עריכת הדף "נקודות הכסף/יורה דעה/צב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


{{ממ|[[ט"ז/{{כאן}}#ב|סי' צ"ב ט"ז סק"ב]]}} '''נראה לי דס"ל כרש"י כו'.''' לא מוכח מידי די"ל דמיירי שכולה חוץ לרוטב והא דאוסרת השאר היינו כשניער אח"כ וכדמסיים בסיפא וכ"כ הב"ח דהרמב"ם סובר כר"י והבאתיו בש"ך סק"ח וכ"כ בש"ך [[ש"ך/{{כאן}}#ד|ס"ק ד']] שדעת כל המחברים והאחרונים כר"י והיינו כמו שהבאתי בספרי הסמ"ג לאוין קמ"א דף נ"א ע"ב והסמ"ק סי' רי"ג ד' ק"א ע"ב והמרדכי והאגודה פ' כל הבשר והרא"ה בס' בדק הבית דף צ"ט. ומהרי"ל בדיני בשר בחלב והאו"ה כלל כ"ה ושאר מחברי' כלם תפסו סברת ר"י:

(שם סק"ד) לא נהירין דבריו וע' בש"ך:

{{ממ|[[ט"ז/{{כאן}}#ה|שם ס"ק ה]]}} '''צ"ע כו'.''' ובש"ך [[ש"ך/{{כאן}}#ו|סק"ו]] תרצתי זה ע"ש. ומ"ש וכן משמע מדברי רמ"א בסוף ד' דפוסק כר"י ותימה דה"ל וכו' זה לא נהירא יובן מ"ש באות י"ד ליתא וכבר נתבאר הכל על נכון בש"ך [[ש"ך/{{כאן}}#ו|ס"ק ו']] וס"ק י"ב ע"ש:

{{ממ|[[ט"ז/{{כאן}}#טז|שם ס"ק ט"ז]]}} '''אין דבריו נכונים בכמה דינים שונים.''' וגם במה שהשיג על רמ"א ועל הדרישה ועל הב"ח העלה קמשונים כמו שאבאר. בראש מה שר"ל דבחמץ בפסח שנתבשל עם חתיכה ואח"כ נתבשל אותה חתיכה עם אחרו' אינה אוסרת במשהו הוא דבר תמוה ושאלתי לכמה רבני קשישאי וגדולי המורים וכולם אמרו פה אחד שמעולם נוהגין לאסור כל התערובות. וכן משמע מדברי הטור א"ח סימן תמ"ז ומדברי מהרמ"א שם וכמ"ש בסמוך. וכן נראה באמת דהא מ"מ אותו טעם משהו שבחתיכה הראשונה אוסרת שוב האחרות כיון דחמץ בפסח במשהו בין במינו בין שלא במינו. ולא דמי למ"ש התוספות והרא"ש והטור גבי מין במינו לרבי יודא דאם נאסר החתיכה תחלה במשהו מחמת מינו ונתבשלה אח"כ עם חתיכות אחרות אינה אוסרת במשהו אע"פ שהם מינן דהתם היינו טעמא דכיון דלא אמרי' דהחתיכה נעשית נבלה כיון שלא נאסרה בנ"ט א"כ ליכא למימר דאותו משהו שבחתיכות יאסר כל החתיכות האחרות דכיון דחתיכה לא נעשית נבלה א"כ לא הוי אותו משהו לגבי החתיכות האחרות מינו דלא שמעינן לר' יודא דאמר מין במינו לא בטיל אלא כשאותו מין הוא של איסור לבדו אבל לא כשכח אחר מעורב בו וה"נ כיון שהחתיכה לא נעשית נבלה א"כ אותו משהו מעורב בכח אחר וחשיב אינו מינו לגבי החתיכות האחרות דהא אותו משהו הוא מעורב והחתיכות אינם מעורבים אם אין מין זה דומה לחבירו. והכי משמע להדיא ממה שכ' הר"ן סוף פרק גיד הנשה וזה לשונו ואיכא למידק הכא כיון דרב כרבי יודא ס"ל למה לי שתתן טעם בחתיכה דהא אפילו במשהו נמי מיתסרה כיון דמין במינו לא בטיל כו' ונראה לי דכל שלא נתן טעם בחתיכה אע"ג דמיתסרה לא חשיב איסור למימר בה חתיכה עצמה נעשית נבלה וכל שאינה נעשית נבלה אינה אוסרת כל החתיכות כולן דאע"ג דאמר רבי יודא מין במינו לא בטיל לא שמעינן ליה הכי כל שטעם אחר של היתר מעורב בו עכ"ל אבל בחמץ בפסח בתבשיל כיון דאוסר במשהו בין במינו בין שלא בעינו א"כ אפילו תימא דכיון שכח אחר של היתר מעורב בו חשיב אינו מינו מ"מ הא אוסר במשהו אפילו שלא במינו: ''' נמצא''' יפה כוונו הדרישה והבית חדש בזה דבחמץ בפסח אוסר אותה חתיכה לעולם אח"כ האחרות. ובעל כרחך צריך לפרש גם דברי רמ"י דחמץ בפסח דכתב כאן היינו כמ"ש הבית חדש שנתערבה החתיכה אחר הפסח או מיירי שנתערבה ביבש או מיירי שנתערבה בערב פסח אחר חצות וכמו שאכתוב בסמוך: ''' וראיה''' לדברי דהא כתב הטור א"ח סי' תס"ז דחטה שנמצאת בקדירה נאסרת הכף שהגיסו בה הקדרה שמוה בקדרות אחרות כולן אסורות עכ"ל: ''' ועוד''' ראיה ממ"ש מהרמ"א שם בהג"ה סעיף י"ב גבי חטה בתרנגולת דאם נתערבו התערובות ויש הפסד מרובה ומניעת שמחת יו"ט יש להקל בכל זה בספיקות איסור דרבנן שהוא משהו ויש להתיר שאר תבשילים שיש בהן תערובת מאותו תבשיל של הבשר שנשרה במים או נמלג עכ"ל משמע הא ודאי איסור דרבנן כגון שנמצא חטה שלימה בודאי על בשר וכהאי גוונא יש לאסור התערובת השני ג"כ אפילו בהפסד מרובה אע"פ שהבשר לא נאסר אלא מחמת משהו: ''' ומיהו''' יש להשיג על הדרישה מטעם אחר (וכמו שהשגתי עליו בשפתי כהן לקמן בסימן קל"ד סעיף קטן ט"ז ובשפתי כהן סימן זה ס"ק י"ד הראיתי מקום לעיין שם וע"ש) ''' לפי מה שנראה מדבריו דאפילו במין במינו לרבי יודא לא אמרינן שאין החתיכה שנאסרה ממשהו אין אוסרת שאר החתיכות אלא כשנפלה לשאינו מינה אבל כשחזרה ונפלה למינה אז אוסר אותו משהו גם החתיכות האחרות והא ליתא כמבואר בתוספות והרא"ש וסה"ת להדיא. ובזה יפה השיג עליו הטורי זהב. נמצא שבמה שהשיג על הדרישה דבריו צודקים בצד זולת צד שלענין חמץ בפסח לא השיג יפה ולענין מין במינו יפה השיג וכן השגתי גם אני בש"ך לקמן סי' קל"ד ס"ק ט"ז על הדרישה לענין מין במינו מדברי ס' התרומה והתוספות והרא"ש הנ"ל ומדברי האו"ה ע"ש וכן הוא בחידושי הרשב"א סוף פ' גיד הנשה והבאתי לשונו לקמן וכן מבואר להדיא מד' הר"ן שהבאתי בסמוך דלענין מין במינו אפילו חזרה ונפלה למינו אינה אוסרת ונפקא מינה לענין דבר שיש לו מתירין דקיי"ל דלא בטיל במינו היכא שנאסרה חתיכה במשהו מחמת דשיל"מ וכמ"ש בש"ך סי' ק"ב סעיף קטן ט' דדבר שיש לו מתירין אפי' טעמו לא בטיל במינו וחזרה ונפלה לקדרה אחרת אפילו מינו הקדרה האחרת מותרת וכן נפקא מינה לענין חמץ בפסח בדבר יבש למאי דקיי"ל דיבש ביבש בפסח לא בטל משום דבר שיש לו מתירין כגון שנאסרה חתיכה מחמת משהו ושוב נתערבה אותה חתיכה באחרות אפי' במינן לא אמרינן שאחרות יאסרו משום דדבר שיש לו מתירין בטיל שלא במינו ואין החתיכה שנאסרה מחמת משהו נעשית נבלה א"כ אין אותו משהו שבחתיכה הראשונה אוסרת החתיכות האחרות משום דשיל"מ דכיון דכח אחר מעורב בו לא חשיב מינו לגבי האחרות כמ"ש למעלה. או נפקא מינה לענין חמץ בערב פסח דלאחר שש דלמאי דקיי"ל דחמץ הוי דבר שיש לו מתירין א"כ לא בטיל לאחר שש במינו אפילו באלף רק שלא במינו בטל בס' וכמ"ש בש"ך סי' ק"ב סעיף קטן י"ב לדעת הרמב"ם ע"ש וא"כ כשנאסרה חתיכה בערב פסח אחר שש במשהו מחמת מינו משום דבר שיש לו מתירין ונתבשלה אח"כ אותה חתיכה בערב פסח אפי' עם מינו אינה אוסרת דלא נעשית נבלה וגם המשהו הראשון אינו אוסר כיון שכח אחר של היתר מעורב בו אם כן חשיב אינו מינו (שבטל בע"פ בששים) וזה שכתבתי בש"ך סי' קל"ד סעיף קטן ט"ז כגון חתיכה וכה"ג שנאסרה במשהו מחמת חמץ בפסח או דשיל"מ ונפלה אח"כ לקדרה כו' וכוונתי בו דומיא דדבר שיש לו מתירין דאינו אוסר במשהו אלא במינו וכמו שכתבתי בסמוך ואז אפילו נפלה אח"כ למינה דינא הכי ודלא כהדרישה וכמו שהשגתי עליו שם ע"ש: ''' עוד''' ראיתי גמגום בדברי בעל הטורי זהב שכתב וז"ל אלא דצריכים אנו לבאר דהא דכתבו התוס' לעיל בשם ר"ת דתרי משהו לא אמרי' שם מיירי כשנאסרה חתיכה במשהו וחזרה ונפלה לאחרת וסלקוה דאין פליטתה אוסרת במשהו כל שיש ס' כנגדה אבל בלח בלח כו' דלמה לי שסלקו לחתיכה הא אפילו החתיכה שם כיון שלא נאסרה אלא מחמת משהו אינה אוסרת שאר החתיכו' וכדמוכח בתוס' ורא"ש ופוסקים להדיא דלא מיירי אלא שסילקו להאיסור עצמו אבל חתיכה הראשונה שנאסרה מחמת משהו נשארה שם. ואולי יש איזה טעות סופר בדבריו ור"ל שסלקו להאיסור ובא לומר דבלח בלח לא מהני אף כשסילקו להאיסור ובזה נראה הדין נכון דאם נאסר דבר לח מחמת משהו אוסרת הלח אח"כ תערובות אחרות במשהו במינו דוקא אך פשט לשונו לא משמע כן. גם דבריו אח"כ מגומגמים: גם מה שכתב אח"כ וזה לשונו ואם נאמר שתיבטל ברוב האחרות זה תלוי בפלוגתא שהביא בש"ע באורח חיים סי' תמ"ז סעיף ט' וראוי להחמיר בזה וכ"פ בלבוש שם להחמיר ביבש וע"כ מה שפסק כאן דאם אין מכיר החתיכה שנאסרה בפסח דבטל ברוב אינו נכון כלל וסותר ג"כ דברי עצמו אלא האיסור נשאר לעולם באיסורו זו ולפי עניות דעתי דברי הלבוש נכונים ואינם סותרים זה את זה כלל דעד כאן לא פסק בא"ח סימן תמ"ו ס"ט דלא בטיל אלא משום דהוי דבר שיש לו מתירין והיינו דוקא במינו והיינו דוקא בחמץ עצמו שנתערב במינו ביבש או כשנאסרה חתיכה בנ"ט וחזרה ונתערבה תתיכה ביבש במינו וכדין דבר שיש לו מתירין דלא בטיל במינו דוקא אבל הכא כיון שנאסרה מחמת משהו א"כ לא אמרינן דנעשית נבלה וגם לא אמרינן דאותו משהו יאסור אח"כ כל החתיכות האחרות משום מין במינו כיון דכח אחר מעורב בו א"כ חשיב אינו מינו לגבי האחרות ובטל הכל ברוב ביבש אם אינו מכירה: עוד ראיתי שגגה בדברי בעל טורי זהב שנראה מדבריו דרבי יודא דס"ל מין במינו לא בטיל וכן לדידן בחמץ בפסח או דבר שיש לו מתירין וכה"ג היכא שנאסרה חתיכה מחמת משהו במינו ונפלה לקדרה אחרת דאינה אוסרת במשהו דמכ"מ ששים בעינן נגד החתיכה שנאסרה. שגם בדרישה נראה קצת כן. מ"מ לפי עניות דעתי שגגה היא דכיון דאמרינן דלא נעשית נבלה מחמת שנאסרה במשהו ואם כן למה יצטרך אחר כך ס' נגד החתיכה וכן מוכח בתוס' והרא"ש סוף פרק גיד הנשה דלא בעי ס' ע"ש גבי מה שתירצו גבי יין נסך שנפל לבור ונפל אחר כך קיתון של מים. וכן הוא להדיא בהרא"ש פ' בתרא דעבודת כוכבים וז"ל והא דלא אמר חתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרת כל החתיכות ויצטרך מים לבטל היין דהיתר ויין דאיסור לפי שלא נפל היין האסור כדי נתינת טעם בהיתר אלא במשהו נאסר וכל דבר שנאסר במשהו לא אמרי' חתיכה נעשית נבילה דקאמר בפרק גיד הנשה וכו' עד והשתא מאי איצטריך רב למימר שנתנה טעם אפי' בלא נתינת טעם נמי אסרה חתיכה נבלה לשאר חתיכות לרבי יודא דאמר מין במינו במשהו אלא ודאי אע"ג דמין במינו נאסר המשהו מן התורה לא אמרינן שתעשה חתיכת נבלה והצריך ס' לבטל את כולה אם לא שנאסרה בנתינת טעם וכ"ש יין נסך לרבי יוחנן דאינו אוסר במשהו אלא מדרבנן לא מצרכינן לבטל גם ההיתר עכ"ל וכן הוא להדיא בחדושי הרשב"א סוף פרק גיד הנשה וז"ל רבותינו בעלי התוס' ז"ל תירצו דאפי' מאן דאית לי' חתיכה עצמה נעשית נבלה לית ליה שתהא צריכה ס' כמותה כנבלה ענמה אלא א"כ קבלה תחלה טעם מן האיסור אבל בכל שהוא היא עצמה אסורה אבל לאסור אחרים ולהצריך ששים כמותה לא. ופירשו בענין זה הא דאמרינן בשלהי עבודת כוכבים יין נסך שנפל לבור כו' עכ"ל וכ"כ להדיא בס' התרומה דף מ"א ע"א וז"ל דנהי דכשקבל הטעם אז יצטרך ששים לבטל כל החתיכה היכא שלא קבלה טעם אע"פ שנאסרה אותה חתיכה לרב לא החמירו חכמים לומר חתיכה עצמה נעשית נבלה להצריך ס' כמוה אלא כשקבל הטעם כו' עכ"ל. עוד כתב שם בס' התרומה כן אח"כ בסוף ע"ב וז"ל ויש לומר דמיירי שלא נפל מן היין נסך תחלה עד נתינת טעם ביין של היתר ואע"פ שנאסר במשהו לא אמרינן נעשית הכל נבילה להצריך ששים גם ביין של היתר וכן פירשתי לעיל גבי שקדם וסלקו למ"ד מין במינו לא בטיל ונאסרה מן התורה כ"ש גבי יין דאינו אוסר במשהו כ"א מדרבנן עכ"ל וכ"כ האו"ה כלל כ"ד דין ג' וז"ל נמצא שאין כל החתיכה נעשית נבלה בבליעת איסור להצריך ס' נגד כולה כ"א בנ"ט פירוש כ"א בשלא היה ס' נגד האיסור אפילו מן האיסורים שאין מתבטלים וממשו במשהו ואם יש ס' בתבשיל נגד האיסור אז שאר התבשיל מותר אבל אותה החתיכה ודאי נשארה באיסורה לעולם ולא אמרי' כל החתיכות נעשית נבלה לאסור תערובות אחר עד ששים נגד כולה אלא היכא שהאיסור נבלע בכל החתיכות דומיא דטיפת חלב עכ"ל וכן משמע מדברי מהרש"ל פרק גיד הנשה סימן נ"ח. וכן בארתי בש"ך סימן קל"ד ס"ק ט"ז ע"ש. הארכתי בזה לפי שיצא מתוך דברינו כמה חידושי דינים השכיחים בינינו. העולה מזה חתיכה שנאסרה מחמת דבר שיש לו מתירין וכן חמץ בע"פ משש ולמעלה וכל דבר האוסר במשהו במינו אם נפלה החתיכה אחר כך לחתיכות אחרות ונתבשלה עמהן אפילו היא ג"כ מינן אינו צריך ששים נגד החתיכות וכ"ש שאינו אוסר במשהו וכל שכן כשנפלה לאינו מינו שאינו צריך ס' נגד החתיכה רק נגד האיסור וכן חתיכה שנאסרה במשהו מחמת חמץ בפסח ועבר עליה הפסח במזיד בענין שנשאר' באיסור' אם חזרה ונתבשלה בחתיכות אחרות אפי' במינן אין צריך ששים נגד החתיכה אבל חמץ בפסח עצמו שאוסר במשהו בין במינו בין שלא במינו אוסרת הכל במשהו אבל נתערבה בחתיכות אחרות ביבש אפי' מין במינו בטל ברוב אף בתוך הפסח אבל אם נאסרה החתיכה מחמת נתינת טעם ונתערבה ביבש במינה אפילו באלף לא בטיל משום דבר שיש לו מתירין ואם נתערבה שלא במינה ביבש בטל בס' וכל זה בחתיכה אבל אם נאסר דבר לח מחמת משהו ונתבשל אח"כ אותו לח במינו דהיינו שהאיסור הוא מין של תערובות הב' אסור אף התערובות השני כאלו נפל האיסור הראשון שם אבל אם נתערב אח"כ אותו לח באינו מינו א"צ בתערובות השני רק ששים נגד האיסור הראשון דלעולם לא אמרינן בחתיכה שנאסרה מחמת משהו חתיכה עצמה נ"נ:

{{ממ|שם [[ש"ך/{{כאן}}#כז|ש"ך סקכ"ז]]}} '''אלא נשאר משהו בדופן הקדירה.''' ואין להקשות דילמא נשאר בדופן הקדירה ונתפשט ברוחב עד שאין בדופן ס' וכו' כצ"ל:

{{ממ|[[ט"ז/{{כאן}}#כט|שם ט"ז ס"ק כ"ט]]}} '''מטעם זה נ"ל להתיר כו'.''' כ"כ לקמן סי' צ"ז אות ג' במעשה שבא לפניו ועמ"ש שם בזה:

{{ממ|[[ט"ז/{{כאן}}#ל|שם ס"ק ל]]}} '''נראה להחמיר כדברי התוס'.''' וכן העליתי גם אני בספרי והבאתי ג"כ הגהת ש"ד ס"ס מ"ט על שם אמר כל המתחלת מעשה בא לפני רש"י כו' דנסתפק רש"י אי אמרינן דתיכף נעשה כ"ש או נימא כיון שתחב הכף בקדירה והעלתה בכף ה"ל כלי ראשון ע"ש ומשמע שם דמספיקא פשיט להחמיר וכ"כ בקצרה בש"ך [[ש"ך/יורה דעה/קז#ז|סי' ק"ז סק"ז]] והוא האריך כאן בכמה ראיות קלושות שאין בהם צורך:

(שם הג"ה בב"י) ומיהו מ"ש רבינו שאם אין בחלב ס' אע"פ שקדם וסילקו גם החלב אסור אינו מכוון בעיני וכו' ע"ש ולפענ"ד דדברי הטור הם דברי הרא"ש (בסי' כ"ג) דז"ל כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב בשר אסור וחלב מותר ומיירי שנפלה לתוך יורה רותחת וקדם וסילקו קודם שנח מרתיחתו דמבלע בלע מיפלט לא פליט מה שבלע ואע"פ שהחלב בולע שמנונית הנפלט מן הבשר אין בו שיעור לאסור אותו אבל אם אין בחלב ס' כנגד הבשר ואפילו סילקו מיד הכל אסור עכ"ל מבואר להדיא כמ"ש הטור וכן לרמב"ם ורשב"א דמצרכו להטעימו לעובד כוכבים ש"מ דס"ל דמ"מ פולטת של עצמו קודם שסלקו אלא כיון דמין בשאינו מינו הוא כתבו דסגי בקפילא וכ"ה בהר"ן ושאר פוסקים עיי"ש וצריך עיון:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}