עריכת הדף "משאת המלך/שמות/יז"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|משאת המלך על התורה - שמות יז}}
==טז==
'''ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדר דר''' (יז טז)

'''במכילתא''' כאן איתא, ר"א אומר נשבע המקום בכסא הכבוד שלו, שאם יבא מכל האומות שיקבלוהו, ולעמלק ולביתו לא יקבלוהו, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/שמואל ב/א#יג|שמואל ב' א' י"ג]]}} ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה, ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי, נזכר דוד באותה שעה מה שנאמר למשה רבינו אם יבא מכל האומות שבעולם להתגייר שיקבלוהו, ומביתו של עמלק שלא יקבלוהו, מיד ויאמר אליו דוד דמך בראשך כי פיך ענה בך, לכך נאמר מדור דור, ע"כ. וקשה דהרי המקרא מעיד שהרגו לפי שהרג את שאול, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/שמואל ב/א#טז|שם ט"ז]]}} כי פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את משיח ה', והרי דנהרג על הריגת שאול, ואילו במכילתא מבואר שהרגו מדין מחית זרעו של עמלק, וצ"ע.

'''ויש''' לישב דהנה מבואר מהרמב"ם ומהראב"ד {{ממ|ב[[רמב"ם/מלכים/ו#ד|פ"ו מהל' מלכים ה"ד]]}} דעמלק שקבל עליו ז' מצות שוב אינו במחיה, וא"כ יש להבין מה שאמרו במכילתא דנזכר דוד שאין מקבלים גרים מעמלק ולכן הרגו מדין מחית עמלק, והרי הנער המגיד לא גרע מאחר שקבל ז' מצות ושוב אינו בכלל מחיה ולמה הרגו דוד.

'''אמנם''' נראה דהנה גר תושב כל שחזר בו הרי חזר לדינו להיותו בן נח ושוב אין בו דין גר תושב [כמש"כ בחי' מרן רי"ז הלוי באגרותיו ע"ש], ולפי"ז כל ששוב אינו מקיים לז' מצות בטל ממנו גירות של גר תושב, ולכן כיון שהרג הנער לשאול ועבר על שמירת הז' מצות, א"כ בטל גירותו והדר לכלל עמלק ושוב ישנו במחיה.

'''וביותר''' יתכן דאף אם נימא דגר תושב אינו יכול לחזור מגירותו, מ"מ בעמלק ע"י חזרתו הדר דינא דהרי הוא במחיה, וזהו לפי דהאי דינא דעמלק שקבל ז' מצות שאינו במחיה, אין זה משום שהוא גר תושב פקע ממנו דין מחיה, אלא משום דהשלים עמנו לכך הוא אינו במחיה וכמבואר שם ברמב"ם, ע"ש, ולכן כל שאינו שומר הז' מצות כפי דין ג"ת שבו, הרי בכך כבר אין זה חשוב השלים, ומהשלמה בודאי אפשר לחזור לפי דזהו תלוי בפועל אם יש כאן השלמה או לאו.

'''והשתא''' ניחא מה שמבואר במכילתא שהרגו מדין עמלק ולפי דאין מקבלין גרים מעמלק ור"ל דאם היו מקבלין גרים מעמלק הרי הוא גר צדק וישראל גמור הוא, אז לא היה משתנה דינו בחזרתו, אבל כיון שנזכר דוד שאין מקבלים גרים מעמלק ונמצא שאינו אלא לכל היותר גר תושב שהשלים, ולכן אהני חזרתו [בזה שהרג לשאול] להיותו שוב בכלל עמלק, וא"כ עד"ז יתבאר נמי דברי הכתוב פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את משיח ה', כלומר והרי שוב אינך בכלל גר תושב ולכן הרגו, ונמצא לפי"ז דאמנם לא הרגו עבור הריגת שאול, אלא שע"י הריגת שאול נמצא שאינו בכלל ג"ת, והדר להיות עמלק. [א"ה, יעויין במש"ח שילהי פ' כי תצא שפירש למכילתא באופן אחר].

{{מרכז|{{גופן|5||'''*'''}}}}
'''עוד''' י"ל דהנה על הריגת שאול הרי א"א לחייבו בדיני ישראל, דהא אין אדם נהרג בהודאת פיו, וכן הרי שאול כבר היה טריפה ואין חייבים ישראל על רציחתו, ואף שכתב הרמב"ם בהל' סנהדרין {{ממ|[[רמב"ם/סנהדרין/יח#ו|פי"ח ה"ו]]}} דמה שהרגו בהודאת פיו הוראת שעה היתה, מ"מ אכתי אינו מתחייב מיתה לפי שהיה טריפה, ואולי אף בזה ס"ל להרמב"ם דהוראת שעה היתה וצ"ע. אמנם אם הוא אכתי בן נח הרי יש לחייבו בהודאת פיו, וכמו"כ יתכן לחייבו על הריגת טריפה.

'''והיינו''' דאמרו דכיון שנזכר דוד שאין מקבלים גרים מעמלק, א"כ נמצא שהוא ב"נ עדיין, ולכן אפשר לחייבו על הריגת שאול בהודאת פיו, וכן הגם שהיה טריפה, וא"כ הרי שוב נמצא דדברי המכילתא תואמים עם הכתוב פיך ענה בך וגו', שאמנם לכן הרגו משום שהרג את שאול, אבל הוצרכו לומר עוד שנזכר שאין מקבלים גרים מעמלק, דבלא"ה לא היה נהרג וכש"נ. [וע"ע מש"כ בחי' על סדר הרמב"ם [[משאת המלך/רמב"ם/תקמד|סי' תקמ"ד]]].

{{ניווט כללי תחתון}}
{{משאמ}}