עריכת הדף "עץ יוסף על במדבר רבה/יד/י"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''אישורו''' חיזוק וכדמפרש {{ממ|[[מתנות כהונה על במדבר רבה/{{כאן}}|מת"כ]]}}:

'''כנגד עכו"ם.''' שלשים ומאה משקלה אלו ע' ב"נ שהם היו תחלה לאברהם. וששים מלכות שאמר שלמה. כצ"ל לפי דעתי:

'''אלו ע' ב"נ''' היינו שלשים בני חם וי"ד בני יפת וכ"ו בני שם כדאי' לעיל פרשה ט' סי' י"ב וע"ש בעץ:

'''וישמעאל וי"ב בניו''' הרי י"ג:

'''ועשו וי"ז''' בניו ובני בניו. ר"ל עשו עם בניו ובני בניו הם י"ז. כיצד בני אליפז הרי שמונה עם אליפז ועשו. ואלו הן {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/לו#יא|בראשית לו יא]]}} בני אליפז. תימן. אומר. צפו. וגעתם. וקנז. ובד"ה א' א' כתיב עוד. ותמנע. ועמלק. הרי ששה חוץ תמנע שתמנע לא חשיב שהיא היתה בת וכאמור לקמן. ועוד קרח שחשיב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/לו#טו|בראשית לו טו]]}} פסוק ט"ז בני אליפז בכור עשו אלוף תימן אלף אומר אלוף צפו אלוף קנז אלוף קרח אלף געתם אלוף עמלק. הרי שבעה בני אליפז. ואליפז ועשו הרי תשעה. ורעואל בן עשו עם ד' בניו. הרי חמשה. ובני עשו שהיו מאשה אחרת שלשה יעוש ויעלם וקרח. ושני קרח היו אחד מבני עשו ואחד מבני אליפז. כן פרש"י [[רש"י/סוטה/יג/א|סוטה י"ג]] הרי י"ז. וי"א אלופים שחושב בסוף הרי נ"ז:

'''ואם תאמר''' והלא הם נ"ח. והרי היה לאליפז שמונה כמו שחשב לעיל. ומתרץ תמנע שחשיב לעיל בבני אליפז נקבה היא. ולא קחשיב לה בחשבון הכולל שלא חשבינן אלא הזכרים.

'''שהיה בלע''' פי' שהיה עשו בולע. ר"ל זולל וסובא וחשק ליתן רוב מאכל אל בית בליעתו. כמו שמסר הבכורה בשביל בליעתו:

'''כי עיף''' אנכי פער פיו כגמל כד"א אין אובסין. כצ"ל ועי' בב"ר שם:

'''ובצרה מן''' אדום היה. אע"ג דמצינו דבצרה היא ממואב כמו שנזכר בירמיה קפיטיל מ"ח ועל קריות ועל בצרה. ס"ל דתרי בצרה הוא ופליג אדלעיל בב"ר פ' 'פ"ג שאמרו שם שבצרה אינה מאדום אלא ממואב:

'''שפסלן הקב"ה''' שפסלן והמאיסן כמצורעין. כדמפרש שקערה לשון צרעת. שכמו שהצרעת עמוק מראיה. כן הקערה עמוקה. ונקרא שם הקערה על שם קערורית:

'''מזרק אחד''' כסף אלו ישראל. מפרש מזרק לשון זריקה שהזריק והפריש את ישראל מביניהם ועשה אותם לגוי אחד בארץ. ומפרש כסף מלשון כי נכסף נכספת ור"ל שכולם קדושים וחומד אותם הקב"ה:

'''מהם בהם''' נביאים שהם מתוכם ומהם שלח עליהם כדי שישמעו לו. וזהו שניהם מלאים שמלאו אותם רוח ה'. אלא כף אחת שנדבקו בו:

'''מסיני בא וגו'''' וכדאי' בפ"ק דעכו"ם מלמד שלקח התורהו החזירה על כל הלשונות ולא קבלו עד שבא אצל ישראל וקבלוה:

'''ולא בחרו בהקב"ה''' צ"ל והם בחרו {{ממ|אס"א}}:

'''קבלו עליהם''' ת"ת והמעשה. פרש"י קבלו עליהם ת"ת כדי שידע היאך לעשות. שזהו העיקר. ולכן הקדימו נעשה לנשמע:

'''זה השלחן''' פרש"י בחומש שהשולחן שם עושר וגדולה כמו שאומרים שולחן מלכים ע"כ. וכמו שאמרו הרוצה להעשיר יצפין וסימנך שולחן בצפון:

'''לא המדרש''' עיקר כו'. כמ"ש בספ"ב דברכות {{ממ|[[בבלי/ברכות/יז/א|דף י"ז ע"א]]}} שכל טוב לכל עושיהם ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם כו' ע"ש:

'''כתרים''' מגן להגן עליו מפני הפורענות {{ממ|רש"י}}:

'''כנגד המנורה''' כו' שהיא מאירה כו'. ביאר לנו בעל המאמר צורך התורה למעשה. והמעשה לתורה. כדאי' בזוהר סדר תרומה פתח רבי אבא ואמר כי נר מצוה ותורה אור ודרך החיים תוכחות מוסר כי נר מצוה כל מאן דאשתדל בהאי עלמא באינון פקודין דאורייתא אתסדר קמיה בכל פקודא ופקודא חד שרגא לאנהרא ליה בההוא עלמא. ותורה אור מאן דאתעסק באורייתא זכי לההוא נהורא דאדליק שרגא מיניה. דהא שרגא בלא נהורא לא כלום. נהורא בלא שרגא אף הכי לא יכול לאנהרא. אשתכח דכלא דא לדא איצטריך. איצטריך עובדא לאתקנא שרגא. ואיצטריך למלעי באורייתא לאנהרא שרגא. זכאה איהו מאן דאתעסק בה בנהורא ובשרגא עכ"ל:

'''שהיא מאירה''' את האדם. כיצד כו'. שהתורה תלמד לאדם איך יעשה מעשים טובים ותשובה כדי שיתכפרו לו עונותיו:

'''גדול המעשה''' פי' שכופה את חברו שיתן צדקה:

'''שנאמר והיה''' מעשה הצדקה. דהול"ל והיה מעשה עבודת הצדקה שלום והשקט ובטח. ומדפלגינהו משמע דעבודת הצדקה לחוד שהיא הצדקה עצמה. ומעשה הצדקה הוא המעשה לחברו שיתן צדקה. וקאמר ששכר הצדקה הוא רק השקט והבטח שהיא הרווחה קצת. אבל שכר המעשה הוא השלום שהוא דבר של טובה גמור. ועד עולם דקרא אתרוייהו קאי. וטעם הדבר שגדול המעשה יותר מן העושה. שלעולם יש לסבה יתרון על המסובב. ועיין בינה לעתים דרשות עת לחננה דרוש ע"א:

'''כדי למלאם''' כו' שכל אחד מישראל יכול לקיים מצות. מה שלא היה כן אילו לא היו המצות רבות. וכן פי' הזוהר בסדר קדושים:

'''ויאמרו שהם ישראל''' הכוונה היינו מה שמתגאים לומר שה' בחר בם ולקח אותם במקום ישראל ונתן להם את תורתו ולקחו כל המוסרים הטובים שבתורת משה ושמו אותם בכליהם ואילו היתה תורה שבע"פ בידם היו לוקחים הכל. והיה מקום לטעות אחריהם כי ה' נתן תורתו להם. אבל עכשיו שאין בידם אמתת הדברים כנודע מתורה שבע"פ. נודע כי שקר נסכם. ופירושם שקר כי הפירוש האמתי מקובל אצלנו בידינו:

'''עיקר הבחירה''' שבחר בם הקב"ה:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>