברא שבדרבנן אי"צ כונה ===

א. רק מספק נקטינן דמצוות צ"כ, א"כ בדרבנן יצא בלא כוונה דספק דרבנן לקולא. {{הערה|הערות לספר ראש יוסף רפ"ב דברכות עפ"י הב"ח (תעה ד"ה ומה) כתב בדעת הרא"ש. וכ"כ הפר"ח (תפט סק"ד) ופמ"ג (בפתיחה להל' ברכות השחר ד"ה עוד ראיתי) בדעת השו"ע.}}

ב. דרבנן יותר קל מדאורייתא. {{הערה|עמודי אור (סי' ד' כלל ד') ושבילי דוד (כללי הל' ברכות) וערוגות הבושם (או"ח טז סק"ז).}}

ג. כוונת המצוות היא מדרבנן ולכך אין בה את הכלל דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, אך טעם זה הוא רק לסוברים שהיא מדרבנן. {{הערה|הלכה ברורה סי' ס' בירור הלכה סקי"א, משמש צדקה (או"ח כט) ובית יצחק (ח"ב מאה"ע דף צה:).}}

ד. בדאורייתא העיקר הוא הכוונה, דהחפץ לשם יתברך הוא שאמר ונעשה רצונו, וכל שאינו מתכוין מה מועיל, אבל בדרבנן שהוא רק שלא תשתכח תורת מרור בזמן הזה, א"כ כל שאכל יצא אף שלא התכוין למצוה. {{הערה|שואל ומשיב קמא (ח"ב ס"ס א') לענין מרור בזמן הזה שמדרבנן.}} אך ביאור זה תקף רק במצוות שהם "שלא תשתכח תורת".

==הנאה ככונה==

בראשונים נמצא דרך מחודשת שבמצוות שיש בהם הנאה, אין הכוונה מעכבת. {{הערה|רש"י בר"ה (כח סוף ע"א) ור"ן שם (ז: מדפי הרי"ף סד"ה לפיכך) בדעת הרמב"ם והובא בכס"מ (פ"ב דשופר ה"ד), ומאירי (שם) בשם יש מי שמודה, ורבינו מנוח (פ"ו מחמץ ומצה) בשם הראב"ד בכתוב שם (סוף פ"ג דר"ה), והכלבו (סי' סד)}} והשו"ע פסק כן להלכה למעשה לענין אכילת מצה (תעה ס"ד). ועי' ס' המפתח (שופר שם).

בדעת הרמב"ם יש מחלוקת אם הנאה מועילה ככוונה או לא {{הערה|הר"ן וכס"מ הנ"ל כ"כ בדעת הרמב"ם, וכן נראה שזו כוונת המאירי שם, אכן בשער המלך (פר"ח מלולב ה"א, ח"א רפ טור ב') ושו"ת הגרעק"א (קמא סי' קכט) והעמק שאלה (קנד סק"ב, ח"ג עמ' רלז) למדו דלרמב"ם גם בשופר איכא הנאה, ועכ"ז כתב דבלא כונה לא יצא.}}

==כונה שלא לצאת [כונה הפכית]==

יש אומרים שיוצא למרות שמכוין שלא לצאת {{הערה|הרא"ה שהביא ב"י (ס"ס תקפט), רבינו פרץ (פסחים ז: עירובין צה.), ריטב"א (ר"ה כח. ד"ה שלחו), והב"ח (או"ח תרנא) כתב כן בדעת הרמב"ם, והפמ"ג בראש יוסף (ברכות יג. ד"ה דע) כתב שכך דעת השו"ע במצוות שיש בהם הנאה. וכן נראה מתוס' רא"ש בפסחים (קטו.) אף שצ"ע מדבריו דלהלן. ובישועות יעקב (לד סק"ג) כתב דהרבה פוסקים הכי ס"ל. וע"ע בפנ"י (ר"ה כח. ד"ה שלחו לאבוה דשמואל) ודברי מלכיאל (ח"ה ס"ס ו'), גאון יעקב (עירובין צה.) וכת"ס (או"ח קז סק"ז) ובית יצחק (או"ח ו' סק"ד).}} וי"א שהוא כך רק במצוות שיש להם שיעור קצוב כשופר ולולב, שבכוונה שלא לצאת לא יצא אף למ"ד אי"צ כוונה, אבל מצוות שיש להם משך זמן יוצא בעל כרחו, דאין זה בסמכות האדם להפקיע עצמו ממה שחייבתו תורה. {{הערה|עונג יו"ט (ס"ס יט) וחלקת יואב ח"א (או"ח לג ד"ה ועוד ראיה) ודבר אברהם ח"א (טז סקכ"ט). ויש לדון בדבריהם לסברת הטו"א שבמצוות ששיעורם קצוב "סתמם לשמה", ואמנם בחלקת יואב כתב דברים הנ"ל להדיא שלא כהטו"א, אך יש ליישב דגם מצוות ש"סתמא לשמה" הוא רק באינו מכוין כלום אבל מכוין שלא לצאת איך נאמר "סתמא לשמה".}} י"א שאינו יוצא, {{הערה|ר"ן בר"ה (ז: ברי"ף ד"ה אבל) ורבינו יונה בברכות (ו. ברי"ף ד"ה ורבינו שמואל) הביאו לרבינו שמואל שאינו יוצא אף למ"ד מצוות אי"צ כוונה, וכ"כ בשו"ת הרשב"א (ח"א תנח) ורבינו ירוחם (נ"ה ח"ד, מג ע"ד) והמאירי בר"ה (כח סוד"ה יש מי) ובסוכה (מב.) ותוס' שאנץ ותוס' רבינו פרץ בפסחים, וכן נראה מתוס' ורא"ש (סוכה לט., פסחים) ואור זרוע (ח"ב שיג) שבלי הלקט (סי' שסו) שכ"כ גבי לולב לכוין שלא לצאת עד אחר ברכה.}} ושכך הוא דעת השו"ע. {{הערה|מט"י (תרנא ס"ה) מלכי בקודש (תעה ס"ד) ומאמר מרדכי (שם ססק"ט).}} וכך נקטו רוב הפוסקים {{הערה|אלא שיש שנראה מהם שחשבו שרק הרא"ה סובר דיוצא בעל כרחו.}}

===סברת הדין===
האחרונים דנו דן בזה מצד "לא אתי דיבור ומבטל מעשה". {{הערה|מחזיק ברכה (תלב סוף סק"ז) בשם הרמ"ע מפאנו, וכ"כ בישועות יעקב (לד סק"ג) ובשו"ת הרמ"ץ (או"ח י' סקי"ד).}} ועפ"ז כתב בערך השולחן (תפט ססק"ה), דא"כ במצוות שבמחשבה הכל מודים שכוונה זו תועיל לא לצאת ידי חובתו.

==כונה במצוות שעיקרם בתוצאה==

בהרבה אחרונים נמצא סברא זו שבמצוות שעיקרם בתוצאתם אין כונה מעכבת. {{הערה|שו"ת עץ החיים להגר"ש קלוגר זצ"ל (סי' נד ד"ה ובהכי) בעש"ט (תרומה א') שו"ת שערי דעה (ח"א נז, ח"ב יז) קוב"ש (כתובות אות רמט, ח"ב כו סק"ו, לג סק"א) חמש ידות (יד ב' ס"ס ו' בהגה"ה), וכעי"ז בפני שלמה (ב"ב ח:) ואמרי בינה (או"ח יד).}}

==כונת המצוות במצוות של פרסומי ניסא==

הרבה כתבו דבמגילה לכו"ע צריך כוונה משום פרסומי ניסא. {{הערה|רדב"ז (ח"ה קכה) ופר"ח (תקצג סקי"ג) וראשון לציון לבעל האוה"ח הק' (מגילה יח:) ומעשה רוקח (פ"ב ממגילה ה"ה) וחזון יחזקאל (פסחים קיד.).}} וצריך ביאור למה א"א לפרסם נס בלא כונה, וכן כתב בהתעוררות תשובה (ח"ב ו') דבמגילה אי"צ כונה, שגם בלא כונה מתקיימת תכלית המצוה שהיא פירסום הנס. אכן בראשון לציון (ראה הערה) כתב דבעי כונה משום '''הרגש הנס''', וממילא אם לא התכוין למצוה אין להרגש הנס.

והנה גם המגיד משנה (מגילה שם) כתב "ואולי שהכל מודים במגילה" [=דצריך כונה], וכן בטו"א למגילה כתב שבמגילה לכולי עלמא צריך כוונה, והוכיח כן מהסוגיא שם, אבל הם לא כתבו שהוא בגלל שהיא פרסומי ניסא.

ויש מהפוסקים שכתבו, דבמגילה צריך כונה דדברי קבלה כדברי תורה לענין זה. {{הערה|שער הציון (תר"ץ סקמ"א) בשם ישועות יעקב, פמ"ג בפתיחה כוללת (ח"ג סק"ה), אמנם בשעה"צ שם כתב דלהלכה (ס' סק"י) אין חילוק בין דאורייתא לדרבנן. והמשנ"ב (ס"ס תרצב) הביא לפמ"ג דמגילה ד"ק היא לענין ספק דרבנן לקולא.}}ולדרכם אין ראי' משם למצוות של פרסומי ניסא.

==כונה בשוטה==

בלח"מ (פ"ב משופר ה"ד) מחדש דמכיון ששוטה אינו בר כונה - אין כונה מעכבת בו, ודייק כן מלשון הרמב"ם (חמץ ומצה פ"ו ה"ג) דהשוטה לא יצא יד"ח לפי שהוא '''פטור מכל המצוות''', ומדלא כתב דהוא משום שאינו '''מכוין למצוה''' ש"מ שאין כונה מעכבת בו. [וצ"ע, די"ל דעדיפא נקט].

==כונה בגדול עומד על גביו==

הלבוש (יו"ד א') כתב דהא דמותר לו לשחוט הוא רק אם גדול עומד ע"ג משום שהגדול מצוות על השחיטה, אמנם לחת"ס בחי' סוגיות (רה כח. ד"ה אלא שכפאוהו פרסיים) פשוט דגדול עומד ע"ג מועיל רק לענין כונת "לשמה" אבל לא לענין כונת המצוות.

== בסוכה ==
ע"ע {{עע|סוכה}} {{ממר|[[ערך/סוכה#כוונתה|פ' ישיבה בסוכה - כוונתה]]}}.

{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}