עריכת הדף "עץ יוסף על שיר השירים רבה/ז/ח/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''כבר נעקר.'''  וכדמפרש לקמן:

'''לחבר.'''  מחבר נחשים:

'''שהיו לו שני חכינים.'''  כן צריך לומר. פירוש שני נחשים:

'''אלו מרדכי ואסתר.'''  צריך לומר בימי מרדכי ואסתר, וכן אלו השני {{ממ|[[אות אמת על שיר השירים רבה/{{כאן}}|אות אמת]]}}:

'''הדא מסייעא לרבי בנייה כו'.'''  פירוש הא דאמר רבי תנחומא ורבי מיאשא מסייע ליה לרבי בנייה:

'''רובן של אותו הדור צדיקים היו.'''  למדו זה ממה שלבשו שק ויציעו אפר וזעקו אל ה' כמאמינים בדברו ובוטחים בישועתו, ויעתר להם ויענם בצרתם, ועוד שאין ספק שהיו שם חגי זכריה ומלאכי נביאים והם עלו עמהם מן הגולה, וכן החרש והמסגר אלף {{ממ|ספר מנות הלוי}}. עוד יש לומר שלמדו זה מדכתיב שק ואפר יוצע לרבים ושק ואפר אינו נוהג אלא בבני אדם גדולים כדאיתא בבראשית רבה פרשה פ"ד {{ממ|סימן כ}}, הרי שהיו רובם צדיקים:

'''ודא מסייע לרבנן כו'.'''  פירוש הא דאמר רבי פנחס ורבי חלקיה מסייע ליה לרבנן:

'''בגוים אשר נשבו שם וגו'.'''  אשר נשברתי את לבם הזונה אשר סר מעלי:

'''אשר שבו שם אין כתיב כאן אלא כו'.'''  ורצונו לומר דחנניה מישאל ועזריה בבבל היו שנשבו לשם מארץ ישראל, א"כ הוי ליה למימר אשר נשבו שם, אבל מרדכי ואסתר שהיו בפרס ומדי לא נשבו לשם מארץ ישראל אלא נשבו מארץ ישראל לבבל, רק אחר כך כשמלכו מדי ופרס עלו מבבל לשם, וזהו שאמר שבו שם רצה לומר ששבו מבבל לשם {{ממ|[[רד"ל על שיר השירים רבה/{{כאן}}|רד"ל]]}}:

'''אפרים מה לי כו'.'''  רצה לומר שבקרא כתיב אפרים מה לי עוד לעצבים אני עניתי ואשורנו אני כברוש רענן, ומפרש המדרש שכך אמר הקדוש ברוך הוא כשיאמר אפרים {{ממ|רצה לומר כללות ישראל שנקראו על שם אפרים}} מה לי עוד ליצרה של עבודה זרה וישוב מלעבוד, אני יהיה נענה לו כשיתפלל אלי ואצילנו מצרתו, וישראל אמרו ואשורנו וגו' ודרש ואשורנו מלשון שירה, ורצה לומר שאמרו לא אשורנו וכי לא שרנו שירה לפניך בים וכפפנו ליצרה של עבודה זרה, אלא הוי אומר אני הוא שכפפתי כו', וזהו אני כברוש רענן. ועיין לעיל פ"א סימן ס"ז, וכן כאן צריך לומר לא אמרנו שירה לפניך, אני כברוש רענן הוי אומר אני הוא שכפפתי כו':

'''בספק.'''  פירוש בספק אבדן חס ושלום {{ממ|[[מתנות כהונה על שיר השירים רבה/{{כאן}}|מתנות כהונה]]}}. או פירושו שאחשורוש נקרא מספק על שהיה הפכפך ולא עמד בדעה אחת אלא היה תמיד בספק:

'''על שעבדו.'''  פי שחזרו לסורם הרע {{ממ|[[מתנות כהונה על שיר השירים רבה/{{כאן}}|מתנות כהונה]]}}:

'''אמרו לו אף על פי כן לא עבדו אותה בכל לבם שנאמר כי לא ענה מלבו כו'.'''  רצה לומר שכתיב שם ורחם כרוב חסדיו כי לא ענה מלבו ויגה בני איש, ומפרש ליה ורחם כרוב חסדיו והטעם כי לא ענה מלבו, כלומר כי שום אחד מישראל לא ענה עצמו תחת יד עבודה זרה של נבוכדנצר מלבו ומנפשו כי אם שהיה משתחוה לצלמו ובפיו ובשפתיו כבדו אבל לבו היה רחוק ממנו. ואף על פי שידע הקדוש ברוך הוא שלא יעמדו בנסיון על הפה מכל מקום ויגה בני איש הביא תוגה לבני אברהם יצחק ויעקב שנקראים בני איש כמו שפרש"י {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/ד#ג|תהילים ד ג]]}} לנסותם על ידי נבוכדנצר אם יעמדו בנסיון, שהבחירה ביד האדם ואין ידיעת הקדוש ברוך הוא מכרחת, או פירוש ויגה כמו שפירש התרגום לאסתקפה תבירה, וזהו שסיים ועמד והגה את מכתן:

'''בשני מקומות פעלו ישראל כו'.'''  וזה כי בסיני אמרו בפיהם נעשה ונשמע ובלבם שמו ארבם לעשות עגל כמו שראו פני השור שבמרכבה בשעת מתן תורה וכדאיתא בבמדבר רבה פ"ז {{ממ|סימן ד}} רבי מאיר אומר כו' אלא בשעה כו', ובבבל עשו להיפך שהשתחוו לצלמו של נבוכדנצר רק לפנים, אבל לבם היה לשמים ובפיהם היו אומרים כשאר אומיא ולישניא, שנאמר כי לא ענה מלבו כמו שפירשתי לעיל, אך אף על פי שלא עשו אלא לפנים מכל מקום צריכין כפרה ורפואה לנפשם על זה, לכן הביא עליהם איש צר כו' והגה את מכתן ורצה לומר ורפא את מכתן, ויהיה ויגה מלשון {{ממ|הושע ה, יג}} וְלֹא יִגְהֶה מִכֶּם מָזוֹר שפירש הרד"ק ולא ירפא, אף כאן היה להם צרת המן לרפואה שקרבם לתשובה, עד אשר ישלטו המה בשונאיהם. ועיין באיכה רבה פ"ג סימן כ"ח מה שכתבתי לפי הגירסא:

'''ועשרים ושלשה מכל ישראל.'''  ונמצא שאף שחנניה מישאל ועזריה לא עבדו, מכל מקום העשרים עבדו:

'''שלשה שלשה ושלשה מכל ישראל.'''  לרבי שמעון בן יוחאי אתי שפיר כפשטיה טפי הא דכתיב {{ממ|דניאל ג, ח}} אכלו קורציהון דיהודאי, שכל הנבחרים מהם הנמצאים שם לא השתחוו, אבל למאן דאמר עשרים ושלשה והשתחוו עשרים הנשארים לבד חנניה מישאל ועזריה, א"כ מאי קורציהון דכולהו יהודאי הוא {{ממ|[[רד"ל על שיר השירים רבה/{{כאן}}|רד"ל]]}}:

'''הלכו להם אצל דניאל כו' הלכו להם מיד אצל יחזקאל.'''  יש לפרש טעם שאלתם משום דכיון דלא היו מישראל במעמד הזה רק חנניה מישאל ועזריה ולא היה עשרה מישראל שם וא"כ לא היה בפרהסיא והיו רשאים למסגוד משום וחי בהם ולא שימות בהם {{ממ|יומא פה, ב}}, או לקדש שם שמים וכדסבירא להו הרבה מהפוסקים דאין וחי בהם חיוב אלא רשות, ועיין מה שכתבתי בענף:

'''חבי.'''  לשון חביון וסתר, כלומר שיתחבאו ויברחו להם:

'''ומה את בעי כו'.'''  מה אתה רוצה שיאמרו הצלם הזה השתחוו לו כל האומות, כי לא ירגישו שאין שם ישראל ויסברו שאף הם השתחוו, ואין זה קידוש השם. ואמר להם יחזקאל ומה אתם אומרים שתעשו, אמרו לו רוצים אנו שניתן בו פגם באותו צלם שנהיה שם ולא נשתחוה לו, בשביל שיאמרו האומות הצלם הזה כל האומות השתחוו לו חוץ מישראל:

'''והילל.'''  לשון יללה וקינה:

'''בין מציל כו'.'''  הן לא קדייק, או הן או לאו:

'''מן דנפקין כו'.'''  משיצאו מאצל יחזקאל:

'''אלא שביק כו'.'''  הנח אותם ולא תאמר להם מאומה, שאניח אותם שילכו לפי תומם ולא יסמכו על הבטחתי כדי להגדיל שכרם:

'''הלכו ופיזרו עצמן בין האוכלסין.'''  בתורת כהנים סוף פרשת אחרי מות פי"ג איתא שכל האוכלסין היו שטוחים על פניהם משתחוים, והם עומדים כתמרים כמו שכתוב זאת קומתך דמתה לתמר, והיינו נמי דקרי להון להלן בשם עמודים, שהיו נראין אז כעמודים בכל ההמון הרב:

'''הדא הוא דברייתא כו'.'''  זהו שהבריות נשבעים ואומרים אנכי נשבע במי שמקיים העולם על שלשה עמודים, וזהו הקדוש ברוך הוא שהעמיד קיומו של עולם על שלשה צדיקים כדמפרש ואזיל:

'''רבי אלעזר אמר כמין פלניס ורבי שמואל אמר כמין אווגי.'''  כן הוא הגירסא הנכונה. ופלניס פירושו בלשון יוני שם כללי לשבעה כוכבי לכת, והכוכבים מאירים ואינם שורפים, לכן לא שרף אותם האור, ורבי שמואל הוסיף טעם לשריפת המטילים אותם לתנור, וקאמר שהיה האור כמין אווגי, פירושו בלשון יוני אור זך ובהיר כאור שמש, וְחִצֵי השמש למרחוק יבעירו {{ממ|מוסף הערוך}}. והערוך גרס כמין אווקי, ולגירסתו גם כן ניחא שאותיות גיכק מתחלפות זה בזה והוחלף אות ג' לאות ק':

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>