עריכת הדף "נקודות הכסף/יורה דעה/קפז"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


{{ממ|סימן קפ"ז בט"ז [[ט"ז/{{כאן}}#ח|ס"ק ח']]}} '''ובאמת חדא מלתא כו'.''' זה אינו כמו שכתוב [[ש"ך/{{כאן#כ|ס"ק ך']]:

{{ממ|[[ט"ז/{{כאן}}#י|בט"ז ס"ק י']]}} '''האריך''' להקשות על רמ"א ולשונו מגומגם הרבה ובאמת לא קשה מידי דהמעיין בפסקי מהרא"י יראה לעינים דמתחלה במעשה דאשה שבודקת בחורים וסדקים כו' אף ע"פ שאינה יודעת שמכתה מוציאה דם מטעם דכיון שהיא מרגשת בשעת בדיקה כשנוגעת באותו מקום ההוא שהוא כואב לה קצת ובשאר חורים וסדקים אינה מרגשת כאב כלל יש הוכחה שמן המכה בא ולפי טעם זה אפי' באשה שאין לה וסת קבוע טהורה וע"כ כתב בש"ע סעיף ז' בסתם דיש לתלות שממכה שבאותו צד בא כו' ולא כ' דהיינו דוקא באשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה. אלא דאח"כ כתב מהרא"י שם עוד טעם להתיר דאף את"ל שאין זה הוכחה שמן המכה בא כיון שיש לה וסת ורואה שלא בשעת וסתה כהמרדכי וקאמר דאע"ג דרש"י חולק על המרדכי מ"מ נוכל לצרף דעת המרדכי לשאר צדדים כלומר היכא דיש לה מכה אע"פ שאינה יודעת אם מוציאה דם טהורה א"כ דברי רמ"א נכונים ובלאו הכי נמי לא קשה מידי דאפילו תימא דדעת מהרא"י דלא תלינן במכה כזו היינו להחזיקה טהורה דבהא לא רצה לסמוך אהמרדכי לחוד אבל להחזיקה ברואה מחמת תשמיש לא מחזקינן לה כיון דרואה שלא בשעת וסתה ויש לה מכה אע"פ שאינה יודעת אם מוציאה דם וכמו שחלקתי בזה בש"ך [[ש"ך/{{כאן}}#כ|ס"ק כ']] וכ"ד ע"ש. ובזה מתורץ כל מה שהקשה על רמ"א וגם מה שהקשה עליו מלקמן סי' קצ"א וגם בלאו הכי לק"מ מלקמן סי' קצ"א לפי מ"ש בש"ך סי' קצ"א ס"ק ז' ע"ש ודו"ק. ועוד נראה דלק"מ מלקמן סי' קצ"א דודאי היכא דאי אפשר בבדיקה לא קאמר מהרי"ל דתהא טמאה אלא היכא דאפשר למיקם עלה דמלתא קאמר מהרי"ל דצריך בדיקה הלכך התם דאפשר בבדיקה וכמו שכתב מהרי"ו בתשובה והביאו הוא עצמו בסי' קצ"א אות ג' גבי תכניס מוך נקי כו' משום דאשה יש לה ב' נקבים א' שיוצא ממנה השתן והוא למטה סמוך ליציאתן וא' שיוצא ממנו דם נדות הוא למעלה בעומק הרבה לתוך הגוף ואם כן אפשר שתכניס מוך נקי לתוך אותו נקב שבעומק ותשתין ולא ימצא דם על המוך דהתם המכה הוא שכואב לה במקום מי רגליה אבל הכא המכה במקור א"כ בין שתראה דם מקור בין שתראה דם מכה לעולם ימצא דם על המוך וגם בדיקת שפופרת לא שייך כאן כיון שיש לה מכה במקור גם מה שלא רצה מהרי"ל להקל בלא בדיקה ה"ט כמ"ש כיון דלית לה מכה מבוררת ואע"פ דמהרי"ו ס"ל דעדיף מיש לה מכה מהרי"ל לא ס"ל הכי ובזה ג"כ נסתלקה קושייתו דלעיל על רמ"א מסי' קצ"א דרמ"א שם הביא מתחלה דנראה להתיר בכל ענין אפי' באשה שאין לה וסת קבוע והיינו כדעת מהרי"ו דכאב דבמי רגליה עדיף ממכה ואח"כ הביא דעת מהרי"ל דגרע ממכה ע"ש וגם מ"ש ותו קשה דבד"מ כו' והוא נגד עיני המעיין בהגה ש"ד כו' ליתא לפי מ"ש דע"כ לא הצריך מהרי"ל בדיקה אלא מטעמא דכ' אבל בנ"ד לית לה מכה מבוררת כו' אבל כשיש לה מכה מבוררת אף ע"פ שאינה יודעת אם מוציאה דם תולה שלא בשעת וסתה וכמ"ש הד"מ על שמו. גם מה שהבין דהמרדכי פליג אהרשב"א ליתא כמ"ש בש"ך [[ש"ך/{{כאן}}#כד|ס"ק כ"ד]]:

{{ממ|ב[[ט"ז/{{כאן}}#טו|ט"ז ס"ק ט"ו]]}} '''האריך''' להוכיח שיש ט"ס בדברי רמ"א והשיג על העט"ז והלך בדרך הב"ח והוציא מתוך דבריו דברצופים לא תלינן בלידה ואין דבריו נכונים ואין ספק שלא עיין שפיר במקור הדין ומתחלה אוכיח מלשון רמ"א גופיה שאין הפירוש כדבריו ואח"כ אוכיח ממקור הדין {{מקור קטע|א) כשכתב רמ"א ברישא ג' פעמים לא הוה ליה למסתם סתומי אלא הוה ליה לפרושי דהיינו דוקא באינן רצופים. 

(ב) דאי באינן רצופים מאי רבותא דג' פעמים דהא מיד שלא ראתה אחר ראיה הב' ראיה ג' לאו כלום היא כמו באשה דעלמא. 

(ג) מדקאמר ובינתים לא ראתה משמע דר"ל בין הלידות לא ראתה וא"כ הל"ל ובין הראייות לא ראתה. 

(ד) תימה על דבריו כיון שכתב רמ"א ותלינן בלידה כמו שתלינן במכה שר"ל דם טהור הוא וכמו שאבאר לקמן א"כ מה לי ראתה ג' פעמים רצופים או לא. 

(ה) דאם כדבריו ה"ל לרמ"א לבאר דמ"מ סמוך ללידה אסור לשמש. 

(ו) דכשכתב וכל זה אם כבר עברה ושמשה בין לידות הראשונות הל"ל שעברה ושמשה בין ראיות הראשונות. 

(ז) דבכל הספרים כתוב עברה ושמשה. 

(ח) דאם כדבריו דעברה ושמשה לא מהני רק אחר לידה רביעית בסמוך לה אם כן גם בדיקת שפופרת לא מהני רק בסמוך ללידה רביעית (וכ"כ גם כן איהו גופיה דגם בדיקת שפופרת לא מהני בכה"ג) דהא כל מקום שצריך בדיקת שפופרת אם עברה ושמשה הוי כמו בדיקת שפופרת וא"כ כשכתב רמ"א לא תלינן בלידה אלא צריכה בדיקת שפופרת הוה ליה לפרושי דדוקא אחר לידה צריכה בדיקת שפופרת. 

(ט) היאך משכחת לה דתישתרי על ידי בדיקת שפופרת דהא כשראתה ג' פעמים אסורה לשמש אחר כך ואי אפשר שתלד כי היכא דנימא דתבדוק בשפופרת אחר לידה אלא בעל כרחך צריכה להתגרש והיכא קאמר רמ"א אלא צריכה בדיקת שפופרת אלא ודאי הפי' בדברי רע"א כמ"ש בש"ך [[ש"ך/{{כאן}}#לא|ס"ק ל"א]] דמיירי ברישא גם כן ברצופים וכדמשמע גם כן בעט"ז ומה שלא פירש כן ברישא כמו בסיפא היינו משום דסתמא קאמר ומשמע דמיירי בכל ענין אבל בסיפא הוצרך לומר רצופים דוקא משום דאם לא כן מותרת ומה שלא התיר ברישא בלא טעמא דתלינן בלידה מטעם דעברה ושמשה דהוי כמו בדיקת השפופרת היינו כמ"ש בש"ך דחזרה ושמשה אח"כ ג"פ רצופים א"נ והוא העיקר דודאי מטעם בדיקת שפופרת לחוד לא הוי שרינן אי לא הוי אמרינן לידה הוי כמכה כיון דאין הבדיקת שפופרת הוי סמוך ללידה דומיא דרואה כל פעם אחר טבילתה דלא מהני מה שעברה ושמשה בין טבילה לטבילה וכמ"ש בש"ך [[ש"ך/{{כאן}}#כט|ס"ק כ"ט]] אלא דמ"מ מהני בדיקת שפופרת או עברה ושמשה דאמרי' כיון דהשתא לא חזאי אמרינן דמאי דחזאי מעיקרא דם מכה הוא ולפי זה מ"ש רמ"א ברישא ואם אירע שראתה ג"פ בביאה ראשונה שאחר לידתה כו' א"צ לפרש ששוב חזרה וראתה ג"פ רצופים וכמ"ש בש"ך דא"כ הל"ל בביאות ראשונות אלא מיירי כפשוטו ואפ"ה צריך לטעם דתלינן בלידה דהוי כמו מכה אבל מטעם עברה ושמשה לחוד לא הוי שרינן דדילמא קבעה וסת ללידות וכדפירש' אבל מכל מקום כשעברה ושמשה אפילו ברחוק מלידה כיון דהשתא לא חזאי תלינן במכת לידה וכל שכן היכא דלא ראתה על ידי בדיקת שפופרת אפילו ברחוק מלידה תלינן במכת לידה ולכך כתב רמ"א סתמא אלא צריכה בדיקת שפופרת ולא דמי לראתה אחר כל טבילה דאע"ג דבינתיים שמשה ולא ראתה אסורה דהתם ליכא למיתלי בשום מכה: ''' ועתה''' נבוא להוכיח מהגהת ש"ד שממנה מקור דין זה כדפי' ולפי שגם המחבר הזה בנה עיקר יסודו שבהג"ה ש"ד משמע כדבריו ע"כ אציג לפניך לשון הג"ה ש"ד למען תעמוד על אמתת הדברים. וזה לשונו תשובת מהר"ר יוחנן למהר"י סג"ל על אשה שראתה מחמת תשמיש. על דבר האשה שסמוך לאחר לידתה כששמשה ראתה מחמת תשמיש ושוב לא ראתה יותר (פירוש שלא ראתה יותר על ידי תשמיש) ''' וטבלה וראתה בשעת תשמיש מחמת תשמיש וכן פעם ג' כמשפט הזה ולאחר טבילה ג' שבועיים אח"כ פירסה נדה וראתה מעצמה כדרך נשים וטבלה ולא ראתה יותר מחמת תשמיש וכן אירע לה לג' ולדות בענין זה בלי שינוי ולא בא השואל עד לאחר לידה ג' ע"כ השאלה. ולכאורה היהמשמע מדקאמר בלידה ג' בענין זה בלא שינוי משמע שגם בלידה ג' אחר ג' הראיות מחמת תשמיש פירסה וראתה מחמת עצמה וטבלה ולא ראתה מחמת תשמיש. ומיהו מדברי מהר"י הלוי משמע שהדבר אינו כן דקאמר בדבריו אחר לידה ג' הוה לה ראיה מחמת תשמיש חדתי ולא איתעקר אע"ג דאיכא כו' מכל מקום אפילו אי הוה המעשה כן הנני תמה על מהר"י הלוי אשר מערער כל כך ואף ע"פ שידעתי שלרוב ענותנותו וחסידותו שלח אלי מכל מקום מוכח שלא ראה דברי רבינו חננאל שכתב והקיל יותר ויותר וזה לשונו משמע בתוספתא שלא באו חכמים להצריך בדיקת שפופרת אלא באשה שמיד אחר נשואי' נתקלקל בעלה ג"פ ולא היו לו ביאות של היתר דאמרינן בברייתא נשאה וראתה מחמת תשמיש א' וב' וג' משמע דאם הורגלה בכח דאיסור' ודהתירא תו לא מיתסרא לבעלה אפילו בג' ביאות של איסור עד כאן. כן הביא דעת רבינו חננאל ודבריו בתשובה חתום בה עזריאל בן החבר רבי יחיאל ואע"ג דכתב בתשובה ומיהו לא סמכינן עליה אבל רצופין מיהא בעינן שהרי נשאת לג' וראתה רק פעם אחת לא מתסרא וסמכינן אהא דאין כל הכחות שוין עד שתתחזק בשלש כחות דאיסורא והוא הדין לבעלה הראשון היכא שהיו ביאות של היתר בנתים דהא באיהו גופיה נמי אין כל הכחות שוין עד כאן והאריך בתשובה הא חזינן לדברי רבינו חננאל כיון דבגברא קא חזינן כחות של היתר קודם ואע"פ שלאחר מכאן הוחזקה בג' תשמישי דאיסורא כיון דהאי גברא אין כחותיו שוין לאסור אף על פי שהיו ג' דאסורא באחרונה מתיר רבינו חננאל בלא בדיקה ואף ע"פ שהפוסק כתב בתשובה ולא סמכינן עליה היינו משום שנתוספו כחותיו של איסור והיו אחרונים ואיכא למימר אחר שנתוספו והוחזקו בתוס' כחות לא נתיר. אבל האי גברא דאחר שנתוספו הכחות והוחזקו באיסור דהיינו אחר לידה א' חזרו והיו כחות של היתר כבראשונה קודם שנתעברה וכן חזרו של היתר בלידה ב' אין חולק לומר שלא נתלה הביאות (צריך לומר הראיות) של תשמיש בגרם כחות. ויש לתלות להיתר ולא נאמר שיחלוק כ"כ על ר"ח אפי' בלא חילוק טעם תליה אחרת רק שאומר כיון שהוחזק באותו כח היתר כשבא דם לאחר מכאן בא מן הצדדים ולא מן המקור וכל שכן הכא שיש לתלות במכות הוולדות ונתחלשו והוכו הצדדים ונכאבו ואיכא למימר על ידי תשמיש עד זמן שנתחזקו ראייתה מכח הלידה יוצא דם בתשמיש ולא דם טמא הוא הלא חזינן שהש"ס תולה להקל אם יש מכה וכתב הרשב"א דהיא נאמנת גבי מכה לומר שממכה יוצא דם לא מיירי שהיא אומרת ודאי שממכה יוצא דם אלא שנאמנת שאומרת שיש לה מכה ואנו אומרים על ידי כך שממנה שותת הדם גם בתוספתא לא כ' יותר אלא נאמנת לומר שיש לה מכה ואע"פ שהמרדכי הוא חולק ומחמיר ואומר שצריך שתאמר שיודעת שממנה יצא דם. (ובש"ך [[ש"ך/{{כאן}}#כד|ס"ק כ"ד]] כתבתי והמרדכי והרשב"א לא פליגי דהרשב"א קאמר שאין צריך שתדע שהדם של עכשיו יוצא ממנה והמרדכי קאמר שצריך שתדע שמכתה מוציאה דם ע"ש) . התם לפי שאין רוב מכות ראויות להוציא דם אבל הכא באשה זאת שכבר אתחזקו כחות של היתר ולא באו אלו ביאות דם תשמיש אלא אחר לידה וידעינן דרוב מכת לידה להוציא דם וכל לידה מוציאה דם מרובה עד שנדע שתחיה המכה שלא יצא ממנה דם על ידי מגע ודוחק איכא למיתלי בלידה דהא בתולים דתינוקות דקאמר ב"ה עד שתחיה המכה ומחלק בספר בין עומדת ויושבת דבעומדת המקום נדחק מדופניו ואם יוציא דם אכתי לא חייתה המכה מבתולים וא"כ מה ששואל מהר"י הלוי הא חזינן דאינו בא דם אלא על ידי דוחק ונגיעה כמו שמש אז תלינן במכה וכל שכן להרשב"א כדפירש' וכיון דיצא דם הרבה בלידה בפתיחת הקבר אע"פ שנעצר לעין כיון דבנגיעת שמש קא הדר אתיא איכא לדמויי ולו' דודאי מכת לידה גדולה מבתולים דתינוקות וכן הוא בד' לילות דבתולים תינוקות ואפי' לזמן מרובה מתוך י"ב חודש כל זמן שלא חיתה המכה ואותו חילוק דעומדת ויושבת או בין יושבת על מקום קשה או מקום רך משמע דמיירי שיצא לה דם בלא תשמיש דאם לא כן יתלה באם אין מוציאה דם מעצמה בעומדת או יושבת על מקום קשה דחייתה המכה מודינא ליה דתשמיש גרים ליה לדם אבל לא גרים כי אם באותו זמן של תשמיש סמוך ללידה שלא חייתה ואין נראה לי שראה מהר"י הלוי דברי ר"ח דלעיל בהדיא דאם לא כן מסתברא לא היה פליג בחששות בלא סברא אע"פ שמנהגו להחמיר והנה כתבתי מה שנראה לי בקוצר ויש סמך גדול מר"ח שמצאתי דבריו יותר בהדיא ואע"ג שכתב ר' עזריאל ולא עבדינן כותיה לא נדחוק כותיה לחוש כ"כ על כמה תלויות כדפרישי' ולא נחזיק לר"ח טועה ודע כי לולא דעת ר"ח אשר מצאתי על כל פנים לא הייתי רוצה להניח שלא יהא הדבר נשאל לרבותינו דניזל בתר רובא דאיתא קמן ואין להאריך רק שלום ושלום תורה לך ולכל החבורה נאם הכותב בלילה נטרד יבעתוהו מרירי ילדי יום יוחנן בן מהר"ר מתתיה זלה"ה עד כאן העתק אות באות מהגה' ש"ד סי' ט"ז הנה מוכח בהרבה הוכחות דמיירי ברצופים. (א) בלשון השאלה דקאמר שסמוך ללידתה כששמשה ראתה מחמת תשמיש ושוב לא ראתה וטבלה וראתה שנית מחמת תשמיש כו' מדקאמר וטבלה וראתם שנית כו' משמע דעד השתא לא טבלה אם כן לא שמשה ומה שאמר ושוב לא ראתה יותר היינו שלא ראתה בלא תשמיש דודאי לאו ברשיעי עסקינן ששמשו בלא טבילה ועוד אם כן למה טבלה אחר כך אם כן כי קאמר וכן פעם ג' כמשפט הזה כו' משמע כמו פעם ב' והיינו ג' פעמים רצופים ונראה שזהו שהטעה לבעל טורי זהב ולבעל בית חדש שכתבו דבהגהת ש"ד משמע דמיירי באינן רצופים דסברי מה שאמר בהגהת ש"ד ושוב לא ראתה היינו ששמשה ולא ראתה אבל הא ליתא כדפרישית. (ב) מדקאמר אחר כך ולאחר טבילה כו' וטבלה ולא ראתה יותר מחמת תשמיש משמע דעד השתא לא אירע לה שלא ראתה מחמת תשמיש רק לאחר ששמשה ג' פעמים רצופים אירע לה כן. (ג) מדקאמר ולא בא השואל לשאול עד לאחר לידה ג' כו' משמע שאלו בא מיד לאחר לידה ראשונה לא היה מתיר כיון שלא היו ביאות של היתר בינתיים אלמא דהיו רצופים דאם לא כן פשיטא דמותרת. (ד) בלשון התשובה דקאמר משמע שגם בלידה ג' אחר ג' הראיות מחמת תשמיש כו' משמע מדנקט סתמא אחר ג' הראיות דהיינו רצופות דאם לא כן הוה ליל למימר אחר הראיות אלא ודאי ברצופים מיירי וסלקא דעתא דתיאסר משום ג"פ. (ה) דקאמר ואע"פ שהפוסק כתב בתשובה ולא סמכי עליה היינו משום שנתוספו כחותיו של איסור והיו אחרונים כו' ואם איתא הול"ל משום שהיו ג' פעמים רצופים. (ו) דקאמר אבל האי גברא דאחר שנתוספו הכחות והוחזקו באיסו' דהיינו אחר לידה אומר כו' ואם איתא הלא לא הוחזקו באיסור בלידה אחת אלא ודאי שראתה בלידה אחת ג"פ רצופים. (ז) דקאמר רק שאומר כיון שהוחזק באותו כח היתר כשבא דם לאחר מכאן בא מן בצדדים לא מן המקור וכו' שכן שיש לתלות במכות הולדות כו' משמע דבא לומר דכיון דחזרו של היתר אחר לידה ב' אפילו תראה בלידה ג' תלינן במכת הלידה וא"כ מה לי שתראה ג' פעמים או לא. (ח) מדקאמר ואיכא למימר על ידי תשמיש עד זמן שנתחזקה דחיתה מכת הלידה יוצא משם דם בתשמיש ולאו דם טמא הוא כו' משמע דאפילו ראתה דם הרבה פעמים על ידי תשמיש כל זמן שלא נתחזקה שחיתה המכה תלינן במכת הלידה וא"כ אפי' רצופים במשמע כל שלא חיתה המכה. (ט}} מדקאמר ולא דם טמא הוא הלא חזינן שהש"ס תולה להקל אם יש מכה כו' וידעינן דראויה מכת לידה להוציא דם כו' אלמא דאפי' ג' פעמים רצופים מותרת כיון דאמרינן דהאי דם מכה הוא וטהור הוא. אלא ודאי כדפרישית וכל זה ברור ולא הוצרכתי להאריך אלא לפי שבנה כל עיקר יסודו שכדבריו משמע בהגהת ש"ד והפליג הרבה בדבר ואמר חלילה להתיר בג"פ וכו' והאריך בדברי שפתים אך למותר על כן הוכרחתי להאריך להוציא מלב הקורא בספרו. וגם כי ראיתי רבים וגדולים הוקשה להם להבין דברי רמ"א אלו ע"כ בררתי הכל על נכון והכלל דג' פעמים אחר כל לידה דקאמר רמ"א ברישא מיירי גם כן ברצופים ואפילו הכי שרי כיון שהוחזקו אחר כך ביאות של היתר אם כן תלינן בנדה דדם טוהר הוא ממכת הלידה והא דלא מתיר מטעם עברה ושמשה לחוד היינו משום דיש לומר דלמא קבעה וסת ללידות אבל מכל מקום מהני מה ששמשה אחר כך לומר דדם מכת לידה הוא וכן בדיקת שפופרת אפילו ברחוק מלידה מהני דאמרינן דם מכת לידה הוא ובלאו הכי אין טעם לחלק בין ג' פעמים רצופים או לא דכיון דשרי אחר ג' לידות כיון שהוחזקו בביאות של היתר בינתיים אלמא דכיון דהוחזקו ביאות של היתר בינתיים לא אמרינן דקבעה וסת ללידות אם כן מה בכך שראתה אחר כך עוד ב' פעמים ודו"ק:

{{ממ|ב[[ט"ז/{{כאן}}#טז|ט"ז ס"ק ט"ז]]}} '''נמשך''' אחר דבריו שלפני זה וכבר נתבאר דליתנהו לדבריו: ''' הג"ה''' בב"י ד"ה ומה שאמר ששיעור זה כו' כיון דבנמצא דם לא מטמאין להו נראה משום דאיכא למימר דלמא בתר תשמיש אתא כו'. וקשה לפ"ז דהא אפי' בתוך שיעור כדי שתרד מן המטה לא מטמאין לה ודאי אלא ספק הוא לאחר אותיום מיד כדמוכח במשנה ובגמרא אבל באמת דעתם כיון דחייב אשם תלוי מיקרי רואה דם מחמת תשמיש וכדמפורש בסמ"ג והראב"ד ושאר פוסקים: ''' בב"י''' ודע שסמ"ג כתב בלשון הזה כו' עד סוף הדבור ולעד"נ דלפי דבפרק הבא על יבמתו פסק בגמרא בנשואין ומלקיות כרבי דבתרי זימני הוי חזקה ובוסתות ושור המועד כרבן שמעון בן גמליאל דבג' זימני הוי חזקה ולכן לענין נשואין פסק הסמ"ג דאינה מותרת אלא לשני דכיון שראתה דם מחמת תשמיש בבעל שני הוחזקה לענין נשואין אבל לענין וסתות דהיינו בבעל ראשון ושני עצמו לא הוחזקה אלא בג' פעמים ודמי לקטלנית דפסקו הפוסקים דאסורה לשלישי ויש לה כתובה משני כמו שנתבאר באבן עזר סימן ט' אלא ודאי לענין ממון לא מחזקינן אלא בג' זימני כמו שור המועד ולענין נשואין מחזקינן בב' זימני כך כתבו התוספות והרא"ש בפרק הבא על יבמתו וכך כתב עוד הרא"ש בר"פ נערה שנתפתתה ע"ש אבל שאר פוסקים חשבו להנך נשואין כוסתות כיון דאוסתות קאתי ע"כ הג"ה:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}