עריכת הדף "משנה ברורה/אורח חיים/תרו"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן תרו'''{{ש}}שיפייס אדם חבירו בערב יום הכיפורים}}

({{עוגן1|א}}) '''צריך לפייסו.''' דגם בזה עבר על איסור דאונאת דברים {{שהצ|א}} והנה אע"פ שגם בשאר ימות השנה מחוייב לפייס למי שפשע כנגדו מ"מ אם אין לו פנאי הוא ממתין לפייסו על יום אחר אבל בעיוה"כ מחוייב לתקן הכל כדי שיטהר מכל עונותיו כדכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם וגו' וכ"ש אם יש בידו {{שהצ|ב}} מן הגזל ואונאה וכל דבר הנוגע בממון יראה לתקן. [דזהו המקטרג הגדול על האדם כמו שאחז"ל סאה מלא עונות מי מקטרג גזל מקטרג בראש] ואם יש לחבירו בידו ממון שיש לו תביעה עליהם יודיענו אע"פ שחבירו לא ידע מזה כלל ועכ"פ יסדר לפני הרב ומ"ץ הענין בשלימות ובאמת בלא שקר ולשאול האיך להתנהג. כללו של דבר כל דבר שבממון לא יסמוך על הוראתו כי היצה"ר יש לו התירים הרבה [ח"א]:

({{עוגן1|ב}}) '''לפייסו.''' ונכון {{שהצ|ג}} שילך בעצמו אליו ולא ישלח תחלה אמצעי שירצה לקבל פיוסים ואם קשה עליו לילך בעצמו תחלה או שיודע שיותר קרוב הפיוס ע"י איש אמצעי שיתווך ביניהם יכול לעשות ע"י אמצעי:

({{עוגן1|ג}}) '''יחזור וילך.''' ויפייסנו בכל פעם {{שהצ|ד}} במין ריצוי אחר ובשעת בקשת מחילה צריך לפרט מה שחטא לחבירו אם לא כשיודע שחבירו יתבייש מזה כשיפרט החטא אזי לא יפרט אותו {{שהצ|ה}} ומי שהוא מבקש מחילה מרבים בכלל אינו יוצא אם יודע שעשה לאיזה יחיד בפרט:

({{עוגן1|ד}}) '''ואם אינו מתפייס בשלשה פעמים.''' ר"ל באופן זה ע"י ריבוי אנשים:

({{עוגן1|ה}}) '''אינו זקוק לו.''' ואם רצה לפייסו יותר {{שהצ|ו}} רשאי אם אין שם בזיון התורה:

{{עוגן|עב.}}({{עוגן1|ו}}) '''לפני עשרה.''' כדי לפרסם הדבר שמצדו לא יבצר:

({{עוגן1|ז}}) '''רבו.''' אפילו {{שהצ|ז}} אינו רבו מובהק אלא ששמע ממנו ד"ת:

({{עוגן1|ח}}) '''לא יהיה אכזרי מלמחול.''' דכל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו {{שהצ|ח}} ואם הוא לא ירצה למחול גם לא ימחלו לו:

({{עוגן1|ט}}) '''לטובת המבקש וכו'.''' כדי שיהא נכנע לבו הערל ולא ירגיל בכך ומ"מ נראה דמלבו {{שהצ|ט}} צריך להסיר השנאה ממנו אחרי דבאמת ביקש ממנו מחילה:

({{עוגן1|י}}) '''מחילה.''' וה"ה אם {{שהצ|י}} מכוין לטובת עצמו שמתירא שיגיע לו היזק כשימחול:

({{עוגן1|יא}}) '''א"צ למחול לו.''' דאיכא דשמע בחשדא ולא שמע בפיוס ונשאר הש"ר {{שהצ|יא}} ומ"מ מדת ענוה למחול גם בזה:

({{עוגן1|יב}}) '''אם מת וכו'.''' זה קאי {{שהצ|יב}} גם אמוש"ר דאמרינן אילו היה חי היה מוחל לו:

({{עוגן1|יג}}) '''אשר חטא לו.''' ואם קרא לאחד ממזר י"א דפגם בכבוד אבותיו ג"כ וצריך לילך על קברם {{שהצ|יג}} אבל רבים חולקין ע"ז דיכול לומר לאו אדעתאי שיהיה הדבר נוגע לאבותיו אא"כ קראו ממזר בן ממזר. ועיין בחו"מ [[שולחן ערוך/חושן משפט/תכ#|סימן ת"כ]] לענין אם קראו רשע בן רשע או גנב בן גנב:

({{עוגן1|יד}}) '''על קברו.''' וצריך לילך לשם יחף. ואם {{שהצ|יד}} הוא חוץ לשלשה פרסאות ישלח שלוחו לשם והשליח יקח עשרה {{שהצ|טו}} אנשים וילך על קברו ויבקש מחילה בשם המחרף ויאמר הנני שליח פלוני מודה ברבים ששלחני פלוני לאמר שחטא לאלקי ישראל וכו'. ואם חירפו לאחר מיתה {{שהצ|טז}} א"צ לילך על קברו אלא מבקש ממנו מחילה במקום שביישו:

({{עוגן1|טו}}) '''שחטאתי לו.''' בחטא פלוני {{שהצ|יז}} כי צריך בזה לפרט החטא {{שהצ|יח}} והם ישיבו לו מחול לך מחול לך ג"פ:

({{עוגן1|טז}}) '''שלא להוציא ש"ר וכו'.''' ולכן {{שהצ|יט}} צריך לעשות תשובה על שעבר החרם:

({{עוגן1|יז}}) '''יכול לטבול.''' המחבר קיצר דמקודם היה לו לכתוב דמנהג לטבול וללקות בעיו"כ {{שהצ|כ}} ואפילו נערים ובתולות מכיון שהם בני מצות טובלות:

({{עוגן1|יח}}) '''קודם הלילה.''' וטוב {{שהצ|כא}} שיטבול קודם תפלת המנחה ששם מתודה וכן נוהגין ומקצתן נוהגין לטבול אחר סעודה המפסקת כדי שיהיה סמוך ליוה"כ:

({{עוגן1|יט}}) '''ואינו מברך.''' דטבילה זו אינו רק משום מנהג:

({{עוגן1|כ}}) '''בלא וידוי.''' לאפוקי מאותן הרגילין להתודות בשעת טבילה:

({{עוגן1|כא}}) '''משום קרי.''' ולכן די בפ"א וגם א"צ לוידוי [ואשה ששמשה בתוך ג' ימים צריכה לכבד ביתה בחמין קודם טבילה שלא תפלוט ש"ז ותחזיר לטומאת קרי אם לא שהיא סמוך לטבילתה או סמוך לוסתה שאז רגילות להתעבר ואם תכבד יש לחוש להשחתת זרע כ"כ מ"א ובתשובת רע"א מפקפק ומצדד דלעולם לא תכבד] וי"א דטעם {{שהצ|כב}} הטבילה משום תשובה ולפ"ז יש לטבול ג"פ וכ"כ הרוקח ועיין ב[[מגן אברהם/{{כאן}}#|מ"א]] דאף למאן דס"ל דטעם הטבילה משום קרי אפ"ה צריך תמיד לטבול בעי"כ אפילו אם כבר טבל ער"ה ולא ראה עוד קרי:

({{עוגן1|כב}}) '''נמי מהני.''' אם הוא מצטער בטבילה [מהרי"ו] ופרטי דיני ט' קבין עיין לעיל ב[[משנה ברורה/אורח חיים/פח#|סימן פ"ח]] במ"ב:

({{עוגן1|כג}}) '''בין ראש השנה ליום הכיפורים.''' וה"ה {{עוגן|עב:}}אפילו בעיו"כ:

({{עוגן1|כד}}) '''מותר לרחוץ.''' היינו {{שהצ|כד}} אפילו בחמין וכן הטבילה במקוה מותר אפילו היתה של חמין:

({{עוגן1|כה}}) '''דיוה"כ מבטל שבעה.''' ר"ל דדינו כמו שאר רגל שפגע באבילות שהוא מבטל שבעה ומותר מחמת זה לרחוץ אחר המנחה סמוך לחשיכה לדעת היש מתירין לעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תקמח#י|סימן תקמ"ח ס"י]] ועיין במ"א דגם בענינינו אין להקל רק שעה או שתים קודם הלילה ולא קודם:

({{עוגן1|כו}}) '''אע"פ שנהגו וכו'.''' ר"ל אף דגזירת שבעה נתבטל ע"י יוה"כ היה לנו לאסור רחיצה וטבילה משום גזירת שלשים וע"ז תירץ דטבילה זו היא מצוה {{שהצ|כה}} ומחמת זה ממילא מותר גם רחיצה כדי שלא יהא חציצה לטבילה:

({{עוגן1|כז}}) '''טבילת מצוה מותר.''' ואף דאיננה חיובא וכנ"ל מ"מ איסור רחיצה כל ל' ג"כ אינו אלא מנהגא:

{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}