עריכת הדף "משאת המלך/במדבר/ו"

{{ניווט כללי עליון}}

{{מרכז|משאת המלך על התורה - במדבר ו}}

==ה==
'''גדל פרע שער ראשו''' (ו ה)

'''הנה''' נאמר בזה מצות עשה, ואמר הגר"ח {{ממ|הובא בכתבי הגרי"ז ל[[בבלי/נזיר/יד/ב|נזיר י"ד:]]}} דיש כאן הן איסור עשה והן מצות עשה. וצ"ע א"כ איך אמרו בנזיר {{ממ|[[בבלי/נזיר/מב/א|מ"ב.]]}} דנזיר חופף ומפספס ומשום דה"ז דבר שאינו מתכוין ושרי, והרי יש כאן גם ביטול מ"ע, ועל מצות עשה בפשוטו אין שייך היתר דדבר שאינו מתכוין, לפי שהיתר אינו מתכוין הוא שאין חשוב כעשה מעשה איסור, אבל לענין ביטול מ"ע הרי אין תלוי במעשה אלא מוטל עליו לקיים העשה, ומה לי שאינו מתכוין הרי סו"ס העשה לא נתקיים, וצ"ע. [וע"ע מש"כ לענין אינו מתכוין במ"ע ב[[משאת המלך/פרשת צו|ריש פ' צו]]].

==יח==
'''וגלח הנזיר פתח אהל מועד את ראש נזרו''' (ו יח)

'''יל"ע''' דבגמ' נזיר {{ממ|[[בבלי/נזיר/מב/א|מ"ב.]]}} בעי אביי נזיר שגילח ושייר ב' שערות וחזר וצמח שערו, מי סגי במה שיגלח השתא את הני ב' השערות שנשארו, ע"ש. ומהשתא יש להבין אמאי גילוח דנזיר דוחה לאו דהקפה, והרי אפשר לקיים שניהם לשי' הרמב"ם {{ממ|ב[[רמב"ם/עבודה זרה/יב#ו|פי"ב מהל' ע"ז ה"ו]]}} דכל דהשאיר ארבעים שערות שוב אין בו משום הקפה, וא"כ יכול לשייר בתחילה בפאה שיעור מ' שערות, ולכשיצמח שערו יגלח את אלו הארבעים, ואין בזה משום הקפה שהרי כבר צמחו בפאה מ' ראשונות, ואף את"ל דאין בשיעור פאה כדי פ' שערות, אבל אכתי יקשה דיכול הוא לגלח פאתו מעט מעט שישייר בכל פעם מ' שערות עד שיגלח את כל ראש נזרו.

'''ולכאורה''' זה תלוי בפלוגתת הראשונים {{ממ|יעויין ברשב"א [[רשב"א/יבמות/ו/א|יבמות ו'.]]}} אם באפשר למחר בלא דחיה מ"מ היום אמרינן עשה דוחה ל"ת, ואף כאן שבאנו לומר דאפשר לקיים שניהם ע"י שישלים מצות הגילוח לכשיצמח השער, ה"ז תליא בהאי פלוגתא.

==כג==
'''דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם''' (ו כג)

'''בחידושי''' הגהות לטור או"ח {{ממ|[[חידושי הגהות/אורח חיים/קכח#ב|סי' קכ"ח אות ב']]}} כתב אימתי אמרו דאין הכהן עובר בעשה כשאינו עולה לברך אא"כ קראוהו לעלות, זהו רק כשיש שם עוד כהנים שיברכו לכך אין הכהן עובר אא"כ קראוהו והזהירוהו לעלות, אבל באם אין שם כהן אחר שאם לא יעלה תבטל הברכה, פשיטא שמוזהר הוא לעלות גם באם לא קראוהו לעלות, ע"ש. ונראה מבואר מדבריו דאין מצוה זו על כאו"א מהכהנים, אלא עיקר יסוד המצוה לקיים שיהא דוכן, ולכך כשמתקיים הדוכן ע"י כהנים אחרים אינו עובר בעשה אא"כ קראוהו לעלות, אבל בלא"ה מאחר דלא בטל הדוכן אף הוא אינו עובר בעשה.

'''והנה''' בדרכי משה {{ממ|[[/אורח חיים/קכח#|שם]]}} הביא מש"כ התוס' בשבת {{ממ|[[תוספות/שבת/קיח/ב#|קי"ח:]]}} לא ידעתי מה איסור יש בזר העולה לדוכן, אם לא משום ברכה לבטלה שלכהנים אמרה תורה לברך כו', והקשה הד"מ דהא איתא בהדיא בכתובות {{ממ|[[/בבלי/כתובות/כד/ב|כ"ד:]]}} דזר הנושא את כפיו עובר בעשה, ואפשר דר"י לא קאמר אלא כשעולה עם כהנים אחרים, אבל לבד הוא עובר בעשה, וצ"ע, עכ"ל. וכבר תמהו רבים בדבריו דהדין נותן שאם באנו לחלק יש לחלק איפכא, דכשעולה לבדו אינו עובר שאף כיוצ"ב כהן יחיד אינו מקיים המצוה, וא"כ לא עבר הישראל בעשה שהרי לא עשה כעין ברכת כהנים שהיא בשנים, משא"כ כשעולה עם כהנים אחרים הרי עשה הזר נשיאות כפים וע"ז בא העשה, ואילו הד"מ חילק להיפך דרק כשעלה לבד ישנו לאיסור עשה, וצ"ב.

'''אולם''' למבואר לעיל דיסוד המצוה היא שיתקיים דוכן ניחא, דכשעלה הזר לבדו א"כ פעל שנתקיים הדוכן בזרים ועל כך עבר בעשה, אבל אם יש שם עוד כהנים א"כ הרי נתקיים הדוכן ע"י כהנים, ולכן אין במה ששיתף הזר אף את עצמו כדי לעבור בעשה שהרי הדוכן נתקיים בלאו איהו בכהנים אחרים.
{{ניווט כללי תחתון}}
{{משאמ}}