עריכת הדף "עזר לעזרא/לא"

{{ניווט כללי עליון}}

{{מרכז|{{גופן|4||'''סימן ל"א'''}}}}

'''ראובן''' לוה משמעון מעות ופסק עמו ט"ו למאה בשנה ושהוא רוצה להלוותם לגוי על משכון לערך כ' למאה והחמשה היתרים יקחם לעצמו וקבל ראובן האחריות הסך עליו ושהוא רוצה לתפוס קנין ולכתוב עליו שטר עיסקה כנהוג להתיר הרבית. ושוב אח"כ לא תפס קנין ולא כתב שטר כי אם שהמשכון שלקח אותו מהגוי והתמסו"ך שכתבו על הגוי נתנם למלוה להיות לבו בטוח. וכשפרע הגוי הקרן והרבית הביאם ראובן ורוצה ליתן לשמעון לערך ט"ו למאה והשאר לעצמו כאשר התנו ביניהם. ולבם מהסס אם יש חשש רבית בזה כיון דראובן קיבל עליו אחריותם בתחי' ולא יש קנין ושטר להתיר כ"א בדברים ולית לן דיו בדברים בלבד שקבלם עליו בדרך התר. או"ד כיון שמסר המשכון והתמסו"ך ביד המלוה אח"כ שוב ליכא בזה חשש רבית. וכדומה לזה הובאה שאלה בספרים וכעת איני זוכר מקומה איה. וזה אשר רשמתי בניר אנכי בעניי מה שהובא בספרים לצדדי ההתר. עיין בב"י ז"ל {{ממ|חיו"ד [[בית יוסף/יורה דעה/קסט|סי' קס"ט]]}} שהביא בשם המרדכי פ' השולח וז"ל אחד שתובע את חבירו ק"ק דינרים והלה משיב איני חייב לך אלא מאה בק"ק והמלוה מכחישו ואומר שהלוהו ק' דינרים שאמ"ל שהיה רוצה להלוותם בק"ק ריוח לשנה והמותר יהיה שלו שנאמן המלוה בלא שבועה וצ"ל דשטר או משכון בידו ולפיכך נאמן המלוה. אבל אם היה מלוה ע"פ פשיטא דאינו נאמן המלוה להוציא ואפי' בשבועה וכו' שאם המשכון בידו נאמן ונוטל הרבית בלא שבועה ע"כ. ומדלא חילק בין אם אחריות על הלוה או לא נראה דאף דבשעת ההלואת שהלוהו הק' כדי להלוותם בק"ק והמותר יהיה שלו אחריותם יהיו על הלוה מותר. וזהו נר' ממאי דנקט בלשונו לשון הלואה היינו כסתם הלואה דהיא אחריותה עליו. ועיין בלשון המרדכי בעצמו שם {{ממ|סו"ס שע"ט}} דשם מבואר הלשון יותר שכן מוכח. גם הריא"ז ז"ל הוב"ד בכנה"ג {{ממ|[[כנסת הגדולה - טור/יורה דעה/קסח#יד|סי' קס"ח הגה"ט או' י"ד]]}} ז"ל המקבל מעות מישראל חבירו להלוותם ברבית לגוי מביא רבית מהגוי לבעה"מ ה"ז מותר. ואם היו באחריות המקבל ה"ז אסור אא"כ היה נוטל המקבל חלקו בשכר יותר ממה שנוטל בהפסד עכ"ל. ובנ"ד מאחר שיש משכון איכא שכר ולא יש הפסד כלל. ועיין ג"כ בס' רי"ו {{ממ|נתיב ח' ח"ו}} דכתב וז"ל משכון של גוי ביד ישראל ברבית מותר לישר' אחר להלוות עליו לישראל ברבית אעפ"י שלא העמידו אצל הגוי. עוד כתב שם וז"ל משכון של גוי ביד ישראל ברבית והלך ומשכנו לישראל אמר שיקח הרבית מהגוי מותר אפי' לא העמידו אצל הגוי ובלבד שיאמר לו הישראל הריני מוכר לך כל זכות שיש לי על משכון זה ואין לי עסק עמך עליו ולא עלי, ואפי' לאח"ז רצה ישראל שני לחזור וליטול מן הראשון קרן הרבית ומחזיר לו משכונו מותר מפני שהוא כחוזר ומוכרו לו כך פיר"ח עכ"ל. אלו צדדי ההתר שהיו כתובים בניר מקדם קדמתה אצלי שציינתי בעניי הן עתה אין הפנאי מסכים עמדי לבוא לפרק נגמר הדין.

{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}