עריכת הדף "נקודות הכסף/יורה דעה/רלד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


{{ממ|[[ט"ז/{{כאן}}#ג|סימן רל"ד ס"ק ג']]}} '''אין''' דבריו מוכרתים:

{{ממ|[[ט"ז/{{כאן}}#מ|שם ט"ז ס"ק מ']]}} '''תמוהים מאד כו' דלא דק כו'.''' הוא לא דק והרב דק היטב דא"כ ה"ל להרמב"ם לומר ג"כ אמר לה מופר ליכי למחר הוי קיום כדכתב ברישא אלא ודאי דייק מדקאמר ש"ס מי אמרי' למחר לא מצי מפר כו' אמאי בעי למחר לא מצי מפר הא אי הוה קיים אפי' מיד לא מצי מפר ודוחק לומר דהכי קאמר כיון דקאמר מופר ליכי למחר אפילו מיד לא מצי מפר דאם כן הל"ל מי אמרי' כיון דקאמר למחר לא מצי מפר ועוד מדקאמר נמי בתר הכי למחר כמאן דאיתיה דמי משמע דלמחר קמבעי ליה ואם איתיה כיון דהוי קיום אפילו מיד לא מצי מפר לה אלא ודאי ה"פ דודאי אי בעי למפר לה מיד לאחר שאמר לה מופר ליכי למחר מצי מפר דנהי דמופר ליכי למחר לא הוי הפרה קיום נמי לא הוי אלא דמבעיא ליה אי מצי מפר לה למחר מי אמרינן לא מצי מפר לה דהא קיימיה לנדריה היו' כלומר לא הפר לה היום ואם כן קיים דהא מופר ליכי למחר קאמר או דלמא כי קאמר לה מופר ליכי למחר מהיום קאמר ואם כן הרי הפר לה מאתמול והיינו דקאמר בתר הכי ואם תמצא לומר כיון דקיימו היום למחר כמאן דאיתיה דמי ולא קאמר כיון דקיימו היום תו לא מצי מפר לה. זהו ברור דעת הרמב"ם וכן משמע יות' למעיין ברמב"ם סוף הלכות נדרים ודעתו נכונה:

{{ממ|[[שולחן ערוך/{{כאן}}#נד|שם בש"ע סעיף נ"ד]]}} '''ואם הפר לה שלו בטל כו'.''' הוא מדברי הרמב"ם ותמה בתוספות י"ט דפ' ד' דנזיר דהא תנן במתניתין מפר את שלה ושלו קיים ומפרש בש"ס שם דהיינו כשאומ' הריני נזיר ומה תאמרי את. ונראה דהרמב"ם היה גורס במתניתין מפר את שלה ושלו בטל וכן הוא בירושלמי במתני' ומשמע התם בירושלמי דטעמא הוא שנעש' כמי שתלה נדרו בנדרה עיין שם ולפי זה בש"ס נמי היה הרמב"ם גורס בטל במקו' קיים ופסק כאביי ומפרש דאביי משני ברייתא כגון דקאמר לה הריני נזיר ואת דקא תלי נדרו בנדרה ולא דנעשה כמי שתלה נדרו בנדרה אלא דתלי ממש נדרו בנדרה ומתני' כגון דקאמר הריני נזיר ואת מאי דלא תלה נדרו בנדרה ממש אלא דנעשה כמו שתלה נדרו בנדרה כדקאמר בירושלמי דהיינו כאלו היה אומר הריני נזיר אם תהיה את נזירה ומה שתעשי בנזירות שלך יהיה בנזירות שלי ואת מאי הילכך מפר את שלה ושלו בטל. ולכך כ' הרמב"ם והמחבר כאן שזה כמי שתלה נדרו בנדרה ולא כתבו שתלה נדרו בנדרה וכדקאמר בש"ס דקא תלי נדרו בנדרה אלא כוונתם להירושלמי בהא דלא כתבו ברישא שתלה נדרו בנדרה משום שפשוט הוא כן נראה לי לדעת הרמב"ם. ותמיהני על הכסף משנ' שמביא גירסת הש"ס שלפנינו וכתב שהרמב"ם פסק כאביי והא דבר שאי אפשר ליישב דעת הרמב"ם על פי הגרסא שלפנינו אלא ודאי כמו שכתבתי. ומיהו מדברי התוספו' מבואר להדיא שהיו גורסים כגירסת הספרים שלפנינו וכן מובא ברש"י ולכן דברי המחבר צרי' עיון לדינא:

{{ממ|[[ט"ז/{{כאן}}#נט|שם ט"ז ס"ק נ"ט]]}} '''הקשה''' על הפרישה וב"ח ול"ק מידי דמה שהקשה מיקדשו ידי לעושיהן הא פירש ב"י גופיה דהיינו באומרת יקדשו ידי לעושיהן על פיך דהא ש"ס מתרץ הכי אהך דקונם שאני עושה לפיך והבאתיו בש"ך [[ש"ך/{{כאן}}#פו|ס"ק פ"ו]] ומה שהקשה מהרמב"ם נמי לק"מ דגם ברישא לא מיירי בכולל אלא כדפרישי' אלא דברישא מיירי כשאומר בלשון הקדש ובסיפא מיירי אף ע"פ שלא אמר בל"ה וכמו שהבינו הר"ן והב"י מדבריו מיהו מה שתמה הר"ן על הרמב"ם הנ"ל והניח בתימה נראה לי דדברי הרמב"ם נכוני' וכמו שאבאר ומה שתירץ ב"י דלמסקנא יכול לאסור דשלב"ל על חברו נרא' לי דא"א לומר כן חדא דהא קאמר בש"ס קונמות קאמרת שאני קונמות וכדרבא כו' ורבא הא לא קאמר אלא דמפקיע מידי שעבוד ועוד דהא ע"כ רבא גופיה ס"ל דאין אדם אוסר על חבירו דשלב"ל בקונם דגרסינן בפ' השותפין (נדרים דף מ"ז) בעי רמי בר חמא אמר קונם פירות האלו על פלוני מהו בחלופיהן מי אמרינן גבי דיליה הואיל ואדם אוסר פירות חבירו על עצמו אדם אוסר דשלב"ל על עצמו גבי חבירו הואיל ואין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו אין אדם אוסר דשלב"ל על חברו או דלמא משום דחלופין כגדולין ובעי למיפשט התם מלוה וב"ח נפרעי' ממנו ודחי רבא דדלמא לעולם לכתחילה אסור משום דחלופים כגדולים אלא דאי עבד עבד אלמא דליכא טעמא להתירא אלא משום דאין אדם אוסר דשלב"ל על חברו ואי תימא דאוסר על חבירו דשלב"ל אם כן אפילו דיעבד אסור ועוד דהרמב"ם גופיה הביא הך בעיא בסוף פ"ה דהלכות נדרי' ופסק דהרי הוא ספק ואם עבר ונהנה נהנה ואם איתא דס"ל דאוסר על חבירו דשלב"ל אם כן ליכא ספיקא ופשיטא דאסור אפילו לא הוי כגדולין וגם אמאי עבר ונהנה נהנה ולענין קושית הר"ן נראה לי דדעת הרמב"ם נכונה וכוון למ"ש התוספות ומביאם הר"ן גופיה בפ' ב' דנדרים {{ממ|[[ר"ן/נדרים/טו/ב|דף ט"ו ע"ב]]}} ומביאו ב"י בר"ס רל"ט דאע"פ שלא אמרה בלשון הקדש כיון שהזכירה הידים נעשה כאומר יקדשו ידי:

{{ממ|[[ט"ז/{{כאן}}#סג|שם ט"ז ס"ק ס"ג]]}} '''ולא ניחא לי כו'.''' ולפעד"נ דברי הפריש' נכוני' דלא מצינו בשום פוסק לחלק בין מעשה ידיה לרחיצה ועוד דהרמב"ם והסמ"ג לא הזכירו ברחיצה דאין צריך להפר ואם איתא כדבריו הוה ליה לאתויי הך דינא דהא אפי' לכי מיגרשה לא חייל נדרה אלא ודאי סמכו עצמם אמ"ש במעש' ידיה דא"צ להפר משום דמשעבדה ליה והוא הדין ברחיצה וכה"ג ומ"ש מדפריך הא משעבדה ליה משמע דאין צריך הפרה כלל לא משמע מידי דהכי פריך דע"כ הא דצרי' הפרה היינו אפי' בעוד' תחתיו דהא קתני בסיפא שלא ארחץ אין צריך להפר והיינו על כרחך בעודה תחתיו ומשום דמשועבדת ליה ואם כן אפילו בלא אשמש נמי הא משעבדיה ליה ומשני באומרת הנאת תשמישן עלי ומשום שאין מאכילין לאדם דבר האסור גם יתר הראיות שהביא אינם כלום למבין ודו"ק:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}