עריכת הדף "משנה ברורה/אורח חיים/תקלג"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן תקלג'''{{ש}}מלאכות המותרים בחול המועד}}
({{עוגן1|א}}) '''לצורך המועד.''' שאין לו קמח בביתו ואפילו יכול לקנות או לשאול מחבירו וכדלקמן ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תקלז#טו|סימן תקל"ז סט"ו]]. וה"ה {{שהצ|א}} דגם שארי מלאכות יכול לעשות בכגון זה דהיינו קוצר ובורר וכו' וכמבואר שם בסעיף הנ"ל:

({{עוגן1|ב}}) '''אפילו כיון מלאכתו.''' ר"ל שהיה יכול לתקן מעיו"ט ומדעתו הניח ד"ז לעשותו בחוה"מ דבכמה {{שהצ|ב}} מקומות מחמרינן בזה אבל בצרכי אוכל לא החמירו בזה:

({{עוגן1|ג}}) '''ולקוץ עצים.''' להסיק {{שהצ|ג}} תנורו וכדמסיים בסוף. ועיין לעיל ב[[משנה ברורה/אורח חיים/תקא#ח|סימן תק"א סק"ח]] במ"ב מה ששייך לענינינו:

({{עוגן1|ד}}) '''בין של שעורים.''' דאיכא טרחא מרובה:

({{עוגן1|ה}}) '''אבל לא יערים לטחון וכו'.''' ואם בעל הטחנה {{שהצ|ד}} אינו רוצה לטחון שיעור מועט יכול לטחון אפילו הרבה ולא הוי כמכוין להותיר שהרי טוחן המותר בשביל אותו מועט שהוא צריך:

({{עוגן1|ו}}) '''יותר בכוונה.''' ואם הערים {{שהצ|ה}} מותר בדיעבד כיון שאוכל עכ"פ קצת מן הקמח או מן השכר וכמו שפסק המחבר לעיל בסימן תק"ג ס"א בכה"ג ומיהו להמפרשים שפירשו {{שהצ|ו}} שם דדוקא בהזיד אבל בהערים אסור אף בדיעבד {{שהצ|ז}} אפשר דה"ה הכא אסור:

({{עוגן1|ז}}) '''ויאמר מזה אני רוצה.''' ואע"פ שאוכל מזה שטוחן {{שהצ|ח}} מ"מ הערמה היא שהרי אין צריך לזה:

({{עוגן1|ח}}) '''בשכר.''' וכן בחטים ושעורים וכה"ג אם יש לו קמח מהם שאינו יפה כ"כ מותר לטחון אחרים שיפים יותר מהם:

({{עוגן1|ט}}) '''עדיף בלא הערמה.''' ר"ל שבאמת החדש עדיף {{שהצ|ט}} ואינו מתכוין להערמה. ודע {{שהצ|י}} דיש פוסקים שסומכים להקל בהערמה דיש לו ישן ואומר בשכר חדש אני רוצה ושותה גם מן החדש {{שהצ|יא}} ואין למחות למי שרוצה לסמוך אסברא זו {{שהצ|יב}} ומ"מ יש שכתבו דגם פוסקים אלו אינם מקילים {{שהצ|יג}} אלא בזה דאין הערמה ניכרת שאין הכל יודעים שיש לו שכר ישן אבל לא בטוחן חטים או עושה שכר ומערים לעשות יותר אלאחר יו"ט {{שהצ|יד}} שהכל רואין שהוא טוחן הרבה כדרך שהוא טוחן בחול:

({{עוגן1|י}}) '''שרי.''' כתב הח"א נ"ל דאפילו יש לו פת נקיה {{שהצ|טו}} מותר לאפות פת הדראה {{עוגן|ד:}}לצורך חוה"מ אע"ג דביו"ט אסור בחוה"מ שרי ובלבד שצריך עכ"פ ג"כ קצת במועד ועושה בהרוחה ואם יותיר יותיר:

({{עוגן1|יא}}) '''מפני וכו' האוכלים.''' כגון תאנים ותמרים {{שהצ|טז}} המיבשין אותן בחמה וצריכין לכסותן בלילה מפני הטל. וכ"ז אם {{שהצ|יז}} הוא עושה לצורך זה ואפילו בזה לא שרי ליה לעקור {{שהצ|יח}} אלא בכדי מה שהוא צריך. וה"ה {{שהצ|יט}} אם הוא צריך לזרע הפשתן לצורך חפיפה ששורין אותו והנשים חופפות בו להחליק בשרן ולצחצח מראיהן דשרי לעקור הפשתן בשביל זה {{שהצ|כ}} ואע"ג דבשביל זה לא היה לו לתלוש רק ראש הגבעול לא הטריחוהו חכמים לשנות מכפי מה שהוא עושה בחול ושרי לעקור עם השורש. וגם בזה אינו מותר אלא בכדי צרכו וכנ"ל:

({{עוגן1|יב}}) '''שראוי להטיל בו שכר.''' צ"ל להטיל {{שהצ|כא}} בשכר שמערבין אותו בשכר לתת בו חורפא וגם בזה אם הוא עושה לצורך זה וגם רק בכדי מה שהוא צריך למועד וכן לענין שומשמין דלקמיה:

({{עוגן1|יג}}) '''ולעקור שומשמין.''' אינו {{שהצ|כב}} שומשמין שלנו שהם מאכל גמור אלא הוא מין זרע שעושין מגרעיניו שמן {{שהצ|כג}} או מטגנים אותן בדבש וראוים לאכילה {{שהצ|כד}} ואינן ראוים לכל זה אלא בשעה שהן יבשין אבל הלחים צריך להכמישן ולייבשן ולא חזו עד לאחר המועד:

({{עוגן1|יד}}) '''שהיבשים שבו וכו'.''' ומשמע דשרי ליה {{שהצ|כה}} לעקור בלי ברירה ואח"כ יברור הראוים לאכילה ולשמן:

({{עוגן1|טו}}) '''יכול לכבשם.''' ר"ל אע"ג דשוב לא יהיו ראוין לכל ימות החג {{שהצ|כו}} וא"כ טרח רק לימי החול אפ"ה שרי דהוי דבר האבד:

({{עוגן1|טז}}) '''ואם הוא דבר שאינו נמצא וכו'.''' וה"ה אם יתייקר אח"כ וכמו בפרקמטיא לקמן [[שולחן ערוך/אורח חיים/תקלט#ה|סימן תקל"ט ס"ה]]:

({{עוגן1|יז}}) '''מותר לקנותו ולכבשו.''' אע"ג דאינם ראוים למועד עצמו והטעם דמדמינן לה לפרקמטיא דשרי בכהאי גוונא וכדלקמן ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תקלט#ה|סימן תקל"ט ס"ה]] ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#מותר|ביאור הלכה]] בשם אחרונים {{שהצ|כז}} דדין זה אינו מוסכם לכו"ע:

({{עוגן1|יח}}) '''כל מה שיכול לצוד.''' ומשמע דאפילו הוא מוכח בודאי שהוא יותר מכדי הצורך למועד ג"כ שרי ולא דמי לקמח בס"א וכה"ג דאינו מותר אלא בכדי צורכו בהרוחה. {{שהצ|כח}} שאני הכא שאין כל דג שוה בטעמו ועל כל צידה י"ל שמא ימצא משובחים ביותר והוא כבוד יו"ט:

({{עוגן1|יט}}) '''ומולח הכל במועד.''' ר"ל דלא דמי לס"ג דלא שרי ללקטם כדי לכבשם התם שאני דמכובשים אינם ראוים לאכול במשך איזה ימים וא"כ הוא רק הכנה לימי החול משא"כ בדגים {{שהצ|כט}} אפשר ע"י הדחק לסחוט ולאכול וא"כ אפשר דיהנה מזה גם ביו"ט {{שהצ|ל}} ולאו לצורך חול בלחוד טרח:

({{עוגן1|כ}}) '''ומותר לצודן בפרהסיא שניכר וכו'.''' וכמו שמותר בתבלין {{עוגן|ה.}}ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תקלט#י|סימן תקל"ט ס"י]] {{שהצ|לא}} ומשמע לפ"ז דלאו דוקא בצודה לעצמו אלא אפילו בצייד שאומנתו ופרנסתו מזה ג"כ מותר בפרהסיא ועיין מה שנכתוב לקמיה שיש חולקין בזה. זבובים ויתושים אם הם מצערין את האדם מותר להורגן בחוה"מ דאין לך צורך אדם גדול מזה ואע"ג דמצי להבריחם מיד יחזרו עליו [{{כ}}[[שו"ת רדב"ז/ב/תשכו|רדב"ז ח"ב סימן תשכ"ו]]]:

({{עוגן1|כא}}) '''כל מלאכות שהם לצורך המועד.''' ר"ל אף שבאמת היא לצורך המועד מ"מ כשעושין וכו' ומיירי במין מלאכה שאינו מוכח להרואה שהיא לצורך המועד כגון הני דמסיים ועיין לקמן [[שולחן ערוך/אורח חיים/תקלט#י|סימן תקל"ט ס"י]]:

({{עוגן1|כב}}) '''אומניהם.''' דבאדם פרטי שעושה לעצמו אינו עושה בשיעור מרובה וכו"ע ידעי דלצורך היום הוא {{שהצ|לב}} משא"כ באומן שעושה הרבה ביחד אמרי דבמלאכתו הוא עוסק כבשאר ימות השנה ולאו ליו"ט הוא מכין:

({{עוגן1|כג}}) '''של חיות ועופות.''' הרמ"א השמיט דגים דסבר דבדגים שאינן מתקיימים הרבה אפילו בצייד ידעי כו"ע דליומא הוא צודה ולא אלאחר יו"ט ובה"ג מותר בפרהסיא וכמו שכתבתי לעיל בס"ד {{שהצ|לג}} מיהו כמה פוסקים חולקין בזה ואסרו לצייד שמלאכתו בכך לצוד דגים בפרהסיא.

כתבו הפוסקים אם נהגו ציידין שלא לצוד בחוה"מ {{שהצ|לד}} רשאין לחזור ממנהגן ואין זה כמי שנהג מנהג של מצוה ואדרבה ממעטין הן בשמחת הרגל {{שהצ|לה}} ומבואר בירושלמי דציידי חיה ועוף ודגים מותרים {{שהצ|לו}} לצוד אפילו במצודות גדולות וכה"ג כדי להרבות שמחה ברגל דאם אי אתה מתיר להם אלא בחכה ומכמורות אין צדין אלא מעט וממעטין בשמחה. מי שיש לו בריכה גדולה וחופר בצדה שיזובו המים ויצוד הדגים מצדד במ"א שי"ל שאסור דמוכחא מילתא טפי שהוא לצורך חול ונ"ל דיש להקל {{שהצ|לז}} בזה ע"י עכו"מ אם רוצה לאכול הדגים במועד:

({{עוגן1|כד}}) '''הרי אלו עושים בצנעא.''' היינו {{שהצ|לח}} בין הצידה והטחינה והבצירה {{שהצ|לט}} ובין המכירה וכעין שנתבאר לקמן [[שולחן ערוך/אורח חיים/תקלט#יא|סימן תקל"ט סי"א]] ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#של|בה"ל]] דלענין מכירת דגים מי שנוהג להקל בפרהסיא אין למחות בידו דיש לו על מי לסמוך:

{{ניווט כללי תחתון}}