עריכת הדף "ערך/בחריש ובקציר תשבות"

{{ניווט כללי עליון}}
בפרשת כי תשא (שמות ל"ד כ"א-כ"ב) נאמר: "ששת ימים תעבד וביום השביעי תשבת, בחריש ובקציר תשבת. וחג שבעת תעשה לך בכורי קציר חטים, וחג האסיף תקופת השנה".

== פשטיה דקרא ==
מכיון שתחילתו של פסוק כ"א עוסק ביום השבת (ולא בשנת השמיטה), ממילא גם האמור בסופו "בחריש ובקציר תשבות" בפשוטו של מקרא על שבת נאמר.

ולשון הרשב"ם (שם): "'''בחריש ובקציר תשבות.''' שהיא חשובה וצריכה לבריות, וכל שכן שאר מלאכות". ודומה לזה לשון הרמב"ן (שם): "'''בחריש ובקציר תשבות.''' על דרך הפשט הזכיר חריש וקציר, שבהם עיקר חיי האדם".

== הדרשות ==
למרות שפשוטו של מקרא "בחריש ובקציר תשבות" מלמדנו שלא לחרוש ושלא לקצור ביום השבת, וכדלעיל, מכל מקום הוא אומר דרשני, כי הוא מיותר, וכמו שילפינן (ממספר מלאכת מלאכת האמור בתורה או ממלאכות המשכן) שאר אבות מלאכות אע"פ שלא נתפרשו בקרא להדיא, כך [[ערך/חורש|חורש]] ו[[ערך/קוצר|קוצר]] לא היו צריכים ליכתב להדיא, אם לא שיש כאן איזה דרשא.

במשנה במסכת שביעית פרק א' (סוף משנה ד') איתא{{הערה|וכעין זה איתא בברייתא (ראש השנה ט' א'): "'''בחריש ובקציר תשבת, רבי עקיבא אומר אינו צריך לומר חריש וקציר של שביעית שהרי כבר נאמר שדך לא תזרע וגו' אלא חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית, רבי ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה'''". וברייתא זו גם במסכת מכות (ח' ב') בלשון זה: "'''בחריש ובקציר תשבות, רבי עקיבא אומר אינו צריך לומר חריש של שביעית וקציר של שביעית שהרי כבר נאמר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור אלא אפילו חריש של ערב שביעית שנכנס לשביעית וקציר של שביעית שיצא למוצאי שביעית, רבי ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה'''".}}: "שנאמר בחריש ובקציר תשבות, אין צריך לומר חריש וקציר של שביעית, אלא חריש של ערב שביעית שהוא נכנס בשביעית וקציר של שביעית שהוא יוצא למוצאי שביעית. רבי ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר".

כלומר, נחלקו ת"ק (רבי עקיבא) ורבי ישמעאל מה דורשים מהמילים "בחריש ובקציר תשבות". לפי רבי עקיבא לומדים מזה שני חידושים בהלכות שביעית (וכאילו מוציאים הפסוק מפשוטו, מיום השבת לשנת השמיטה). ולפי רבי ישמעאל הפסוק עדיין מדבר כפשוטו על יום השבת, ולומדים ממנו חידוש בהלכות שבת, שקצירת העומר דוחה את השבת.

לשון הירושלמי (ריש מסכת שביעית): "כתיב ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות, וכתיב בחריש ובקציר תשבות, מה אנן קיימין, אם לענין שבת בראשית והלא כבר נאמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ואם לענין שבתות שנים והלא כבר נאמר שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך, אלא אם אינו ענין לשבת בראשית ולא לענין שבתות השנים תניהו ענין באיסור שני פרקים הראשונים, בחריש ובקציר תשבות, בחריש שקצירו אסור ואיזה זה זה חריש של ערב שביעית שהוא נכנס לשביעית, ובקציר שחרישו אסור ואיזה זה זה קציר של שביעית שהוא יוצא למוצאי שביעית".

{{שולי הגליון}}

{{ניווט כללי תחתון}}