עריכת הדף "משאת המלך/בראשית/יז"

{{ניווט כללי עליון}}
__NOTOC__
{{מרכז|משאת המלך על התורה - בראשית יז}}
==טו==
'''ויאמר אלקים אל אברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה''' (יז טו)

'''בילקוט''' יהושע {{ממ|[[ילקוט שמעוני/יהושע/ג|ג'.]]}} א"ר יהושע בן קרחה יו"ד שנטל הקב"ה משרי נחלק חציו לשרה וחציו לאברהם, אמר רשב"י יו"ד שנטל הקב"ה משרי היה טס ופורח לפני כסאו של הקב"ה, אמר לפניו רבש"ע מפני שהייתי קטנה של אותיות הוצאתני משמה של צדקת, אמר לה מתחילה היית בשמה של נקבה ובסוף האותיות, עכשיו אני נותנך בשמו של זכר ובראש האותיות, שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע, ד"א מה ראה משה להוסיף על הושע יו"ד, אלא כלב נטל שכרו מן הארץ, שנאמר אם לא הארץ אשר דרכה רגלך בה לך תהיה, ויהושע נטל שכר עשרה מרגלים, ע"כ. עוד מצאנו בסוטה {{ממ|[[בבלי/סוטה/לד/ב|ל"ד:]]}} שקרא משה להושע יהושע ה' יושיעך מעצת מרגלים.

'''והנה''' לכאורה כל הנך דרשות פליגי אהדדי, דלרשב"י יו"ד של יהושע ניטלה משרה, ואילו לב' דרשות בתראי נמצא דהיו"ד של יהושע נתוסף לו מצד עצמו ולא שניטל משרה, וכמו"כ ב' דרשות קמאי פליגי אהדדי, דלריב"ק ניתן היו"ד של שרה לאברהם ולשרה, ואילו לרשב"י ניתן כולו ליהושע.

'''אמנם''' נראה דכל הנך דרשות משלימות זא"ז וצריכנא לכולהו ואלו ואלו דברי אלוקים חיים, דהנה בכל אות יש בה ב' ענינים א. צורת האות ב. הגימטריה של האות, וזה מבואר כאן להדיא דהרי לריב"ק דאמר שהיו"ד נחלק חצי לאברהם וחצי לשרה הרי בודאי בגימטריה של האות איירי ולא בצורתה, ולפיכך שייך לומר דנחלק היו"ד לשני ה"א, ואילו רשב"י שאמר שהיו"ד אמר לפני הקב"ה מפני שהייתי קטנה של אותיות כו', הרי בודאי איירי בצורת האות, דלכך נכון לומר שהיו"ד היא קטנה שבאותיות, דאילו הגימטריה של יו"ד הרי אדרבה היא עשרה במספר ופשוט.

'''והנה''' במה שנטל הקב"ה ליו"ד וחלקו חצי לאברהם וחצי לשרה, לא תיקן בזה אלא לגימטריה של היו"ד שאזל לאברהם ושרה, אבל צורתו לא ניתן להם, וא"כ מובן היטב שהיה היו"ד טס ופורח לפני כסאו של הקב"ה, לפי שאף שהגימטריה שלו תוקנה אבל הצורה עדיין נשארה לא מתוקנת, וזהו שטען מפני שהייתי קטנה של אותיות כו' שבא לטעון על קיפוח הצורה שנשארה לא מתוקנת, וזהו דהוסיף רשב"י על ריב"ק לומר דצורת האות תוקן רק במה שנתנוה ליהושע.

'''אלא''' דאכתי יש להבין האיך שייך ליתן ליהושע צורת האות בלבד בלא הגימטריה [דהרי הגימטריה של יו"ד זה שניתן לו ליהושע כבר הלכה לאברהם ושרה כנ"ל] ולזה משלים המאמר השלישי מה ראה משה להוסיף על הושע יו"ד, אלא כלב נטל שכרו מן הארץ כו', ויהושע נטל שכר עשר מרגלים, כלומר דאת הגימטריה של היו"ד כבר היה לו ליהושע מצד עצמו ורק את צורת היו"ד הוצרך לקבל משרה, [אבל צורת היו"ד לית ליה ליהושע משום שכר עשרת המרגלים, דמאי איריא צורת יו"ד בדוקא הרי כמו כן יש לצרף את מנין עשרת המרגלים משאר אותיות כגון ב' וח'] נמצא דאף הנך ב' המדרשים משלימים זל"ז, שיהושע קיבל צורת האות משרי והגימטריה משום עשרת המרגלים.

'''אלא''' דאכתי פש לן להסביר למה דוקא ניתן לו ליהושע היו"ד בראש התיבה ולא באמצעיתה או בסופה, לזה משלים המאמר דגמ' דסוטה שקראו יהושע ה' יושיעך מעצת מרגלים, ולכן קבעו ליו"ד בתחילת שמו שמורה לה' יושיעך. אמנם אף שהדברים נראים נכוחים, ראיתי אח"ז במדרש דמבואר להדיא דפליגי ריב"ק ורשב"י, ויש להבין למה לא נראה הישוב שכתבנו וצ"ע.

==יז==
'''ויפל אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד''' (יז יז)

'''פרש"י''' ויצחק, זה תרגם אונקלוס וחדי לשון שמחה. וצ"ע למה לא שמח אברהם מקודם כשאמר לו הקב"ה והפרתי אותך במאוד מאוד וגו' {{ממ|[[תנ"ך/{{כאן}}#ו|לעיל י"ז ו']]}}, ואין ליישב שהשמחה היתה על מה שנתבשר לו עתה ששרה היא תלד לו בן, זה אינו שהרי כלל אברהם בשמחתו אף מה שהוא ילד כדכתיב הלבן מאה שנה יולד, וזה הרי כבר נתבשר מקודם דהוא ילד.

'''ונראה''' למבואר ברמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/יסודי התורה/י#ד|פ"י מהל' יסוה"ת הל"ד]]}} דמנבואה טובה אין הקב"ה חוזר. ועיין ב[[לחם משנה/יסודי התורה/י#ד|לח"מ]] דהוא דוקא בנבואה טובה לאחרים, אבל מה שדיבר הקב"ה לנביא נבואה טובה לעצמו, בזה מצאנו שע"י שיגרום החטא יתכן שיחזור הקב"ה מהבטחתו, וביאור הדבר לפי דההבטחה היא היתה רק באם יהא זכאי כמו בעת ההבטחה ופשוט הדבר.

'''וא"כ''' הרי מובן ומיושב מפני מה לא שמח אברהם כשאמר לו והפרתי אותך במאוד מאוד, דהרי אין זה אלא הבטחה להנביא בעצמו, ולכן עדיין חשש אברהם שמא יגרום החטא ולא יתקיים הדבר, אבל השתא שאמר לו הקב"ה וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן וברכתיה והיתה לגוים וגו'. שיש כאן כבר נבואה לטובה לאחרים היינו לשרה, מעתה הרי בטוח הוא כבר שלא יחזור הקב"ה ולכן שמח בנבואה זו.

'''אמנם''' הרי חזינן ששרה צחקה, וזה קשה האיך יתכן שתפקפק בזה, הרי נאמרה נבואה לאברהם אודות שרה ומזה אין הקב"ה חוזר כנ"ל ולמה פקפקה בנבואה, ולכאורה צ"ל דיש עדיין לומר דגם מה שנתבשר אברהם שיולד לו בן משרה אף זה לא נחשב נבואה לאחרים, אלא לפי שאברהם נתאוה שיהיה לו בן משרה, וע"ז הבטיחו הקב"ה שאמנם יולד לו בן משרה, ומ"מ אינו אלא נבואה לאברהם, וא"כ לכן סברה שרה דעדיין יתכן שיחזור הקב"ה ע"י שיגרום החטא, אולם אברהם ס"ל שהיתה זו נבואה עבור שרה, שהבטיח הקב"ה בנבואה זו לשרה שיולד לה בן כמוש"כ וברכתיה וגו', ולכן לדעתו לא יתכן שיחזור הקב"ה מנבואה זו, ואכן לבסוף אף שרה אמרה מי מילל לאברהם הניקה בנים שרה {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כא#ז|כ"א ז']]}}, הרי דיחסה נמי דהיתה הנבואה לאברהם על שרה. [ועיין משך חכמה לקמיה עה"כ [[משך חכמה/בראשית/יח#יב|ותצחק שרה וגו']]].

==כו==
'''בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו''' (יז כו)

'''התוס'''' בפ' הערל {{ממ|[[תוספות/יבמות/עא/ב|ע"א:]]}} ד"ה לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו כתבו דאמנם אברהם אף פרע המילה, שהרי קיים אברהם כל התורה עד שלא ניתנה. והנה המנ"ח {{ממ|[[מנחת חינוך/ב|מצוה ב']]}} הביא למש"כ הטור {{ממ|[[טור/יורה דעה/רסה|יו"ד סי' רס"ה]]}} בשם הרא"ש דיברך ברכת להכניסו בבריתו של א"א קודם הפריעה לאחר החיתוך, ושפיר הוי עובר לעשייתן דהרי מל ולא פרע כאילו לא מל, ע"ש. והמנ"ח העיר בזה דלכאורה כיון דחז"ל תקנו ברכה זו על שנכנס בבריתו של א"א, והלא בריתו של א"א היא בלא פריעה כי לא נצטווה על כך, והאיך ס"ל להרא"ש דקודם הפריעה חשיב עובר לעשייתו, הרי לענין בריתו של א"א נשלמה המילה עם גמר החיתוך בלא הפריעה ע"ש.

'''ולכאורה''' היה נראה לומר דאין מצות הפריעה רק כתוספת למצות מילה [ומ"מ בודאי תוספת הפריעה מעכבת במילה ולכן מל ולא פרע כאילו לא מל], אלא חדא הוא דאיכא מצות מילה, ורק אופן המילה נשתנה, דעד שניתנה פריעה היתה צורת המילה חיתוך גרידא, ומעת שניתנה הפריעה נשתנה אופן המצוה להיותה ע"י מילה ופריעה, ולכן לא שייך להק' איך נברך על הפריעה להכניסו בבריתו של א"א, והרי בריתו של א"א היתה בלא פריעה, דמה בכך מ"מ עיקר הברכה מכוון למילה, וחדא מילה היא הן לנו הן לא"א, אלא שצורת המצוה ואופן עשייתה נשתנה, ובודאי אין במה שנשתנה צורת המצוה לומר עי"ז דכב' מצות שונות חשובות.

'''אלא''' דמהתוס' הנ"ל מבואר לא כן, שכתבו שאברהם פרע עצמו כיון שקיים כל התורה עד שלא ניתנה, וזה יתכן רק אם נאמר דפריעה ה"ז תוספת מצוה, אז שייך לומר דקיים אף תוספת זו, אבל אי נימא דאין כאן תוספת אלא שאופן המילה נשתנה, א"כ אין זה שייך לקיים אברהם אבינו כה"ת מקודם שניתנה, דהרי לא קיים אלא המצות שנצטוו אח"כ מבלי שנצטווה, אבל אין לנו לומר שעשה את אותה המצוה באותה צורה כמו שיהיה אח"כ, נמצא מבואר מדבריהם שאמנם הפריעה ה"ז כתוספת למצות מילה, ובדין הק' המנ"ח שאין לנו לברך להכניסו על הפריעה כיון שאברהם לא נצטווה בפריעה.

{{ניווט כללי תחתון}}
{{משאמ}}