עריכת הדף "עץ יוסף על במדבר רבה/ז/ה"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''מכאן א"ר יהודה הלוי.''' פי' מכאן למד אחד מהאחד עשר דברים והוא עכו"ם כמ"ש לקמן.

'''על י"א דברים כו'.''' עיין מ"ש בויקרא רבה פרשה יז.

'''לכן כאכול קש כו'.''' עיין פתיחתא ב דאיכה רבתי.

'''ופרחם כאבק יעלה זה הצרעת כו'.''' ומפני מה. כי מאסו את תורת ה' צבאות זו תורה שבכתב. ואת אמרת קדוש ישראל נאצו זו תורה שבעל פה. כדאיתא בפתיחתא הנ"ל. וכל המצות נצטוו לטובת ישראל שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/ו#כד|דברים ו כד]]}} ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלהינו לטוב לנו כל הימים. ולכן מי שמנאץ דברי תורה אינו חפץ בטוב. שולח הקדוש ברוך הוא עליו צרעת שהיא אוכלת כל הגוף ועוכר את דמו. ומסולק מכל טוב.

'''אותו פיח הכבשן כו'.''' והוא כדמות מליצה שתפרח צרעת בגופם כמו שקרה למצרים בזרוק משה הפיח למעלה ונתהפך לשחין אבעבועות.

'''משלח צרעת בביתו.''' ובא לכהן ואמר כנגע נראה לי בבית. והוא מצוה ופנו את הבית. והוא מוציא כליו לחוץ.

'''ועליו הכתוב אומר יגל יבול ביתו.''' וכמו שדרשו בויקרא רבה פרשה יז יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו יהו גוררין ומוציאין. אימתי ביום שיגרה הקדוש ברוך הוא אפו באותו האיש. הא כיצד אדם אומר לחבירו השאילני קב חטים ואומר לו אין לי כו'. השאילני נפה וכברה ואומר אין לי. מה הקדוש ברוך הוא עושה מגרה נגעים בתוך ביתו כו'. וזהו יגל יבול ביתו שנגלה מה שבתוך ביתו. התבואה והכלים נגררות מתוך ביתו ביום שיגרה הקדוש ברוך הוא אפו באותו האיש.

'''יסגרך ה' בידי.''' שע"י תפלתי תצטרע ולא תוכל לברוח ממני ע"י שיותש כחך ע"י הצרעת ואוכל אני להרגך. וכמו שמסיק המדרש ואין יסגרך אלא צרעת.

'''וספח ה' קדקד בנות ציון.''' וכולהו קראי דהתם בזנותם קמיירי שהגבהת קומתן ונטיית גרונם וכל הדברים הנזכרים שם בכתובים תכליתם לזנות היתה שהיו מכוונים להתייפות להרגיל לערוה.

'''אמר ר"נ זו הצרעת.''' לפי שהיה חייב מיתה על שהרג את הבל וכשיראו ששלח הקדוש ברוך הוא עליו צרעת קשה יבינו שזה לו במקום מיתה שמצורע חשוב כמת.

'''ונאמר בחזקיהו אות.''' {{ממ|[[תנ"ך/מלכים ב/כ#ח|מלכים ב, כ ח]]}} מה אות כי ירפא ה' לי. ולעיל מיניה כתיב וישימו על השחין ויחי. ובבראשית רבה פרשה כ יליף מן והאמינו לקול האות האחרון.

'''מיואב ששפך דמים.''' שהרג את אבנר ועי"ז קלל דוד אותו אל יכרת כו'. כך צ"ל ואם אין את למד מכאן למד מיואב.

'''כבר את יודע.''' בתמיה.

'''מאמינים.''' שנאמר ויאמן העם {{ממ|שמות רבה [[שמות רבה/ג/טו|פרשה ג סימן טו]]}}.

'''בני מאמינים.''' שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/טו#ו|בראשית טו ו]]}} והאמין בה'. ועל הרוב מעשה אבות ירשו בנים ויהיו גם כן מאמינים.

'''בשמי לשקר וגו'.''' ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו.

'''אלישע קידש שמו של הקדוש ברוך הוא.''' לפי שהפועל ההיא של רפואת נעמן היה מהשי"ת לא רצה לקחת שכר על זה.

'''חייך מאומה אמרת ומומו את נוטל.''' משום דקשה שלא מצינו לשון מאומה על מציאות דבר. אלא על העדרו. לא תתן לי מאומה. להכי קאמר דה"ל כאילו כתיב מומה שרמז שיקח מומו של נעמן דהיינו הצרעת. והכלי יקר כתב שהם ז"ל דורשים קרי וכתיב דקרינן מאומה וכתיב מומה לשון מום. ועיין מנחת שי.

'''וצרעת נעמן תדבק בך.''' שמאחר שנעמן נתן הכסף והבגדים כופר תרופת צרעתו ואתה לקחתו. ראוי אם כן שתקח ג"כ הצרעת עמו.

'''כי פרוע הוא.''' שפרחה בהם צרעת כד"א וראשו יהיה פרוע.

'''וכאב אנוש.''' עיין סוף סימן הקודם.

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>