עריכת הדף "מראי מקומות על הרמב"ם/שמיטה/א"

{{ניווט כללי עליון}}
== הלכה א ==
=== שנאמר ושבתה הארץ שבת לה' ===
;ועוד נאמר שבת שבתון תהיה לארץ
ה{{ממק|רדב"ז}} מעיר שמצות עשה זו נכתבה פעם נוספת בכתוב {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כה#ד|ויקרא כה ד]]}} שבת שבתון יהיה לארץ, ושבתון הוא מצות עשה{{הערה|עיין ריטב"א {{ממ|[[ריטב"א/מכות/ח/ב|מכות ח:]]}} שהזכיר פסוק הרמב"ם ופסוק הרדב"ז בחדא מחתא וז"ל: דהא בר מהא איכא עשה מדכתיב ושבתה הארץ שבת שבתון יהיה לארץ, עכ"ל. וצ"ב.}}.

ובדרך אמונה {{ממ|[[דרך אמונה/שמיטה ויובל/א|בשעה"צ]]}} כתב שהרמב"ם מנה בספר המצוות ג' פעמים מצות עשה בשביעית, ומכל מקום לא שנה זאת אלא כעשה אחד כדעתו בשרשי המצוות שמצוה אחת שיש עליה כמה עשים נמנית כמצוה אחת.

=== ונאמר בחריש ובקציר תשבות ===
;למה הוצרך הרמב"ם להוסיף פסוק זה
{{ממק|מעשה רקח}} מקשה למה הוצרך הרמב"ם להוסיף פסוק זה אחרי שכבר הביא מקור למצות עשה בשביתת הארץ מהפסוק "ושבתה הארץ שבת לה'". ויישב, שקרא דושבתה הארץ לא משמיענו אלא מצות עשה על שביתה מעבודת הארץ אך לא על שביתה מעבודת האילן וזה נלמד מפסוק זה "בחריש ובקציר תשבות". אמנם ה{{ממק|רדב"ז}} כתב שעבודת כל האילנות בכלל "ושבתה הארץ".

;אם פסוק זה נאמר לענין שביעית
נחלקו רבי עקיבא ורבי ישמעאל {{ממ|[[בבלי/ראש השנה/ט/א|ר"ה ט.]]}} אם פסוק זה קאי אשבת או אשביעית. דעת רבי עקיבא שאכן פסוק זה נאמר לענין שביעית אלא שאינו נצרך לקציר וחריש של שביעית עצמה שהרי כבר נאמר שדך לא תזרע וגו', אלא בא הכתוב ללמדנו שאף חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית (תוספת שביעית) וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית, אסורים. ואילו דעת רבי ישמעאל שפסוק זה נאמר לגבי שבת ובא ללמדנו מה חריש רשות אף קציר רשות, יצא קציר העומר שהוא מצוה.

ממה שהביא רבינו דין זה כמקור למצות עשה של שמיטה מבואר שפסק כדעת רבי עקיבא. אך דבר זה נסתר מפסקיו בשאר מקומות{{הערה|כה"ק [[מהר"י קורקוס/שמיטה ויובל/א#א|מהר"י קורקוס]], תוספות רבי עקיבא איגר {{ממ|[[תוספות רבי עקיבא איגר/שביעית/ב#יב|שביעית פ"ב אות יב]]}}, פרי חדש, [[מעשה רקח/שמיטה ויובל/א|מעשה רקח]] ו[[טעם המלך/שמיטה ויובל/א|טעם המלך]].}}. שלקמן {{ממ|[[רמב"ם/שמיטה ויובל/ג#א|פ"ג ה"א]]}} כתב שהמקור לתוספת שביעית הוא בהלכה למשה מסיני והיינו כדברי רב אשי במועד קטן כדעת רבי ישמעאל שהפסוק של "בחריש ובקציר תשבות" איירי בשבת בראשית. ועוד שהרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/תרומות ומעשרות/ז#ד|תו"מ פ"ז ה"ד]]}} פסק שקצירת העומר דוחה שבת והיינו כדרשת רבי ישמעאל מפסוק זה.

ועוד הקשו האחרונים שאף לדעת רבי עקיבא פסוק זה איירי בתוספת שביעית ולא בשביעית עצמה וכיצד הביא הרמב"ם פסוק זה כמקור לדין שביעית עצמה.

מהר"י קורקוס {{ממ|שם}} והחזון איש {{ממ|שביעית יז ב, ה"ד ב[[דרך אמונה/שמיטה ויובל/א|דרך אמונה]]}} ביארו שאה"נ לא חש הרמב"ם לזה ושנה גם פסוק זה כיון שאין נ"מ לדינא בזה.

;אם חרישה אסורה מדאורייתא לדעת רבינו
המפרשים{{הערה|מעשה רקח.}} הקשו שממה שהזכיר רבינו פסוק זה לענין שביעית יש ללמוד שאף חרישה המוזכרת בו אסורה מדאורייתא. אלא שדבר זה עומד בסתירה לפסק הרמב"ם להלן {{ממ|[[רמב"ם/שמיטה/א#ב|הלכה ב]]}} "אינו לוקה מן התורה אלא על הזריעה או על הזמירה ועל הקצירה או על הבצירה", והרי לדעת רבי עקיבא הוזכרה בפסוק גם חרישה. ואין לומר שאכן אף החרישה אסורה מדאורייתא ממצוות עשה אך אינו לוקה עליה כיון שאינה אסורה באיסור לא תעשה, שהרי כתב הרמב"ם להלן {{ממ|[[רמב"ם/שמיטה/א#י|הלכה י]]}} שאין אסור מן התורה אלא אותן שני אבות ושתי תולדות שלהם. הרי שחרישה כלל אינה אסורה מהתורה.

וכתב הרדב"ז שישנם שלשה מיני חרישה. חרישה שנועדה לחפות את הזרעים ולגדל את האילנות אסורה מדאורייתא וכדעת רבי עקיבא אך אין לוקין עליה שהרי היא במצות עשה בלבד. וחרישה שנועדה לצורך הקרקע אסורה מדרבנן.

;אם קאי על עבודת האילן
בדרך אמונה {{ממ|[[דרך אמונה/שמיטה ויובל/א#ח|סק"ח]]}} העיר שמלשון הרמב"ם משמע שעשה זה קאי גם על אילן, וקשה שהרי לא מוזכר בפסוק עבודות האילן, והניח בצ"ע. ובביאור ההלכה {{ממ|[[דרך אמונה - ביאור ההלכה/א#שנא'|שם ד"ה שנא']]}} יישב שהרמב"ם למד שכל העשה קאי על ענין אחד, והיינו שהעשה של "ושבתה הארץ" קאי גם על עבודת האילך וכפי שהלאו המוזכר בהמשך הפסוק קאי גם על אילנות, וממילא גם עשה זה קאי גם באילנות.

ועוד יישב, שחרישה יכול אף היא להיות לצורך האילנות, ואם כן במה שכתוב בפסוק "ובחריש תשבות" כלולות גם עבודות האילן.

{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}