עריכת הדף "נקודות הכסף/יורה דעה/רכא"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


{{ממ|[[ט"ז/{{כאן}}#א|סימן רכ"א ט"ז ס"ק א']]}} '''פירש"י כו'.''' ע' בש"ך [[ש"ך/{{כאן}}#א|ס"ק א']] דגם דעת רש"י דאפי' אינו מקצר דרכו אסור:

{{ממ|שם בש"ך [[ש"ך/{{כאן}}#ו|סעיף קטן ו']]}} '''והב"ח פסק כו'.''' וכן נראה דעת הסמ"ע כו' ובפירושי לש"ע בח"מ {{ממ|[[ש"ך/חושן משפט/קכח|סי' קכ"ח]]}} השגתי על דבריהם ע"ש שהארכתי בזה:

{{ממ|[[ט"ז/{{כאן}}#לב|שם ט"ז ס"ק ל"ב]]}} '''לא''' ביאר על נכון כמ"ש בש"ך [[ש"ך/{{כאן}}#מב|ס"ק מ"ב]]:

{{ממ|[[ט"ז/{{כאן}}#לג|שם ט"ז סקל"ג]]}} '''היינו רישא לחוד כו'.''' זה אינו מכמה טעמים למעיין בטור. גם מ"ש לענין הלכה עי' בש"ך נתבאר פסק הלכה על נכון:

{{ממ|שם ש"ך [[ש"ך/{{כאן}}#מה|ס"ק מ"ה]] כתבתי]]}} '''ואולי גירסא אחרת היתה להם בירושלמי כו'.''' ואחר הדפסת ספרי מצאתי ת"ל בהרא"ש פ' השואל הביא לשון הירושלמי כמו שכתבתי וממה שכ' שם בשם מורו מהר"ם שהביא ראיה מהירושל' מוכח להדיא שמהר"ם פי' הירושלמי כמו שכתבתי ועיין בסמ"ע {{ממ|[[סמ"ע/חושן משפט/שיב#ב|סי' שי"ב ס"ק ב']]}} ובספר מעד"מ פ' השואל תמצא ראיה לדברי ודוק: ''' ועוד''' מצאתי במהרש"ל פרק שור שנגח את הפרה סי' ל"ג שהכריע דלא כהר"ן מבגד מנוגע וסנדל מנוגע והניח גם כן הירושלמי בתימה וגם דחה התוספתא מהלכה. ודבריו תמוהים מכמה טעמים חדא דלא נזכר כן בגמ' פ' מצות חליצה רק ברש"י וגם התוספות בערכין לא כתבו כן רק משמו דרש"י. ועוד נראה לי ברור דגם רש"י לא כתב כן רק גבי ע"ז וכן מוכח ברש"י שם מדלא כ' כן לפני זה גבי נגעים ועי"ל דבגדים שאני דגלי לן קרא ממארת היא תן לו מארה שלא יהנה בהם וכדאיתא בתורת כהנים מה שאין כן בבתים דאף על גב דנתץ קרי בית כדאיתא בש"ס שם ודו"ק. (ואף על גב דבספר קרבן אהרן סוף פ' תזריע כ' דטעמא דתורת כהנים הוא דאין מלת ממארת תואר לצרעת שא"כ ליכתוב צרעת מארה ואמר ממארת דרשינן ליה יוצא ממארת הבגד ואוסרתו בהנאה עד כאן לשונו דלפי זה משמע דה"ה בבית מנוגע דכתיב ביה נמי צרעת ממארת מכל מקום אינו מוכרח דיש לומר נמי דטעמא דת"כ הוא מדכתי' גבי בגד מנוגע שתי פעמים צרעת ממארת וע"כ לא דריש בתורת כהנים הכי גבי בית מנוגע ואע"ג דהרמב"ם פסק בר"פ ט"ו מהלכות טומאה דבגד מנוגע ובית מנוגע אסור בהנאה שנאמר צרעת ממארת כו' היינו שפסק כמסקנת הירושלמי פרק בתרא דערלה הלכה ג' דיליף התם מצרעת ממארת דבית מנוגע אסור בהנאה ולא כמו שנראה מהכסף משנה שם שהרמב"ם מדמה מעצמו בית מנוגע לבגד מנוגע שהוזכר בתורת כהנים ע"ש אבל מכל מקום אפשר דהתורת כהנים מיירי דוקא בבגד ואפילו מיירי נמי בבית מנוגע מ"מ יש לומר דהברייתא דערכין ס"ל כאידך מ"ד בירושלמי התם דבית מנוגע מותר בהנאה ומייתי ליה הרמב"ם בפי' התורה סוף פ' תזריע ע"ש): ''' גם''' מ"ש מהרש"ל לדחות ראיית הר"ן דהיינו טעמא דסתרו הכהן חייב להעמיד לו אחר כיון שעבר אף שרש"י פי' כן הוא דוחק דא"כ מוחלט נמי ועוד דכי בשביל שעבר עבירה יהא שלו וברשותו לענין חיוב ממון ודוק. ובר מן דין כבר כתבתי בשפתי כהן דאפילו מיירי בערכין בבית זה לא קשה מידי דיש לומר דמיירי ביש למשכיר תפיסת יד בו ולבי אומר לי שלא ידע מהרש"ל שהרשב"א ורבינו יונה והריב"ש ושאר אחרונים מסכימים לדברי הר"ן רק היה חושב שהר"ן יחיד בדבר ועל כן לא הביא בספרו רק דברי הר"ן לבד ואילו הוה ידע דכל הני רבוותא סברי הכי ומכל שכן שהתוספתא והירוש' מכריעים כדבריהם הוה הדר בי' (שוב מצאתי בתשובת מיימוני לספר משפטים סי' כ"ז תשו' רבינו שמשון בן אברהם כ' דההיא דערכין ע"כ לאוקמא בבית סתם כו' ע"ש הרי להדיא כדברי):

{{ממ|[[ט"ז/{{כאן}}#לט|ט"ז ס"ק ל"ט]]}} '''זה קאי כו'.''' זה אינו אלא קאי ג"כ אנדר דמדרבנן חל ע"ד שאין בו ממש וכדלעיל סי' רי"ג א"נ שלא ידבר דנקט היינו בענין שנאסר הדיבור כגון שאמר קונם פי לדיבורי או יאסר פי עליך וכדלעיל סימן רי"ג:

{{ממ|[[ט"ז/{{כאן}}#מב|שם ס"ק מ"ב]]}} '''הקשה על אוהל מועד''' ולק"מ דכיון דבעבודת כוכבים שרי אע"ג דכתיב ולא ידבק בך מאומה מן החרם כיון דקלקולו יותר מתקונו אם כן כ"ש בנדרים ומ"ש וראיה מפורשת כו' כיון דאמרינן דדוקא גבי עבודת כוכבים גלי רחמנא ולא במקום אחר כו'. לא דק דאין כוונת התוספות לומר דדוקא גבי עבודת כוכבים דגלי רחמנא אמרינן הכי דאם כן בכל דוכתי דילפינן במה מצינו היכא מצינן למילף נימא היכא דגלי גלי ובכל דוכתי בש"ס פרכינן ולילף מיניה וצריכין לשנויי דלא מצינן למילף מיני' ובכה"ג אמרינן דוקא מדגלי רחמנא התם דוקא הוא וזו מדה בתורה אלא כוונת התוספות דדוקא לענין עבודת כוכבים לא חשיב נהנה כיון שקלקולו יותר מתיקונו ואם כן ס"ס לא נהנה כלומר דהקלקול גורם ולא חשיב נהנה אבל גבי שבת נהי דהקלקול גורם דלא נהנה ס"ס עשה מלאכה וודאי דהעושה מלאכה אפילו אינו נהנה חייב אבל שיהא נחשב מקלקל ולא הוי מלאכה זה לא אמרינן זהו כוונת התוס' גם מה שאמר דהא גם בנדרים אנו הולכים אחר כוונת הנודר כו' אינו כלום דמה בכך סוף סוף אין כאן הנאה. גם מ"ש מויתור דאסור במודר הנאה אינו כלום דהתם סוף סוף יש כאן הנאה אבל הכא כיון דקלקולו יותר מתיקונו אין כאן הנאה גם מה שהביא מהראב"ד אינה ראיה וק"ל:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}