עריכת הדף "נקודות הכסף/יורה דעה/פז"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


{{ממ|[[ט"ז/{{כאן}}#ב|סימן פ"ז ט"ז סק"ב]]}} '''ולא דקו רבנן בזה וכו'.''' לא קשה מידי דמ"מ משום בשר בחלב כל חד באנפיה נפשיה שרי וא"כ חלב טהורה נעשה נבלה משום בשר אע"ג דהוא בשר טמאה וכן בשר טהורה נעשה נבילה משום חלב אע"ג דהוא חלב טמאה וכן לענין חתיכה הראויה להתכבד מיהו בש"ך סק"ג העליתי ג"כ כהב"י מטעמי אחריני ע"ש:

{{ממ|[[ט"ז/{{כאן}}#ד|שם סק"ד]]}} '''ואף כי דברי רמ"א נכונים כו'.''' זה אינו כמ"ש בש"ך [[ש"ך/{{כאן}}#ו|ס"ק ו']]:

{{ממ|[[ט"ז/{{כאן}}#ו|שם סק"ו]]}} '''רש"ל כו'.''' וכתב ע"ז שכל זה דוחק להלכה אלא כ"ז שמעורה בגידין חשוב כבשר לכל מילי כו' דמי להאי ציידא כו' שכל מה שמוציא מאמין בו ועיין בש"ך [[ש"ך/{{כאן}}#ט|ס"ק ט']] ו[[ש"ך/{{כאן}}#ט|סק"י]] כתבתי שבספרי הארכתי ושד' מהרש"ל תמוהים וז"ל ספרי ומהרש"ל פרק כל הבשר סי' ב' כתב גרסינן בפ"ק דיו"ט השוחט תרנגולת ומצא בה בצים גמורות מותר לאכלן בחלב וכו' והרא"ש פסק דשרי כשנגמר החלמון לבד וקולא גדולה היא ואפילו מה שהתיר הרשב"א כשנגמר אף החלבון דשרי אפילו מעורות דוחק הוא גם צ"ע בדבריו שהרי גבי גיעולי ביצים (ולעיל סי' פ"ו) פסק שאם מעורות בגידין אסור משום אבר מן החי ודוחק לומר דיש לחלק בין איסור אבר מן החי שהוא איסור דאורייתא בפ"ע משא"כ בבשר בחלב דמנ"ל לחלוקי כ"כ ולהקל בבשר בחלב וא"א לומר דהתם מיירי כשלא נגמר החלבון דא"כ איך שייך לומר שלא היו מעורות בגידין ובע"כ צריך לחלק ולומר דלענין איסור אבר מן החי אין חילוק אפילו אין בהם טעם בשר כלל וכ"ז דוחק אלא נראה בעיני עיקר כל זמן שמעורה חשיב כבשר לכל מילי עכ"ל וכל דבריו תמוהין בעיני דמ"ש ואפילו מה שהתיר הרשב"א אפילו מעורות הוא דוחק לקשי את"ק דרבי יעקב ברפ"ק דביצה והרי השאלתות והרמב"ם והראב"ן והרא"ש והמגיד ורבינו ירוחם ומהרש"ל ושאר פוסקים כולם פסקו כת"ק. ומ"ש גם צ"ע בדבריו כו' אינו קושי' כלל וכמ"ש בש"ך סק"ט ע"ש. ועוד דכיון דפסקו כת"ק דאפילו מעורות מותרות אמאי לא נחלק בין איסור אבר מן החי שאסור בפני עצמו וגם אסור מדאורייתא לבשר בחלב וכמו שחילקו התוס' והפוסקים גבי ביצת נבלה לעיל סי' פ"ו ואדרבה מה שאמר הרשב"א מעורות כאבר מן החי הוא חומרא אבל כאן לא הקיל כלום שפסק כת"ק. גם תימה עליו שהוא עצמו פסק בפ"ק דביצה סימן י"ט דאפילו מעורות מותר כת"ק. וכמדומה שתקפה עליו משנתו ושכח הסוגיא ולא עיין בש"ס כלל רק ברי"ף ורא"ש פ' כל הבשר שכתבו רק דברי ת"ק והכריע הכל מסברתו כמו שכתב עד כאן לשונו וכתבתי דברים אלו בקצרה בש"ך:

{{ממ|שם [[ש"ך/{{כאן}}#י|ש"ך סק"י]]}} '''וגם בירושלמי פסק בהדיא כרבי יעקב וכו'.''' וכ"פ רא"ם בספר יראים ס"ס קמ"ט:

{{ממ|ש"ך [[ש"ך/{{כאן}}#טו|ס"ק ט"ו]]}} נמשך אחר דברי ב"י ומביא פירש"י בפ' כל הבשר {{ממ|חולין [[רש"י/חולין/קט/א|דף ק"ט ע"א]]}} דסובר דחייב כרת וכתב ב"י וס"ל לרש"י דההיא דקומץ אתיא דלא כהלכתא ונראה שזהו דעת הרמב"ם ע"ש משמע מדבריו דלית הילכתא כזעירא דאמר דם שבישלו ושמלחו אינו עובר עליו ולא מצינו שום חולק על זעירא ולפענ"ד שדעת רש"י ורמב"ם שוין אבל לא מטעמיה אלא דהם סוברים כמסקנא דגמ' במנחות [[בבלי/מנחות/כא/א|דף כ"א ע"א]] דמשני כאן בחטאת החצונית וכאן בחטאת פנימית ופרש"י הא דאמר זעירא אינו עובר עליו חטאת פנימית כגון פרים ושעירים הנשרפים (ובאמת יש לתמוה על כל הני פוסקים דס"ל דם שבשלו אינו עובר עליו הלא למסקנא זעירא מיירי דוקא בחטאת פנימי אבל בחטאת חיצוני עובר עליו. ויש ליישב בדוחק) וכיון שכן זעירא הוא אליבא דהלכתא רק דמיירי בחטאת פנימי' וא"כ לא מוכח מידי דדם שבישלו שאינו עובר ודברי הרמב"ם ורש"י ברורים הם ונסתלקה ג"כ קושית תוס' על רש"י הנ"ל בפ' כל הבשר ובמנחות ע"ש. ועוד ל"ל דאפילו להרמב"ם ורש"י דסוברים דעובר עליו הוא דוקא בחטאת פנימי אבל לא בחטאת חיצוני משום דרחמנ' אמר ולקח ונתן והאי דבר לקיחה ונתינה א"כ י"ל דמודי' להפוסקים בדם שבשלו או שמלחו ר"ל דאם הדם יצא מבשר ע"י מליחה (כמו שנזכר לעיל בסי' ס"ט) מודים הרמב"ם ורש"י דאינו עובר עליו וזהו בחטאת החיצונה ג"כ פטור וכל שאינו ראוי לחטאת אינו עובר עליו ורמב"ם מיירי שבישל דם בעין בחלב וגם רש"י סובר דשאני לב (הוא כדם בעין) שדם כנוס בתוכו כמ"ש ב"י בס"ס ע"ב משא"כ בדם שיצא ע"י מליחה ובישול ואפשר דכל הפוסקים מודים להרמב"ם בזה. ובזה יתורץ קושית התו' לעיל על רש"י ולפ"ז הא דקי"ל להפוסקים דדם שבישלו ושמלחו אינו אלא דרבנן מיירי נמי בכה"ג ובזה מתורץ קושי' שהקשיתי לעיל על כל הפוסקי' דלכאורה הוא נגד הש"ס והשתא א"ש דמה שאמר זעירא אינו עובר עליו מטעם דאינו ראוי למזבח ודם שיצא ע"י בישול ומליחה הוא ג"כ אינו ראוי ואינו עובר עליו ודוק:

{{ממ|[[ט"ז/{{כאן}}#י|שם ט"ז ס"ק י']]}} '''קשה לי כו'.''' לא קשה מידי מכמה טעמים חדא דהא איהו גופיה כתב לקמן [[ט"ז/יורה דעה/צא#ז|סי' צ"א סק"ז]] דדעת הרא"ש דכל דבר שצריך קליפה ולא שייך ביה קליפה כלו אסור ומהרא"י דס"ל דלדעת הרא"ש שרי י"ל דחולק כאן אסור וב"י א"נ והוא העיקר דשאני הכא כיון שכנוס בתוך הקיבה ונמלחו בתוכו כשיעור שיתנו על האור וירתיח דמי לכבוש ואסור כלו ודמי לנמלח בכשא"מ ושהה בו כשיעור שיתננו על האור וירתיח דאסור גם להרא"ש כל מה שנכבש וכדלעיל סי' ס"ט אע"ג דבמליח אינו אוסר אלא כדי קליפה והיינו שכתב הב"י כאן והשיעור שישהה במליחה לשיחשב רותח נתבאר בסימן ס"ט גבי מולח בכשא"מ עכ"ל מוכח דעתו כדפרישית. דאל"כ שיעור ל"ל הא לענין מליחה כדי קליפה א"צ שיעור אלא לענין מליח בכשא"מ לאסור כל מה שנכבש כתב הרא"ש שם שעורא דלעיל אלא ודאי כדפי' וזה ברור. ועי"ל דהטור וב"י לא קאי אלא אעמד בה יום שלם והרב בהג' שכתב סתמא היינו דאזיל לטעמיה דאנן קי"ל לשער כל מליחה בס' וכדלקמן סי' ק"ה:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}