עריכת הדף "עקידת יצחק/לא"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
{{מרכז|{{גופן|6|וילנא|'''השער האחד ושלשים'''}}{{ש}}יבאר איך נבנה בית ישראל על תכונת עולם העליון בכללו וחלקיו להיות מרכבת המשנה לו ית' להנהגת ההשגח' וצורך המצאם בשלמותם:{{ש}}{{גופן|4|דרוגולין|'''ויעלו ממצרים וכו' עוד יוסף חי וכי הוא מושל וכו':'''}}}}
אמר רבי יהודה ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל ובקולרין ועשה הקב"ה כמה עלילות כדי שירד שם שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קה#|תהילים קה]]}} לעבד נמכר יוסף ויקרא רעב על הארץ. וכל כך למה ויבא ישראל מצרים א"ר פנחס משל לפרה שהיו רוצין למשוך אותה למקוליס שלה ולא היתה נמשכת מה עשו משכו את בנה תחלה והיא רצה אחריו כך עשה הקב"ה כדי שירד יעקב אבינו למצרים שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/הושע/יא#|הושע יא]]}} בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה {{ממ|שוח"ט תהלים ק"ה}}.
{{ביאור|{{מרכז|'''מבוא'''}}
{{ש}}קורא נחמד! בטרם אחל לבאר דברי הרב ז"ל בשער הזה, צריך אני להקדים לך בקוצר מילין דעת התוכניים הקדמונים בציור העולם ומלואו, כי עי"ז תבין יותר דבריו פה ובשערים הקודמים ושיבואו, במה שדבר על ענין הגלגלים וד' יסודות ותנועותיהם.
{{ש}}הנה החכמים הקדמונים חשבו, כי הארץ היא באמצע העולם, וסביב לה יתנועעו כל גלגלי שבעה כוכבי לכת , הא' היותר קרוב לה הוא הירח, ולמעל' ממנו גלגל כוכב , ולמעל' ממנו גלגל נגה והוא הכוכב הנקרא כן בעבור זהרו ונועם אורו, למעל' ממנו גלגל החמה, ואח"כ הכוכב החמישי הנקרא מאדים בעבור אדמימות אורו, גם בעבור שפועל בעת ממשלתו לחמם דם בני אדם ולעשותם נוטים אל הרציח' ושפיכת דמים {{ממ|כמאחז"ל האי מאן דנולד במזל מאדים וכו'}} ולמעל' ממנו גלגל כוכב הנקרא צדק הנקרא בעבור פעלו בעת ממשלתו ליישב דעת בני אדם, ולעשותם נוטים בטבעם לעשות צדק ומישרים {{ממ|עיין מכל זה גם לקמן שער. ל"ד,}} ולמעלה ממנו גלגל הכוכב השביעי שנקרא שבתאי בעבור שמקיף את הארץ לאט לאט בזמן יותר מכ"ט שנה, עד שנרא' כאלו הוא שובת ואינו הולך כלל, ולכל אחד מכוכבי לכת אלה ייחדו הקדמונים ממשלת יום אחד בשבוע
{{ש}}[עיין שבת דף קכ"ט ע"ב וברש"י שם שמשמע שגם בשעות כל יום ויום, מיום ד' שנחלו בו המאורות מושלים השבע' כוכבי לכת אלה זה אחר זה:] יום א' לחמה, יום ב' ללבנה, יום ג' למאדים, יום ד' לכוכב מערקור, יום ה' לצדק, יום ו' לנוגה, יום ז' לשבתאי, וכאשר יורו על זה גם שמות רוב ימי השבוע בלשון צרפת וקצת משמותם בל' אשכנזית, והנה תנועות והיקף כל ז' גלגלים אלה היא ממערב למזרח, רק יתחלפו בנטותם קצתם יותר לצד מזרחית צפונית, וקצתם יותר לצד מזרחית דרומית מלבד זה חשבו כי בגלגלי קצת הכוכבים האלה יש עוד גלגל קטן קבוע והכוכב בתוכו כזה {{תמונה להוספה}} וגלגל קטן זה שאינו מקיף הארץ, נקרא גלגל שאינו מקיף העולם או גלגל יוצא מרכז, ר"ל שאין הארץ מרכזו , [ומס' יד החזק' פ"ג מה' יסודי התורה יודע לך יותר מזה ע"ש] ולמעל' מז' הגלגלים אלה גלגל שמיני אשר בו קבועים לפי דעתם כל שאר הכוכבים הקימים במקום אשר נראה ברקיע השמים ולמעל' מכולם גלגל תשיעי שאין בו כוכב כלל והוא נקרא גלגל היומיי והוא מקיף בכל יום את פני הארץ בי"ב שעות היום ממזרח למערב, ובי"ב שעות הלילה יסוב לאחורי הארץ מצד אחר ממערב למזרח, ובהקיפו זה יכריח גם את כל הכוכבים והגלגלים האחרים הנמצאים בתוך גבולו, להקיף עמו את הארץ ממזרח למערב, ומסבובו זה הנעשית במהירות גדולה ומרוצה חזקה [עיין למעל' דף מ"ו ע"א כי שם באר הרב ז"ל סיבת מהירת מרוצתו זאת בעבור היותו רק גוף שטחי עגול וכל כוכב וגוף עב אין בתוכו.] יתהוו השתנות היום והלילה, וחילופם התמידי, ואותו גלגל היומי חלקו בהקיפו לי"ב חלקים, וקראו שם לכל חלק וחלק לפי תמונת הצורה שתראה תחתיו מחיבור כוכבי שבת הקבועים בגלגל הח', ואלו שמותם: טלה. שור. תאומים. סרטן. אריה. בתולה. מאזנים. עקרב. קשת. גדי. דלי. דגים. והשמש בהקפו את הארץ פעם א' בשנה, תשכון ותתעכב בתנועת' תמיד חודש ימים. תחת אחת הצורות האלה הנקראים בכלל בלשון אשכנז בשם, ולמטה מגלגל הירח יקיף הארץ יסוד האש הדק יותר מכל היסודות, ואחריו יסוד האויר, ותחתיו יסוד המים ויסוד הארץ למטה מכולם, ומארבע יסודות אלה מחוברים ומורכבים כל הגופים אשר למטה מרקיע, ואמרו עוד כי כל דבר שואף ומשתוקק לבוא אל מקורו ע"כ אם יזדוק איש אבן ושאר חלקי עפר או מים למעל', יפלו תמיד למטה, יען כי עם יסוד העפר והמים, שהם מקורם, ובהיפך יעלו תמיד האויר ושלהבת אש למעל', יען כי שם ישכנו יסוד האויר והאש. - אפס התוכניים האחרונים אשר ע"י כלי ההבטה הגדול', אשר המציאו החדשים מקרוב, נפקחו עיניהם לראות גדולות ונצורות, אשר לא נודעו לראשונים ממפלאות תמים דעים אשר פעל ועשה בעולמו שברא, חולקים על זאת, ואומרים כי ברחבי הבריא' הנעלמת מעין כל חי, יש כוכבים ועולמות אין מספר, אשר בראם הי"ת ביכלתו שהיא לבלי תכלית, ורק בגבול ראותינו לבד, ר"ל בחלק האויר השמימי הקרוב לנו והנרא' ממנו באמצעות כלי ההבטה, מצאו כבר עד עתה י"ב כוכבי לכת הסובבים סביב השמש שהיא מרכזם, וממנו לבד יקבלו אורם, כי כולם הם גופים עכורים {{ממ|ורק בעבור זה ישליכו קרני השמש אשר יופיע עליהם מנגד, לאחור ויאירו לנו בנגהם (עיין מה שכתבתי מענין זה גם בביאורי לשער כ"ט}}, ולקצת מכוכבי לכת אלה, יש עוד כוכבי לכת קטנים אחרים המלוים אותם בסיבובם את השמש, ונקראים בעבור זה משרתים או ירחים , ואלו שמות י"ב הכוכבים האלה, וסדורם. הכוכב היותר וקרוב בהקיפו אל השמש הוא כוכב מערקור, המקיף את השמש בפ"ז ימים יכ"נ ורביעית שעה, ואחרי נוגה ווענוס וזמן הקיפו רכ"ד ימים ט"ז ושלש רביעית שעה, ואחריו הארץ אשר גם היא כוכב לכת , המקפת את השמש בשס"ה יום וששה שעות, ועמה הולך הירח המקיף אותה בכ"ט יום י"ב שעות ותשצ"ג חלקים, ואחרי הכוכב מאדים מארס, וזמן הקיפו שש מאות ופ"ו יום כ"ג שעות ומחצ', ואחריו ילכו כמעט במרחק שוה מן השמש חמשה כוכבי לכת קטנים, ואלו שמותם, לפי סדר קרבתם אל השמש, הא' כוכב שנתגלה בשנת ה' תקס"ז בי"ט לחודש אדר שני, הב' כוכב שנתגלה בט' כסלו ה' תר"ד הג' כוכב שנתגל' בכ"ה אלול התקס"ד, הד' כובב שנתגל' בט"ז שבט התקס"א, והה' כוכב שנתגל' בכ"ד אדר שני התקס"ב, וזמן היקף וועסטא י"ג מאות וכ"ו יום, ושל אסטראא אלף תקכ"ד יום, ושל יונא אלף תקצ"ג יום ושל צערעם אלף תרפ"א ושל פאללאס אלף תרפ"ו יום ומחצה {{ממ|גם בשנה שעבר' התר"ז נתגלה עוד כוכב אחד, אך שמו שהושם לו מהתוכניים וזמן הקיפו לא נודעו לי עוד,}} ולפי דעת החכם התוכן היו כל ככבי לכת הקטנים האלה לפנים מחוברים יחד לכוכב אחד, ורק ברצון הבורא יתב' ומסבה בלתי נודעת לנו, נתפרדו והיו לכמה כוכבים. - אחריהם כוכב צדק יופיטער, המקיף את השמש בד' אלפים של"ב יום וי"ד שעות {{ממ|שהוא כמעט י"ב שנה}} ולו ארבעה ירחים אשר יסובבוהו בזמנים שונים, הראשון במ"ב שעות, השני בפ"ה שעות. השלישי בז' יום וד' שעות. והרביעי בט"ז יום וט"ז שעות. ומלבד הקפתם אותו ילווהו אותו ג"כ בהקיפו את השמש, ואחריו כוכב שבתאי. סאטורנוס, המקיף את השמש בכ"ט שנה ומחצה, ולי שתי טבעות דקות מסביב לו, ושבע' ירחים אשר יקיפוהו, הראשון בכ"ג שעות, הב' בל"ג שעות. הג' במ"ה שעות, הד' בשני ימים וי"ח שעות, החמישי בד' ימים וי"ב שעות, הששי בט"ו ימים וכ"ג שעות והשביעי בע"ט יום וח' שעות, ואחריו כוכב שנתגל' בשנת התקס"א ע"י החכם הערשעל, והוא מקיף את השמש בזמן קרוב לפ"ח שנה. וכן מצאו התוכניים האלה כי כמו שהארץ תסוב בכל יום פעם אחת סביב ציריה וקוטביה, אשר מזה ותהוה חילוף היום והלילה בכל חלק וחלק ממנה, כי בהיותו מכוון נגד השמש יהי' אור ויום לו, ובהיות אחוריו נגד השמש יהי' חשך ואפיל' לו, כן יסובו כל ככבי לכת סביב קוטביהם, בזמנים שונים, ורובם בזמן יותר קצר מזמן סיבוב הארץ, וע"כ תקטן מדת היום והלילה שלהם משלנו, וע"פ הדברים האלה תבין מעצמך, כי רק בבחינתנו יושבי הארץ, יקרא הירח אשר יאיר לנו בלילה יותר מכל שאר הכוכבים, בתורתנו הקדוש' גם בשם אור גדול, אף שבאמת מדת גופוי קטנה מרוב שאר כוכבי לכת, כי בכל זאת בעבור היותו קרוב אלינו מאוד יגדל אורו אלף פעמים מאור שאר הכוכבים להאיר לנו בלילה כשמש ביום, ואף שבאמת הוא רק גוף עכור המקבל אורו רק מהשמש ומחזירו לאחור מנגד עלינו, וע"כ כאשר רצה הכ' לספר בפרטות רק בריאת ותיקון הארץ מתחת וכל המגיע לה וליושביה מבלי שום בחינה אל שאר הכוכבים והעולמות שברא הי"ת ג"כ אז {{ממ|אשר בריאתם הכללית נכללת רק במאמר "בראשית ברא אלהים את השמים" ובמאמר "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם"}} אמר בצדק מהשמש והירח "ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים" וכו' {{ממ|עיין ביאור לנתה"ש שם}}. ודע קורא נחמד! כי כל מה שאמרנו למעל' ממרחק כל כוכב מהשמש וזמן הקיפתו אותו וסיבוב כל אחד סביב ניריו וקוטביו נודע לתוכניים ע"י ראיתם בכלי ההבט' למרחוק וע"פ חשבונם וחכמת המדידה ד"מ בראותם כי בא' או בשני צדי השמש והירח וקצת משאר כוכבי לכת יש שינוי מקומות, תמונות ומראות שונות הנקראות בהרות אשר תראינה רק לפעמים בקצת שעות היום, או רק בימים ידועים מימי החודש, מזה שפטו בצדק כי כל אלה יסובו בלכתם סביב ציריהם. ע"כ אין אחד משני צדיהם מכוון ונרא' תמיד לנגד עינינו וע"פ זה מצאו כי גם השמש תקיף סביב קוטבה ממערב למזרח בכ"ה יום, והירח באותו זמן שמקיף את הארץ, והוא בכ"ט יום י"ב שעות ותשצ"ג חלקים, כוכב מערקור בכ"ד שעות בקירוב, כוכב נוגה בכ"א שעות וכ"א מינוטען. כוכב מאדים בכ"ד שעות ל"ט מינוטען, כוכב צדק בט' שעות נ"ו מינוטען, ושבתאי בי' שעות ומחצה, אפס מאורנוס הרחוק מאוד ממנו ומה' כוכבי לכת הקטנים מאוד והמכוסים לרוב בערפל ועלטה לא נודע עוד להם זמן הקפתם סביב קוטביהם, בעבור כי לא יוכלו עוד לראותם כראוי, וע"פ דעת התוכניים החדשים האלה שהשמש תשאר במקומ' והארץ תסוב סביבה, צריכים אנו לומר כי פשטי הכתובים הנראים בהשקפ' ראשונה כמתנגדים לזה, כמאה"כ "השמש יצא על הארץ" וכמאמרי הכתוב "ויעמוד השמש בחצי השמים"{{ממ|[[תנ"ך/יהושע/י#|יהושע י]]}} {{ממ|אף שהנם הי' לדעתם בהיפך שהארץ עמדה בתנועת' כיום תמים והשמש האירה עליה,}} ומאה"כ "והארץ לעולם עומדת" {{ממ|[[תנ"ך/קהלת/א#|קהלת א]]}} יבוארו ע"פ מאמר חז"ל "דברה תורה כלשון בני אדם" אשר למרא' עיניהם ישפטו, כי הארץ תעמוד תחתיה והשמש תסוב סביבה.-
{{ש}}גם בבחינת ד' היסודות חלקו האחרונים, כי מלבד מש"כ כבר החכם ר' יצחק הישראלי בספרו יסוד עולם פ"א מאמר ב' וז"ל: "גם אני אחד מן המכחישים בגלגל האש הואיל ואין עד עליו," וכן גם דעת האברבנאל בפסוק יהי מאורות, מצאו חכמי הטבע החדשים ע"פ חכמת הכימיא כי גם ארבעה אלה ר"ל האויר, האש, הארץ, והמים, אינם עצמים פשוטים , כ"א מורכבים ג"כ מגופים וחומרים אחרים, האויר מגוף אויריי הנקרא ומגוף אויריי , והרכבת שני אלה בחכמת הי"ת. היתה הכרחית. כי בנשימת חלק האויר הנקרא לבדו, ימות כל בע"ח מיד, וע"י נשימת חלק האויר הנקרא לבדו הי' חי חיים נעימים מלאי שמחה וגיל, אבל רק זמן קצר לבד. כנר שמן הדולק היטב מאוד אשר יכבה נרו מהר, ורק ע"י חיבור שני אלה באויר הנשימה, יארכו חיי כל בע"ח לפי החק והגבול אשר נתן הי"ת לימי חלדו על הארץ, והאש מורכב מעצם החום והאור , והמים מורכבים מחומר הנקרא , ומחומר אויריי הנקרא [אשר ע"כ ג"כ רב התועלת המסובב משתית מים קרים {{ממ|אשר עוד לא יצא מהם חומר זה ע"י החימום באויר}} לחזק הגוף ולרפאות כמה חלאים פנימים או מדוים וכאבים חיצונים, פצעי הגוף וחבורותיו] והארץ הנה מורכבת מכמה מינים שונים, מחלקי גפרית, סיד. וחלמיש, וכל מיני מתכיות, וע"כ אמרו החכמים האלה כי לא נוכל לקרוא ארבעה אלה בשם יסודות. אחרי שגם הם מורכבים, ובשם יסוד יקרא מה שהוא עצם פשוט אשר לא יפרד ע"י מלאכת הכימיא, וע"כ מנו בספריהם נ"ו דברים פשוטים כאלה אשר מהם הורכבו לפי דעתם כל הגופים עלי ארץ {{ממ|ועיין בספרי חכמי הטבע שם כל אחד ואחד מנ"ו עצמיים אלו}} מלבד עוד ארבע' דברים פשוטים והם האור והחום העלעקטריציטעט והמאגנעטיסמוס אשר ישנם גם בקצת גופים ארציים, מבלי אשר יוסיפו משקל הדברים אשר הם בתוכם ונקראים בעבור זה בל"א אונוואגבארע עלמענטע. וטעם ירידת המים וחלקי העפר למטה, ועליית האויר ושלהבת אש למעל', הוא לדעתם, יען כי לכל דבר נתן הי"ת בטבעו כח הכובד להיות נמשך על ידו מעט או הרבה לפי גודל או קוטן כבדו זה אל מרכז הארץ, וע"כ חלקי העפר והמים היותר כבדים ירדו למטה, והאויר הקל מהם יעלה על גביהם ושלהבת האש הקלה מכולם תנשא על כנפי האויר והרוח למעל'. כמו שהשמן הקל יצוף למעלה על פני המים אם גם נתן בנר תחילה, ואחריו המים.-
{{ש}}ועתה נבוא לבאר דברי הרב ז"ל ההולך בעקבות הראשונים, ותומך על דבריו למעלה בשער ב' ועל דברי קצת המדרשים שהביא שם, שנרא' מדבריהם שכל גלגל יונהג ע"פ ה' משכל נבדל ומלאך אחר, וכן כל כוכב מהכוכבים הקיימים יושפע משכל נבדל אחר לפי מעלת הכוכב ההוא, ותוכן דעתו בשער הזה הוא לפ"ז כן: הי"ת ינהיג את התבל ויושבי בה בשני אופנים הא' בהנהג' טבעית, ר"ל ע"פ כחות הטבע אשר עליהם פועלים הכוכבים במסילותם ממעל, ובאופן זה יתנהגו כל באי עולם, וע"פ ההנהגה הזאת לבד יהי' כמקרה הצדיק כן מקרה הרשע, כי אם יתעפש ד"מ לפעמים אויר הנשימ' ע"י קרבת כוכב אחד מכוכבי לכת או כוכבי דשביט אל גבולו, ויולדו מזה חלאים ממיתים, הלא ע"פ ההנהג' הכללית הזאת לבד יהי' כצדיק כרשע, וכל מי שטבעו נוטה יותר לשאיפת האויר הנפסד הזה ולהשחתת לחיות גופו על ידו יחלה וימות, וכל מי שאין טבעו נוטה לזה ינצל מדבר באופל יהלוך, והיתה נפשו לו לשלל, אפס אופן השני הוא ההנהג' ההשגחיית, אשר בה יתנהגו רק השלמים הזוכים לה והם בני סגולה מאומתנו הקדושה המכירים ועובדים אלהים אמת, וכל מקריהם הטובים והרעים יהיו רק לפי מעשיהם וגמול ידיהם. עד כי ינצלו לפעמים מרעה בלכתם בדרך הטוב והישר, אף כי טבעם נוטה לנפול בשחת רשת הזמן ע"פ ההנהג' הטבעית הכללית, כמאה"כ "יפול מצדך אלף וכו' אליך לא יגש" וכמאמר הכתוב "לשוד ולכפן תשחק" וכו' {{ממ|[[תנ"ך/איוב/ה#|איוב ה]]}} ובהיפך בעזבם ארחות יושר ללכת אחרי ההבל ויהבלו, יעצור הי"ת השמים ולא יהיה מטר, אף כי האדים ינשאו כמקדם למעלה מהימים והנהרות וכל אגמי מים, והי' ראוי על פי חקי הטבע, כי יזוקו למטר, ויפתחו ארובות השמים ולא יכלא הגשם, ובעבור היות שתי אלה ההנהגות זו לעומת זו, יהיו גם המסבבים אותם דומים ומסכימים אלה לאלה, כי ראשי ואבות האומה הנבחרת הזאת אשר למדו בניהם אחריהם לשמור דרך ה' ולעשות צדקה ומשפט בארץ, לסבב להם על ידי זה להיות מונהגים בהשגחה אלהית הפרטית, דומים בבחינה מה' להגלגלים והכוכבים העליונים המונהגים משכלים נבדלים, ר"ל מהמלאכים המניעים אותם, ועל פי ההנחה הזאת אומר הרב ז"ל כי אברהם אבינו ע"ה אשר כל השתדלותו ומרוצתו הית' תמיד להתרחק מדרכי בני דורו {{ממ|אשר עבדו לשמש ולירח, אשר ע"כ היו פונים תמיד למזרח כמאמר הכתוב מהפושעים והמורדים הפונים אל ה' עורף ולא פנים "אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה"}} ולהתקרב יותר ויותר אל הי"ת אשר שכינתו במערב לדחז"ל, אשר ע"כ אמר הכתוב עליו "מי העיר ממזרח" וכו' כי התרחקו מעניני העולם אשר עליהם יזרח אור השכל האנושי והתקרבותו אל הי"ת, אשר השגת אמיתותו לוטה בערפל ונעלמת מעין כל חי {{ממ|כמאה"כ "ה' אמר לשכון בערפל" ומאה"כ "ישת חושך סתרו" המורים לדעתי גם לזה, כאשר יורה על זה לדעתי גם מאמרם "שכינה במערב"}} דומה לתנועה ממזרח למערב, ולא הסתפק בהכרתו לבדו הי"ת ולכתו אחריו, כ"א השתדל להכריח גם את בני דורו להתנועע עמו ולהתקרב אל הי"ת אשר שכינת כבודו במערב, ולהבטל עי"ז, מתנועתם העצמית להם, שהיתה רק להתרחק מהי"ת ולרוץ רק אל הנאות גופניות ולהיות מגמת פניהם קדימה, לעבוד להשמש ולכל צבא השמים, וע"כ נמשל גם אאע"ה לגלגל היומיי העליון על כל הגלגלים ומכריח אותם בתנועתו ומרוצתו החזקה בכל יום מן המזרח למערב, לסבב אתו בתנועה זאת, ומסבב גם בזה, כי לפי קרבת כל אחד ואחד מהם אליו, כן יוכרח להתעצל ולהתאחר בתנועתו העצמית לו שהיא ממערב למזרח. ע"י התנועה עם הגלגל היומיי הזה שהיא לאחור ממזרח למערב {{ממ|אשר ע"כ כוכב שבתאי היותר קרוב אל הגלגל היומיי, תנועתו היא היותר מאוחרת, וכן תנועת צדק מאוחרת מתנועת מאדים, נגה, כוכב וירח, הרחוקים יותר מגלגל היומיי, כמו שהראיתיך כבר למעלה, במבוא שער זה.{{הערה|עיין למעל' שער י' דף מ"ה ע"ב בביאורי טעם אחר לדעת הרב ז"ל בהתאחרות הנועת הגלגלים העליונים (חוץ מגלגל היומיי}} יותר מתנועת הגלגלים היותר תחתונים:}} וכמו שע"י מציאות שכל נבדל שני, ר"ל מלאך אשר מדרגתו למטה ממדרגת השכל הנבדל המניע את הגלגל היומיי, יונהג גלגל השני שבו י"ב מזלות, ר"ל הכוכבים הקימים הקבועים בתוכו ונחלקים ע"י חיבורם יחד לי"ב תמונות הנקראות טלה שור וכד' השוות כולם במדרגת מעלתם, כן יצאו מחלצי יצחק ויעקב בחיר ה' י"ב שבטים השוים ביקרת מעלתם ושלימותם, וע"ז רומזים האחד עשר כוכבים בחלום יוסף המשתחווים לו שהוא הכוכב השנים עשר, {{ממ|ולדעת האחרונים נוכל לומר, שרומזים על י"ב כוכבי לכת עם הכוכב שנתגלה מחדש מלבד הארץ}} וכמו שנשלם בנין העולם והנהגתו הטבעית ע"י ז' כוכבי לכת, אשר סימנם ממקום עמידתם מלמעלה למטה שצ"ם חנכ"ל, ר"ל שבתאי צדק מאדים, חמה נוגה כוכב לבנה, כן נשלם יסוד אומתינו הישראלית, לימודם וחינוכם להכיר הי"ת ולעבדו בכל לב, אשר בעבור זה זכו להיות מונהגים בהשגחה אלהית פרטית. ג"כ ע"י ז' עמודי עולם המוסרי הזה, והם יעקב, לוי, קהת, עמרם, אבות משה ואהרן, דוד, ושלמה, או אברהם, יצחק, ויעקב, משה, אהרן, דוד, ושלמה, אשר השפיעו מחכמתם האלהית על כל האומה בכלל, ושאר הנביאים והחכמים שבכל דור ודור אשר הפיצו חכמה ודעת אלהית, רק במקום מיוחד ומוגבל הקרוב להם, דומים לשאר כוכבים קימים העומדים תמיד במקום אחד מבלי לכת הנה והנה להשפיע אורם בכל המקומות כמאה"כ "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד והוסיף אח"כ ואמר, כי בעבור היות אאע"ה דומה לגלגל היומיי העליון על כל, אמרו חכמינו ז"ל במדרש לרמז על זה שהעלהו הי"ת למעלה מכיפת הרקיע" ר"ל שהגביהו על כל הגלגלים.
{{ש}}וכמו שיכונה הי"ת בעבור הנהגתו הטבעית אלהי השמים, ר"ל המניע כל הבריאה והמציאות כולה כרוכב המנהיג את המרכבה, אשר ע"כ יכונה גם בשם "רוכב שמים" או "רוכב ערבות" כן יקרא ג"כ בשם אלהי ישראל בעבור הנהגתו אותם בהשגחה פרטית, ויען כי האבות הקדושים הם ראשי האומה הזאת אחז"ל "האבות הן הן רגלי המרכבה" וע"ז רומז גם הכתוב "ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו וכו' וכעצם השמים לטהר" ר"ל האומה הנבחרת הזאת היא תחת רגליו, כמרכבתו בבחינת הנהגתו ההשגחיית, בעבור טוהר אמונתם וטוהר מדותיהם {{ממ|אשר על זה מורה מלת לטהר}} "כמעשה לבנת הספיר {{ממ|שהוא כינוי אל הטבע}} וכעצם השמים," שהם מרכבתו בבחינת הנהגתו הטבעית, ויען כי רק במעמד הר סיני בעת הכירו אבותינו את הי"ת וקבלו עול מלכותו עליהם, נתחדשה להם ההנהגה ההשגחיית הזאת, נאמר להם רק אז "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני," ר"ל לא תחשבו כי תונהגו על פי ג"כ באמצעות השכלים הנבדלים המנהיגים הגלגלים, ר"ל בהנהגה הטבעית, כ"א תונהגו מעתה ממני לבד בהנהגה השגחית, וע"כ נאמר רק שם מאה"כ "ויראו את אלהי ישראל" וכו' כי רק אז השיגו השלמים שהוא "אלהי ישראל" והם מרכבתו, ואחר כך הוסיף הרב ואמר, כי כמו שלא תצויר הנהגת העולם הטבעית רק בהיות הנמצאים העליונים כולם בשלמות, כי כל חלקי הבריאה הם כטבעות השלשלת אחוזים ודבוקים יחד, ובהעדר אחד מהם יבטל הסדר והקשר אשר ביניהם, ההכרחי להשגת התכלית הנרצה מהם, כן גם לא תצויר ההנהגה השגחית בתכלית השלמות הנרצית, אם לא בהיות מספר כל י"ב שבטים בשלמות, ולא יחסר אחד מהם, וע"כ נתעצב יעקב מאוד בחשבו כי טרף טרף יוסף בנעוריו מבלי הניח זרע אחריו, ובטרם קנה עוד השלמות והחכמה האלהית ע"י לימודו וחינוכו, כי מעתה נאבד אחד מי"ב עמודים אשר בית ישראל נשען עליהם, ולהורות ע"ז אמרו חז"ל "סימן זה מסור בידו שאם לא ימות אחד מבניו בחייו לא יירש גיהנם" {{ממ|כי כל עוד יחיה עמהם יוכל להורות כולם ללכת בדרכי הי"ת למען השיג התכלית הנרצה המכוון מאומה קדושה זו להכיר האמת, ולהפיצם ע"פ כל הארץ}} ובעבור גודל העצבון הזה אחז"ל שנסתלקה גם כן הנבואה מאתו, יען כי אינה שורה על האדם אלא מכח שמחה {{ממ|ובזה יבואר גם הספק אשר יתעורר בלב כל משכיל ע"י דברי הרב בשער הקדום, מדוע התעצב יעקב כל כך על אבדן יוסף ממנו אחרי שמחובת השלמים האמיתיים לסבול כל מקרי הזמן בשובה ונחת ? כי עתה נודע לנו שהיה ירא לאבד עי"ז השלמות האמיתית ממנו ומזרעו כל ימי עולם}} וע"ז רומז גם מאחז"ל "לא היו ימים טובים לישראל כיום כפורים וט"ו באב" כי כמו שבצום הכפורים בשוב כל איש ישראל מחטאו אל ה' ונסלח לו, תשובנה הנפשות הנדחות מנחלת ה' עוד לקדמתן, לקנות להן שלימותן האמיתית ולהיות כלם כמקדם בני האומה הנבחרת שהיא עם סגולה לה', כן בט"ו באב שהי' חג לה' בשילה אשר בו נתנה ירושת פליטה לבנימין ולא נמחה עי"ז שבט מישראל כמסופר בשופטים כ"א, סרה הרעה הגדול' להפקד שבט מישראל, אשר בעבורה בכה כל העדה בכי גדול, ושב בנין האומה הקדוש' הזאת להיות חזק ושלם ונשען על י"ב עמודים יקרים כבראשונה, ובית ישראל זה השלם מבלי פרץ נהיה מוכשר כמקדם להשיג שלמותו ותעודתו עלי ארץ, ולהיות מונהג בהשגחה אלהית הפרטית כל ימי עולם, ועל כן יעדו כל הנביאים הצלחת ישראל המוסרית העתיד' למו באחרית הימים, גם כן רק על ידי התקבצם יחד מארבע כנעות הארץ להיות עוד לגוי אחד כמאמר הכ' והבטחתו "והיו לאחדים בידיך."-
{{ש}}ויען כי גם ע"י ירידת יעקב וכל בני ביתו למצרים אל יוסף הי' הקיבוץ הראשון מבניו ובני משפחתו יחד, אחרי הפרדם בתחיל' ע"י מכירת יוסף וירידת יהודה מאת אחיו, רחז"ל במדרש ד"מ כי גם לו ירד יעקב מצרימ' אסור בזיקים ובשלשלאות הי' טוב לו, אחרי שעי"ז השיג חפצו ומאויו, ורק הי"ת בחסדו ובחמלתו עליו סבב פני הדבר שירד שמה בכבוד גדול והשיג התכלית הנרצה ע"י אמצעים טובים, כי הורם קרן יוסף והושם לאב לפרעה ולמושל בכל ארץ מצרים, אשר על זה רומז המדרש במשלו מהפר' הנמשכת אחרי בנה, וזש"א ר' יהודה "ראוי הי' יעקב לירד למצרים בשלשלאות" וכו' ר"ל כי גם לזה הי' מרוצה. -}}למה שחייבה החכמה האלהית שתושלם פרנסת העולם על ידי שתי ההנהגות. הטבעית, וההשגחיית, על הדרך ואל הסבה שכתבנו בשער השלישי. והיה ענין ההנהגה הטבעית במה שיסודר מהמערכה השמימיית על ידי התנועות הגלגליות עליונות ותחתונות והשפעת הכחות מהמאורות הגדולים וכל המון הככבים כמו שנתפרסם מעניינם. והיתה ההנהגה ההשגחיית מה שיסודר מהרצון האלהי מהטוב והרע לפי מעשי בני האדם והיה זה הסדר אשר לפי המעשים מעולה ומשובח מאד מהסדר הראשון מה שלא יעלם כמו שתארם המשורר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קח#|תהילים קח]]}} באומרו כי גדול מעל שמים חסדך ועד שחקים אמתך. כפי הענין ההוא האלהיי שכתבנו עליו בשער ט"ו והיה מהמבואר כי סדר המעשים ההם נתייחד אל האומה הנבחרת אשר נתנה להם למורשה התורה האלהיית הכוללת אמתת הדעות ויושר המעשים הנאותים להפיק הרצון ההוא האלהי כדי שתהיה היא ראשונה ואגבה כל העולם מתפרנסין בזה המין מההנהגה המשובחת אשר לפי רצונו יתעלה המוחלט. לזה ראתה החכמה האלהיית שיהיה יסוד ובנין זאת האומה הנבחרת אשר היא בעצם וראשונה בזאת ההנהגה המעולה בתכונתו ודמותו מתדמה ונערך אל הבנין הכללי השמימיי וצורתו עד שתתייחס בחלקיה וכללה אל גרמי השמים אשר הם עמודי העולם אשיותיו תאיו אליו ואלמיו ואל המוני כוכביהם עם גדולי מאוריהם בכל מחנותיהם לצבאותם איש עלדגלו. לאותותם למשפחותם לבית אבותם והיה זה מהראוי והנאות כדי שישתתפו שני כלי ההנהגה זה לזה ויסכימו זה לזה על ענין שני הכלים הנערכים על ייחס אחד במלאכת הנגון כמו שכתבנו זה הענין היטב בפרק הנגון אשר בשער הי"ב ואולם היותה על זה האופן נתבאר ממה שאומר:

וזה שכבר הוסכם מחכמי החקירה והביאו החכם בתחלת המאמר החמישי לאלהית כי מהעלה הראשונה יתברך שמו הושפע שכל נבדל אשר הוא הראשון והיותר נכבד אשר ממנו הושתת זה העולם בכללו אשר לסבתו נמצא הגלגל החלק, הראשון הוא לכל גלגלי השמים והוא לבדו מכלם המתנועע מחמתו תנועה רבה ועצומה בשנים עשר שעות מפאת המזרח אל פאת המערב והנה כמו כן הורגש בעינינו הרואות אשר היה אבינו אברהם ראשון לכל בית ישראל נאזר בגבורות הנמצא הראשון יתעלה שמו אשר אמר לו בתחילה {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/יב#|בראשית יב]]}} לך לך מארצך וממולדתך וכו' ובסוף {{ממ|שם י"ז}} התהלך לפני והיה תמים. וישנם את מתניו וירא וירץ לפניו במרוצה עצומה זאת התנועה עצמה מכל אשר היו לפניו ולאחריו אשר להערה זו באו דברי הנבואה עליו. מי העיר ממזרח צדק יקראהו וכו' {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מא#|ישעיה מא]]}}. כמו שבא פירושה מרוב המפרשים וממדרשי חכמינו ז"ל {{ממ|ב"ר פ' מ"ג}} ופרשה אשר בצדה {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/שם#|ישעיה שם]]}} תוכיח ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אוהבי אשר החזקתיך מקצות הארץ ומאציליה קראתיך ואומר לך עבדי אתה בחרתיך ולא מאסתיך. הרי שיחסו הכתוב בפירוש אל בעל התנועה הזאת. רצוני שהוא מתעורר עצמו ממזרח לבא כלפי המערב בתנועה עצומה ונפלאה והענין המכוון בזה הוא כי כמו שהיו לכל אחד מגלגלי השמים עם כוכביהם תנועות מיוחדות כל אחד לפי זמנו אמנם הצד השוה שבהם שכלם יתנועעו בתנועות עצמם מפאת המערב אל המזרח בהפך מתנועת הגלגל העליון. כן ועל הדרך הזה עצמו הורגש מהתחלפות תנועת אברהם אבינו בכל מסעיו ומהלכיו עם אלהיו לתנועות כל הדורות ההם כי הוא רץ והם רצים הוא רץ בתנועתו העצומה הלוך ונסוע להתקרב אל האלהים ולדבקה בו בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו והמה פנו אליו עורף ולא פנים ורצים להתרחק ממנו בכל מאמצי כחם ומהידוע כי התנועה הזאת המערבית המיוחסת לו מעידה על זה עדות שלמה כמו שאמרו {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/כה/א|ב"ב כה.]]}} אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר. רבי עקיבא אומר לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה שאינו עושה כל עקר מפני שהיא תדירא ואסיקנא מאי תדירא תדירא בשכינה דאמר ריב"ל בואו ונחזיק טובה לאבותינו שהודיעונו מקום תפלה דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/נחמיה/ט#|נחמיה ט]]}} וצבא השמים לך משתחוים [מלמד ששכינה במערב] ואף רבי אבהו אמר שכינה במערב דאמר רבי אבהו מאי אוריה אויריה ופרש"י ז"ל אוריה בלשון פרס מערב:

ובמדרש {{ממ|חזית שיר ב'}} הנה זה עומד אחר כתלנו {{ממ|שיר שם}} זה כותל מערבי וזה מבואר במראות יחזקאל הנביא {{ממ|מ"ג}} אמר וכבוד יי' בא אל הבית דרך שער אשר פניו דרך הקדים. והוא השער המערבי. ואם שכבר יכריח הדעת עם האומרים שם {{ממ|ב"ב}} שכינה בכל מקום וראיותיהם ראיות מ"מ הא ודאי מילתא היא לקבוע מקום לתפלה ולהתרחק מכל מחשבה מועלת כדאמר רב ששת לשמעיה לכל רוחתא אוקמן לבד ממזרח משום דמודו בה מיני. וסוף דבר הוא מקום קביעות תפלה לאברהם אבינו כי הוא לבדו ננש אל יי' ופניו אל היכלו ועל כלם יצדק מה שאמר יחזקאל {{ממ|ח'}} על פושעי בני עמנו אחוריהם אל היכל יי' ופניהם קדמה והמה משתחויתם קדמה לשמש. כמו שאמר רב ששת דמודו בה מיני. וכבר כיון לקצת זה הרב המורה פרק מ"ו חלק ג' כמו שתראהו משם. ולא זאת בלבד אלא שכמו שנודע מהגלגל הזה העליון שהוא מכריח את כל אשר הגלגלים אשר בתוכו וכופה אותם השלים עמו התנועה המערביית הזאת יום יום עד שעל ידה לפי דעת כל החכמים הוכרח כל אחד מהם להתעצל בתנועותיהם העצמיות כל הקרב הקרב עד שהגלגל המסובב להיותו היותר קרב כמעט שבטלה תנועתו העצמית והשאר ימהרו לפי רחוקם ממנו כמו שכתב החוקר בספר השמים והעולם, כתבנוהו בשער הו' וחדשנו בו פנים, כן הורגש הענין הזה עצמו מאברהם אבינו שהכריח את כל בני דורו בכלל להתנועע בתנועתו ולהבטל מעוצם תנועתן הראשונה אחד המרבה ואחד הממעיט, כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/יב#|בראשית יב]]}} ואת הנפש אשר עשו בחרן אלא שהקרובים אליו המיוחדים מיוצאי ירכו בטלו התנועה ההפכית ההיא לגמרי והלכו אחריו כמו שאמר {{ממ|שם י"ח}} למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך יי' וכו'. ואשר נתרחקו ממנו כפי ריחוקם כן נמצאו אצלם שארית התנועה הראשונה. והנה הדמיון הזה הנכבד נמצא גם כן בתורה האלהית וסגולותיה אשר תאר המשורר באומרו {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קג#|תהילים קג]]}} יודיע דרכיו למשה וכו'. כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו {{ממ|שם}}. אך לפי הפירוש הנפלא שנבאר אותו בכלל המזמור כלו בשער ס' ב"ה וכל זה בכלל מאמר מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו כי הוא ע"ה היה קורא הדורות מראש לקרוא כולם בשם יי'. והנה כמו שאחר זה במציאות הנבדל השני ולסבתו נמצא גלגל שני אשר בו אפודת חגורת י"ב המזלות הסובבים את כל העולם ולאישי כוכביהם וצבאות אין מספר. כן מיצחק אבינו נולד יעקב הוא היה אבי השנים עשר שבטים אשר מהם נבנה בית ישראל ואישי כל אחד מהם רבים מספור. וכן ראה בעל החלומות השמש והירח ואחד עשר ככבים משתחוים לי {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/לז#|בראשית לז]]}} שהכונה על י"א מזלות שהיו כנגד י"א אחיו וכמה הפליגו במדרש {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/רבה#יג|במדבר רבה יג]]}} שעל זה אמרו למה נכתב בקרבנו של נחשון {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/ז#|במדבר ז]]}} וקרבנו קערת כסף אחת, אמר רבי ברכיה הכהן שאם בא להתגאות על אחיו ויאמר אני מכובד מכם שאני הקרבתי תחלה הם משיבים אותו ואומרים לו אתה שהקרבת אחרון שכן כתיב וקרבנו קערת כסף וכו'. והיא כונה נפלאה למה שכתבנו לפי שבסדר המזלות כך הוא על דרך האמת שאין מוקדם ומאוחר בהם כי בדרך סבובם בעלותם ורדתם אין שום אחד מהם שלא יבא אחר חבירו ולא אמרו שטלה הוא הראש אלא בהנחה. וכן כיון רבי ברכיה לקשר יחס השבטים ומספרם כאילו ראו דרך סבובם כסדר המזלות בתנועתם וכמו שישלם הבנין השמימיי עם גלגלי ז' כוכבי לכת הג' מהן למעלה מגלגל חמה וג' למטה על דרך שצ"מ חנכ"ל. כן נשלמה הגזירה והבנינה באומה הזאת ע"י שבעה אנשים שלמים מצויינין באומה הזאת אחרי יעקב אבינו, לוי, קהת, עמרם, משה, ואהרן, דוד, ושלמה. והנה היה משה אמצעי ביניהם כמו שהחמה אמצעית לככבי לכת וכמו שאמרו {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/עה/א|ב"ב עה.]]}} פני משה כפני חמה. וכבר הורגלו לומר אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן דוד ושלמה והאמת יסבול הכל בקירוב הבחינות. וכבר היו כל חכמי ישראל נביאיהם ופרנסיהם וחסידיהם כלם כל אחד מהם בדורו ובזמנו כאחד משאר הככבים אשר בגלגל המזלות הוד וזוהר כ"א מהם כפי העלתו ושלימתו כמו שהככבים הקיימים {{ביאור|מהם מהבכור הראשון וכו', ר"ל שהנהגת כל כוכב מהכוכבים הקיימים מושפעת לפי מדרגתו משכל נבדל אחר, והשכלים הנבדלים האלה נפרדים ג"כ לפי מעלתם עד שהראשון מהם במדרגת השגתו נקרא ד"מ הבכור ואחריו השני והשלישי וכן כולם. -}}מהם מהבכור הראשון, מהם מהשני, מהם השלישי עד סוף המדרגות. וכמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/דניאל/יב#|דניאל יב]]}} והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים כככבים. וסוף דבר על כללם אמר משה עליו השלום {{ממ|[[תנ"ך/דברים/א#|דברים א]]}} והנכם היום כככבי השמים לרוב. והנה לפי היות גדולת המלכות בין שאר כתות האנשים דומה למאור הגדול בין שאר הככבים נאמר על מלכות ישראל אשר לבית דוד {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/פט#|תהילים פט]]}} זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי: ועתה ראה כי המלך שלמה בחכמת ה' אשר עליו ראה להועיל פרנסת בית המלכות חדש אחד לשבט להיותו סובב כל השבטים בשנה אחד כמו שהחמה סובבת בכל י"ב מזלות על זה האופן בזמן ההוא בעצמו ולזה תחלת דבר ה' אליו {{ממ|[[תנ"ך/מלכים א/ג#|מלכים א ג]]}} הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך. ותכף משפט השתים נשים {{ממ|שם}}. סמך זה הענין מספור מספר שריו ומשמרת משאם. ואמר {{ממ|שם ד'}} ולשלמה שנים עשר נצבים על כל ישראל וכלכלו את המלך וכל ביתו חדש בשנה יהיה על האחד לכלכל ובבחינה הזאת עצמה נאמר עליו {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/פט#|תהילים פט]]}} כירח יכון עולם. כי במה שיכלכל כל אחד מהם חדש בחדשו ונמצא שסבב בכלן בחדש אחד כמו שהירח סובבת בכל המזלות בזה הזמן בעצמו אלא שמה שנופל לכל אחד מהם שני ימים ומחצה בכל חדש פורע אותו בפעם אחת שלשים יום ונמצא המלכות דוגמת שני המאורות:

ובמדרש פרשת החדש {{ממ|ש"ר פרשה ט"ו}} דוגמה נפלאה לממשלת מלכות בית דוד למשפחותיו ודורותיו עם ממשלת הירח למסעיו ולמחנותיו חסרונותיו ומלואותיו וגם אל כללות האומה בכללה ייחסוה יחס נפלא ושם יתבארו אצלי הרבה עניינים יקרים מאופני יחסיה ומקריה שער שבטה ושלשים ב"ה אשר בהם תראה הסבה אשר נתנה לנו עדת ישראל מצות קדוש החדש למורשה כמו שבאו הרבה מצות מהעקריות להורות על קשר אלו הנמצאות העליונות עם השפלות אם אל סוד שביעיות הככבי לכת ואם על עניינים אחרים הדומים כמו שכתב הנביא {{ממ|ישעיהו נ"א:ט"ו-ט"ז}} בפירוש ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה. ועל עברם עליהם אמר {{ממ|שם}} ותשכח ה' עושך נוטה שמים ויוסד ארץ. יורה על היות שני מיני הנמצאים האלו קרובים ביחס זה לזה בהפרתם וקייומם. ויתכן שהענין הזה עצמו נרמז לאברהם אבינו בין הבתרים כשנאמר לו {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/טו#ה|בראשית טו ה]]}} הבט נא השמימה וספור הככבים אם תוכל לספור אותם וכו'. למה חזר וכתב ויאמר לו. אלא שהודיעו ב' עניינים. האחד שירבה זרעו מספור, ועל השני חזר ואמר לו הסתכל במצב השמימיי הזה בכללו ופרטיו והתבונן בו ובצורתו בהמוניו וצרכיו וצבאיו. ודע נא וראה כי כה יהיה זרעך בדמותם וצלמם ויחס גדול יהיה ביני לבינם אשר לא יהיה כן לכל גוי זולתם. ויתכן שרמז לו שם גם כן סדר הדגלים ומעמדן אשר היה עתיד לסדרן על דמות המרכבה העליונה אשר שם הד' פנים אשר שמו אותותם אותות בהם כמו שיבא טעמו ועניינו שם ב"ה:

ובמדרש {{ממ|ב"ר פ' מ"ד}} ויוצא אותו החוצה {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/שם#|בראשית שם]]}}. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי וכי מחוץ לעולם הוציאו אלא אחוי ליה שקקי שמייא כד"א {{ממ|משני ח'}} עד לא עשה ארץ וחוצות ר' יהודה אומר העלהו למעלה מכיפת הרקיע הוא דא"ל הבט נא השמימה אין הבט אלא מלמעלה למטה. עתה ראה איך כללו החכמים האלה כל מה שאמרנו כי הנה הראשון כיון שהראה לו סדרי המזלות ותוכן מצבם על כל צבאותם וצורותם וענין כל כוכבי לכת במספרם כמשפטם עד דנהירן ליה שבילי דשמיא וא"ל כזה ראה והבט כי כה יהיה זרעך מיושב ומסודר על זה התוכן והאופן עד שיהיה נפלא ביניהם למעלה ורוממות מכל זולתם. ובכלל זה שהסב אותו בעיר אלהים הר קדשו בשוקים וברחובות והראהו חוצות ירושלם של מעלה מוצאיה ומובאיה וכל ענייניה וא"ל כה יהיה זרעך בונה ירושלים כמותה למטה בתכונתה ותבניתה כמו שנתבאר כל זה מתבנית המשכן וצורתו עם סדר עבודתיו ומשרתיו אשר הראה ה' את משה שהכל היה על צורת העולם העליון בכללו וחלקיו כמו שנתפרסם אמותו מדברי הקודמים וממדרשי חז"ל על בנין עיר הקדש והמקדש אמר דוד {{ממ|[[תנ"ך/דברי הימים א/כח#|דברי הימים א כח]]}} הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כל מלאכות התבנית. ובמראות המראה אשר הראה אל יחזקאל הנביא {{ממ|מ'}} על תבנית הבית והעיר לעתיד. וכבר אמרו {{ממ|[[בבלי/תענית/ה/א|תענית ה.]]}} ירושלם של מטה מכוונת כנגד ירושלם של מעלה שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קכב#ג|תהילים קכב ג]]}} כעיר שחוברה לה יחדו כי באמת שני הבניינים האלו מכוונין זה כנגד זה ומסכימים זה לזה בין לטוב בין למוטב. והיינו דאמר ליה רב נחמן לרב יצחק מאי בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר {{ממ|[[תנ"ך/הושע/יא#ט|הושע יא ט]]}} א"ל הכי א"ר יוחנן אמר הקב"ה לא אבא בירושלים של מעלה עד שאבוא בירושלם של מטה. והוא עצמו מה שאמרנו תחלה מהיות ההנהגה העליונה מסודרת מהרצון האלהי על כל המעשים האנושיים בלי ספק אשר זה העניין מייחוד המקום הזה במיטב השפע ראשונה והתפשטו משם אל כל האקלים המשובח ואחר כך לכל קצות הארץ ביארוהו המשוררים יפה במזמור {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/מח#ב|תהילים מח ב]]}} גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו הר קדשו. כמו שהוא מבואר בקצת עיון כי על זה חתם ואמר סובו ציין והקיפוה ספרו מגדליה שיתו לבכם לחילה וכו'. ירצה כיון שעד הנה הגיע שיעור מעלת זה המקום וסגולת בניינו ותוכן יישובו סבו אותה תמיד וספרו מגדליה ושיתו לבכם לחילה ופסגו ארמנותיה ותהי לכם חזות הכל במידה במספר ובמשורה למשמרת למען תספרו לדור אחרון בנים יולדו אחר החרבן ימים רבים כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו לימי עולמים ונבנתה עיר הקדש על תלה כנגד ירושלים וארמון על משפטו ישב כנגד ארמונו של עולם מרום מראשון וכל זה בכלל דברי ר' יהושע בשם רבי לוי:

אמנם רבי יהודה דקדק ג"כ מהכתוב וכיון אל אופן מצבו של אברהם אבינו ויחסו עם שאר כתות האנשים כפי העניין שאמרנו ולזה אמר שהוציאו למעלה מכל גלגלי כוכבי שמים והגביהו עליהם והוא עצמו מצב הגלגל החלק אשר הוא עליון על כל הגלגלים ומכריח את כלם ונוסע עמהם כלפי המערב. ויאמר לו כה יהיה זרעך נוסע על מסעך והולך לרגלך לקבל עול מלכות שמים בלב שלם ונפש חפצה שהוא ענין תמונת זאת התנועה אשר ממזרח למערב כמו שאמרנו ויש בכללו גם כן רמז גדול אל חריצות תנועת זרע ישראל כלו לעלות ולראות שלש רגלים בשנה אל פני האדון יי'. הנה זה עומד אחר כתלנו המערבית הלזה כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו אשר לא יועילו ולא יצילו ואנחנו דרך המלך נלך אשר דרך בה אברהם אבינו לא נטה ימין ושמאל ועל זה נאמר בקבלה מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב {{ממ|[[תנ"ך/שיר השירים/ז#|שיר השירים ז]]}} ואמרו ז"ל {{ממ|[[בבלי/חגיגה/ג/א|חגיגה ג.]]}} כמה יפין רגליהם של ישראל בשעה שעולין לרגל כו'. בת נדיב. בתו של אברהם אבינו שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/מז#|תהילים מז]]}} נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם. הרי שכוונו בזה אל אמתת ייחסו עם הגלגל הזה כי עם שכבר התנועעו שאר האבות זאת התנועה עצמה והנחילוה לבנים מ"מ הוא היה המניע הראשון אשר הכריח בה את כל באי עולם. והנה כל זה בכלל כה יהיה זרעך ועל הכל נאמר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/טו#|בראשית טו]]}} והאמין ביי' ויחשבה לו צדקה. מצורף למה שכתבנו במקומו שער י"ז כי כל העניינים האלו באמת אינם רק דרך צדקה וחסד ומשם נתקיים זה הענין האמיתי בפי כל הנביאים כולם כפי מה שזכרנו קצתם וישעיה {{ממ|ס"ו}} אמר בפירוש כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ה' כן יעמד זרעכם ושמכם. וירמיהו {{ממ|ל"א}} כה אמר יי' נותן השמש לאור יומם חוקות ירח וכוכבים לאור לילה וכו'. אם ימושו החקים האלה מלפני נאם יי' גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים. יאמרו כולם כי כמו שיתדמו אליהם ביחסם ומצבם יתדמו ג"כ בנצחיותם. ורבים כמו אלה מהכתובים. הנה נתבאר מה שהיה מהחכמה האלהית לבנות את בית ישראל על צורת העולם בכללו להיות כמוהו בלי ההנהגה לסדר על ידו כל העניינים הנעשים תחת השמש על אופן יותר משובח ממה שהוא על הסדר הטבעי הראשון כמו שאמרנו עד שיהיה עניינו ית' בהקרא בשם אלהי ישראל לענין ההנהגה הרצונית האישית המשובחת בעניינו בהקרא בשם אלהי השמים אצל ההנהגה ההיא הכוללת הטבעית כי על כן אמרו {{ממ|ב"ר פ' מ"ז}} האבות הן הן רגלי המרכבה ולא האבות בלבד הם גופה של מרכבה כי גם בניהם ובני בניהם וכל זרעם הנמשך אחריהם הם באמת מרכבת המשנה אשר לו יתברך בלי ספק. ולא עוד אלא אף כי העקרית. וזה כי כמו שתושלם ההנהגה ההיא הטבעית ע"י מעשה המרכבה הראשונ' הכוללת המניעים הנבדלים וכל מערכות גרמי השמים הרבים המתנועעים על ידיהם גבוה מעל גבוה עד הנעת היסודות השפלים וכל הגופים המורכבים מהם. וכלם בכח הרוכב בשמי שמי קדם ב"ה המניע לכלם בכח בלתי בעל תכלית כי עליה יאמר {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כד#|שמות כד]]}} ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר בלא כ"ף הדמיון כענין יפלו תחת רגלי {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/יח#|תהילים יח]]}}, כל שתה תחת רגליו {{ממ|שם ח'}}. כי בגבורת כוחו ועוצם יכולתו על במות עליונותיו ידרוך ומניע הכל דכתיב {{ממ|שם ס"ח}} סולו לרוכב בערבות ביה שמו. לרוכב בשמי שמי קדם {{ממ|שם}}. והוא שוה לאומר ותחת רגליו השמים ושמי השמים להכריחם אל פעולותיהם הצריכות אל טוב העולם בהנהגתו ההיא הכוללת. כן מעשה המרכבה השנית הזאת לשלם ע"י, מציאות האבות הקדושים הקרובים הנגשים אליו ראשונה ואחריהם הנביאים והחסידים והחכמים שבדורות המאושרים וכל קדושים אשר בארץ הן המה אופני מרכבותיו וגלגל שמיו וצבאות כוכביו אשר נגלו עליהם אלהי מערכות ישראל כי בם יבא להגין לעמו ולהצילם מכל מיני פורעניות המתרגשות מהנהגת המרכבה הראשונה בין ע"י עמידתה כמו שהוא על הרוב בין ע"י בטולה כמו שהוא בכל מה שיצטרך אל ביטול כקריעת ים סוף ועמידת השמש וזולתם כי על כן סדרו מתקני תפילתינו לעקר גדול הזכרת זכות האבות והנביאים הראשונים והאחרונים ויתר החסידים בסדר רחמנא {{ממ|תיקון ער"ח}} וזולתו מהתפילות והפיוטים שהוא ממש כהנעת השמים ושמי השמים וכל צבאם למלאכת הטבע בלי ספק. ואולם אם היות שמציאות המרכבה הזאת השנית נתחדש מזמן האבות שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/יז#|בראשית יז]]}} ויעל אלהים מעל אברהם. {{ממ|שם כ"ה}} והנה ה' נצב עליו, {{ממ|שם ל"ה}} ויעל מעליו אלהים. וזולתם. אין ספק שתכלית קיומה ושלמותה היה בשעת מתן תורה כי משם והלאה נתבטל קיום טבע הראשונה ונתלה הכל בקיום מצות התורה וביטולה כי הוא מה שביאר להם מאומרו {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כ#|שמות כ]]}} אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וכו'. הורה להם כי הוא יתעלה מצד היותו אלהי מערכות ישראל על הדרך שאמרנו רכב שמים בעזרם ובא מצרים לשדד כח כל המערכות השמימיות ובהשקפת זכות האבות הראשונים והזכות העתידה להמצא להם כשיעבדון את האלהים על ההר ההוא ומשם ואילך הוציאם מעבדות לחירות. ולזה לא יהיה לך אלהים אחרים על פני {{ממ|שם}} כלומר שלא יחושו לשום הנהגה זולתי זאת והוא פירוש נפלא מאד יתבאר עוד במקומו ב"ה: והנה לפי שהשלמים שבעם ההוא המסוגל השיגו במעמד הקדוש ההוא ענין המרכבה הנפלאה הזאת אשר נתחדשה או נתקיימה להם שם כמו שאמרנו והשיגו בפנס כונתו יתברך במאמר אנכי ה' אלהיך על הדרך שנתבאר. העיד הכתוב {{ממ|שם כ"ד}} ייראו את אלהי ישראל. לא אמר שראו את ה' כמי שאמר ישעיהו {{ממ|ו'}} וגם לא שנראה אליהם או עליהם כמנהג. אבל אמר שראו את אלהי ישראל והוא שהשיגו והכירו במזימות שכלם מן האצילית שנאצל אליהם שם היחס המיוחד שיש לו יתעלה עם קהל עדת ה' הנקהלים לעמוד שם לפניו להמליכו עליהם לענין הנהגת העולם בכללו עד שהוא ית' נצב עליהם והם תחת רגליו להנהיג המציאות במרכבה הזאת השנית במעשה לבנת הספיר ההוא והוא הגלגל החלק וכעצם השמים כלם לטוהר והוראת הודעת למ"ד לטוהר מעידה כי המלה תסובב אל המשל והנמשל כלומר לסבת הטוהר הנמצא באנשי המרכבה הזאת ואופניה וכל גליליה. סוף דבר ראו כי המרכב הזה אשר רכב עליו אלהי ישראל הוא כמעשה השחקים וכעצם השמים אצל המציאות כי בהיות בישורון מלך ובהתאסף ראשי עם על דגליהם לאותותם ובהמצא יחד שבטי ישראל על מתכונתם נשלמה ההנהגה המשובחת אשר אליה נקרא {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/לג#|בראשית לג]]}} אל אלהי ישראל. ודי בזה למה שרצינו אליו מזה הדרוש הנפלא וגם מה שיאמר בפרשת המשכן שער מ"ח וזולת זה:

אמנם המחוייב מכל מה שאמרנו כי שלא יצוייר שלימות כל הנמצאות בפרטיהם וכלליהם רק במציאות וקיום אלו הנמצאים העליונים כלם שהם עקרי העולם ויסודותיו ואם ישוער שיפסד או יבטל אחד מהם א"א שיתקיימו אבל יתחייב ביטולן והפסדן כמו שיאות מהיות הכל מלאכת הצור תמים פעלו אשר לא יפול בה מותר או בטל אבל הכל הוא מקושר זה בזה ומתקיים זה עם זה. וההפך על דרך שאמר הכתוב {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/נא#|ישעיה נא]]}} כי שמים כעשן נמלחו וארץ כבגד תבלה וכו'. יורה שא"א בהפסד היסודות התחתונים אם לא יצוייר הפסד בעליונים וכבר הורגלו רבותינו ז"ל לומר {{ממ|תנחומא בא}} כשהקב"ה עשה משפט באומה תחלה עושה באלהיה ואצל המבול אמר {{ממ|[[בבלי/ראש השנה/יב/א|ר"ה יב.]]}} נטל שני ככבים מכימה והביא מבול לעולם והכל שב אל ענין אחד, ככה ועל הענין הזה עצמו לא ישוער שימצא הטוב והשלימות לכל חלקי ופרטי האומה הזאת הנבחרת איש כמתנת ידו אם לא בהיות הדברים הכוללים והעקריים אשר הם עמודי ויסודותם מיתריהם ויתידותם עומדים על תלם ועל קיום מציאותם כענין האבות הראשונים והצדיקים והחסידים אשר הם כעצם השמים לטוהר לזה הענין עם המצות התוריות הבאות בארץ ובמקדש המקשרות העולמים אחד אל א' בהמצא שם כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם כנגד הג' ממשלות הכוללות אותם. אמנם בהנוע אמות הספים ובהתפלץ העמודים אשר הבית נכון עליהם בביטול מציאות האבות הראשונים והאנשים המסויימים אשר היו פנות הבנין ויסודו ובהרוס מצב שום אחד מהעניינים העקריים האלו אשר זכרנו היתכן מציאות שלימותם בחלקיהם ופרטם כי מי אלוה עלי אהלם ומה גם עתה בנפול מהם בתחלה אחד מהעניינים היותר עצמיים והכרחיים לשלמות צורתם ומצבם והוא היות ראשי שבטיהם ועקר מספרם על מספר הי"ב מזלות אשר הוא המספר הראשיי המחוקה והמצויין בחגורת הגלגל השמיני שהוא עיקר העולם והגדול מיסודותיו אשר זכרנו כמו שבא רושם זה בקבלה באומרו שררך אגן הסהר אל יחסר המזג {{ממ|[[תנ"ך/שיר השירים/ז#|שיר השירים ז]]}}. יורה שתמונת בית ישראל ותיכן מצבו להיות על דמיון זה העיגול אשר אלו המזלות חקוקים בו מבלי שיחסר שום אחד מהם כי בזה יהיו ראויים ונכונים לקבל השפע האלהי מפאת השגחתו בכל אשר יעשה להם וענין זה מבואר ממעשה החשן במספר אבניו סגולותיהם ומראיהן ותיכן מצבם על משפטם בטוריהם כי לפי דעת החכמים כלם הכל בא מכוון ומסודר על יחס המזלות וטבעיהם ועל מספר שמות בני ישראל לשבטיהם להסכים עליונים ותחתונים יחד ולקשר חבוריהם כאחד ומלאת אותו מלואת אבן ארבעה טורים אבן טור וכו'. והטור השני וכו'. והטור הג' וכו'. והטור הד' וכו' {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כח#|שמות כח]]}} ונאמר {{ממ|שם}} והאבנים תהיינה על שמות בני ישראל שתים עשרה על שמותם פתוחי חותם איש על שמו תהיינה לשנים עשר שבט ועוד נאמר {{ממ|שם}} ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו בבאו אל הקדש לזכרון לפני ה' תמיד, להורות כי היותם על זה המספר המכוון כנגד צבאות של מעלה הוא סבה גדולה להורדת השפע הנבואיי עליהם ולהדבק בהם ההשגחה ההיא המשובחת בכל צרכיהם. הלא תראה במעשה אליהו ז"ל הנפלא נאמר {{ממ|[[תנ"ך/מלכים א/יח#|מלכים א יח]]}} ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר ה' אליו לאמר ישראל יהיה שמך יורה כי שם ישראל לא יצדק על נכון רק למען היות השבטים אשר יכנסו תחתיו על המספר ההוא אשר עליו יקרא אלהי ישראל וזה טעם החרדה הגדולה אשר חרדו כל ישראל בפילגש בגבעה, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/שופטים/כא#|שופטים כא]]}} ויבא העם בית אל וישבו שם עד הערב לפני האלהים וישאו קולם ויבכו בכי גדול ויאמרו למה ה' אלהי ישראל היתה זאת בישראל להפקד היום מישראל שבט אחד. היו מזכירין שם ישראל כמה פעמים לפי שבהפקד השבט יפקד זה השם המורה על הכלל. ולזה נדחקו ועמדו כנגד החרם לתת להם ירושת פליטה ושארית כמ"ש {{ממ|שם}} ירושת פליטה לבנימן ולא ימחה שבט מישראל ואנחנו לא נוכל לתת להם נשים מבנותינו וכו'. ויאמרו הנה חג ה' בשילה וכו', ואמרו ז"ל {{ממ|[[בבלי/תענית/כו/ב|תענית כו:]]}} לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכפורים וזה כי כמו שהצום הגדול והקדוש ההוא וסדר עבודותיו וכפרותיו היה עמוד גדול והכרחי להשיב הנפשות הנדחות והנהרסות מתוך מצבם אל עניינן הראשון ולהעמידם על עמדם וזולתו א"א להתקיים לפי הכרח רוע הרכבתם וכמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קל#|תהילים קל]]}} אם עונות תשמר יה ה' מי יעמוד ככה היה היום ההוא שנתן בו שארית פליטה לבנימין יום בשורה להשיב בניו האומה הזאת אשר כמעע נהרס ונותץ ממצבו, אל שלימות תוכן מצבו להקרא עליה שם ישראל שלם כבתחלה: ועתה כמו כן יודיע איפה טעם רוב צערו של אבינו יעקב כל הימים אשר היה נדח נדחו ממנו וענין אבלו הגדול אשר היה ?מתקרה בו יותר מדאי וימאן להתנחם שכל זה היה בתחלת הענין קשה מאד בעיני כל בעל שכל וכי דבר נפלא הוא להפקד אחד מבני האדם וכ"ש בהיות אב לאחד עשר ילדים זולתו. והנה אברהם אבינו שלח ידו לשחוט בנו יחידו ומי האיש אשר לא יצדיק עליו שם שמים על הרעה כמו שמברך על הטובה ולא עוד אלא שנראה לו חטא עצים בסבב עליו הסתלקות רוח הקדש ממנו כל הזמן ההוא עד ששמע כי הוא חי ותחי רוח יעקב כתרגומו. וקשה עוד מזה מה שנראה שהסכימה בכל זה דעת עליון שיראה שהיה יושב ומשמר יום בשורה זה להראה עליו ולא דבר לו ולא הוכיחו ראשונה. אלא שעל הדרך שאמרנו בהפקד שבט משבטיו אבל כבד הוא לו מר ממות מאנה הנחם נפשו כי ראה שבהבטל אחד מהם יתקעקע כל הבנין. {{ביאור|לפי שחסרון האחד מזה המספר וכו', ר"ל הנה שני מינים מספרים יש, הא' מספר יסודי כמו אחד שנים שלשה וכו' המורים רק על כמות ומספר הדברים הנמנים מבלי היות יחס ביניהם, ואם יחסר א' מהם יקטן רק המספר הכללי מבלי עשות רושם על הנשארים לשנות שמותם, ד"מ אם יקח א' מעשר' תפוחים ישארו ט' האחרים כל אחד ואחד בשמו הראשון, והשני הוא מספר סדורי כאשר ימנו הדברים שיש להם יחם זה אל זה בבחינה מה, כמו יום ראשון לחודש, יום שני שלישי וכו', ובהחסר שם אחד מהם ישתנה שם האחרים שאחריו, ד"מ אם נעלה על דעתנו חסרון השלישי, אז לא יקרא עוד היום הבא אחריו בשם רביעי כ"א בשם שלישי, כי אין רביעי בלא שלישי הקדום לו, וע"כ יאמר הרב כי י"ב שבטים מתיחסים זה אל זה כמספר סדורי עד שבהחסר אחד מהם יעשה רושם גם על האחרים לאבד מהם השלמות הקנויה רק לכולם בהיותם יחד מספר שלם, כמו שבהחסר אחד ממנין העשר' לא יצליחו ולא יוכשרו כולם עוד לכל דבר שבקדוש' שצריך עשרה. -}}לפי שחסרון האחד מזה המספר שהיה בידו לא היה כחסרון האחד הכמותיי מאיזה מספר שנזדמן שהוא בלתי נרגש באחרים הנשארים רק כאחד הנחסר מן המספר היחסיי או הנערך כי בהחסר אחד ממנו יחסר היחס ההוא מכללו כמו שיהיה במספר השלם שחלקיו שוים לכללו או שכפליו שומרים תמונתו וכיוצא. או כחסרון האחד ממנין העשרה לכל דבר שבקדושה שהאחד שיפול בכל כמו אלו המניינים תפול צורת המספר כלו ולזה הטעם היה חושב שכבר אבד צורת המספר הנכבד ההוא אשר בבניו וגם לו גם להם לא יהיו היחסים הנפלאים אשר זכרנו עם כללות העולם וצורתו וגם את הטוב והשלימות הנמשכים אליו מהם לא יקבלו כי לזה אמר כי ארד אל בני אבל שאולה. והוא מה שאמרו ז"ל {{ממ|תנחומא ויגש}} סימן זה מסור בידו שאם לא ימות אחד מבניו בחייו לא יירש גהינם. והוא טעם ויבך אותו אביו {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/לז#|בראשית לז]]}} ירצה שבכה על עצמו. כמו ויקבר אותו {{ממ|[[תנ"ך/דברים/לד#|דברים לד]]}}, יביא אותו {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/ו#|במדבר ו]]}}. והשאר ולזה מה שנסתלקה ממנו הנבואה כי היה חשוב כמת כל כ"ב שנים שהיה יוסף לו בחזקת מת. וכמו שאמרו ז"ל {{ממ|[[בבלי/שבת/ל/ב|שבת ל:]]}} אין הנבואה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות וכו'. והכונה כי כמו שהעצלות הוא חסרון מונע טבעי דרישת השלימות כן העצבון הוא מונע רצונו מבקשתו ויעדר ממנו עד שתיטב נפשו ותתעורר אל הדרישה כמו שהיה הענין באלישע ע"ה {{ממ|[[תנ"ך/מלכים ב/ג#|מלכים ב ג]]}}. וכמו שהיה בכאן כי בנגן המנגן לפניו לאמר עוד יוסף חי והוא עת מצוא כל אבני חשבונו מיד הוסר העצב כי ידע לא ירד אל בנו אבל לגיהנם כמו שאמר אמותה הפעם אחרי ראותי וכו' כתרגומו ולזה מיד ותהי רוח יעקב אביהם. והנה אין ספק כי לצורך ההכרחיות הזה ייעדו כל הנביאים פה אחד כי להשיב שבות האומה הנבחרת הזאת אל מכונתה ולהחזיר נשמות הנבואה לפגרי אנשיה והחיות רוח הקודש בקרבם יקדים ה' שנית ידו להשיב יסודי הבנין לאיתנן ולקבץ נדחיהם לא ישאר אחד. אדון הנביאים אמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/ל#|דברים ל]]}} ושב ה' אלהיך את שבותך כו'. אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וכו'. והביאך ה' אלהיך וכו'. ומל ה' אלהיך את וכו'. עד כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך וכו'. ישעיהו {{ממ|כ"ז}} ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל, והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וכו'. ירמיהו {{ממ|ג'}} שובו בנים שובבים נאם ה' כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון ונתתי לכם רועים כלבי ורעו אתכם דעה והשכל והיה כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה נאם ה' לא יאמרו עוד ארון ברית ה' ולא יעלה על לב וכו'. בעת ההיא יקראו לירושלם כסא ה' ונקוו אליה כל הגוים לשם ה' לירושלם ולא ילכו עוד אחרי שרירות לבם הרע. ירצה כי בקבץ אותם הקבוץ השלם שהזכיר ובהיותם רועים שם דעה והשכל יקנו מהשלמות שיעור רב ועצום עד שלא יעשו עוד ככל אשר היו עושים עד הנה. וזה כי בכל ימי הצלחתם היו פונים אחרי שרירות לבם והמה רצים איש לביתו ולכרמו ולשדהו וליתר עסקיו ומשליכים אחרי גוום מצוות ה' חוקותיו ותורותיו והטובים שבהם בנוח עליהם הרוח אומרים ברית ה' והיה עולה על לבם שמץ דבר טוב ומזכירין אותו מזמן לזמן או יפקידוהו מפקידה לפקידה ולא יעשה עוד דבר ממה שאמר או שעלה על לבם או ממה שזכרו ופקדו לעשות כי כל חסדם כענן בקר וכעל משכים הולך. אמנם בימים ההם ובעת ההיא תהיה האמירה והזכירה והפקידה תמידית מחוברת עם העשייה השלמה לא יפרדו מהם כלל ליפנות אחרי שרירות לבם הרע ולא יאמרו עוד ארון ברית ה' ולא יזכרוהו ולא יפקדוהו באופן שלא יעשה דבר ממה שיזכרו ויפקדו ויעלה על לבם כי כאשר יקראו בפיהם לירושלם שהוא כסא ה' ומקום ארון הברית כן יוציאוהו אל המעשה עד שיקוו כל הגוים אליה בשם ה' ולא יכלו עוד אחרי שרירות לבם הרע. סוף דבר כל הנביאים פה אחד נבאו על צורך חזרת השבטים ויחידיהם אל מושבן והוא מה שכווננו אליו אלא שנמשך הביאור אל הכתוב הזה אשר נבוכו בו כל המפרשים ז"ל והוא נכון מאד. והנה יחזקאל {{ממ|ל"ז}} הפליג להורות זה הענין הנכבד ובייחוד בשבט הזה אשר אנחנו עליו כמו שאמר, ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתיב עליו ליהודה ולבני ישראל חביריו, ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חביריו וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך וכאשר יאמרו אליך וכו' כל הפרשה כלה. ועתה ראה כי להורות עוצם ההשגחה האלהית ותכלית ההקפדה אשר לו להשיב נדחי ישראל על כיוון מספרם מבלי שידיח מהם שום נידח. המשיל שתי המשפחות האלה אשר על שמם נקראו שתי בתי ממלכות ישראל לענין קיבוץ כל אישיהם אליהם מבלי שישאר בין העמים שריד לשני שותפים הנושאים ונותנים בהקפה שחולקין עץ אחד לשנים נכנס מכאן ויוצא מכאן באופן שא"א שיתואם עם שום אחד מהחצאין זולתי החצי ההוא ומתאימין אותם יחד וחורצים על מקום חבורם חריצים כמספר אשר ירצו ונוטל זה אחד וזה אחד ועושין כזה כל ימי האריך המשא ומתן ביניהם ובסוף פקודת חשבונם חוזרין ומתאימין אותם ומה שימצא חרוץ על שניהם הוא שריר וקיים ודוגמת זה צוה {{ממ|שם}} ליקח עץ אחד ולכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל המתחברים עמו כלומר זהו אשר לו ויקח עץ אחד ויכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חביריו כי הוא ישאר בידו גם הוא ושיקריב אותם אחד אל אחד לעץ אחד עד שיתואמו יחד להיות לאחדים בידו כלומר ראה זה אחד הוא וכאשר ישאלו מה אלה לו ישיב כה אמר ה' הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חביריו, כלומר אשר בו חקוקים כל השבטים המתחברים עמו וכל אישיהם אחד אל אחד ונתתי אותם עליו את עץ יהודה אשר בו חקוקים שבטיו ואישיו ג"כ ועשיתים לעץ אחד והיו אחד בידי להתאמץ ביחד וכאלו יברר על כל אחד מהעצים האלה כי הוא זה {{ממ|שם}} ודבר אליהם כה אמר ה' אלהים הנה אני לוקח את בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו שם וכו' ועשיתי אותם לגוי אחד וכו'. ומלך אחד יהיה לכלם ולא יהיו עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד. הנה שנתבאר שסוף הישועות יהיה בתחלתן רצוני ע"י קיבוץ המפוזרים והשיב הנדחים כי על זה האופן הוא אפשר ולא בזולתו. ולהיות אבינו יעקב ממלא חסרונו בירידתו למצרים להקביל פני נדחו בשמחה ובטוב לבב אמרו ז"ל באותו מאמר שזכרנו ראשונה ראוי היה יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל וכו'. והכוונה כי בהשקפת אלו התועלות העצומות אשר לפי שעה ובבחינת השלמיות המקווים לעתיד כמו שאמרנו הנה כשלא ירד אחריו כבודו אלא שיורידוהו שם בכבלי עוני ובשלשלאות של ברזל אז טוב לו. והנה נתחסד עמו הש"י שהורידו שמה בסבות יותר נאותות ובעלילות מצעדי הבנים בניו במכירתם ליוסף מצרים וירידתם אחריו כמו שאמר לעבד נמכר יוסף ויקרא רעב על הארץ וכל כך למה ויבא ישראל מצרים וכו'. וייחס הירידה הזאת וצרכה אל יעקב יותר משאר האבות מפני אשר ירד עליו הוא בעצמו ומפני היותו האב הקרוב אל קהל עדת הבנים אשר לא נמצא פיסול בזרעו והיה עליו מוטל להביאם לכלל שלימותם. וא"ר פנחס משל לפרה כו'. כי כמו שתכלית בעל הפרה בגדולה הוא להביאה אל מקולין שלה כי היא תכלית מציאותה אצל בוראה וכמו שאמר {{ממ|[[בבלי/ברכות/יז/א|ברכות יז.]]}} סוף בהמה לשחיטה כי הוא סוף כשרונה כמו שאמרו {{ממ|[[בבלי/חולין/ט/א|חולין ט.]]}} נשחטה בחזקת כשרות עומדת וכו'. ועם כל זה מקוצר דעתה והרגשה לא נמשכה שם לרצונו עד שמושכין בנה לפניה והיא רצה אחריו. כן אבי הבנים יתברך שמו הוא עשנו ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו והכוונה הראשונה מיום ברוא אלהים אדם היא להביאנו אל המעמד הנכבד והנורא ההוא הר סיני והנה לא נמשכו לבא שמה כי לא לאדם לבא בנקל תחת עול תורה ומצוה עד שהמשיכם ע"י הבן הנכבד הזה למצרים אשר שמה יקבלו הכחות הטבעיות והתאוות החמריות משנה שברון ובו יוכנו לקבל שתי השלימיות כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/שמות/ג#|שמות ג]]}} בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים וכו'. ולזה אמר בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה כי עם שנראו להם בתחלה סיבות ירידתם צירים וחבלי יולדה לסוף נמשכו עבותות אהבה כי הכל היה לאהבת יי' אותם ולשומרו את הברית ואת החסד ואת השבועה אשר נשבע לאברהם אוהבו בין הבתרים. וגם כי הסבות הראשונות מכתנת הפסים ומשנאתם אותו וזולתם כלם היו חבלי אדם דקים וחלושים אין בהם כח להמשיך את הפרה אל מקולין שלה. אמנם הוא ית' עשה אותם שרשות גבלות מעשה עבות שלא ינתקו עד הנציא כנוגה מחשבה למעשה כמו שאמר ועתה לא אתם שלחתה אותי הנה כי האלהים וישימני לאב לפרעה כמו שכתבנו הענין יפה בשער כ"ח. וזה שיעור מה שרצינו בזה החלק המספר בשמחות מציאות זה הבן והשבת הנבואה אל אביו על ידו וסיום הספור במה שימשך אליו מענייני הירידה לשם וישיבתם בארץ גשן ומה שנתברכה הארץ ההיא במציאותם שם כלם אחים גם יחד. אמנם נזכור הספקות ראשונה:

'''א''' מרוב הצער והאבל המופלג אשר היה לו ליעקב על אחד מי"ב בניו והסכמת הש"י עמו שלא להשרות נבואה עליו עד שנמצא והוא מה שהתרנוהו בעצם וראשונה בדברים אשר בשער. וטעם ויפג לבו כי לא האמין להם שאם כפרש"י ז"ל יקשה אומרו ותחי רוח יעקב אביהם לפי פשוטו ואם הפי' הרמב"ן ז"ל קשה אומרו כי לא האמין להם שאם לא האמין לשמועה איך נתעלף אל שמחתה ועוד שאם מרוב השמחה נתעלף עד ביטול הרגישיו איך ירפא בזכרונה ומה תועיל הקריאה באזניו ואין קשב ואם היה מכיר ומרגיש כבר יצא מן העלוף ואין צורך:

'''ב''' באמרו רב עוד יוסף בני חי כי לא יפלא מצד היותו עדין חי רק אם היה הזרות מרוב ימים:

'''ג''' במה ששנה אנקלוס את טעמו בתרגומו אנכי ארד עמך אנא אחות עמך בלא כינוי כמנהגו וכבר דברו בו גאוני עולם {{ממ|מ"נ ח"א פ' כ"ז}} ועליהם נוסיף:

'''ד''' אומרו וירא אליו ויפול על צואריו כי לא נתבאר יפה טעמו גם הרמב"ן ז"ל נדחק בו ולמה אמר אמיתה הפעם אחרי ראותי פניך כי אז ראוי לו לבחור בחיים:

'''ה''' באומרו בעבור תשבו בארץ גשן כי תועבת מצרים וכו'. וכי משום שתועבת מצרים כל רועה צאן יבחרו להם הטוב שבארצם לשבת בו:

'''ו''' מה רצה יעקב באומרו ימי שני מגורי מעט ורעים היה לו לומר ימי שני חיי כי מה טעם לייחס מספר הימים אל הגרות:

'''ז''' במ"ש המצריים אל יוסף בשנה השנית לא נכחד מאדני כי אם תם הכסף ומקנה הבהמה אל אדני לא נשאר וכו'. כי באמת לא יפול חשד כחש וכחד כמה שאמרו שלא נשאר להם כלום.

'''ח''' אומרו ולחם אין בכל הארץ וכו' למה חלק זה הספור לשנים היה לו להשלים ספור מצרים כשהתחיל בו ותרעב כל ארץ מצרים וכו'.

'''ט''' מאמר יוסף הן קניתי אתכם היום ואת אדמתם לפרעה וכו'. שנראים דברי מותר לא יועילו רק לביישם. ועוד איך היו לשמה כרגע עד שבתחלת השנה השנית לרעב כבר תם הכסף ומקנה הבהמה ולא נשאר רק גויתם ואדמתם כמו שהוכיחו חז"ל {{ממ|ב"ר פ' פ"ט}} מפשט הכתוב האומר וינהלם בלחם בכל מקניהם בשנה ההיא ותתם השנה ההוא ויבואו אליו בשנה השנית ואם כדברי הרמב"ן ז"ל שפי' שנאמר כן על הששית והשביעית הנה א"כ לא הועילה להם ברכת יעקב כלל. וגם שלא יתכן שעל מזון שנה אחת יאמרו קנה אותנו ואת אדמתינו בלחם ונהיה אנחנו ואדמתינו עבדים לפרעה ותן זרע וכו'. והוא גם הוא אמר הן קניתי אתכם וכו' שירצה שקנה אותם בדרך ישר לא בדרך עריצות כמו שאמרו בפיהם החייתנו נמצא חן נראה שעשה עמהם חסד אלהים ואמת:

'''י''' למה הוזכר בכאן כל זה הענין מחק החמישית והעברת העם לערים וחק הכהנים מאת פרעה כי כל זה יאות ליכתב בספרי נימוסי מצרים לא בתורה האלהית:

ויעלו ממצרים ויבואו ארץ כנען אל יעקב אביהם ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וכו'. כבר פירשנו מעלת זאת הבשורה וטעם רוב שמחתה אצל אביו ויפג לבו כי לא האמין להם {{ממ|א}} הנה הם בהזכירם אליו את יוסף בנו חמודו אשר נואש ממנו זה כמה נתעוררה אנחתו ונהפך לבו בקרבו כי נתחדש יגונו עד שנחלש מאד מהצער כי לא האמין להם כי הוא חי כי את הרע יקבל ואת הטוב לא יאמין אמנם כשדברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר להם וכ"ש אם מסר להם סמנים כדברי חז"ל {{ממ|ב"ר פ' צ"ד}} וכראותו העגלות כי ידע שאינן יוצאות כי אם בדבר המלכות הוכרח להאמינם ותחי רוחו ונתחזק וישב לאיתנו כי למראה עיניו ולמשמע אזניו שמע שמועה טובה ושמח שמחה גדולה ונסו יגון ואנחה: ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי וכו'. {{ממ|ב}} לפי שאמרו לו עוד יוסף חי וכי הוא מושל וכו'. ואין ספק שהיו מאריכין בספור ממשלתו ורוב כבודו כמו שצוום והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים כו' והיתה תשובתו להם רב טוב לי במה שאמרתם עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות מבלי שאחוש אל כל הכבוד ההוא אשר ראיתם. אמנם רש"י ז"ל תיקן המליצה באופן אחר וכתב רב לי עוד שמחה וחדוה הואיל ויוסף בני חי הבדיל מלת רב מהסמוכה לה לסבה שכתבנו בספקות. ויסע ישראל וכל אשר לו וכו' לא יכול להתאפק כי אהבת נפשו אהבו וימהר לעשות אותו אמנם היה ירא לנפשו משני דברים. האחד שמא יטבעו בניו שם בין המצריים וישתקעו שם ולא ישובו עוד לארץ אחוזתם. והשני על דבר קבורתו אשר כרה לו. וכדי שיערה עליו רוח ממרום נטה לו בארה שבע מקום קביעות תפלת האבות ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק כי פחד יצחק היה לו ממדת אלהיו הוא ירא עד שנגלה אליו במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב וכו'. ויאמר אנכי האל אלהי אביך אשר אתה יגור מפניו אל תירא מרדה מצרימה ואל תחת מאלו העניינים אשר נצטערת עליהם. ועל הראשון אני מבטיחך כי לגוי גדול אשימך שם. ירצה שיהיה גוי נפרד ונבדל בפני עצמו ולא יתערב זר בתוכם וכמו שדרשו ז"ל {{ממ|ספרי פ' כי תבא}} ויהי שם לגוי גדול {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כו#|דברים כו]]}} מלמד שהיו ישראל מצויינין שם. ועל הענין השני אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה יבטיחהו שלא יסתכן בדרך ויזכה לראות את בנו אהובו ואח"כ יעלנו משה ויבא. שלום וינוח על משכבו עם אבתיו וגם יוסף יעלה עמו ושם ישית ידו על עיניו בשוב עצמותיו בבית מנוחתו. {{ביאור|אמנם במה שתרגם וכו', כוונתו, כי לדעת הרמב"ם במ"נ ח"א פכ"ז רצה אונקלס להרחיק רק ההשגח' מהי"ת, ע"כ הוסיף תמיד מלה בתרגומו ואמר יקרא או שכינתא דה' או מימרא ורק פה בעבור היות מאמר "אנכי ארד עמך" רק סיפור מה שנאמר לו בחלום לא חש לתרגמו בלא כינוי "אנא אחות עמך" או בעבור שמוסב פה רק על המלאך ולא על הי"ת, וע"ז השיג הרמב"ן ז"ל ממאמר "והנה ה' נצב עליו" הנאמר ג"כ בסיפור חזיון לילה, ובכל זאת תרגם אונקלוס "והא יקרא דה' מעתד עלוהי" ועוד השגות אחרות, ע"כ אמר הרב ז"ל כי אונקלוס כיון בתרגמו לבחינות רבות, פעמים להרחקת הגשמיות, ופעמים להרחקת הפעולות אשר לא יתכן ליחס אותן אל הי"ת בעצמו, ופעמים לדרך כבוד, ר"ל כמו שלא יאות מדרך מוסר לאמר: המלך או השר משה זאת כי אם כבוד או הדרת המלך או השר עשתה זאת כן לא יאות לתרגם בל' העם מאמר "ה' נצב עליו כפשוטו, כ"א בלשון יקרא ה' וכו' וכן עשה גם במקומות אחרות הרבה, אבל כמו שלא יתכן מדרך הענוה שיאמר המלך על עצמו כבודי או יקרי יעש' ילך כך וכך, כן לא היה יכול לתרגם פה "יקרי יחות עמך" ומאה"כ "בעבור כבודי" בפי הי"ת יפורש במקומו בענין אחר, ויש להתאותות הענין, ר"ל להגביל וליחד הענין , מל' והתאויתם לכם לגבול קדמה {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/לד#|במדבר לד]]}} וע"כ תרגם מאה"כ "ה' אלהיך הוא עובר לפניך" הוא עבר קדמך, להורות על השגחת הי"ת הפרטית שהוא בעצמו ובכבודו יעבור לפניהם להנחותם מבלי אמצעות שליח או מלאך: -}}אמנם במה שתרגם אנקלוס אנא אחות עמך בלי שום כנוי כבר נודע מה שכתב עליו הרב המורה פרק כ"ז חלק ראשון כי מפני היותו ספור מה שנדמה אליו במראות החלום לא ספור מה שנראה אליו בהקיץ ובנבואה גמורה לא נשמר מיחס אליו התנועה כמנהגו או מפני היותו מלאך וגם ראינו את תפיסות הרמב"ן ז"ל עליו כי רבו לפי הטענה הראשונ' ואולם החזקה שבהם מה שנמצא בחלום הסולם שכנה אנקלוס ואמר והא יקרא דיי' מעתד עלוהי {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כח#|בראשית כח]]}} גם כי תרגם יי' אלהיך הוא עבר קדמך {{ממ|[[תנ"ך/דברים/ט#|דברים ט]]}} שודאי אין עליהם תשובה נכונה לפי דעת הרב המור' מלבד מה שהשיג הוא על עצמו בפרק מ"ח חלק א' בתרגום של ראה שודאי נראין בו דברי הרמב"ן ז"ל. והנראה אלי בזה כי הנה אנקלוס לא תלה עצמו בכל אלה הלשונות על יתד אחת אבל כיוון אל בחינות רבות מתחלפות. יש להרחקת הגשמות. ויש להרחקת הפעולות. ויש לדרך כבוד. ויש להאותות הענין והתיחדותו. ובכל אחד מהם יתחלף מצד הצדדים אשר יאות לפי הפרישה כמו שיתבאר כל זה מהחלופים הנמצאים לו ואשר זכרם הרמב"ן ז"ל בפירושיו הנה:

ואני אומר שאם קבלה היא בידו מה שירמוז בהם נקבל ולא נטה ימין ושמאל ואע"פ שלא יבין איש אשר כמוני. ואם יש רשות לדבר בשקול הדעת באלו הענינים {{ממ|ג}} כבר נוכל לתת טוב טעם ודעת בתרגום הכתוב הזה והדומה לו מבלי שנתרחק משקול השכל וכיוצא בזה כשנתבונן בשלשה הכנויים הנוהגים אצלו תדיר וזכר אותם הרב המורה שהם יקרא דיי' מימרא דיי' שכינתא דיי', וטעמן מפורסם לפי שרשי הלשון ושמושן בלי התלות בסודות גדולים ונפלאים ממנו וזה כי הנראה מכללם הוא ליחס לו יתעלה הענינים הנסמכין אליו לכבוד ותהלה. אמנם כל אחד לפי עניינו והוא כי כשייחס הכתוב אליו ית' רצוני לעצמו דבר מהדברים כמו שבא ונרא' או נצב ועלה וכדומ' ירצה בהם יקרא דיי' יקרא דיי' מעתד עלוהי ויתגלי לכון יקרא דיי' {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/ט#|ויקרא ט]]}}, ויסתלק יקרא דיי' {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/יז#|בראשית יז]]}} ויראו את אלהי ישראל {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כד#|שמות כד]]}}. וחזו ית יקר אלהא דישראל וכן כולם כי הם כנוי אל עצמו ית' בדרך כבוד כנוהג בכל הלשונות בדבור עם הגדולים יודע לכבודך או למעלתך או לגדולתך הכל כפי מה שהוא איש שר או גדול. ע"ד שאמר הכתוב {{ממ|שם מ'}} וכבוד ה' מלא, וישכון כבוד יי' {{ממ|שם כ"ד}}, וירא כבוד יי' {{ממ|במדבב ט"ז}}. וזה הכנוי לא ימצא בשום מקום במדבר בעדו והא יקרי בסעדך {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כח#|בראשית כח]]}}, או יקרי יחות עמך {{ממ|שם מ"ו}} וכיוצא. כי לא יתכן מדרך המוסר. ומאמר {{ממ|[[תנ"ך/שמות/לג#|שמות לג]]}} בעבר כבודי הוא ענין אחר מוסף למה שאמר {{ממ|שם}} הראני נא את כבודך. לא שיאמר בדרך כנוי כמו שיתבאר במקומו ב"ה. אמנם כאשר יבא בעניך ההשגחה ממנו יתברך יכנה בתרגומו מימרא דיי' וייחדה לזה כי במאמר ישגיח המשגיח על המושגח כמ"ש דוד {{ממ|[[תנ"ך/שמואל ב/יד#|שמואל ב יד]]}} ואני אצוה עליך וכו'. ונאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/לג#|תהילים לג]]}} בדבר יי' שמים נעשו וברוח פיי כל צבאם, כמו שתרגם לקול יי' אלהיך {{ממ|[[תנ"ך/שמות/טו#|שמות טו]]}}, למימרא דיי' ותרגום לקדמות מימרא דיי' {{ממ|שם י"ט}}. כי לקראת ציוויו ומאמרו יצאו ומזה אמר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כח#|בראשית כח]]}} והא מימרי בסעדך. אם יהא מימרא דיי' בסעדי {{ממ|שם}}. מימרא דיי' בסעדיה דיוסף {{ממ|שם ל"ט}}. ולזה תרגם {{ממ|[[תנ"ך/שמות/טז#|שמות טז]]}} ואתרעם עמא על מימרא דיי'. כי על הנהגתו נתרעמו כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/א#|דברים א]]}} ובפתגמא הדין ליתכון מהמנין במימרא דיי' אלהכון. ומזה אמר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/לא#|בראשית לא]]}} מימרא דיי' סהיד וכו'. לומר שהשגחתו ועיונו בו יהי' העד הנאמן ביניהם לתת לאיש כמעשהו. וכן בין מימרי וביניכון {{ממ|[[תנ"ך/שמות/לא#|שמות לא]]}} בין השגחתי וביניכון. וכן קיים לי במימרא דיי' {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כא#|בראשית כא]]}}. שישבע לו באותה ההשגחה הנמצאת אתו כי דבר יי' היה יקר לו. אמנם כאשר יכוין בדבור התמדת אלו העניינים והמשכם בייחוד יכנה בשם שכינה כענין ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כה#|שמות כה]]}}, וכמ"ש יהונתן בן עוזיאל {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/ג#|יחזקאל ג]]}} בריך יקרא דיי' מאתר בית שכינתי'. ומזה תרגם {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יז#|שמות יז]]}} היש יי' בקרבנו. האית שכינתא דיי' שריא ביננא. פני ילכו {{ממ|שם ל"ג}}, שכנתי יהך. אם אין פניך הולכים {{ממ|שם}}. אם לית שכנתך. ילך נא יי' {{ממ|שם ל"ד}}, יהך כען שכינתא דיי'. לפי שהכוונה בכלן המשך ענין לא לשעה. לזה תרגם {{ממ|שם ל"ג}} לא תיכול למחזי אפי שכנתי. ואעבר יי' שכינתיה על אפוהי {{ממ|שם ל"ד}}. כי על הענין עצמו שהיו דנין עליו עד עתה מהמשך אור השפע ההוא עליו היה מדבר:

ואחר שביררנו אלו ההבדלים שיראה מהם שהם נכונים וכמעט יכלול כל העניינים האלו נקל הוא לתת טעם למה לא כנה אנקלוס במאמר הזה וכיוצא והוא כי באומרו אנכי ארד לא יוכל לתרגם אנא אתגלי כמו שתרגם וירד יי' {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יט#|שמות יט]]}} כי אין הכוונה עתה על הגלוי וההראות כמי שהיה בסיני ובזולתו מהמקומות כי אם על השמירה וההשגחה. ומזה הטעם לא יוכל לתרגם יקרי יחות עמך מלבד הסבה שקדמה גם אין לו לומר שכנתי תחות עמך שאין אז הכוונה על הבטחת ההמשך כי אם על ענין השמירה כמו שאמרנו. והלשון המיוחד לזה לפי מנהגו היה מימרי יחות עמך אלא שראה שאין ליחס העליה והירידה ולא שום תנועת העתק אל ההשגחה והמאמר כי הדיבור אינו עולה ולא יורד ושלא היה לו מקום לכנות שם במלה זו אלא אם ישבש כל הכתוב ויאמר מימרי יהא בסעדך כד תיחות למצרים ובמימרי אסקה וכו' וכבר יצא מכלל מעתיק. ולזה בחר בקצור וסמך בו על מה שסמך המקרא עצמו כמו שעשה בתרגמו ויראו את אלהי ישראל וחזו כי לא היה לי לתרגם ואתגלי להון כמו שמדקדק הרמב"ן ז"ל שם במקומו שהרי אז היה מוסב לשון הראות אל אלהי ישראל הפך מה שכתוב ויראו את אלהי ישרחל ואין למעתיק לשבש הכתוב בזה השיעור וכזה הענין היה בתרגמו יי' אלהך הוא עבר קדמך כי הכוונה שם על ההשגחה והסיוע בייחוד והיה לו לומר מימרא דיי' אלא שלא לכנות ההעברה אל הדבור כמו שקדם גם לא אמר יקרא דיי' כי זה הכנוי לא יאמר רק בשיכוון אל עצמיותו ולזה הניחו בצורתו אמנם אמר הוא עבר קדמך מימריה אשא אכלה הוא לכנות אל ההשגחה המכוונת לשם כמו שאמר במקום אחר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/א#|דברים א]]}} יי' אלהכון דמדבר קדמיכון ממריה יגיח לכון קרב. וראה כי לא אמר יקרא ולא מימרא ולא שכנתא ומזה הענין אמר {{ממ|[[תנ"ך/שמות/ד#|שמות ד]]}} אנא אהא עם פומך. ואחשוב כי בזה וכזה יצדק בכל אלו העניינים מבלי שנצטרך להתלות בפלוסופיא גם לא בדברים סתומים וחתומים: ויקם יעקב מבאר שבע וכו'. משם נשא לבו את רגליו ללכת בהשקט ובטחה ממה שהיה חרד אליו בתחלה. וישאו בני ישראל עד ולכל זרעו אתו וכו' ואת יהודה שלח וכו', נהג בבנו המולך מנהג כבוד לשלוח לו את גביר אחיו ויאסר יוסף וכו' וירא אליו ויפול על צואריו {{ממ|ד}} אולי כי לפי שכבר היה יעקב בגשן בתוך הבית אשר פנו לפניו ואשר הכינוהו לו יאמר כי כאשר בא יוסף אליו קדם ויצא מחדרו להראות לו ונפל על צוארו ובכה או שיאמר כי מיד שנראה יוסף אליו נפל על צואריו ובכה להגיד שלא היה לו שום התנכרות בו כמו שהיה באחיו או יאמר שנראה לו כבודו הגדול אשר הוגד לו במה שראהו לובש בגדי שש ורוכב על סוס אשר רכב עליו המלך וכל טכסיסי מלכות ולזה היתה תשובתו אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי {{ממ|ד}} כלומר אין אני חושש לכל זה בערך נפשך. וכמו שאמר ראשונה רב עוד יוסף בני חי וטעם אמותה הפעם כבר נתבאר: ויאמר יוסף אל אחיו וכו'. והאנשים רועה צאן וכו'. והיה כי יקרא וכו'. ואמרתם וכו'. {{ממ|ה}} בחר להם הטוב והישר וישנא את הרבנות שאין ספק שאם רצה היה ממנה אותם שרי אלפים ושרי מאות על המלכות אבל רצה שיאמר שהם רועי צאן מנעוריהם גם הם גם אבותיהם עד שהמלאכה ההיא מוחזקת בידם מקדם ולא יוכלו לזוז ממנה וזה כדי שירחיקום משבת שם במצרים כי תועבת וכו'. וימשך מזה שישבו בארץ גשן וזאת היא כונת רש"י ז"ל וכשאין אתם בקיאים באומנות אחרת ירחיקכם מעליו ותשבון בארץ גשן אמר שיכוון מהמצרים ההרחקה בעצם והישיבה בארץ גשן במקרה. ואפשר כי אומרו תועבת מצרים כל רעה צאן יהיה כמו הן נזבח את תועבת מצרים {{ממ|שם ח'}}, תועבת בני עמון {{ממ|[[תנ"ך/מלכים ב/כג#|מלכים ב כג]]}} ודומיהם והכונה שיהיו להם בחזקת אלהיים ויחלקו להם כבוד גדול יושיבום במיטב ארצם ועל פי דרכם למדנו דרך מוסר כי יוסף שם בפיהם דבר כדי שיתנה להם המלך ולא מלא לבו אותו לתתה להם בלי רשותו ואפילו לשאל אותה מעצמו עם שלא היה דבר גדול אליו קל וחומר לשאר האנשים ובגדולות ונפלאות מהם: ויאמר פרעה וכו'. כאשר ראה פרעה עוצם ענותנותו ומוסרו הטוב השיב לו דבר לפי כבודו ואמר כיון שאביך ואחיך באו אליך כי ידעוך שר וגדול לפני אף אתה הראה להם את ידך הגדולה והחזקה כי ארץ מצרים כולה לפניך היא במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך ישבו בארץ גושן כאשר שאלו ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על השרים שלי על המקנה היושבים בארץ ההיא וזה יעיד כי היו מנשאים ומנטלין כל רועה צאן: ויבא יוסף וכו' ויאמר פרעה וכו' ימי שני מגורי וכו' {{ממ|ו}} מפני ששאלו על מספר ימי שני חייו שלא כמנהג ויראה כי להחזיקו בזקן מופלג שאלו על כך, השיב כי מפני שלא היה ישוב חיותו במקום אחד אבל במקומות רבים מתחלפים שהיה מתגורר בכל אחד מהם זעיר שם זעיר שם על כן היו ימיו מחוברים ממעטים רבים אשר לא ישבע האדם בהיות על זה הענין ומפני היותם ימי הנדוד והטלטול היו רעים והיא הסבה שקפצה עליו זקנה בלא עתה: ויברך יעקב וכו'. ולחם אין בכל הארץ וכו'. {{ממ|ח}} חלק הכתוב זה הספור לסמוך אותו בכאן להידיע כי עין יי' אל יריאיו להחיותם ולשוד ולכפן ישחקו בארץ מגוריהם ולא עוד אלא שהתושבים נמכרים המה ואדמתם לעיניהם ואין פוצה פה ומצפצף. והיותר נאות ומסכים אל הדעת והכתובים כי בשנתים הרעב הראשונות אשר אמר יוסף לסבה שכתבנו בו בשער כ"ט לקטו מצרים כל כסף הארצות מפני היוקר המופלג עד אשר כלו השיירות ותרעב כל ארץ מצרים ואז הוצרך יוסף לשבר להם מתחת יד פרעה והוא מה ששמע יעקב כמו שפירשנו ובעוד הכסף מצוי במצרים היה כל מה שהיה ממעשה יוסף ואחיו ואל תחלת החמשה שנים אשר אין חריש וקציר יוסב מה שאמר הנה ולחם אין בכל הארץ כי כבד הרעב מאד וכלה ארץ מצרים וכו'. וילקט יוסף כו'. ויתם הכסף מארץ ומארץ כנען ויבואו כל מצרים אל יוסף לאמר הבה לנו לחם ולמה נמות נגדיך כי אפס כסף ויאמר יוסף הבו מקניכם לפי שהיה היוקר עצום מאד מהרו להוציא כל הכסף אשר לקטו משאר הארצות לקנות אכל לנפשם ואחר שאפס ולא להם היה מזון ולא למקניהם היתה עצת יוסף להם טובה מאד להסתלק מפרנסת מקניהם ולפרנס בהם עצמם הוא שאמר וינהלם בלחם בכל מקניהם בשנה ההיא כי ברחמיו ינהלם לתת להם שארית בארץ {{ממ|ט}} ותתם השנה ההיא הראשונה מאלו הה' שנים הנשארות אשר כן באו לפניו ויבואו אליו בשנה השנית ויאמרו לו לא נכחד מאדוני כי אם תם הכסף וכו'. {{ממ|ז}} העיד הכתוב כי בהרגישם אהבתו וחמלתו עליהם שהמה גם הם יקרה נפשו בעיניהם מקובלים בסבר פנים יפות עד שכבר המציאו מעצמם ולא כחדו ממנו אופני פרעון באוכל אשר חוייב לתתו להם ככלב וכעורב והוא אומרו לא נכחד מאדוני אשר יש אתנו עוד וזה כי אם תם הכסף ומקנה הבהמה אצל אדני ולא נשאר בלתי אם גויתנו ואדמתנו ויש טענה בידינו לבקש חנם לאמר למה נמות לעיניך גם אנחנו גם אדמתנו לא נתיר עצמנו לזה ולא נכסה ממך כי עדיין יש בידינו לפרוע במה שתקנה אותנו ואת אדמתנו בלחם ונהיה אנחנו ואדמתינו עבדים לפרעה ותן זרע כו'. ונהיה באדמתינו כעבדים לבד ובזה אנו בוחרים ממיתה עצמינו ושממון הארץ. ואף כי לא נכחד דבר זה מאתו היה לו לחכמה שלא יפתח להם בו אלא שיאמרו מאיליהן: ויקן יוסף וכו'. ויאמר יוסף הן קניתי אתכם וכו'. {{ממ|ט}} אמר אחר שקניתי אתכם ואת אדמתכם לפרעה כפי פשרתכם והרי האדמה אדמתו והעובדים אותה עבדיו ואין לעבד במלאכת אדוניו כי אם הלחם אשר הוא אוכל ואני לא אעשה זאת לכם אלא הא לכם זרע וכו'. והיה בתבואות ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידות יהיה לכם לזרע השדה שבכל שנה ושנה שיבואו להלן בשני חריש וקציר ולאכלכם ולאשר בבתיכם ולאכול לטפכם והנה עם זה הרי אתם כמעט כבעלי בתים ולא תתנו רק כפל המעשר שנותנין כל עובדי אדמה להביא אל אוצר אלהיהם ואין ספק שיש בכלל פשרה זו כל זמן שלא היה חריש וקציר כי מעתה מכרו גוייתם ואדמתם להיותם מתפרנסים מאוצר המלך. ולזה אמרו החייתנו נמצא חן בעיני אדוני ירצה החייתנו בהבטחה זו נמצא חן שתעשה כן ונהיה עבדים לפרעה כאשר דברת. והנה נגמרו התנאים הללו בתחלת השנה השנית אל חמש השנים היא השנה הרביעית לרעב בכלל ומנהו והלאה יתכן כי פקד ה' את הארץ לברכת יעקב אבינו כי עלה נילוס לרגלו והשקת האדמה או קצתה באופן שיוציאו כדי מחייתם ולהחיות סוס ופרד: וישם אותם יוסף לחק וכו'. רק הכהנים לבדם וכו'. {{ממ|י}} הזכיר בכתוב מה שראו בעיניהם והורגלו בו כל ימי היותם שם מהיות העם הזה כלו סובלים הגירוש וההעברה מעם עיר זו אל זולתה בכל גבול מצרים ומקבלים עליהם עול חק החמישית מכל אשר יוציאו מאדמתם ויאותו לכהנים שתהיה כל ארצם חפשית בידם בלא עול מלכות ועול דרך ארץ ולא עוד אלא שיהיו הם אוכלים ממנת המלך כדי שתהיה הוראה ותוכחה עצומה לאומה הזאת כמה שיבוא מעניינה כי יביאם השם יתעלה לרשת משכנות לא להם ועמל לאומים. והיה בתבואות לא יתנו רק המעשר אשר יותן לכהנים הלוים חלף עבודתם ושעל כן לא יותן להם חלק ונחלה בארץ כי מעתה אין שום בעל שכל שתרע עינו מתת ולא דבר רק הוא זה כי לא אבדה הארץ רק לבלתי שום זאת על לב ותותם הנביאים {{ממ|[[תנ"ך/מלאכי/ג#|מלאכי ג]]}} אמר הביאו את כל המעשר וכו'. ובחנוני נא בזאת וכו'. וישב ישראל וכו' ויפרי וירבו מאד. זה הוא מה שיספר אחר כך בתחלת הספר {{ממ|[[תנ"ך/שמות/א#|שמות א]]}} ובני ישראל פרו וכו' כמו שיבוא: וזהו מה שרצינו אליו בביאור זה הסיפור:
<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>