עריכת הדף "עמק סוכות/סוכה/לו/א"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דף ל"ו ע"א'''}}}}

'''{{עוגן1|הא}} בכולה הא במקצתה.''' [[רש"י/{{כאן}}#|פרש"י]] בכולה כשר במקצתה פסול דמנומר הוא. וכתב הטור [[טור/אורח חיים/תרמח|סי' תרמ"ח]] דלפי"ז הוא פסול החוזר להכשירו שאם נקלף מקצתו וקלף השאר כשר. ולכאורה הי' אפ"ל למ"ש בהג"א הכא מראבי"ה דאתרוג כמוש ומנומר דפסול אם חתך מה שהי' יבש כמוש ומנומר ושייך השאר שלם פסל לברך עליו כיון שבא מכח הפסול ומאום ואף דבמיעט ענביו ובא מכח הפסול כשר התם משום דאינו ניכר המיעוט דיש שגדל בו ענבים הרבה ויש שגדל בו מעט הובא ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תרמט#ה|סי' תרמ"ט ס"ה]]. וצ"ל בסברתו דאף דהשתא אין הבדל בין חתוך מכשר לחתוך ממנומר מ"מ כיון דבעצם חסור גרעון הוי אף שכשר לברך עליו בשאר הימים כשמצורף לזה הגרעון דחסר. עוד מה שבא מכח פסול דמנומר כל ז' פסול פסול לגמרי. משא"כ במיעוט ענביו דכפי שהוא השתא אין בהדס שום גרעון דכן יש שגדל בו מעט. וא"כ בנקלף דאף דנקלף כולו כשר עכ"פ גרעון ודאי חשיב דאין טבע גידול האתרוגים להיות קלופים [ובודאי אין לדמותו להדס במיעוט ענבים] רק שאינו גרעון הפוסל. ומסתיי' כשנכשירו כשבא לפנינו נקלף כולו ולא כשבא לפנינו נקלף מקצתו שחל עלי' פסול דמנומר ולכן אף שקלף השאר וסילק הנימור פסול כמו באתרוג מנומר שחתך הנימור מחמת שבא מכח הפסול. זולת דנחלק שאני מחסרו שהוא גירועון גמור דפסול עכ"פ ביום ראשון דצריך לקיחה תמה משא"כ קלף כולו דאינו גרעון כ"כ כיון דכשר גם ביום א' ואין להכריח כן ממ"ש המחבר {{ממ|[[שולחן ערוך/אורח חיים/תרמח#יד|סי' תרמ"ח סי"ד]]}} דמהני קילוף חזזית או הנימור. די"ל דהמחבר לא ס"ל כלל סברת ראבי"ה ודברינו אינו אלא להרמ"א ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תרמט#ה|סי' תרמ"ט ס"ה]] שהביא ד' הראבי"ה לפסול במחתך היבש או הנימור וצ"ע. ועמ"ש בר"פ במה נפרצו:

'''{{עוגן1|ור"ח}}''' פי' בכולה פסול דלטריפות דגלודה מדמינן דצריך שישתייר בה כסלע כמ"ש התוס' ובש"ע [[שולחן ערוך/אורח חיים/תרמח#ו|סי' תרמ"ח ס"ו]] ב' דעות אי צריך שיור כסלע דוקא או סגי בכ"ש. וביור"ד [[שולחן ערוך/יורה דעה/מא#ב|סי' מ"א ס"ב]] בשיור דב' זתים דכבד דזהו אפי' בשור הגדול ובעוף לפי גדלו וקטנו. ובפלתי שם הביא דיעות אם בשאר בהמה וחי' אמרי' לפי ערך דשור הגדול ע"ש. ובגלודה ב[[שולחן ערוך/יורה דעה/נט|סי' נ"ט]] בשיעור כסלע לא ראיתי מי שידבר בזה. ואם גם בגלודה נימא כהצדדים בזיתי הכבד או בשאר בהמה וחי' אמרי' לפי ערך דשור הגדול. וכן להמחמיר ביור"ד [[שולחן ערוך/יורה דעה/נט|סי' נ"ט]] לדון בעוף שנטלה הנוצה דין גלודה. או נימא בזה כעין דאמרי' בשיור זיתי הכבד. יש לצדד בהא דאתרוג אם צריך שיור כסלע או סגי בכ"ש וצ"ע ודע דלפיר"ח הא דרבא אתרוגא דאגליד כאהינא סומקא כשרה. באגליד במקצתה מתפריש. והנה בהא דאמר רבא בחולין [[בבלי/חולין/מו/א|דף מ"ו]] ריאה דאגליד כאהינא סומקא כשרה. ומבואר ביור"ד [[שולחן ערוך/יורה דעה/לו#ב|סי' ל"ו ס"ב]] אפי' נגלד כולו כשרה אלא שצריכה בדיקה וכתב ה[[ש"ך/יורה דעה/לו#|ש"ך]] דוקא בנגלד כל קרום העליון ובניקב א' מהן א"צ בדיקה. ובחי' הרשב"א [[רשב"א/חולין/מו/א|שם]] כתב מבה"ג דצריך בדיקה אף שבגמרא כשרה לגמרי משמע דאי לא ה"ל תבדק ע"ש. ולפי' ר"ח הא באמת י"ל דריאה דאגליד כשרה מיירי במקצתה וכדמפרשינן האי לישנא גופי' באתרוג על מקצתו ובזה א"צ בדיקה ולא מיירי רבא באגליד כל קרום העליון. ולפרש"י דרבא באתרוג מיירי בכולה. י"ל דלשון אגליד סתמו ופשוטו מתפריש על כולו. ואף דנקלף דמתני' מפרש על מקצתו י"ל כמ"ש ב[[מבוא התלמוד]] הנדפס בסוף מסכת ברכות דדברי תנא אפשר להוציאן ממשמעותן ולומר הכא במאי עסקינן או ה"ק וכיוצא בו אבל דרך אמוראים לפרש ולא לסתום ולזה אין לדוחקן ולהוציאן ממשמעותן ע"ש. וכיון דאגליד דהכא מתפריש על כולו ה"נ אגליד דריאה. אבל לפי' ר"ח מנלן דבריאה מיירי רבא בכולו דהא יש לפרש דבריו בריאה כבאתרוג על מקצתו כיון דבלישנא חד נקט רבא הנך ב' מימרות דריאה ודאתרוג. ואי הגמרא לא מיירי בחסר קרום אחד כולו מנלן דכשר כה"ג אפי' בבדיקה אולי עור אחד אינו מגין וסופו להתקלקל וצ"ע לכאורה לפי' ר"ח:


'''{{עוגן1|ניקב}} נקב מפולש במשהו.''' ב[[רש"ש/{{כאן}}#|הגהת הרש"ש]] כ' דלא נקרא נקב אלא בנראה וניכר ואם נקבו במחט דק ואינו ניכר דהיינו שליחותו מלאתו כו' כשר וה"ה לטריפות כו' ע"ש. ולכאורה ראי' לזה מזבחים {{ממ|[[בבלי/זבחים/עד/ב|דף ע"ד ע"ב]]}} תערובות טריפה ה"ד אי ידיע לי' לישקלי' כו' ופרש"י אי ידיע לי' כגון נתחכו רגליה מארכובה ולמעלה או ניקב קרום של מוח שטריפתה ניכר ע"ש. והרי הא מ"ל דניקב קרום של מוח במחט דק ואינו ניכר שליחותו מלאתו ונתערבה בהמה זו. וע"כ בכה"ג ל"ח נקב המטריף. אמנם אף אם אולי יש לסמוך על הרש"ש באתרוג שכתב הרא"ש [[רא"ש/סוכה/ג/יח|סי' י"ח]] דהני פסולי אין עיקרן אלא ד"ס. אבל לא בטריפות דהליחות אינו דבר הסותם לנקב. וגם י"ל כעין שכתב בערוגות הבושם {{ממ|[[ערוגות הבושם/יורה דעה/לו|סי' ל"ו]]}} במה שרצה הלב"ש לצדד להקל בריאה בנקב שאין הרוח יוצא ממנו. וכתב הוא די"ל דסופו להתרחב ולהיות נקב שהרוח יצא בו וכל העומד לנקוב כנקוב דמי והוי כאלו הרוח יוצא לפנינו מ"ש. וה"נ סופו להתרחב ולהיות נקב הניכר והוי כניכר גם השתא וחלילה לסמוך בזה בטריפות על הגאון הרש"ש כנ"ל.


'''{{עוגן1|שלוק}}.''' פ[[רש"י/{{כאן}}#|רש"י]] מבושל ביותר. והק' ב[[כפות תמרים/{{כאן}}#|כפ"ת]] על הטור [[טור/אורח חיים/תרמח#|סי' תרמ"ח]] שכתב אתרוג מבושל פסול דמנא לי' הא ע"ש. והנ"ל דהטור גריס בברייתא גם מבושל וכדגריס כן בעיטור [[ספר העיטור/לולב|ה' לולב]] שלוק כביש מבושל ע"ש. וק"ק למ"ש התוס' בב"מ {{ממ|[[תוספות/בבא מציעא/עט/ב#השתא|דף ע"ט ע"ב]]}} בד"ה השתא. דלא שייך למתני זו ואף זו היכא דאיתי' בכלל מאי דאמר בסוף ע"ש. וא"כ למה נקיט שלוק כיון דנקט מבושל דפסול. דהא כל שלוק הי' מבושל תחילה וכבר אפשיל קודם השליקה. וכזה תקשי מפסחים {{ממ|[[בבלי/פסחים/לט/א|דף ל"ט ע"א]]}} במשנה גבי מרור אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. וי"ל דה"ט דהטור דלא הזכיר בדבריו שלוק ואכמ"ל בזה:


'''{{עוגן1|מאי}} לאו תפוח מבחוץ וסרוח מבפנים.''' והק' ב[[רש"ש/{{כאן}}#|הגהת הרש"ש]] דלמא ר"ל דגם חדרי הזרע נסרחו עכ"ד. והנ"ל דב[[כפות תמרים/{{כאן}}#|כפ"ת]] כתב דההכרח דמאי לאו הוא דלפי"ז הוי ברייתא לא זו אף זו אבל כשנפרש אידי ואידי מבחוץ כו' הוי זו ואצ"ל זו והביא לשון הטור נפל עליו בתלוש ותפח או סרח והוא יותר מתפוח שיש בו קצת ריח רע פסול וכתב הבית יוסף זו ואצ"ל זו קתני עכ"ד וזה ניחא כשלא הגיע לחדרי הזרע דאז הוי יותר רבותא פסול דמבפנים שאינו נראה מהא דמבחוץ שנראה אבל כשנפרש בהגיע לחדרי הזרע דכה"ג גם בריאה בקלקול הסמפונות טריפה [ולפרש"י בכה"ג לא מיבעי לי' שיהא כשר באתרוג] יהא הא דמבחוץ דפסול יותר רבותא מהא דמבפנים בהגיע לחדרי הזרע ויהא זו ואצ"ל זו דלא ניחא לי' בס"ד לומר כן. ובאמת למאי דדחי דשניהם מבחוץ והוי זו ואצ"ל זו ה"מ נמי למידחי דמיירי בהגיע לחדרי הזרע אלא דחד מתרי דיחויי קאמר. ובעיטור [[ספר העיטור/לולב|ה' לולב]] מכשיר באתרוג אף בלא קיימי סימפונא דאתרוג. וזה דלא כדמשמע מפ[[רש"י/{{כאן}}#|רש"י]].

והנה על לשון הגמרא נולדו באתרוג סימני טריפה. הק' ב[[כפות תמרים/{{כאן}}#|כפ"ת]] הא בקיימי סימפוני כשר בריאה ע"ש. ולדברי העיטור ניחא. עוד יש שינוי בעיטור דנקיט סרוח קודם תפוח דלא כגירסתינו וע"ש במפרש [[פתח הדביר/|פתח הדביר]]. ובסרח דפרש"י מתולעים שאכלו. כתב בכפ"ת שאכלו קליפה הדקה דלא מיפסל משום חסר כדמוכח גבי אתרוגא דאגליד ע"ש. וא"צ למ"ש ה[[רש"ש/{{כאן}}#|רש"ש]] דמיירי ביו"ט ב' דיוצא בחסר:


'''{{עוגן1|דומה}} לכושי פסול.''' פי[[רש"י/{{כאן}}#|רש"י]] שנדמה הוא. ובט"ז [[ט"ז/אורח חיים/תרמט#ג|סי'תרמ"ט סק"ג]] הק' מנלן פסול זה באתרוג דהא בקדשים בכור ומעשר צריך קרא ואתרוג מנלן כו' ע"ש. ולכאורה הי' אפ"ל למ"ש הריטב"א לעיל {{ממ|[[ריטב"א/סוכה/ט/א|ד' ט']]}} מהתוספת לענין מהב"ע דלא אמרי' אלא בדבר הבא לרצות כקרבן ולולב כו' ע"ש. וא"כ גם לענין נדמה יש ללמוד הא דאתרוג שבא לרצות מן קרבנות.

אך נראה דהתוס' בתמורה {{ממ|[[תוספות/תמורה/כד/ב#קסבר|דף כ"ד ע"ב]]}} בד"ה קסבר הק' ל"ל קרא למעוטי נדמה תפ"ל מבעלת מום מדאשתני ה"ל מומא [וכ"כ הרמב"ם [[רמב"ם/איסורי מזבח/ג#ה|פ"ג מאיסורי המזבח ה"ה]]] כדאיתא בבכורות {{ממ|[[בבלי/בכורות/ו/א|דף ו']]}} ותי' דצריך קרא למעוטי נדמה דוולדות קדשים דמ"ד דליקדשו אגב אימי' קמ"ל ע"ש. וא"כ נדמה פסול באתרוג מטעם בע"מ. ובט"ז שם כתב די"ל דנדמה לאו הדר הוא כיון דהוא לאו אורחי' ע"ש. וזה דחוק קצת דהידור תלוי במראות עין ואין הבדל למראה עיניים בין גדל בכוש או הכא ושייך יותר בזה ענין דבע"מ. ולפי"ז יש להכשיר בשאר ימים וכעין דאיתא בש"ע {{ממ|[[שולחן ערוך/אורח חיים/תרמט|סי' תרמ"ט ס"ה]]}} דכל אלו שאמרנו שהם פסולין מפני מומין כו' כשר בשאר ימים. ובהא דמתרץ הא לן כו'. דפרש"י דא"י רחוקה מארץ כוש ובבל קרובה. כתב ה[[רש"ש/{{כאן}}#|רש"ש]] שהוא היפך המציאות דכוש [העטיפי"א{{הערה|אתיופיה.}}] הוא דרומית מערבית לא"י ובבל מזרחית צפונית כו' ע"ש. הנה בהגהות הגאון יעב"ץ במגילה {{ממ|[[יעב"ץ/מגילה/יא/א|דף י"א]]}} בהא דהודו וכוש גבי הדדי כתב דיש ארץ מערביאים שסמוכה להודו ונקראת גם היא מדינת כוש עכ"ד. וי"ל דמדינה זו קרובה לבבל יותר מא"י ומאתרוגים שגדל במדינה זו שהם ג"כ שחורים מיירי:


'''{{עוגן1|עשר}} תעשר את כל תבואות זרעך כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה.''' והנה {{ממ|בב"מ [[בבלי/בבא מציעא/פח/ב|דף פ"ח ע"ב]]}} דרשי' תבואת זרעך ולא לוקח. וצ"ל תרתי ש"מ וכמ"ש בסוף ספר יד מלאכי {{ממ|}} שרשות לנו לומר כן דלא כמ"ש החוות יאיר {{ממ|}} דלא ניתן לומר כן רק לחכמי הש"ס. וב[[כפות תמרים/{{כאן}}|כפ"ת]] מצדד אי רבנן דר"ש דמחייבי לעשר האתרוגים בקטנן ל"ל דרשה כדרך שב"א מוציאין לזריעה או אית להו אלא דס"ל דגם בקטנן צומחים ור"ש סבר דאין צומחין יעו"ש. ולכאורה הוא דוחק שיחלקו במציאות דהא אפשר לנסות אם יצמחו בקטנן [ועי' ב[[ערוך לנר/{{כאן}}#|ערל"נ]]]. וכשנימא דפליגי אי דרשי' הך דרשה וגם נימא דאין לדרוש רק חד דרשה. הי' אפ"ל ע"ד פלפול דר"ש לשיטתו אזיל דבמהרי"ט אלגזי בהלכות בכורות להרמב"ן {{ממ|[[מהרי"ט אלגזי/ח/סז|פ"ח סי' ס"ז]]}} הביא הספרי דפ' קרח בפסוק והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר כו' מה ת"מ חובה אף מעשר ראשון חובה. ופי' המהריט"א דלא תימא שרשות להאדם לפטור עצמו שאם ירצה יגמור פירותיו למוכרן ואין חובה להפריש וכברייתא {{ממ|ד[[בבלי/בבא מציעא/פח/א|ב"מ דפ"ח]]}} ואכלת ולא מוכר אבל תנא דספרי אפי' בגומר למוכרן חייב להפריש מן התורה ע"ש. ובהצטרף לזה מ"ש במעיני החכמה בב"מ [[מעייני החכמה/בבא מציעא/פח/ב|דף פ"ח ריש ע"ב]] דבמרחן המוכר לעצמו שכבר נתחייב. הלוקח ג"כ חייב מה"ת רק במרחן המוכר ע"ד למכור שהמוכר פטור משום שנא' ואכלת ע"ז נאמר תבואת זרעך ולא לוקח משום דהיתה פטור אצל המוכר בזמן חיוב המעשרות דהיינו מירוח ובמירחם הלוקח ודאי חייב שהרי לא הי' עלי' שם פטור כלל אצל מוכר כיון דעדיין לא נגמרה מלאכתו כו' ע"ש באורך. וא"כ להספרי דסובר דגם בגומרן למכרן יש חובה להפריש. בודאי כשלא יפריש מוכר חייב הלוקח להפריש כיון שלא הי' עת פטור אצל מוכר בגמר מלאכתן. וע"כ לא ידרוש הספרי תבואת זרעך ולא לוקח. וידוע דסתם ספרי הוא ר"ש כדאיתא בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/פו/א|דף פ"ו]]}}. וע"כ דריש תבואת זרעך להא דכדרך שב"א מוציאין לזריעה. ורבנן דר"ש דמחייבו אף קודם שראויין לזריעה הוא משום דדרשי תבואת זרעך כתנא דברייתא {{ממ|ד[[בבלי/בבא מציעא/פח/א|ב"מ דפ"ח]]}} תבואת זרעך ולא לוקח ולא אייתר להו להך דרשה כנ"ל לכאורה. ועי' בספר [[באר אברהם/{{כאן}}#|באר אברהם]]:

{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}