עריכת הדף "נאד של דמעות/ב/ה"

{{ניווט כללי עליון}}
{{חלקי}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''פרק ה'''}}}}
== א ==
'''מצינו''' מאמר נפלא מחז"ל שהוא סתום וחתום, ואחרי חדירת עין עליו נראה כי גם הם שמו להם את היסוד הזה של השקפות אלו התלויות בגלגל ההשפעה הנסתרת, וגם הם התבוננו על הפרשה ההיא [של ועתה כתבו לכם כו' שדברנו ממנה בפרק הקדום] ובארו ג"כ המקראות על הדרך הנ"ל שתוכנם הוא לעורר על ההשפעה הנסתרת, והוא במ"ר {{ממ|בראשית פמ"ב ובכ"מ}}: "כל מקום שנאמר ויהי כו' ויהי בימי אחז {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ז#א|ישעיה ז א]]}} מה צרה הייתה שם ארם מקדם ופלשתים מאחור, לבן מלכים שנזדווגו לו פדגוגו להמיתו אמר אם אני הורגו עכשיו אתחייב מיתה למלך, אלא הריני מושך מניקתו ממנו ומעצמו הוא מת, כך אמר אחז אם אין גדיים אין תיישים כו' אם אין קטנים אין תלמידים, אם אין תלמידים אין חכמים, אם אין חכמים אין זקנים, אם אין זקנים אין נביאים, אם אין נביאים אין הקב"ה משרה שכינתו עליהם, הה"ד צור תעודה חתום תורה בלמודי {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ח#טז|ישעיה ח טז]]}}, ר"ה בר"א אמר למה נקרא שמו אחז שאחז בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ר' יעקב בר אבא בשם ר' אחא אמר ישעי' וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ח#יז|שם יז]]}}, אין לך שעה קשה כאותה שכתוב בה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא {{ממ|[[תנ"ך/דברים/לא#יח|דברים לא יח]]}}, ומאותה שעה קויתי לו שנא' כי לא תשכח מפי זרעו {{ממ|[[תנ"ך/דברים/לא#כא|שם כא]]}}, ומה הועיל לו. {{ממ|ובמ"ר אסתר פ"א הגירסא '''ומה אתה מועיל''' והיא נכונה יותר}}. הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאתות ולמופתים {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ח#יח|ישעיה ח יח]]}}, וכי ילדיו היו והלא תלמידיו היו אלא מלמד שהיו חביבים עליו כבניו". [ושם הגירסא "מכאן שתלמידו של אדם נקרא בנו"]. ודברי המאמר הזה אין להם שום מובן, וגם אין שום המשך להדברים האלה, וביחוד אינו מובן המאמר האחרון של ר"י בשם ר' אחא "אמר ישעי' וחכיתי לה'" כו' המאמר הזה אין לו שום מובן, ואמנם דברינו הנ"ל יפלסו לנו נתיב ודרך בע"ה עד חקר הדברים, והמאמר האחרון של ר' יעקב ב"ר אחא, יהיה לנו המפתח לפתוח המנעל מכלל הדברים הנ"ל, כי הנה בעל המאמר העקרי הוא ר' אחא [דר"י ב"ר אבא אומר המימרא הזאת בשם ר' אחא], ומצינו עוד מאמר מר' אחא שהוא ג"כ מאמר סתום וחתום, ועוד לא הסיר אחד מהמפרשים המסכה הנסוכה עליו, וכאשר נעמוד עליהם בעזרת הדברים, הנ"ל נראה בע"ה שרוח אחד להם ויאירו לנו הדברים מאד והוא:
== ב ==
'''בע"ז''' {{ממ|[[בבלי/עבודה זרה/ג/ב|ג:]]}} אחרי שהביאו שם המאמר מר"י א"ר כי "י"ב שעות הוי היום ג' הראשונות כו' וכו' רביעיות יושב ומשחק עם לויתן כו'" [שעצם המאמר בארתי ג"כ בע"ה ואכ"מ.] איתא שם: "א"ל רב אחא לר"נ בר יצחק מיום שחרב ביהמ"ק אין שחוק להקב"ה כו'" ושאלו שם ע"ז "ברביעיות מאי קא עביד?" [דהשעות האלו היו קבועות בזה"ב לשחוק ועתה שאין לפניו שחוק מאי קא עביד]. ואמר לו: "יושב ומלמד תינוקות של בית רבן תורה כו'", ושאל לו ע"ז: "ומעיקרא מאן הוה מגמר להו?" [בזמן הבית שאז היו קבועות לשחוק א"כ מאן הוה מגמר לתשב"ר תורה.] וע"ז א"ל: "אב"ע מטטרון ואב"ע הא והא כו'", הננו רואים דר' אחא אומר, דקודם החורבן היה מטטרון לומד עם התינוקות תורה, ומעת החורבן לומד הקב"ה עמהם תורה. והנה לבד דעצמי הדברים כפי חציונתם שגבו מגבולי הבנה, וכמעט שקשה לשמוע הגשמה בולטת כזאת, דהקב"ה או מטטרון לומדים עם תשב"ר תורה, ולפי"ז אין להשתדל עוד לייסד בתי תלמוד תורה וישיבות בעד הבנים, אחרי דהקב"ה בעצמו לומד עמהם תורה, לבד כ"ז גם הציור מהמאמר קשה מאד להבין, דאיך אפשר לומר דבהירות ההשגחה נתגברה אחר החורבן, עד שההשפעה שקודם החורבן הייתה ע'"י מטטרון שבה להיות אחר החורבן ע"י הקב"ה בעצמו ובכבודו, הלא כבר מקובל אצלינו שמעת החורבן נתצמצמה ההשגחה האלהית, להתעטף בכמה מעטפות, ולהתלבש בכמה לבושים, ולימוד התורה עם תשב"ר הוא ג"כ עניין השפעה תולדות ההשגחה, ואיך יוצדק לומר כי בזמן הבית הייתה ההשפעה הזאת ע"י מטטרון ורק אחר החורבן החלה להיות ע"י הקב"ה? הדברים האלה הם מופלאים מאד. ואולם עפ"י דברינו הנ"ל, נראה שהדברים האלה כוללים מליצה נשגבה ונפלאה, ואצור בהם רעיון נשגב ומרום. כי מצינו שדרך חז"ל הוא כשרצו לדבר על עניין יוצא מדרך המורגל ומההנהגה הטבעית ולהעיר לכל, שיתנו לב לראות את ההשגחה האלהית הבולטת בעניין הזה, אז בשפת החידותית שלהם, המליצו ע"ז שבעניין הזה יש לראות הופעת הקב"ה, ורק אופן הופעת הקב"ה בזה המליצו ע"ז באיזה ביטוים שונים, כפי טבע מהלך הענין, לפעמים ציינו ההופעה '''בהעובדא ההוא''', שאמרו שבעת עשיית מעשה הזה ראו הופעת הדר כבוד הקב"ה וכש"א במכילתא בשלח {{ממ|מסכת דשירה פ"ג}}: "מנין אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וכל שאר הנביאים, שנאמר בהם וביד הנביאים אדמה {{ממ|[[תנ"ך/הושע/יב#יא|הושע יב יא]]}} וכתיב נפתחו השמים ואראה מראות אלהים {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/א#א|יחזקאל א א]]}}, משל למלך בשר ודם שבא לספינה ועליו צפירה מקיפתו, וגיבורים מימינו ומשמאלו וחיילות מלפניו ומלאחריו, הכל שואלין איזהו המלך מפני שהוא בשר ודם כמותם, אכל כשנגלה הקב"ה על הים, לא שאל אחד מהם לשאול אי זהו המלך, אבל כשראוהו הכירוהו ופתחו כולן ואמרו "זה אלי ואנוהו" {{ממ|[[תנ"ך/שמות/טו#ב|שמות טו ב]]}}". והכוונה הפנימית היא, שמרוב הנפלאות והעניינים היוצאים מדרכי הטבע שהיו שם ראו כולם כוחו של הקב"ה, כי הכירו אשר כל אלה הם מעשי ידי הקב"ה. ולפעמים ציינו עניין ההופעה '''במקום''', שהמליצו כי במקום המעשה הזה שורה הקב"ה וכש"א בירושלמי תענית {{ממ|[[ירושלמי/תענית/א/א|פ"א ה"א]]}} "אמר ריב"ל אם יאמר לך אדם: איכן הוא אלהיך? אמור לו: בכרך הגדול שברומי, מה טעמא? אלי קורא משעיר", שהכוונה היא שאם נשים עין על עניין הזה, ונדע שרומי נתנה חתיתה אז כמעט על כל העולם, וגיבורי רומא דכאו עמים רבים תחתיהם, וגיבורים עריצים כאלה הנאזרים ברעם גבורתם שמו אז כל מעיינם להכחיד את ישראל מגוי. ועל גוי הקטן והחלוש הזה לטשו עיניהם ולא יכלו לו, וכל כוחם וגבורתם עיזוזם ותקפם לא עמדו להם להשבית ישראל מגוי ולהכחיד אמונתם, ע"כ המליצו חז"ל ע"ז ברוח מליצתם האלהית כי שם הוא מקומו של הקב"ה, כי כל מי שיתבונן בעניין זה של רומי יראה כוחו וגבורתו של ה' אלהים אלהי ישראל, איך שהוא שומר קיומם ונצחויותם{{הערה|נדצ"ל ונצחיותם}} של בני ישראל שלא להכחידם מגוי, וע"כ י"ל דשם הוא מקומו. ולפעמים ציינו ההופעה בשם כי אמרו ששם של העניין הנשגב הזה הוא '''ה' אלהי ישראל''' להורות שכל כך היה ניכר כי רק יד ה' עשתה זאת עד שיש שהמליץ כי שם הפועל מהפעולה המצויינה הזאת הוא '''ה' אחד'''. וכש"א במ"ר איכה (פ"א על הקרא "כי רחק ממני מנחם" {{ממ|[[תנ"ך/איכה/א#טז|איכה א טז]]}}): "מה שמו של מלך המשיח ה' שמו" ובארתי בספרי שערי אורה {{ממ|[[שערי אורה/א/ג#ב|שער א' פ"ג אות ב']]}} שהכוונה היא שביאת משיח תהיה ע"י ניסים גלויים כאלה, עד כי כולם יראו כי רק ה' בעצמו ובכבודו עשה זאת ועז"א כי שמו הוא ה':

== ג ==
'''וברוח''' מליצה הקדושה הזאת דבר גם ר' אחא פה בעניין למוד תשב"ר, עת שהתבונן על עניין של קיום התורה, איך שהיא משתמרת ומתקיימת בכל ימי הגלות למרות כל המצודות והמכמורים שפורשים עליה, למרות כל המועקות והמצוקות הבאות לבני ישראל לרגלי שמירתה, למרות כל זאת היא משתמרת בקדושתה ובטהרתה, ולא עוד אלא שכל אב ואב יעמול לטעות שרשי האמונה על תלמי לב בנו ומנוער יאמנו ילדי ישראל רק על ברכי החורה. עת התבונן על כל זה אמר, שאם נשים עין על המחזה הנורא הזה, יש להמליץ ע"ז כי בימי הגלות לומד רק הקב"ה בעצמו עם תשב"ר תורה, כי רק רוחו הנצחיי מרחף שם, רק ע"י כח רוחני נעלם וטמיר של הקב"ה יתקבצו הנערים ללמוד תורה, ומי שרואה תינוקות של בית רבן, איך שהם יושבים צפופים ולומדים תורת ה' הוא יכול לראות נצחיות האומה ונצחיות התורה, ושבצדק נקרא עם ישראל עם הרוח. ואמנם בעת שבני ישראל היו שרויים על אדמתם, אז יש להמליץ, כי מטטרון היה לומד עמהם, כי מטטרון שר העולם שר הטבע {{ממ|עיין ספרי [[חותם תכנית]] ח"ב בהערות צד קס"ב<!--בהוצאה הראשונה נכתב כאן טקסט אחר, אך המחבר עצמו שנה זאת בלוח הטעות-->}} לומד עם תשב"ר תורה, כי על העם ששורה על אדמתו וממשלתו בידו אין להתפלא, אם הוא מתחזק באמונתו ודתו, ואם הוא יחנך את בניו בדרכי תורתו ואמונתו, כי אצלו הוא רק עניין טבעי ומורגליי, ולזאת מלמוד התורה לתשב"ר בזמן ההוא אין לקחת עוד ראיה על השגחת הקב"ה כיחוד ע"ז, כי זהו עניין טבעי כי בני הנעורים הם שעשועי כל העמים וכל הארצות, והם הם חוקות כל אומה ואומה, כי הם אבני יסוד בניין הדור הבא, והזקנים אחרי שרואים את המוות לעיניהם, ועוד מעט ואינם, אז יהיה הנחם היחידי שלהם, רק בני הנעורים, עליהם ישליכו יהבם, ואליהם ישאו נפשם, ובני הנעורים האלה הם הם משאת נפשם, יודעים הם שמהם יבנה ויתכונן דור הבא, ועליהם ישימו מבטחם, שהם יצעדו עוד צעד אחד הלאה, וירחיבו את גבולי מדינתם, ויאדירו את תורתם ואמונתם, ולזאת ישתדלו תמיד האבות לטעת על בני הנעורים שרשי דתם ואמונתם ולהשריש בקרבם אהבת ארצם ומולדתם, למען יהיה ליבם מלא אהבה לדתם ואמונתם לארצם ולמדינתם, ויראו להגדיל כבוד עמם ודתם, וישגיאו פעלם ויפליאו לעשות ישועות בקרב עמם, לרוממם מעלה מעלה, והם המה חוקות החיים הקבועים לעד לראות מקור חיים חדשים בעת ובמקום אשר המוות ישום כליון ואבדון לההולכים לפניהם, ובני הנעורים בראותם ממשלתם הרחבה והאדירה, וכבוד גדולת תפארת דתם ואמונתם, ירחב ליבם ויתלהב רוחם להתדבק בתורתם ודתם, ויראו לקבץ חיילים ולעשות תושיה, ולהגביר חיל בשפתם, למען יטב להם ליהנות מכל טוב ארצם המבורכת, להתענג מתענוגיה, ולשתות כוס מלא יין ממנעמי החיים, אשר דתם משפעת עליהם ביד רחבה, יודעים הם אשר כל מה שיעשו מותר חיל באהבת דתם וארצם, יבואו על שכרם, כי לרגלי ידיעתם ינחלו אושר ועושר כבוד יקר וגדולה:

'''ולפי"ז''' מובן כי בעת שבני ישראל היו שרויים על אדמתם, ואדירם מהם יצא ומושלם מקרבם, לא היה שום דבר פלא בלימוד תשב"ר, כי כן עושים כל העמים היושבים שלוים ושקטים על אדמתם. ואמנם אם בימי גלותם, בעת שהם נאנחים תחת עול סבלותם, ואשר כל מצוקתם ומכאובם הוא רק בגלל דתם ואמונתם, כל המועקות וההגבלות בדרכי חייהם הם רק בגלל תורתם ושמירת מצותיו, אם בני העם הנענה והנדכא הזה לומדים מנערותם תורתם, ומתאמצים להתקשר בקשר אמיץ וחזק לדתם ואמונתם. בזה יש לראות באספקלריא המאירה, כי רק ההשגחה האלהית חופפת עליהם והיא רק היא תניעם לזה, לבלי להביט על מצבם החומרי והגופני, לבלי לחשוב חשבון מצבם ומעמדם ולבלי לבקש חשבון טבעי מפעולתם זאת, רק לדכא כל רגש גופני, ולהכניע כל מחשבה גשמי לעומת רגש רוחני, ומחשבת קיום הדת. וע"כ ראה ר' אחא להעיר על עניין של למוד תורה בבני הנעורים בישראל בשני המצבים האלה [מצב שלוות ישראל והיותם על ארצם, ומצב גלותם ונדודם] כי כשיערכו המצביןם האלה מערכה מול מערכה, אז יש לראות {{לפיענוח|מה ונים}} הם המצבים האלה בייחוסם ללמוד הבנים, עד שי"ל כי בעת שהיו על אדמתם היה למוד התורה של הבנים ע"י מטטרון, כי לא היה בזה שום פלא ועניין יוצא מגבול הטבע, אבל בזמן הגלות ובימי הנדודים יש להמליץ, כי הקב"ה לומד תורה עמהם, כי רק רוחו מרחפת שם, והשגחתו הנצחית והבלתי תכלית חופפת שם, כי כפי ההשקפה הטבעית בבקשת חשבון גשמי וטבעי מכל פעולה, הלא היה להם עוד להתרחק מזה, אחרי שיודעים כי רק עי"ז סובלים הרבה, ובכ"ז משתדלים בכל המיני השתדלות לחנך את בניהם עפ"י דרכי התורה לשמור נצחיות התורה, א"כ יש לראות כי כבוד ה' חופף עליהם והוא ישמור הרוח הזה מכל משמר באשר שבו תלוי כל אושר ונצחיות האומה, ועפ"י המליצה הנהוגה לכנות פעולה כזאת על שם הקב"ה, המליץ גם פה ר' אחא כי בעת החורבן י"ל דהקב"ה לומד עם תשב"ר תורה, כי הקב"ה ישגיח ע"ז ממכון שבתו, אחרי שזהו יסוד כל תקנת בני האומה הזאת שע"י בניהם ובני בניהם תצא המטרה ממטרת ההשתלמות, ומלאה הארץ דעה ובא לציון גואל, כי רק כל עוד ששלשלת התורה אינה נפסקת, והאבות מוסרים יסודי אמונתם ותורתם לבניהם אחריהם, ובניהם לבני בניהם, רק עי"ז יש תקוה, כי יבאו מעט מעט להשגת תכליתם ומטרתם, והמטרה הזאת יכולה לצאת רק ע"י למוד התורה להבנים, ואז יש תקוה כי גם הם ילמדו לבניהם אחריהם וכל דור ודור יצטיין במעשיו הטובים עד שישיגו המטרה הנכבדה מטרת ההשתלמות הרצויה:
== ד ==
'''ויש''' עוד מאמר נפלא מאד שאין קצה לזרותו ופליאותו, וכאשר התבוננתי עליו ובע"ה צלחה ידי להסיר המסכה הנסוכה עליו ולבא עד חקר כוונתו, ראיתי שמשם יש לראות ג"כ, איך שר' אחא הצטיין מאד בהשקפתו הבהירה הזאת להשקיף על עניין למוד התורה מבני הנעורים, כעל עניין יסוד אושר האומה ותכלית הצלחתה, ולזאת ראיתי להעתיק פה מתוכן הדברים, למען יראו כולם כי באורי פה [בהא שלר' אחא מתייחס למוד תורה מתשב"ר בזמן החורבן להקב"ה], הוא באור אמיתי, אחרי שגם משם יש לראות, איך שר' אחא לן בעומקה של הלכה זו, מהלכות חינוך הבנים על דרכי התורה, ואיך שהוקיר מאד את עניין זה, והעלהו למעלה ראש עד שבו חלה כל תקוות גאולת ישראל אושרה ותכליתה והשגת מטרתם הנכבדה כמו שעיני הקורא תראינה מדברנו שנדבר פה בע"ה, וזהו:

'''במדרש''' חזית {{ממ|[[מדרש שיר השירים/א|פ"א]] על הקרא "משכני אחריך"}}: "אר"מ בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני לקבל התורה, אמר להם הקב"ה {{לפיענוח|אלעיקי}} אני נותן לכם את אלא הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה ואני נותנה לכם, אמרו לפניו רבש"ע אבותינו ערבים לנו אמר להם אבותיכם צריכים ערבים, למה"ד לאחד שהלך ללוות מן המלך א"ל הבא לי ערב ואני מלוה אותך הלך והביא לו ערב אחד, א"ל ערבך צריך ערב הלך והביא לו ערב שני וא"ל ערבך צריך ערב כיון שהביא לו ערב שלישי, אמר תדע כי מפני זה אני מלוה לך, כך בשעה שעמדו ישראל לקבל התורה אמר להם אני נותן לכם תורתי הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה ואתננה לכם, אמרו אבותינו ערבים אותנו אמר להם הקב"ה אבותיכם יש לי עליהם, אברהם יש לי עליו שאמר במה אדע {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/טו#ח|בראשית טו ח]]}}, יצחק יש לי עליו שהיה אוהב לעשו ואני שנאתיו שנאמר ואת עשו שנאתי {{ממ|[[תנ"ך/מלאכי/א#ג|מלאכי א ג]]}}, יעקב שאמר נסתרה דרכי מה' {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מ#כז|ישעיה מ כז]]}}, אלא הביאו לי ערבים טובים ואני נותנה לכם, אמרו לפניו רבש"ע נביאנו ערבין לנו, אמר להם יש לי עליהם שנא' והרועים פשעו בי {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/ב#ח|ירמיה ב ח]]}}, וכתיב כשועלים בחרבות נביאיך ישראל היו {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/יג#ד|יחזקאל יג ד]]}}, אלא הביאו לי ערבים טובים ואתננה לכם, אמרו הרי בנינו ערבים אותנו, אמר הקב"ה הא ודאי ערבים טובים על ידיהם אתננה לכם חה"ד מפי עוללים ויונקים יסדת עוז {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/ח#ג|תהילים ח ג]]}}, ואין עוז אלא תורה, שנאמר ה' עוז לעמו יתן {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/כט#יא|תהילים כט יא]]}}, בשעה שהלווה נתבע ואין לו לשלם מי נתפש לא הערב, הוי מה שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני {{ממ|[[תנ"ך/הושע/ד#ו|הושע ד ו]]}}א"ר אחא גם אני כביכול אף אני בשכחה מי יאמר בתורה לפני ברכו את ה' המבורך, לא היונקים, הוי מרפיון התורה שבכם נתפשו בניכם  שנא' לשוא הכיתי את בניכם {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/ב#ל|ירמיה ב ל]]}} כביכול גם אני בשכחה מי יאמר ברכו את ה' המבורך לפני, לפיכך צריך אדם להכניס בנו לתורה ולחנכו בלימוד שיאריך ימים בעולם שנא' כי בי ירבו ימיך {{ממ|[[תנ"ך/משלי/ט#יא|משלי ט יא]]}}." עכ"ל המדרש:
== ה ==
'''והנה''' לבאר זרות וסתימות הדברים האלה היא רק למותר, כי כל כל מי שלב מבין לו יראה עד כמה שהדברים האלה מרעישים ומפליאים, ולבד שכל העניין מערבות כפי שהבינוהו כולם, הוא כחידה סתומה, ואין לזה שום מובן. עוד יש להתפלא ולהשתומם במה שהקב"ה לא רצה לקבל הערבות של האבות, ושמצא עוד כמו חפי במעשיהם עד שמש"ז פסל ערבותם. והדברים האלה זרים ותמוהים מאד, האבות אשר עליהם אנו נשענים, ובצר לנו הננו מתפללים לה' להושע ולהיעזר בזכותם, ובכל תפלה ותפלה אנו מזכירים אותם, וחז"ל בעצמם אמרו "האבות הן הן המרכבה" {{ממ|מ"ר בראשית פ' מ"ז ופ' פ"ב}} ולסוף יאמרו דהקב"ה הראה פגם במעשי אבות ולא קבלם לערבים בטוחים, ועוד יותר יש להתפלא על התשובה ששמו בפי הקב"ה לפסול הערבות של הנביאים משום שיש לו עליהם טענה שנא' "והרעים פשעו בי" גם "כשועלים בחרבות" וכו', והלא המקראות האלה נאמרו על נביאי השקר, והם כשרצו להעמיד נביאים לערבים כיונו בלי ספק על הנביאים האמיתים, וא"כ אין זה שום טענה על הנביאים האמיתים, כי במה הם אשמים, במה שנמצאים נביאי השקר, וכן גם עניין הערבות של הבנים לבד שבכלל אינו מובן עניין ערבותם, ביחוד יש להתפלא על זה, שהשוו עניין ערבות זו לכל ערבות, וכמו שבכל ערבות ידוע אשר '''בשעה שהלווה נתבע ואין לו לשלם מי נתפס לא הערב''' כן גם בזה נתפסים הבנים בעניין הערבות, וזה תמוה מאד, דהא בכל ערבות רק אם אין ללווה לשלם גובים מהערב, והכא הלא יש להעניש להאבות כמו לבנים, ובאיזה פרט יש לומר שיש יותר ממה לגבות מהבנים ממה שיש לגבות מהאבות. וגם מה שמזכירם '''מי יאמר ברכו ה' המבורך''' כו' אינו מובן כלל, וכן סיום המאמר '''לפיכך צריך כל אדם להכניס בנו לתורה''' כו' אין לו שום מושג, דהכא מדברים מעניין הערבות של הבנים שמשו"ז נענשים הבנים בעד עוון האבות, וא"כ כשרוצים להזהיר שיראו להשתמר מזה שהבנים לא יענשו בעד ערבותם, היה להם להזהיר שהאבות יראו ללכת בדרך התורה והמצווה בכדי שהבנים לא יענשו, ואיזו שייכות יש בזה להזהירם שמשו"ז יראו ללמד את הבנים? סוף דבר דהמאמר הזה כפי שהבינוהו כולם הוא תמוה מאד, הן בכללו והן בחלקיו ובפרטיו, ויותר ממה שכתבתי פה מהזרות והפליאות יראה הקורא בעצמו, אחרי שישים עיניו על המאמר הזר והנפלא הזה, כי לחשוב כל הפליאות יארכו הדברים כי רבים הם ואי אפשר לפורטן:
{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}