עריכת הדף "עץ יוסף על שמות רבה/לא/ז"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''אם חייב הוא כו'''' יתורא דחבול תחבול דריש דה"ק אם הוא חבל בך גם אתה חבלת וחייב לי. כדמפורש בתנחומא סי' ט"ז נפשך עולה בכל לילה ואני מחזירה לך ואם אין אתה מחזיר משכון אף אני איני מחזיר לך נפשך. וז"ש אם חבול תחבול פי' תגרום שתתמשכן נפשך על עונותיך:

'''שני דברים יש כאן חבול תחבול''' למדך הכתוב שאם הוא נוטל יתד של מחרישה כשהוא משכים הוא משיבו. כתוב אחד אומר {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כב#כה|שמות כב כה]]}} עד בא השמש תשיבנו לו. וכתוב אחד אומר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כד#יג|דברים כד יג]]}} תשיב לו את העבוט כבוא השמש. אמור מעתה שאתה צריך להחזיר לו בערב במה שישן. ובבקר אתה צריך להחזיר לו יתד של מחרישה. כצ"ל. {{ממ|[[אות אמת על שמות רבה/{{כאן}}|א"א]] ו[[יפה תואר על שמות רבה/{{כאן}}|יפ"ת]]}} ר"ל אע"ג דכתיב כי היא כסותו לבדה וגו' במה ישכב וגו' לא תימא שבכסות לילה לבד משתעי קרא כהמובן הפשוט. והא דכתיב עד בא השמש תשיבנו לו פירושו בעוד שהשמש בא. אלא שני דברים יש כאן להכי כתיב חבול תחבול שאחד רמז למה שיחזור בלילה כדמפרש בקרא במה ישכב. והשני למה שיחזיר ביום שזה דכתיב עד בא השמש למדך הכתוב בזה שאם נוטל יתד המחרישה שכשהוא משכים צריך להשיבו. שכך פירושו כל היום עד בא השמש תשיבנו שיהיה ביד הלוה שישתמש בהם. ובלילה תחזור ותקחם ממנו שיהיו מושכנים אצלך וע' בגמרא בפרק המקבל בכ"מ:

'''וכן אתה אומר בפועל ביומו תתן שכרו כו'''' ר"ל כתיב בפועל {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כד#טו|דברים כד טו]]}} ביומו תתן שכרו. למה כי עני הוא וגו' ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא. וכתיב כאן כי היא כסותה לבדה וגו' במה ישכב הרי צינה פוגעת בו והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני שני דברים יש כאן דומין זה לזה. כלו' דבפרשת שכיר כתיב ולא יקרא עליך אל ה' מחמת עניותו ובפרשה דידן כתיב ג"כ ושמעתי כי חנול אני כשיצעק מחמת דחקותו מפני הצינה. והכוונה דילפינן מהתם להכא כדאכתוב לקמן בסמוך:

'''כגון שהיה מהלך כו'''' טעם המשל לומר כי לא בכל פועל הכתוב מדבר אלא במי שתובע שכרו. כי על הרוב אין לו אלא שכר זה. שזה דומה לחמור שעיניו נשואות לאלומה. וכן בבעל הבית כשאין לו מעות לפרוע אינו עובר. וכן כשהשכיר מכיר בבעל הבית שאין דרכו להיות בידו מעות אלא ביום השוק אינו עור עד שיעבור יום השוק. ולזה אמר כחמור שעיניו נשואות לאלומה הנראית לו אז עובר משא"כ הני ומינה ילפינן נמי לעבוט דדמי ליה דלא מחייב להחזירו אלא כשהלוה תובעו ודוקא כשצריך שאין לו כסות אחרת. אבל אם יש לו אחר שאינו צריך לזה הממושכן אין צריך להחזיר לו:

'''אלומר''' מלשון מאלמים אלומים:

'''מה עשה לו אדוניו בא והעמידו בביתו וקשר לו.''' כן הוא בתנחומא. וקשר לו האלומה למעלה הימנו. שעיניו רואות וכלות. כן שכיר זה שהוא בר דעה בזכירה לבד תשוח עליו נפשו כל שאין שכרו ניתן לו:

'''ומוציאו ריקם''' ואליו הוא נושא את נפשו וכאן כתיב ושמעתי כי חנון אני. כצ"ל וכן הוא בתנחומא:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>