עריכת הדף "ספורנו/בראשית/ב"

{{ניווט כללי עליון}}

== א == 
'''ויכלו.''' בהשגת התכלית למציאות בכללו:

== ב == 
'''ויכל אלהים ביום השביעי.''' בתחלת היום השביעי שהוא הרגע בלתי מתחלק אשר הוא ראשית לזמן העתיד ואינו חלק ממנו כאמרם ז"ל נכנס בו כחוט השערה:

''' וישבות ביום השביעי.''' כל אותו היום נבדל מששת הימים הראשונים בענין השביתה:

== ג == 
'''ויברך אלהים את יום השביעי.''' כל יום שביעי העתיד ברכו שיהיה יותר מוכן משאר הימים בנפש יתרה לאור באור החיים כאמרם כיון ששבת וי אבדה נפש יתרה {{ממ|[[בבלי/תענית/כז/ב|תענית כז:]]}}:

== ד == 
'''אלה תולדות השמים והארץ בהבראם.''' אלה הצמחים ובעלי חיים שאמרנו היו תולדות השמים והארץ בכח שנמצא בהם משעה שנבראו כי מאז נמצאו בהם כחות פועלות ומתפעלות להויות ההוות ונפסדות כאמרם את השמים לרבות תולדותיהם ואת הארץ לרבות תולדותיה אמנם יצאו לפועל:

''' ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים.''' ביום שסדר הנהגת הארץ ותולדותיה מן השמים על סדר מתמיד וזה אחר ששת ימי בראשית ואז נקרא ה' אלהים שבסדרו התמיד ההויה:

== ה == 
'''טרם יהיה בארץ.''' אמנם הטעם שבהבראם נמצאו בכח ולא בפועל באופן שכל שיח השדה עדיין לא היה בארץ וכן כל עשב השדה עדיין לא צמח:

''' כי לא המטיר.''' באופן שלא היה החומר מוכן לזה בשלמות מחסרות מטר ועבודת הארץ:

== ו == 
'''ואד יעלה מן הארץ והשקה.''' וביום עשות כשסדרן על סדר מתמיד עלה אד מן הארץ שהיה טל לברכה שהרוה את הארץ והולידה והצמיחה בלתי מטר ועבודת אדמה:

== ז == 
'''וייצר ה' אלהים.''' אמנם להוית בעלי חיים לא הספיק זה אבל היתה יצירת היוצר יתברך על אופנים מתחלפים וזה כי ליצירת האדם בירר עפר מן האדמה חלק נכבד ממנה:

''' ויפח באפיו נשמת חיים.''' נפש חיונית מוכנת לקבל צלם אלהים כאמרו ונשמת שדי תבינם {{ממ|[[תנ"ך/איוב/לב#|איוב לב ח]]}}. מ"מ ויהי האדם לנפש חיה. היה עכ"ז חיה בלבד בלתי מדברת עד שנברא בצלם ודמות:

== ח == 
'''אשר יצר.''' אחר שיצרו באותו האופן הנכבד שהזכיר הניחו שם להיותו מקום מוכן לקבלת צלם אלהים ולפעולותיו השכליות באויר ובמזונות:

== ט == 
'''ויצמח.''' מזונותיו שלא בצער:

''' נחמד למראה.''' משמח ומרחיב הלב להכינו לקבלת השפע השכלי כאמרו והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח ה' {{ממ|[[תנ"ך/מלכים ב/ג#טו|מלכים ב' ג טו]]}}:

''' עץ הדעת.''' משיא לתת לב אל הטוב והרע ומזה והאדם ידע נתן לב עליה ומזה נקרא הקרוב מודע כאמרו מודע לאישה {{ממ|[[תנ"ך/רות/ב#א|רות ב א]]}} שדרכו לתת לב לצרכי קרובו כאמרו ואח לצרה יולד {{ממ|[[תנ"ך/משלי/יז#יז|משלי יז יז]]}}:

''' טוב ורע.''' לבחור הערב אעפ"י שיזיק ולמאוס הבלתי ערב אעפ"י שיועיל:

== י == 
'''ונהר יוצא מעדן.''' בלתי צער גשמים ועבודת אדם:

== יא == 
'''שם האחד פישון.''' הודיע שבח הנהר המשקה את הגן הבלתי נודע לנו בהודיעו הנהרות המסתעפים ממנו הנודעים אצלנו לשבח בגדלם וטוב מימיהם וטוב פרים:

== טו == 
'''לעבדה.''' לעבוד את נשמת חיים כאמרו ויפח באפיו נשמת חיים {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/ב#ז|לעיל פסוק ז]]}}:

''' ולשמרה.''' שלא תפסד בהתכת הליחות השרשי הנתך בחום הטבעי וזה כי אותם הפירות הנכבדים היו מולידים תמיד תמורת מה שנתך בלתי עפוש:

== טז == 
'''מכל עץ הגן.''' כפי חלוף הזמנים במבטי הככבים כאמרו לחדשיו יבכר {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/מו#יב|יחזקאל מו יב]]}}:

== יז == 
'''ומעץ כו'.''' אשר בתוך הגן קרוב לעץ החיים שהזכיר למעלה באמת ועץ החיים בתוך הגן {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/ב#ט|לעיל פסוק ט]]}} על דרך החיים והמות נתתי לפניך {{ממ|[[תנ"ך/דברים/ל#יט|דברים ל יט]]}}:

== יח == 
'''לא טוב היות האדם לבדו.''' לא יושג טוב התכלית המכוון בדמותו ובצלמו אם יצטרך להתעסק הוא עצמו בצרכי חייו:

''' עזר כנגדו.''' עזר שיהיה כמו שוה לו בצלם ודמות כי זה הכרחי לו בידיעת צרכיו והמציאם במועדם. ואמר כנגדו כי הנכנס לכף נגד דבר אחר כשיהי' שוה לו בשקל יהיה נגדו בקו ישר אבל כשלא יהיו שוים שני הנשקלים יהיה זה עולה וזה יורד ולא יהיו זה נגד זה בקו ישר ובזה האופן אמרו רז"ל שקול משה כנגד כל ישראל אמנם לא היה ראוי שיהי' העזר שוה לו לגמרי כי אז לא היה ראוי שיעבוד וישרת אחד מהם לחבירו: 

== יט == 
'''ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה..''' נתן להם שלמות צורה מרגשת אשר לזה לא היה מספיק אז הכח השמיימי בלתי כח זרעי שיעזרהו:

''' ויבא אל האדם.''' למען יכיר שהי' צריך לנמצא חדש מבלי אין בין בעלי חיים דבר נאות לעבדו:

''' לראות מה יקרא לו.''' כדי שיראה ויתבונן איזה שם ראוי לכל א' מהם כפי הפעולה המיוחדת לצורתו:

''' נפש חיה הוא שמו.''' הנה שמו הורה על צורת הבעלי חיים הנקרא בשם ההוא שהיא נפשו אשר בה הוא נמצא בפעל: 

== כא == 
'''ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם.''' שלא יפחד ולא יצטער:

''' ויקח אחת מצלעותיו.''' מפני שכבר צבר עפרו ובחר מבחר כל הראוי להיות חומר לצורתו החיונית לפיכך כאשר רצה לצור צורת הנקבה שהיא כמעט דומה אליו היה ראוי לקחת קצת חומרו והוא אחת מצלעותיו:

== כב == 
'''ויבן ה' אלהים את הצלע לאשה.''' להיות לה צורת האיש וסגולותיו ושתהיה נבדלת ממנו בכלים גשמיים בלבד אשר בם יהיה הבדל ביניהם באפשרות השלמות ברב ובמעט:

== כג == 
'''זאת.''' הנקבה הזאת:

'''הפעם.''' בפעם הזאת היא עצם מעצמי ובשר מבשרי. שלא תהי' כן כל נקבת האדם לעתיד:

''' לזאת.''' לכל נקבת האדם לעתיד:

''' יקרא אשה.''' אע"פ שלא תהיה חלק איש:

''' כי מאיש לוקחה זאת.''' הראשונה לכלן:

== כד == 
'''על כן.''' מאחר שבזאת הראשונה כיון האל ית' שתהיה דומה לאיש כפי האפשר עד שיצר אותה מגויתו: 

'''יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו.''' ראוי שישתדל האדם לישא אשה הוגנת לו וראויה לידבק בו גם שיצטרך לעזוב את אביו ואת אמו כי לא יהיה דבוק אמתי בבלתי דומים אבל יהיה בדומים בלבד כי אז יכונו לדעת אחד:

''' והיו לבשר אחד.''' מכוין בכל הפעולות להשיג השלמות המכוון ביצירת האדם כאלו שניהם נמצא אחד בלבד:

== כה == 
'''ערומים ולא יתבוששו.''' כי אז היו כל פעולותיהם וכל איבריהם לעשות רצון קונם בלבד לא להשיג תענוגות נפסדות כלל באופן שהית' פעולת הזיווג אצלם כפעולת האכילה והשתיה המספקת ובכן היה ענין איברים ההם אצלם כמו ענין הפה והפנים והידים אצלנו:
{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}