עריכת הדף "עץ יוסף על איכה רבה/ב/יד"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''לפי כשגלה צדקיהו.'''  צ"ל לפי כשגלה יכניה {{ממ|[[יפה ענף על איכה רבה/{{כאן}}#|יפה ענף]]}} וזה מפני שהוקשה לו שכשגלה צדקיהו ודאי שלא מינהו על המלכים. שהרי ואת עיני צדקיהו עור. ועוד אם הגלה אותו איך שייך לומר והוה עליל בלא רשות וגם אם היה עור איך ראה אותו דתליש בשר ארנבת ואכול. לכן על כל אלה משבש הגירשא. ועיין בענף:

'''והיה עליל והיה נכנס ויוצא בהיכל מלך נ"נ בני רשות.'''  יום אחד נכנס אצלו ומצאו שתלש בשר מארנבת בעודנו חי שזה נאסר גם לב"נ. אך עשה זה כדי לקנות בנפשו מדת אכזריות יותר ויותר. לכן לא רצה שיתגלה הדבר:

'''במזבח הפנימי.'''  לומר כשם שהמזבח הזה הוא לפנים בהיכל. וכתיב בו לא תעלו עליו קטורת זרה. כן לבו שהיא בפנימיות גופו יהיה שוה לפיו שלא יגלה מסתורין שלו. ויהיה השבועה באמת ולא יהיה אחד בפה וא' בלב. והא דכתיב אשר השביעו באלהים פי' במי ששכן שמו במזבח ההוא השביעו. דאל"כ לא הוה השבועה מידי. דהוי כנשבע בשמים ובארץ שאע"פ שכוונתו למי שבראן. נראה מדברי הרמב"ם דלא הוה שבועה כלל:

'''ומפרתין ליה לנ"נ.'''  כצ"ל {{ממ|[[יפה ענף על איכה רבה/{{כאן}}#|יפה ענף]]}} ופי' מפרתין מבזין. ובערוך גרס מפרטין. ופי' משחקין. וכוונתם היה כדי שגם הוא ירבה לספר עמהם וילשינו למלך. שהיה בזיון בעיניהם להיות כפופים לצדקיהו:

'''ואמרו ליה לא יאיא וכו'.'''  ואמרו לו לא נאה המלוכה לנ"נ יען כי עושה מעשים זרים ואף שהוא מזרע שלמה שבא על מלכת שבא. מ"מ אינו מזרעו של דוד שהרי בנך הבא כו' אינו קרוי בנך כו'. אלא לך נאה המלוכה דאת מזרעו דדוד ממש זרע כשר. ועוד דאתה מזרע דוד המנהיגים את מלכותם בחסד וברחמים ולא כנ"נ שהוא אכזרי:

'''אף הוא מפרתיה לנ"נ כו'.'''  אף הוא היה מגנה אותה ואמר אני ראיתי שהיה תולש בשר מארנבת בעודנו חי ואכל אותו. מיד שלחו ואמרו לנבוכדנצר אותו יהודי שהיה יוצא ונכנס אצלך בלי רשות אמר לנו אני ראיתיו כו':

'''הה"ד וימרוד צדקיהו כו'.'''  ר"ל דהשתא ניחא דכתיב וימרוד כו' שזהו מרדותיה דעבר השבועה. דאי כפשטיה שהשביעו שלא ימרד בו מלהשתעבד לו כרוב מרד דקרא. הא ודאי צדיק כצדקיה כמפורש בפרש חלק ובהוריות שהיה צדיק גמור לא היה עובר על שבועה זו. אבל שבועה זו דלא מגלית עלי שהיה מצער צדקיהו בגופי' כדאי' בנדרים פ"ט ולא היה יכול מכח זה ללמוד תורה וחשוב לדבר מצוה שמתירין שלא מדעת המשביע. לכן שאל על שבועתו וגלי לי'. ומ"מ נענש משום חילול השם. ועיין בר"ן ובמהרש"א שם:

'''בדפנו של אנטוכיא.'''  היא שפם הרבלה:

'''ויצאו סנהדרי גדולה לקראתו.'''  ששלח להביאם ולצדקיהו. כדאי' בנדרים פ"ט. ומלתא דהכא לאו בכיבוש ירושלים הוה אלא מקמי הכי קודם שמרד בו ממש היה מעשה זה ואז הוכיחו לפני הסנהדרין שבזמן ההוא והרג את הסנהדרין ההם והעביר אפו מצדקיהו שהתנצל שהסנהדרין גרמו שהתירו לו ולא הודיעוהו חומר חטאו. והחזירו למלכותו ושוב כשכבש את ירושלים נהרגו הסנהדרין שנמצאו אז ע"י נבוזראדן על דמו של זכריה. כדאי' לעיל בפתיחתא סי' כ"ג. ולפי דעת הירוש' פ"ק דסנהדרין נהרגו ע"י נבוזראדן ברבלה:

'''קתדראות.'''  כסאות חשובות והושיבום עליהם:

'''דרשו לי את התורה.'''  כוונתו היה לבוא לפרשת נדרים. ולא שאל מתחילה על פרשת נדרים. כדי שלא יתנו על לבם שעל היתר נדרו הוא רוצה לשאול מהם וישנו לו את הדין. אבל השתא לא אסיקו דעתייהו כי לא ידעו שנגלה הדבר לנבוכדנצר:

'''דומה שאתם התרתם.'''  דמסתמא לא אזיל צדקיהו אלא גבי ב"ד הגדול ועוד שאין לאחר להתיר במקום שיש גדול ממנו כמ"ש הפוסקים. ואפשר דהודיעו לנבוכדנצר דין זה:

'''מיד גזרו והורידן לארץ.'''  לפי שצריך לפרט הנדר נמצא שהם מורדים במלך. לפי שידעו שההתרה היתה לגלות סוד המלך שהשביעו עליו:

'''הה"ד ישבו לארץ ידמו כו'.'''  ר"ל דקשה לפי פשטיה דקרא ה"ל למימר ישבו בקמ"ץ תחת היו"ד שהיא לשון עבר ואמאי נקט בציר"י לשון עתיד. וכן ה"ל למימר דמו בלא ירד כמו בסיפא דהאי קרא העלו עפר וגו' חגרו שקים וגו'. אבל ישבו בציר"י תחת היו"ד הוא לשון צווי וכן ידמו. אבל לפי דרש זה ניחא שהכתוב כתב לנו בכאן הצווי שצוה נבוכדנצר ואמר שישבו לארץ וידמו וגו' כלו' שירדו מהקתדראות וישבו לארץ זקני בת ציון. וכן צוה ואמר ידמו זקני בת ציון. כלו' ידמו ויחרישו וישתוקו. כי עד שלא הגיעו לפרשת נדרים היו מסדרים לו התורה פרשה פרשה ומתרגמים אותה לו וכשהגיעו לפרשת נדרים השתיק אותם. וצוה שידמו זקני בת ציון [מהרש"א ולחם דמעה]:

'''העלו העפר התחילו מזכירים כו'.'''  משום דמסתמא כשהורידן לארץ מיד קשרו שערן כו' ולא הו"ל פנאי להעלות עפר על ראשיהם ולחגור שקים. לכן הזקקו לומר שפי' שהזכירו זכות אברהם ויעקב. וזה כי אברהם היה זהיר בנדרים ונדר לזרוזי נפשו שנא' הרימותי ידי אל ה' אל עליון. ופי' חז"ל שעשאן שבועה כדי שלא יפתנו יצרו ליהנות מממונם של סדום שמן הדין היתה מותרת לו. ובודאי אין לך יאוש גדול מזה. ויעקב נדר בעת צרה שנא' וידר יעקב נדר וגו'. והם שני דברים שמותר לידור. לכן הם הזכירו זכות ב' צדיקים אלו שיעמוד להם בעת צרתן {{ממ|אלון בכות}}:

'''הה"ד הורידו לארץ ראשן בקשירת שעריהם בזנבי סוסיהון.'''  וקרי להו בתולות שהיו נאים כבתולות כדלעיל גבי בתולותיה נוגות. ויש ספרים דגרסי מירושלים עד לוד עד שנישול מהן שערן הה"ד גזי נזרך בתולות ירושלים. אפי' לבתולות היו עושים להם כך. היו קושרין שערן אחר זנבי הסוסים. והיו מריצים אותם עד שנישול מהן שערן ע"כ. ולפירוש זה בתולות כמשמעו. והורידו לארץ ראשן לאו אזקנים קאי אלא אבתולות שאירע להן כמותן {{ממ|יפ"ע}}:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>