עריכת הדף "נקודות הכסף/יורה דעה/צג"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


{{ממ|סימן צ"ג [[ט"ז/{{כאן}}#א|ט"ז סק"א]]}} דבריו בפי' ב"ה דחוקים וגם לא הו"ל לכתבו כאן כיון דלא קיי"ל הכי:

{{ממ|[[ט"ז/{{כאן}}#ב|שם סק"ב]]}} '''ונ"ל דכאן מיירי כו'.''' ובספרי כתבתי תירוצים אחרים יותר מתקבלים והשגתי שם על הב"י ומהרש"ל שדחו להרשב"א מהלכה ולפי שהוא דבר חידוש אעתיקנו בכאן. כתב הטור בשם הרשב"א שאם בישל ירקות בקדרה של בשר שמותר לבשל בה אח"כ חלב שכבר נתמעט כח בלע הבשר ונקלש עד שאין ראוי לחול עליו שם איסור בשר בחלב בד"א כשבלע היתר כמו שאמרנו אבל בלע איסור לעולם הוא באיסורו עד שיגעיל הראוי להגעיל וילבן הראוי ללבן עכ"ל וב"י כ' על זה דמדברי התוספות והרא"ש בפרק כל הבשר וסה"ת וסמ"ג משמע דלית להו להא דרשב"א אלא ס"ל דדוקא גבי קדשים אמרי' הכי משום דכיון דדבר תורה מין במינו בטל ברוב אוקמוהו בקדשים אדאורייתא וכן נרא' עוד עמ"ש הטור בסי' שאחר זה בשם ס' התרומה דאם הוחמו מים בקדרה של בשר תוך מע"ל ואחר ששהתה מע"ל לבישול הבשר בישלו בה חלב מותר משמע דלית ליה להא דרשב"א דאל"כ עדיפא מיניה ה"ל לאשמועינן דמותר לבשל בה חלב לכתחלה אחר שהורתחו בה המים וכן מדברי סמ"ק גבי תחיבת כף משמע דלא כוותיה עכ"ל וכ"כ מהרש"ל פרק כל הבשר סימן מ"ו ובספרי כתבתי דלא דקדקו כלל דודאי דינו של הרשב"א אמת וברור. וכדמוכח בהדי' בש"ס סוף עבודת כוכבים (דף ע"ו ע"א) והוא מוסכם מכל הפוסקים וכמו שיתבאר ואין ענין דברי התוס' והרא"ש פרק כל הבשר וסייעתם לכאן כלל דהתוס' והרא"ש וסייעתם שם לא באו אלא ליישב דהיאך מותר לבשל בפעם השני שלמים דהא ממעט באכילתן לזה כתבו משום דאוקמוהו להתבשיל אדאורייתא דבטיל ברוב כיון דבפעם השני עדיין אין כאן איסור דעדיין לא נעשה נותר וכן בחטאת כשמבשל אח"כ שלמים בשביל כהן מבשל וממילא נתבטל ברוב אבל ודאי אי הגעלה לא מהני תיקשי דהיאך מבשל בפעם הג' קדשים כיון דנעשה כבר נותר מפעם הא' דודאי כשנאסר הכלי לא שייך למימר ביה אוקמו' אדאוריית' דאל"כ לא הוי איצטריך בש"ס כלל לטעמא דכל יום נעשה גיעול לחבירו וגם לא היה צריך גיעול כלל לקדשים אלא ודאי לא שייך לומר אוקמו' אדאוריי' אלא בתבשיל שאין כאן איסור עדיין אבל הכלי כיון שכבר נאסר היאך יבשל בו בלא ליבון לומר אוקמוה אדאוריית' ולכך מוכרח לומר כהרשב"א כיון דהשתא היתר הוא מהניא ליה הגעלה וזה ברור ומוכרח ואמת באין ספק ע"ש ודוק. והבאתי בספרי שם דברי הרא"ש בסוף עבודת כוכבים והסמ"ג (לאוין ע"ז דף ל' ע"א) גופייהו דכתבו דהיכא דהיתירא בלע אע"ג שהוא כלי שתשמישו ע"י האור סגי ליה בהגעלה וכ"כ הר"ן בפ' כל שעה בשם הראב"ד והרב המגיד סוף פרק ה' מהלכות חמץ ומצה בשם הרמב"ם ושאר פוסקים וכ"כ הכל בו סי' מ"ח בשם הרשב"א והר"ר משולם וכ"כ רא"ה בספר יראים סי' ק"ו וכן כתב הגמי"י על שמו והסכימו עמו וכתבו שראב"י פסק כדבריו וכ"כ הסמ"ק בהל' י"ט סי' קצ"ד ומביאו הגמי"י פ"א מהלכות י"ט וכ"כ ראב"ן ומרדכי פרק כל שעה וסוף עבודת כוכבים ושאר הרבה מחברים דחמץ אפילו מגעילו אחר שש אפילו הוא כלי שתשמישו ע"י האור סגי לי' בהגעלה כיון דהיתירא בלע וכולם למדוהו בפירוש מהך דסוף עבודת כוכבים כהרשב"א אלמא ס"ל דאין לחלק בה בין קדשים לשאר דברים וכדמוכח בש"ס שם וכ"כ האו"ה כלל נ"ח דין כ"ג גבי חמץ ובשר בחלב וכ"כ התשב"ץ סי' שנ"ז הרי דדברי הרשב"א הם הלכה פסוקה בש"ס ומוסכם מכל הפוסקים ומ"ש דסה"ת שהביא הטור בסימן שאחר זה לית לי' להא דרשב"א ליתא דדברי הרשב"א הם הלכה פסוקה ועוד דהרי הרבה מן המחברים הנ"ל הביאו ד' סה"ת לפסק הלכה וכן הטור גופי' אלא הדבר ברור דסה"ת לא מיירי אלא אם נאמר דחשיבא בן יומו משעת חימום או לא אבל בהא דליהוי כהגעלה לא מיירי דאפשר דמיירי בקדרה של חרס דסתם קדירה של חרס היא דלא מהני לי' הגעלה ורשב"א ע"כ מיירי בשל מתכת וכמ"ש הב"י גופי' אי נמי דסה"ת מיירי דלא הוחמו מים בכל הקדרה וכמ"ש בדין תחיבת כף אי נמי מיירי שהוחמו מים ולא העלו רתיחה דלענין הגעלה צריך שיהיו רותחים כ"כ שיעלו רתיחה ולענין הצרכת ששים אפילו שאינו מעלה רתיחה רק שתהא היד סולדת בו וכמ"ש הסמ"ק שם והרשב"א לא קאמר אלא דכלי הצריך לבון סגי ליה בהגעלה כשבלע היתר אבל כלי הצריך הגעלה ודאי צריך הגעלה גמורה כדינו דאי לאו הכי אינו כלום. ומ"ש הרשב"א בסיפא עד שיגעיל הראוי להגעיל כו' לאו למימר דברישא לא בעי להגעיל הראוי להגעיל אלא לישנא דמתני' בסוף עבודת כוכבים נקיט וכמבואר בת"ה הארוך אי נמי לאו דוקא קאמ' דאל"כ תיקשי מנא ליה הא דהא לא מוכח מהש"ס אלא דכלי הצריכה ליבון סגי לי' בהגעלה ואף אם נפשך לומר דלשון הרשב"א משמע דלא צריך הגעלה גמורה ע"כ צריך לומר דשאני הך דסמ"ק כיון שבשר אסור בחלב אינו דין שיהא הוא הגורם היתר לכף וכטעם הראשון שכתב הב"י לדעת רבינו ירוחם ע"ש אבל ליכא למימ' דלא ס"ל כהרשב"א דהא בהל' י"ט ס"ל בהדיא כוותיה וכמ"ש לעיל או אפשר לומר דבהא לא ס"ל כוותיה היכא דצריך הגעלה צריך הגעלה גמורה אבל ודאי דאין חילוק בין קדשים לשאר דברים בזה וכ"כ הרא"ה בספר בדק הבית דף קכ"ח סוף ע"א דקדרה של מתכת שבשל בה בשר ואח"כ בישל בה ירק דמותר לבשל בה חלב אבל לא בדברים האסורים עד כאן וע"ש קצרתי כאן בביאור הדברים אבל כשתעיין בכל המקומות תראה שמה שכתבתי הוא ברור ונכון (והייתי מסדר דברים אלו בקצרה בש"ך ונשמט בדפוס ועיין בש"ך [[ש"ך/יורה דעה/קלה#לג|סימן קל"ה סוף ס"ק ל"ג]] ותראה שכן הוא):

{{ממ|[[ט"ז/{{כאן}}#ב|שם בט"ז]]}} '''כתב ב"י בשם הגהת ש"ד וז"ל התיר ר"י הלבן כו'.''' יפה כוון בזה וכן כתבתי בספרי ועוד כתבתי שם דאע"ג דכתב מהרש"ל שם בא"ו שלו ומ"מ בחצי מע"ל שפיר קרוי בליעה אם היו חדשות אע"ג דפחות מע"ל לא קרוי כבוש מ"מ כ"ח שבולע אפילו בכ"ש הסברא נותנת לאסור בבליעה זו עכ"ל נ"ל דאין דעת מהרש"ל לומר דקי"ל הכי דחדשות בולע בחצי מע"ל דהא קי"ל דאפילו דבר המאכל היתר שנשרה באיסור שרי בפחות מעת לעת בהדחה כדלקמן סימן ק"ה וכמו שכ' מהרש"ל גופיה באיסור והיתר שלו ובספרו בפרק כל הבשר סי' צ"ח כ"ש כ"ח וכדכתב מהרש"ל גופיה באו"ש סימן ל"ד גבי כ"ש דמאכל רך לבלוע מכ"ח והוא פשוט וכן כתב באיסור והיתר הארוך סוף כלל כ' וכלל ל' דין ט' דאפילו בכ"ח לא נאסר אלא בנכבש מעת לעת אלא מהרש"ל מפרש כן דעת ר"י הלבן לפי מה שסובר כפירש"י בפ' אין מעמידין {{ממ|עבודה זרה [[רש"י/עבודה זרה/לג/ב|דף ל"ג ע"ב]]}} גבי כיסוי של חרס דיין נסך בולע מיד אכן אנן לא קיי"ל הכי דכבר הקשו התוס' והפוסקים על פירוש רש"י כמו שנתבאר בסי' קל"ה ע"ש בב"י וגם הרא"ש וטור דלקמן סימן קל"ה מודים הכא ע"ש ודוק וכ"כ בד"מ דלא נהיגין כר"י הלבן בזה עיין שם והוא לא ביאר את זה וסתם כר"י הלבן ולא כוון יפה בזה: ''' הג"ה''' בב"י י"ל דאפשר שבעל העיטור סבר כהראב"ד וכו'. וקשה והוא עצמו מביא לקמן סימן צ"ח דף פ"ט ע"ד דברי הראב"ד דל"ק הכי אלא בכלי שטף אבל בכלי חרס גם הראב"ד מודה דבכולה משערינן. וי"ל דה"ק בעל העיטור סובר בכלי חרס כמו שסובר הראב"ד בשאר כלים וצריך עיון:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}