עריכת הדף "ערך/בדיקת חמץ"

{{ניווט כללי עליון}}
'''בדיקת חמץ''' היא מצוה על חיפוש חמצו של אדם קודם פסח, החיפוש נעשה מעיקר הדין בליל י"ד ניסן, לאור הנר. נחלקו המפרשים אם עיקר החיוב מדאורייתא או מדרבנן.

== מקור החיוב ==
משנה פסחים {{ממ|[[בבלי/פסחים/ב/א|ב.]]}} "אור לי"ד בודקין את החמץ לאור הנר". ובגמרא {{ממ|[[בבלי/פסחים/ד/ב|ד:]]}} מבואר לכאורה שהחיוב הוא מדרבנן ומדאורייתא סגי בביטול{{הערה|ולכן גם נשים ועבדים נאמנים על ביעור חמץ.}} 

== מדאורייתא או מדרבנן ==
בפשטות דעת רש"י {{ממ|[[רש"י/פסחים/ב/א|פסחים ב.]]}} שעיקר חיוב בדיקה מדאורייתא, וכן דעת המאירי והריטב"א. ובמקור חיים {{ממ|[[מקור חיים/אורח חיים/תלא|סימן תלא]]}} ביאר טעם הדבר אף שלא מצינו בתורה חיוב בדיקה, שהוא כמו חיוב בדיקת פירות שדרכן להתליע שחייב מדאורייתא לבודקן כדי שלא יעבור איסור כמבואר בשו"ע {{ממ|[[שולחן ערוך/יורה דעה/פד#ח|יו"ד סימן פד ס"ח]]}}{{הערה|והעירו, שבבדיקת חמץ יש ברכה משא"כ בבדיקת תולעים, וביארו שעיקר החיוב מדאורייתא הוא כבדיקת תולעים, אלא שתקנו חז"ל שיהיה מעשה הבדיקה מצוה והיא מצוה מדרבנן ומברכים עליה כמצוה דרבנן.}}.

דעת התוספות {{ממ|[[תוספות/פסחים/ב/א|פסחים ב.]]}} שמדאורייתא סגי בביטול בעלמא ודין הבדיקה הוא מדרבנן שמא יבוא לאוכלו.

== טעם שלא סמכו על ביטול ==
והטעם שחכמים תקנו בדיקה ולא סמכו על הביטול דמהני מדאורייתא: בתוס' {{ממ|[[תוספות/פסחים/ב/א#אור|ב. ד"ה אור]]}}, כתב שהטעם הוא שמא יבוא לאוכלו בפסח אף שביטל. וחמיר משאר איסורי הנאה כי פה לא בדיל מיניה כל השנה. ועוד כתב "שאני חמץ שהחמירה בו התורה לעבור בבל יראה ובבל ימצא, החמירו חכמים לבדוק ולבערו אפילו היכא דבטלו משום דלמא אתי למיכליה". ועמש"כ בשו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תקמ"ו.

== אם בדיקה מועילה מדאורייתא לבדה ==
רש"י כתב שבודקין את החמץ כדי שלא לעבורבבל יראה ובבל ימצא. והתוס' הקשו עליו דמדאורייתא בביטול סגי, והר"ן כתב שכוונת רש"י לומר דמדאורייתא סגי בביטול או בבדיקה, וכל אחד לבדו מספיק. וכ"כ גם מאירי ומהר"ם חלאוה, וכך משמע בחינוך {{ממ|[[ספר החינוך/ט|מצוה ט']]}} וכמ"ש המנחת חינוך {{ממ|[[מנחת חינוך/ט|שם]]}} (ובחידושי הגר"ש רוזובסקי כתב שגם הראשונים שהקשו על רש"י ס"ל כך כי הקשו רק משום שכבר ביטל קודם לכן).

== הבודק צריך שיבטל == 
בגמרא בפסחים {{ממ|ב[[בבלי/פסחים/ו/ב|ו:]]}} מבואר שהבודק צריך גם לבטל את החמץ, שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתו עליה (וישתהה רגע מלשורפה. רש"י){{הערה|בהו"א שם מובא טעם נוסף משום פירורין, אלא שהגמרא דוחה שהם אינם חשובים, ואי אפשר לומר שכיון שמשמר את ביתו נמצא שמשמר אף את הפירורים ומחשיבן בכך, שהרי לענין סופי ענבים ומשמר שדהו מחמת תאנים מבואר שאם אינו חפץ בסופי הענבים, הרי הם הפקר ופטורים ממעשר אף שלמעשה משתמרים.}}. 

==חמץ שלא מצאו==
היה חמץ בביתו, ובדק ולא מצאו, האם עובר על איסור: הר"ן ריש פסחים כותב שהתנא של המשנה לא הצריך ביטול לחמץ לאחר הבדיקה, ורק בגמ' התחדש שצריך לבטל לאחר הבדיקה שמא ימצא חמץ בפסח, וכתב שם רש"י שמא ישהה את מה שמצא מלבערו ועובר ע"ז, וכתב הר"ן דהיינו מכאן ולהבא, דאין לומר שעובר למפרע כי סמכינן על החזקה וכיון שבדק במקומות שרגיל להיות שם חמץ ולא מצא, פטור על זה. וב'אור גדול' על המשניות תמה מנין שלא עובר למפרע, ומה בכך דשרי לסמוך על החזקות הרי מכל מקום ייחשב כעובר בשוגג, וכמו בכל דבר שסומכים בו על רוב או חזקה והתבר אח"כ שכן יש בזה איסור. ועמש"כ לבאר את הר"ן בחי' הגרב"ד פוברסקי ריש פסחים.

== הנחת פתיתים ==
הרמ"א {{ממ|[[שולחן ערוך/אורח חיים/תלב#ב|סימן תלב ס"ב]]}} הביא דברי הכלבו: ונוהגים להניח פתיתי חמץ במקום שימצאם הבודק כדי שלא יהא ברכתו לבטלה. והוסיף: ומיהו אם לא נתן לא עכב דדעת כל אדם עם הברכה לבער אם נמצא.

בביאור הגר"א {{ממ|[[ביאור הגר"א/אורח חיים/תלב#ט|סק"ט]]}} הוכיח מדברי המשנה שאם לא בדק לפני הפסח יבדוק בתוך הפסח, ודעת השו"ע שרק על הבדיקה שאחר הפסח אין מברכים ומשמע שבתוך הפסח מברכים אף שאסור להניח פתיתי חמץ. 

ובביאור מחלוקתם ביארו שמחד גיסא אפשר לומר שבדיקת חמץ על הספק נתקנה שמא יש חמץ ועד כמה שלא ימצא חמץ נמצאת ברכתו לבטלה. ומאידך יש לפרש שמצוות הבדיקה היא על עצם מעשה הבדיקה והחיפוש ואם כן קיים מצוה זו ועליה בירך.

;מנין הפתיתים
האר"י כתב שיניח עשרה פתיתים והביא דבריו המשנה ברורה {{ממ|ס"ק יג}}. ובקב הישר {{ממ|[[קב הישר/פט|פפ"ט]]}} כתב: וקבלה היא בידי מן רבותי, שהיו מצווים להניח חמץ בעשרה מקומות, נגד עשרה מכות שהביא הקב"ה על המצרים.

;הטעם שלא נראה כחוכא ואיטלולא
הטעם שאינו נראה כחוכא אף שהוא עצמו מניחם ומה שייך חיפוש באופן זה, ביאר הרב מטשעבין {{ממ|שערי שלום, ח"ב עמ' עה; בצלו חמדתי עמ' קלג; שיעורי קנה בושם, פסח, עמ' כז, כהלכות הפסח, עמ' יא}} בשם השען מהעיר דאמבראווא, ע"פ הילפותא לבדיקה בנר המבוארת בגמרא בפסחים {{ממ|[[בבלי/פסחים/ז/ב|ז:]]} מחיפוש הגביע באמתחת בנימין, והרי שם הממונה הוא שהחביא את הגביע ואעפ"כ נקטה התורה לשון 'ויחפש' הרי שאף באופן זה שייך לשון חיפוש.

{{שולי הגליון}}


{{ניווט כללי תחתון}}

[[קטגוריה:בדיקת חמץ]]