עריכת הדף "נשמת אדם/ב/סח"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

{{נשמת אדם|א}} '''ובאליה־רבה''' {{ממ|[[אליה רבה/אורח חיים/שו#לג|סימן שו ס"ק לג]]}} כתב פשוט להתיר ומשמע אפילו באיסור דאורייתא והביא ראיה מ[[בבלי/עירובין/קג/ב|עירובין ק"ג [ב']]] דכהן שעלתה בו יבלת חבירו חותכו בשיניו והא התם שאין על הכהן שום חיוב לעבוד ואפילו־הכי כדי לזכותו מותר חבירו לחלל שבת. ואם־כן הוא־הדין בקטן עיין־שם. וראיה זו אינו אלא לאיסור דרבנן שהרי התם דוקא בשיניו מותר אבל בכלי אסור כיון שהוא דאורייתא ע"ש להדיא בגמרא.

וצ"ע בגיטין מ"א [ב'] {{ממ|[[תוספות/גיטין/מא/ב#כופין|ד"ה כופין]]}} ובשבת ד' [א'] {{ממ|[[תוספות/שבת/ד/א#וכי|ד"ה וכי]]}} דמייתי תוספת ראיה מהכא לאיסור דאורייתא. וצ"ל דלא מייתי אלא לענין היכא דלא פשע אמרינן חטוא בשביל שיזכה ודוקא בדרבנן.

והנה נ"ל דאם הוא ודאי שע"י שיחלל שבת יצילנו מותר לחלל אף על קטן וראיה מ[[בבלי/יומא/פה/ב|יומא פ"ה ע"ב]] דיליף ר"א דפיקוח־נפש דוחה שבת ק"ו לכל גופו, פרש"י ומה מילה שהוא תיקון א' מאבריו של אדם דוחה שבת לפי שחייבין עליה כרת לאחר זמן. וכ"ה בתוספתא [[תוספתא/שבת/טז#יג|ס"פ ט"ז דשבת]] עכ"ל. ואיתא התם אמרו לו מה התם ודאי לא ספק כו'. וכ"ה בגמרא דיומא שם במימרא דרבא על כל פנים מוכח דבודאי הצלה מחללין שהרי מה דאיתא בתוספתא לפי שחייבין עליה כרת ע"כ לא קאי לא על האב ולא על ב"ד שהם אינן חייבין כרת אלא הערל שלא ימול כשיגדל ונשמע מזה שמחלל עליו שבת עכשיו כדי שלא יבוא לידי כרת. וה"נ מחללין אם יצילנו בודאי כדי שלא יבוא לידי איסור כרת:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>