עריכת הדף "נצח ישראל/סב"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
"גילי מאוד בת ציון הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע" {{ממ|ר' [[תנ"ך/זכריה/ט#ט|זכריה ט ט]]}}. הכתוב הזה נאמר על הגאולה העתידה, כמו שפרשו זכרונם לברכה. ובמדרש, "צדיק ונושע", שלך ושלי היא הגאולה, דכתיב {{ממ|ר' [[תנ"ך/תהילים/פ#ג|תהילים פ ג]]}} "לפני אפרים ומנשה עוררה גבורתיך ולכה לישועתך לנו", אמר רבי מאיר, "ויושע ה' ביום ההוא" כתיב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יד#ל|שמות יד ל]]}}, כביכול כשישראל בצרה, אף הוא עמהם בצרה, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/סג#ט|ישעיה סג ט]]}} "בכל צרתם לו צר". וכתיב {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/צא#טו|תהילים צא טו]]}} "יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה". וכתיב {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/נ#כג|תהילים נ כג]]}} "ושם דרך אראנו בישע אלקים", 'בישע ישראל' אינו אומר, אלא "בישע אלקים". אמר רבי ברכיה הכהן, ראה מה שכתוב "גילי מאוד בת ציון הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע", 'צדיק ומושיע' אין כתיב כאן, אלא "ונושע". וכן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/סב#יא|ישעיה סב יא]]}} "אמרו לבת ציון הנה ישעך בא", 'הנה מושיעך' לא נאמר, אלא "ישעך". אמר רבי אבהו, משה מקלס לישראל "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'" {{ממ|[[תנ"ך/דברים/לג#כט|דברים לג כט]]}}, 'לה'' אין כתיב, אלא "בה'". משל לאדם שיש לו סאה של מעשר שני, מה הוא עושה, נותן מעות ופודה אותה. כך ישראל, במה נפדים, בהקב"ה, "עם נושע בה'". אמר הקב"ה, בעולם הזה על ידי שהיתם נושעים על ידי בני אדם; על ידי משה ואהרן, בימי סיסרא על ידי דבורה וברק, ועל ידי שהיו בשר ודם, הייתם חוזרים ומשתעבדים. אבל לעתיד, אני בעצמי גואל אתכם, ועוד יותר אין אתם משתעבדים, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מה#יז|ישעיה מה יז]]}} "ישראל נושע בה' תשועת עולמים" עד כאן:

כבר בארנו לך בפרקים הקודמים, כי השם יתברך הוא כמו צורת ישראל האחרונה, ולפיכך שתף השם יתברך שמו בהם, כי הוא יתברך צורת ישראל בפרט. וכמו שאמר הכתוב {{ממ|[[תנ"ך/יהושע/ז#ט|יהושע ז ט]]}} "והכריתו שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול". ומצד בחינה הזאת, שהוא יתברך צורת ישראל האחרונה, נאמר "צדיק ונושע", כי הוא יתברך נושע עם ישראל מאחר שהוא צורה אחרונה לישראל, וגאולת ישראל נחשב להקב"ה גאולה גם כן:

ורבי אבהו אמר, משה משבח את ישראל {{ממ|[[תנ"ך/דברים/לג#כט|דברים לג כט]]}} "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו אויביך לך ואתה על במתימו תדרך". וזה הכתוב הוא הכתוב האחרון שדבר משה לישראל. כי ראוי שיהיה הכתוב הזה האחרון, כי הוא המעלה והמדריגה היותר עליונה ואחרונה לישראל, כי בו נזכר שהשם יתברך הוא צורה אחרונה לישראל, כדכתיב "מי כמוך עם נושע בה'", 'עם נושע לה'' אין כתיב, אלא "בה'", רצה לומר בו יתברך עצמו נושעים, מפני כי הוא יתברך צורה אחרונה לישראל, ולכך הם נושעים בה'. ולא כתיב 'מה'', שהיה משמע פירוד והבדל. ודבר זה דומה לאדם שיש לו סאה של מעשר שני, שפודה את מעשר שני במעות. כך שישראל נפדים בהקב"ה עצמו, והוא עצמו גאולתן של ישראל, כמו שהכסף של מעשר שני הוא גאולת ופדיון הפירות. וכל זה כמו שאמרנו, מפני שהשם יתברך הוא צורה אחרונה לישראל, לכך ישראל נפדים בו בעצמו. ולא תאמר כי מן השם יתברך מתחייב ובאה הגאולה של ישראל, כי דבר זה אינו, רק כי הוא יתברך הוא עצם גאולתן של ישראל:

ולכך אמר משה באחרון דבריו "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזריך ואשר חרב גאותיך". ובפסוק הזה נזכרים שלשה דברים אשר יש לישראל מן השם יתברך; האחד - החוזק שיש לישראל מן השם יתברך. כי אף אם כל האומות יבואו על ישראל לעקור אותם, אין יכולים להם, מפני שהקב"ה צורה אחרונה לישראל, ואיך אפשר שיהיו עוקרים אותם, אחר שהוא יתברך צורה אחרונה להם. ולכך אמר "מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך", שהוא יתברך מגן וצינה של ישראל בעצמו, כמו שהתבאר:

ולכך אמרו בפרק קמא דפסחים (ה. ), תניא דבי רבי ישמעאל אומר, בזכות ג' ראשון זכו לג' ראשון; להכרית זרעו של עשו, לבנין בית המקדש, ולשמו של משיח. להכרית זרעו של עשו - שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כה#כה|בראשית כה כה]]}} "ויצא הראשון אדמוני". ולבנין בית המקדש - דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/יז#יב|ירמיה יז יב]]}} "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו". ולשמו של משיח - דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מא#כז|ישעיה מא כז]]}} "ראשון לציון הנה הנם" עד כאן. דברים אלו צריכין פירוש, כי מנין לנו דברים אלו לומר כי 'בזכות ג' ראשון זכו לג' ראשון'. כי אף שהם משותפין בשם "ראשון", בשביל כך אין מחויב לומר ש'בשכר ראשון זכו לג' ראשון':

אבל ביאור ענין זה, כי השאור ראוי לבטל ביום ראשון של פסח, כי השאור אינו ראוי לאכילה, והוא כלו פסולת, כמו שהוא השאור באמת. וראשון של פסח, שהוא התחלת הויות העולם, כי הוא חודש האביב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כג#טו|שמות כג טו]]}}, ובזמן הזה ראוי לבטל הפסולת מן העולם ולבער אותו, כמו השאור והחמץ. ולכך בזכות "ביום הראשון" שהוא השבתת השאור, שהוא פסולת, ומבערים אותו מן העולם, זכו להכרית זרעו של עשו, שהוא כלו פסולת, כדכתיב {{ממ|[[תנ"ך/עובדיה/א#יח|עובדיה א יח]]}} "והיה בית יעקב אש ובית עשו לקש", והקש הוא פסולת, והסרת הפסולת הזה הוא השלמה ראשונה:

ויום ט"ו תשרי נקרא גם כן "ראשון" {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כג#לט|ויקרא כג לט]]}}, לפי שהוא ראשון אל השלמה. כי בט"ו ניסן חודש האביב, והוא התחלה, לפי שבו מתחיל הויות העולם, וכך ט"ו בתשרי כבר הכל הוא בהשלמה - כל הדברים שהם בעולם. לכך נקרא "ראשון" מצד שהוא עיקר גם כן, והוא ראשון השלמת הויה. ולכך בשביל זה יזכו לבית המקדש, כי בנין בית המקדש השלמת העולם:

ובזכות "ולקחתם לכם ביום הראשון" {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כג#מ|ויקרא כג מ]]}}. דבר זה ענין בפני עצמו, כי מצד השלמת הויה, העולם הזה מגיע לקנות השלמה יותר עליונה, והוא הדביקות בו יתברך. ולכך כתיב אצל מצות לולב (שם) "ולקחתם וגו' ושמחתם לפני ה' אלקיכם", כי השלמת העולם מביא עוד השלמה אחרת עליונה, עד שיהיה להם הדביקות בו יתברך, ולכך נוטלין לולב ושמחים. וידוע כי השמחה היא בשביל השלמה העליונה, כשם שהבכי והאבל בשביל הפסד, כך השמחה בשביל ההשלמה. וכאשר ישראל מקבלים הדביקות בו יתברך, והוא השלמה האחרונה, ולכך כתיב "ושמחתם לפני ה' אלקיכם". ולפיכך בזכות "ולקחתם לכם ביום הראשון" יזכו לשמו של משיח, כי המשיח הוא יהיה משלים את העולם, ויהיה העולם בהשלמה, עד שהוא יתברך צורה אחרונה לישראל, וזהו ההשלמה האחרונה והדביקות הגמור. ובשביל כך כתיב "ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים", כי כל השלמה יש בה שמחה. ולכך אמרו 'בזכות "ולקחתם לכם ביום הראשון" יזכו לשמו של משיח', כי המשיח הוא השלימות האחרונה, שיקנו הדביקות בו יתברך:

ובבראשית רבה (סג, ח) אמרו שם, ורבי ברכיה בשם רבי לוי, בזכות "ולקחתם לכם ביום הראשון" {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כג#מ|ויקרא כג מ]]}} הרי אני נגלה לכם ראשון, ופורע לכם מן הראשון, זה עשו הרשע, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כה#כה|בראשית כה כה]]}} "ויצא הראשון אדמוני". ובונה לכם ראשון, זה בית המקדש, דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/יז#יב|ירמיה יז יב]]}} "מרום מראשון מקום מקדשינו". ומביא לכם ראשון, מלך המשיח, דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מא#כז|ישעיה מא כז]]}} "ראשון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן", עד כאן. הנה רבי ברכיה תלה הכל בזכות "ולקחתם לכם ראשון". וזה כי "הראשון" אשר נאמר אצל מצוה זאת, הוא יותר עליון מכל ראשון, כמו שהתבאר לפני זה. ולכך דעתו כי בזכות ראשון אשר נאמר אצל מצות לולב, שהוא השלמה האחרונה, ודבר "ראשון" לגמרי, ובו יזכו אל כל דבר שיש לו מעלת "הראשון". ולפיכך בזכות "ולקחתם לכם ביום הראשון" שהוא השלמה האחרונה, בזכות זה יזכו לכל השלימות, שהיא לפני ההשלמה אחרונה:

והוסיף לומר, כי לא זה בלבד אשר הוא מגן עזרם, שלא יוכלו האומות להם, אלא כי הוא יתברך גאות לנצח של ישראל את האומות לכלותם. ולא זה בלבד, רק יותר מזה, "יכחשו אויביך לך ואתה על במתימו תדרוך". רצה לומר כי האומות מתנגדים לישראל, וישראל הם מתעלים עליהם, וזה שאמר "ואתה על במתימו תדרוך". וכל אלו שלשה דברים אשר זכר; אשר ישראל נושע בו יתברך והוא מגן עזרם, ואשר הוא חרב גאותם, ואשר ישראל מתעלים על האומות, כל אלו השלשה - זה אחר זה - מורה כי הם בפרט המעלה האחרונה שיש לישראל, כאשר תבין אלו שלשה דברים, שאין עליהם מעלה. ודבר "מגן עזרך" נגד מדת אברהם, דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/טו#א|בראשית טו א]]}} "אנכי מגן לך". ואמרו בתפלות "מגן אברהם". וזכר "ואשר חרב גאותיך" נגד זכות יצחק, דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/לא#מב|בראשית לא מב]]}} "ופחד יצחק היה לי", ומשם יבא הפחד על אויבי ישראל כאשר יוצאים למלחמה, עד שפורחים מן החרב. "ואתה על במתימו תדרוך", בזכות יעקב, דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/נח#יד|ישעיה נח יד]]}} "והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך", וכל זה ההתעלות שהיה ליעקב. וכל אלו דברים הם דברי חכמה מאד מאד. ואלו שלשה מעלות הם העליונות, ובהם נכלל הכל. וזהו לשון "אשריך" {{ממ|[[תנ"ך/דברים/לג#כט|דברים לג כט]]}}, כי לשון זה נאמר על כלל המעלות כולם, ולכך נאמר בלשון רבוי "אשריך ישראל":

ובספרי {{ממ|[[תנ"ך/דברים/לג#כט|דברים לג כט]]}}, נתקבצו כל ישראל אל משה, אמרו לו משה רבינו (ע"ה), מה טובה עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן לנו לעולם הבא. אמר להם איני יודע, מה אומר לכם, אשריכם מה מתוקן לכם. משל לאדם שמסר את בנו לפדגוג, והיה מחמדו ומראה לו, ואמר לו כל האילנות הללו, כל הגפנים הללו, שלך. כל הזתים, שלך. כשהגיע להראות, אמר ליה איני יודע מה אומר לך, אשריך מה מתוקן לך. כך אמר משה לישראל, איני יודע מה אומר לכם, אשריכם ישראל, מה מתוקן לכם, "מה רב טובך אשר צפנת ליראך" {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/לא#כ|תהילים לא כ]]}}, עד כאן. רצה לומר, כי בסוף דבריו היה אומר להם כי אי אפשר לפרש ולהגביל את מעלת ישראל, והצלחתם האחרונה:

וזה שאמר במדרש, כי הגאולות הראשונות היו על ידי בני אדם, ולא היתה הגאולה במה שהוא יתברך צורה אחרונה לישראל. ולכך היה הפסק לגאולות אלו. אבל הגאולה האחרונה תהיה במה שהוא יתברך צורה אחרונה לישראל, לכך לא תהיה הפסק לדבר זה. וזה שאמר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מה#יז|ישעיה מה יז]]}} "ישראל נושע בה' תשועת עולמים". וכמו שאמר "מי כמוך עם נושע בה'" {{ממ|[[תנ"ך/דברים/לג#כט|דברים לג כט]]}}, אמר גם כן כאן "ישראל נושע בה'":

ואף כי גאולה אחרונה גם כן יהיה על ידי המשיח, חילוק והפרש בין גאולה ראשונה ובין גאולה אחרונה; כי גאולה ראשונה היתה מתחייבת מצד ישראל ומצד זכות אבות, וגאולה זאת [יש לה] הפסק, כי כל דבר שהוא מצד האדם, (ש)יש לו הפסק. אבל גאולה אחרונה, אף כי תהיה על ידי המלך המשיח, תהיה מצד השם יתברך, אשר הוא מעמיד המשיח, ודבר זה נקרא כי השם יתברך הוא הגואל. וכבר התבאר למעלה על פסוק {{ממ|ר' [[תנ"ך/ישעיה/נב#יג|ישעיה נב יג]]}} "ירום וגבה ונישא", כי מלך המשיח מעלתו על המלאכים, וזה מפני שהשם יתברך מעמיד אותו. אבל גאולה ראשונה היתה מצד ישראל, וזכות ומדריגות האבות גרם, ודבר זה מחייבים הכתובים. עד שבשביל זה אמרנו כי האבות נזכרו בגאולה ראשונה כסדר. וזה כי הגאולה הראשונה בזכות אבות, וראשון לזה אברהם, שאליו הבטיחו תחלה על גאולת בניו, ולכך ראוי שיזכיר אותו ראשון:

אבל גאולה אחרונה אינה מצד האבות, רק מצד השם יתברך, אשר ממנו הגאולה. ויעקב קרוב אל השם יתברך, כי צורתו חקוקה בכסא הכבוד {{ממ|[[בבלי/חולין/צא/ב|חולין צא:]]}}, וכמו שהתבאר למעלה שיעקב קרוב אל השם יתברך מצד הסדר שהוא אל האבות. ומה שאמרו כי גאולה אחרונה נצחית, במה שהגאולה מצד שהשם יתברך צורה אחרונה לישראל, וכך היא נצחית. וכמו שאמר הכתוב {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מה#יז|ישעיה מה יז]]}} "ישראל נושע בה' תשועת עולמים":
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}