עריכת הדף "עץ יוסף על שמות רבה/טו/ו"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''הה"ד מי זאת הנשקפה כו'.''' מייתי מהכא סמך שישראל נדמו ללבנה. ומכיון דמייתי ליה דריש ליה הכא. ואף שג"כ נדמו כאן לחמה. מ"מ יותר דומים ללבנה מהטעמים הנזכרים בב"ר פ"ו:

'''ד' דברים של שבח יש כאן.''' כמו שחר. כלבנה. כחמה. איומה כנדגלות:

'''הילל בן שחר.''' פי' שהיה מהלל לבן שחר והיא השמש שהשתחוה לה:

'''וכוין פתיחן לה בעליתה נגד ירושלם.''' סיפא דקרא הוא וזמנין תלתה ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא ומודא קדם אלהה. ומה שהביא פסוק ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה שהוא בספר תהלים. משום שהוא מפרש פסוק זה דקאי אזמן תפלת השחר וצהרים וערב. וכדאמרו בפרק אין עומדין וזמנין תלתא ביומא וגו' יכול יהא כוללן בבת אחת כבר מפורש ע"י דוד דכתיב ערב ובקר וצהרים:

'''ועליו אמר שלמה שוחר טוב יבקש רצון.''' פי' הצדיק והטוב דהיינו דניאל יבקש להפיק רצון מה' על ישראל. ולפי שלא מצינו שוחר אלא דניאל כדדייקינן מקרא דלעיל מוקמינן האי קרא בדידיה. וכן ומשחרי ימצאונני. ולהכי קמפרש ליה בדניאל ודורו שנמצא להם האלהים בצרתם. היינו בחלום דנ"נ ששחרו לאל בתפלה וכמה שנאמר ורחמין למבעיא וגו':

'''אני אוהבי אהב וגו'.''' ומשחרי ימצאונני:

'''אלא האירו לעולם כשחר.''' היינו מה שהצילו רבים לקוחים למות בדבר החלום. ובזה נדמו לשחר שהוא האור הבא אחרי החשך. כי המסוכנים היו בחשך:

'''ועשו לגוים להכיר הקב"ה.''' ובזה גם כן נדמו לשחר כי העובדי כו"ם בחשכה יתהלכו כי לא ידעו את ה' והאירו להם להכיר לה' בנסים שנעשו לאלו:

'''וכן דריוש אומר כו'.''' ואע"פ שזה היה במלכות מדי. עיקרא דמילתא שעליו נאמר כמו שחר היה בימי נבוכדנצר:

'''אפילו תוך המדינה.''' ר"ל שאין צ"ל בדרך רחוקה שלא יוכלו ללכת שאפילו שתהיה לבנה אינו נכון ללכת כל דליכא חמה. אלא אפילו תוך המדינה לא יוכל להלוך. ולכן כשהלבנה נראית הכל שמחין אע"פ שאינו אור גדול. מפני שיוכלו ללכת בדרך כבושה וישמחו מצד שיצאו מהחשך. כן היתה אורה ושמחה של אסתר שעם שלא היתה גאולה שלימה כי בגלות היו. מ"מ בבחינת החשך אשר היה בו בגזירה להשמיד להרוג ולאבד שהיו רוצים להמכר לעבדים ולשפחות כשנצלו מזה נהיה להם אורה ושמחה:

'''כך אסתר אמרה.''' כי נראה שדרכה להקרא משלשים יום לשלשים יום. ולכן תמהה כי לא נקראת זה שלשים יום. וא"כ דומה היתה ללבנה הנראית משלשים לשלשים. '''לפיכך יפה כלבנה במלכות מדי.''' ולא כתיב יפה כחמה. לפי שלא היתה גאולה שלימה ואור גדול אלא רק גאולה מועטת כי בגלות היו. לכן נדמית ללבנה שהיא אורה מועטת נגד אור החמה:

'''סנדריאוס אם אוליאוס.''' פי' בית העצה גלוי לשמש ברחוב {{ממ|מוסף הערוך}}:

'''הכל בורחים ממנו.''' שלא יוכלו לסבלו שאז יוצא בגבורתו ואי אפשר להסתר ממנו כדלקמן בויק"ר פ' ט"ז:

'''הכל ברחו ממנה.''' שבגבורתה כבשה העולם ולא עמד איש בפניה. ובזה דומה לחמה בגבורתה:

'''וברחו מפניהם האוכלוסין.''' וא"כ דמו לחמה:

'''וכן הקב"ה אומר להם כתו אתיכם כו'.''' אע"ג שאח"ז נאמר יעורו ויעלו הגוים אל עמק יהושפט. וע"כ ביום הדין העתיד מיירי. מ"מ כיון דאין עלייתם וקבוצם ליום הדין למלחמה אין טעם לומר קדשו מלחמה וגו'. ע"כ ס"ל דראש הכתוב במלחמת יון מיירי ולפי שנמסרו גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים אמר דרך לעג קדשו מלחמה העירו גבורים וגו' לומר שלא תועילם גבורתם ולא קיבוצם כי החלש יאמר גבור אני דהיינו ישראל שהוא חלש יתגבר וגבורת יון וחילו תכנע. וזה אומרו שם הנחת ה' גבוריך. ומ"ש עוד יעורו ויעלו הכוונה לומר כי כל זה יהיה עוד סימן לעתיד שיעורו ויעלו כל הגוים לעמק יהושפט. ושם יכנעו כמו שנכנעו בקבוצם בימי יון:

'''ואומר כן יאבדו כל אויביך ה' (וגו') ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.''' ור"ל שכמו שנאמר זה על נצוח סיסרא. כן יצדק לומר בנצוח יון. או זה היה תפלת דבורה וברק על דורו של מתתיהו שיפלו אויביהם לפניהם כמו שהיה להם:

'''לקיים מ"ש ברה כחמה.''' שלכן אמר ברה שהתה אורה וגבורתה ברור מאד כחמה. שנגאלו לגמרי ונתנו נקמה באויביהם מאד. משא"כ במדי ולכן לא אמר במדי רק יפה כלבנה כי אין שם רק יופי ולא בהירות:

'''לפי שהיא עומדת.''' באמונתה להקב"ה אף במלכות שיש לה אימה:

'''מהו איומה כנדגלות אתה מוצא כו'.''' הוא כמו דבר אחר. דפלוגתא היא בחזית די"מ כנדגלות כדגלים של מעלה כגון מיכאל כו'. וי"מ אימה של מטה כגון דוכסין ואיפרכין כו' מניין שיש להם אימה שנאמר דחילה ואימתני. כלומר שפי' נדגלות דגלי המוני מלכות אדום. לכן המדרש מעיקרא מפרש לה הכא בדגלי מלכות אדום. והדר מייתי נמי סברת האומר דמיירי בדגלים של מעלה מכיון דמייתי הכא קרא. ולא הוצרך לומר ד"א כי כן נמצא במדרש זה כמה פעמים:

'''כך אין העולם יכול לעמוד חוץ כו'.''' שהעולם מתקיים על ידם בדוגמת העולם העליון:

'''וכן דגלי השמים מלאכים כו'.''' האריך כאן מפני שלא מצא מקרא מפורש שהמלאכים נקראו דגלים הוכרח ללמוד זה דרך ג"ש שהמלאכים יקראו צבאות וישראל נקראו צבאות. ודגלים הוא ג"כ צבאות כמו שמביא פסוקים על זה. כמו שנקראו ישראל בשם דגלים כן יקראו ג"כ צבאות המלאכים דגלים. ועל כן מה שאמר איומה כנדגלות פירושו דגלי המלאכים {{ממ|[[תולדות נח על שמות רבה/{{כאן}}|תולדות נח]]}}:

'''שנא' יצאו כל צבאות ה'.''' והא דלא מביא מיניה וביה מפסוק דגל מחנה וצבאו וגו'. משום דניחא ליה למנקט שישראל נקראו צבאות ה':

'''ואדון שניהם הקב"ה.''' כוונתו בזה דקשה לו איך אמר שהמלאכים נקראו צבאות השמים שהרי מצינו שגם הקב"ה נקרא ה' צבאות. לכך אמר שלא נקרא הקב"ה ה' צבאות אלא ע"ש שהוא אדון שני צבאות והוא כוללם יחד {{ממ|[[תולדות נח על שמות רבה/{{כאן}}|תולדות נח]]}}:

'''ומן המלאכים.''' לפי שהם עבדיו הקרובים אליו יתברך ע"ד עבדא דמלכא מלכא כן יאות שיתייראו מישראל שגם הם קרובים אליו. ונחית בזה לפירושו דאיומה קאי על ישראל. שישראל יהיו מטילין אימה על כל הארץ כשם שמתייראים מן המלאכים כדיליף בחזית מדכתיב וגובה להם ויראה להם:

'''שרפים עומדים ממעל לו.''' הא דלא מייתי מפסוק דלעיל וצבא השמים עומדים כו'. משום דבעי לאתויי שהמלאכים אומרים קק"ק שכתוב ג"כ בהאי פרשתא {{ממ|[[תולדות נח על שמות רבה/{{כאן}}|תולדות נח]]}}:

'''וישראל אומרים אלהי אברהם.''' ואף שגם ישראל מקדישין אותו בכל יום. מ"מ קדושה זו אינה אלא סיפור קדושות מלאכים:

'''לנהר אש שוצאים ממנו.''' הוא נהר דינור הבא מזיעת החיות שרפי אש:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>