עריכת הדף "מראי מקומות/שבת/ב/א"

{{ניווט כללי עליון}}
== יציאות השבת ==
=== הקדמת דיני הוצאה לשאר דינים ===
התוספות {{ממ|[[תוספות/{{כאן}}#יציאות|ד"ה יציאות]]}} הביאו קושיית ריב"א מדוע התחיל התנא דבריו בדיני מלאכת הוצאה, והיה לו לשנות דינים אלו אחרי פרק כלל גדול ששם מוזכרים כל אבות המלאכות והאחרונה שבהם הוצאה{{הערה|ראה בסמוך ביאור מהר"ל מפראג מדוע שנאה בסוף אבות המאלכות.}}. והיה לו להתחיל כסדר היום, בהלכות ערב שבת תחילה{{הערה|כמו לא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה, אין שורין דיו וסמנין, אין צולין בשר.}}, ואחר כך הלכות הדלקת הנר והלכות הטמנה שהם דברים השייכים לערב שבת עם חשיכה, ואחר כך שאר מלאכות שבת הנוהגות בשבת עצמה. וכשם שמצאנו במסכת פסחים{{הערה|שהתחיל התנא בליל י"ד, ואח"כ י"ד שחרית, ושחיטת הפסח בין הערביים, ואכילת הפסח שבלילה.}} ובמסכת יומא{{הערה|שהתחיל התנא בז' ימים שקודם יום הכיפורים, ואח"כ דיני ערב יום הכיפורים ודיני ליל יום הכיפורים.}}.

והביאו התוס' ג' יישובים:

==== למדים ממשנה זו הלכות רבות ====
ריב"א יישב - שמשנה זו חביבה לו לפי שלומדים ממנה הלכות רבות, כמו: הוצאה, הכנסה, בעני ובעשיר, דבעינן עקירה והנחה, שנים שעשאוה פטורים, ידו של אדם חשובה לו כד' על ד' וידו של אדם אינה לא כרה"י ולא כרה"ר.

==== דבר השכיח שונה תחילה ====
ר"ת יישב - שדרך התנא לשנות את הדבר השכיח תחילה, והלכות הוצאה שכיחות ביותר. וכן מצינו בתחילת מסכת בבא קמא {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/ב/א|ב.]]}} שנקט סדר אבות הנזיקין; שור, בור, מבעה והבער, למרות שאין זה סדרם בפסוק. וכן לגבי ארבעה הצריכים להודות שנקטה הגמרא בברכות {{ממ|[[בבלי/ברכות/נד/ב|נד:]]}} סדר אחר מסדר הכתוב בפסוק{{הערה|ועיין שם בתוספות {{ממ|[[תוספות/ברכות/נד/ב#ארבעה|ד"ה ארבעה]]}} שפירשו כדבריהם כאן שהגמרא נקטה תחילה את המצויים יותר והפסוק נקט תחילה את המסוכנים יותר. ובמה שהביא שכן הוא בתחילת מסכת בבא קמא עיין ברש"י שם {{ממ|[[רש"י/בבא קמא/ב/א#השור|ד"ה השור]]}} שכתב שכסדר שהן כתובין בפרשה סדרן במשנה, והתוספות {{ממ|[[תוספות/בבא קמא/ב/א#השור|שם]]}} הקשו על דבריו ויישבום ודלא כדבריהם כאן, ועיין {{ממק|מהר"ם}}.}}.

וכעין זה ביאר ב[[פירוש המשנה להרמב"ם/שבת/א#א|פירוש המשנה להרמב"ם]] - שהקדים מלאכת הוצאה לשאר מלאכות לפי שהיא מצויה ונכשלים בה הרבה לפי שאינה צריכה כלים.

==== שנה דבריו לפי סדר היום ====
עוד יישב ר"ת - שאכן סידר התנא את דבריו לפי סדר היום{{הערה|כ"כ ה{{ממק|ר"ן}} וכן נקט בשנות אליהו {{ממ|[[שנות אליהו/שבת/א#א|פ"א מ"א]]}}. והקדים במה מדליקין לבמה טומנין, לפי שאפילו ספק חשיכה ספק אין חשיכה שאין מדליקין את הנרות מכל מקום טומנין את החמין. וכן הקדים לא ישב אדם לפני הספר קודם ללא יצא החייט במחטו כיון שהוא קודם לו מבעוד יום. {{ממק|ר"ן}}.}}, אך מאחר שרצה להזכיר הדין שלא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה, הוצרך להקדים קודם עיקר איסור הוצאה בשבת. ואף שעתיד להזכיר שאין נותנין כלים לכובס ודיני הטמנה ולא הזכיר בשל כך דיני מלבן ומבעיר, משום שמלאכת הוצאה מלאכה גרועה היא{{הערה|ראה תוספות {{ממ|[[תוספות/{{כאן}}#פשט|ד"ה פשט]]}} דמה לי הוציא מרה"י לרה"ר דחייב ומ"ל מוציא מרה"י לרה"י דפטור. וב{{ממק|תוספות הרא"ש}} הוסיף שאף אם נושא חפץ גדול כל היום כולו ברשות היחיד אינו חייב ואילו הוציא כגרוגרת מרה"י לרשות הרבים חייב.}} והוצרך לפרש יותר. וב[[גור אריה/{{כאן}}|חידושי מהר"ל מפראג]] ביאר שהוצאה אין ידוע שהיא מלאכה שהרי אין עירוב והוצאה ליום טוב{{הערה|ביצה {{ממ|[[בבלי/ביצה/יא/א|יא.]]}}.}}. וה{{ממק|ר"ן}} ביאר שאף שמזכיר דין לא יקרא לאור הנר ואין שורין דיו, מכל מקום לא הקדים לשנות אבות המלאכות שלהם כיון ששנאם אגב גררא דלא יצא החייט, לומר שכשם שגזרו שלא יצא החייט כן גזרו בהם.

==== מלאכת הוצאה אינה נראית מלאכה והוצרך לחזקה ====
ב[[פירוש המשנה להרמב"ם/שבת/א#א|פירוש המשנה להרמב"ם]] ביאר - שמאחר שמלאכת הוצאה אינה נראית מלאכה{{הערה|וכסברת ר"ת שהיא מלאכה גרועה.}} ומדרשא אתיא, לפיכך הוצרך להקדימה לחזק הענין.

==== על ידי איסור הוצאה יש שביתה גמורה לאדם ====
ב[[{{גור אריה/{{כאן}}|חידושי מהר"ל מפראג]] יישב - שהקדים התנא להזכיר איסור הוצאה לפי שעל ידו יש שביתה גמורה לאדם{{הערה|וכפי שיש לראות בכך שאין עירוב והוצאה ליום טוב.}}, והתנא התחיל במה שהוא עיקר שביתת שבת{{הערה|והוכיח כן ממה ששנה הוצאה בסוף כל המלאכות בפרק כלל גדול, לפי שעל ידי איסור זה יש לאדם שביתה גמורה, ולכך נשנית בסוף לומר שיש לאדם לשבות מכל המלאכות ואף בהוצאה ואז שובת הוא לגמרי.}}.

==== רק לאיסור הוצאה יש מקור מפורש מן התורה ====
עוד יישבו האחרונים{{הערה|חידושי וביאור הגר"א; שפת אמת בשם חפץ ה' לאור החיים.}} - שהקדים התנא להזכיר מלאכת הוצאה לפי שיש לה מקור מפורש מן התורה משא"כ שאר אבות המלאכות אין להם פסוק מפורש אלא רק נכללות בלא תעשה כל מלאכה ובקבלה קבלו שעל אותם ל"ט מלאכות נאמר{{הערה|בחלקת בנימין (קורנימאן) הוסיף שעיקר תורה שב"פ מיוסדת לבאר כללי הדינים ופרטיהם היוצאים ממקראות מפורשים בתורה שבכתב ולכן הקדים להזכיר המלאכה שיש לה מקור מן התורה. עוד והסיף שמטעם זה הזכיר לשון יציאות ולא לשון הוצאות לפי שהוא לישנא דקרא, ראה להלן דברי התוספות בזה.}}.

==== כל המלאכות כלולות באיסור הוצאה מעולם הקדושה לעולם החיצונים ====
שם משמואל ביאר{{הערה|מבית אברהם כאן; שם משמואל שבועות תרע"ד, עמוד עו; נאות הדשא, ח"ב עמוד ע"ה אות ב.}} - על פי המבואר בתקוני זוהר {{ממ|תקונים ל, לו}} שבשבת כתיב מחלליה מות יומת לפי שמכניס הסט"א לחלל הקדושה. נמצא שכל המלאכות נכללות באיסור הוצאה מרשות לרשות מרה"י שהוא עולם הקדושה לרה"ר שהוא עולם החיצונים, ואם כן עיקר טעם איסור שבת הוא איסור הוצאה ולכן בה פתח התנא.

=== לשון יציאות ===
הגמרא להלן {{ממ|[[בבלי/שבת/ב/ב|עמוד ב]]}} מפרשת שאף שנקטה המשנה לשון 'יציאות' כוונתה אף להכנסה מרשות לרשות, ראה שם טעם הדבר.

התוספות {{ממ|[[תוספות/{{כאן}}#יציאות|ד"ה יציאות]]}} מעירים שהיה למשנה לנקוט לשון 'הוצאות'. ומבארים, שנקט התנא לשון הפסוק "אל יצא איש ממקומו", שמפסוק זה דורשת הגמרא בעירובין {{ממ|[[בבלי/עירובין/יז/ב|יז:]]}} את דין הוצאה בשבת, אל יצא עם הכלי ללקט המן

יש מהאחרונים{{הערה|חלקת בנימין (קורנימאן).}} שהוסיף שנקט התנא לשון הפסוק לפי שמטעם זה הקדים לשנות מלאכת הוצאה קודם שאר מלאכות לפי שיש לה עיקר מן התורה{{הערה|עיין לעיל ביאורים שונים בטעם הקדמת מלאכת הוצאה.}}.

=== המקור לאיסור הוצאה בשבת ===
==== ויעבירו קול במחנה ====
רש"י {{ממ|[[רש"י/{{כאן}}#שתים|ד"ה שתים]]}} מביא דרשת הגמרא להלן {{ממ|[[בבלי/שבת/צו/ב|צו:]]}} שאיסור הוצאה נלמד מהפסוק {{ממ|[[תנ"ך/שמות/לו#|שמות לו ו]]}}: "ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא", שציוום משה שלא לצאת ממחנה ישראל שהוא רשות היחיד, למחנה לויה שהוא רשות הרבים בכדי להביא נדבה, והיה זה בשבת.

אולם, רבינו חננאל שם {{ממ|[[רבינו חננאל/שבת/צז/ב|צז:]]}} גרס שמאורע זה אירע בחול, ואף על פי כן, לומדים ממנו שהוצאה נקראת מלאכה, וקי"ל שכל מלאכה אסורה בשבת. ומובא בתוספות {{ממ|[[תוספות/שבת/צו/ב#וממאי|צו: ד"ה וממאי]]}} שכן דרשו במפורש בירושלמי {{ממ|[[ירושלמי/שבת/א/א|פ"א ה"א]]}}. וכתב הרשב"א {{ממ|[[רשב"א/שבת/צו/ב|שם ד"ה הוצאה]]}} שכך גרסו גם רב האי גאון, והרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/שבת/יב#ח|פי"ב מהלכות שבת ה"ח]]}}, שכתב: "ההוצאה מרשות לרשות מלאכה מאבות המלאכות היא. ואע"פ שדבר זה עם כל גופי תורה מפי משה מסיני נאמרו, הרי הוא אומר בתורה "איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש ויכלא העם מהביא", הא למדת שההבאה מלאכה קורא אותה".

==== אל יצא איש ממקומו ====
תוספות {{ממ|[[תוספות/{{כאן}}#יציאות|ד"ה יציאות]] וד"ה פשט; עירובין [[תוספות/עירובין/יז/ב|יז:]]; פסחים [[תוספות/פסחים/פה/ב|פה:]]}} מביאים דרשת הגמרא בעירובין {{ממ|[[בבלי/עירובין/יז/ב|יז:]]}} מהפסוק "אל יצא איש ממקומו", שנאסר עליהם לצאת ממקומם עם הכלי ללקט המן, דהיינו איסור הוצאה. והיינו שדורשים תיבות 'אל יצא' - 'אל יוציא'{{הערה|עיין לשון הגמרא שם, ובתוספות להלן {{ממ|[[תוספות/{{כאן}}#פשט|ד"ה פשט]] ; [[תוספות/שבת/ד/א#והא|ד. ד"ה והא]]}}.}}

==== אם יש וצריך שני פסוקים ====
התוספות כתבו בדף צ"ו ע"ב {{ממ|[[תוספות/שבת/צו/ב|ד"ה הוצאה]]}} שאף על פי שכל המלאכות נלמדו מן המשכן, הוצאה הוצרכה להילמד מפסוק כיון שהיא מלאכה גרועה, ולא פירשו מדוע היא גרועה, והפנו לדבריהם בתחילת המסכת.

ואכן בדף ב' הביאו {{ממ|[[תוספות/{{כאן}}#פשט|ד"ה פשט]]}} דברי ר"י שהוצאה מלאכה גרועה היא, "דמה לי מוציא מרה"י לרה"ר מה לי מוציא מרה"י לרה"י", ולכן צריך שני פסוקים אלו ללמדנו דין הוצאה בשבת ומדוע לא סגי בפסוק אחד. ויישב, שכיון שהוצאה היא מלאכה גרועה, שהרי לכאורה אין הבדל בין מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים לבין מוציא מרשות היחיד לרשות היחיד, {{הערה|ובתוספות הרא"ש {{ממ|[[תוספות הרא"ש/{{כאן}}#יציאות|ד"ה יציאות]]}} הוסיף שמלאכה גרועה היא שאילו נושא חפץ גדול כל היום כולו ברשות היחיד אינו חייב ובמוציא כגרוגרת מרה"י לרשות הרבים מתחייב.}}, ולכן לא היינו למדים הוצאה של העני העומד בחוץ והוצאה של העשיר העומד בפנים אחד מזולתו{{הערה|ולכך הוצרך התנא לשנות דין הוצאה של עני ודין הוצאה של עשיר ולא כללם כאחד, ראה להלן.}}.

ועיקר דבריהם שהוצאה מלאכה גרועה היא, הוכיחו התוספות מכך שבכל תולדות המלאכות אין צריך שתהיה גם התולדה במשכן אלא רק האב, וכל הדומה לו הרי הוא תולדה. מה שאין כן בהוצאה לא נאסרו כתולדות אלא דווקא מה שהיה במשכן, כמבואר להלן {{ממ|[[בבלי/שבת/צו/א|צו.]]}} שלא נאסרה הושטה מרה"י לרה"י דרך רה"ר, ואף זריקה לא נאסרה אלא רק כששתי הגזוזטראות נמצאות בדיוטא אחת ולא זו כנגד זו, לפי שבמשכן כך היתה מלאכת הושטתם כשהיו מושיטים הקרשים מעגלה אחת לשניה. וכן זריקת ד' אמות ברשות הרבים מבררת הגמרא להלן {{ממ|[[בבלי/שבת/צו/ב|צו:]]}} היכן נעשה דוגמת זה במשכן, עד שמסיקה שהלכה למשה מסיני היא.

אמנם דעת רש"י {{ממ|[[רש"י/עירובין/יז/ב|יז:]]}} שקרא דאל יצא איש ממקומו אתי לאיסור תחומין ולא לאיסור הוצאה{{הערה|ומטעם זה לא הזכיר רש"י כאן אלא קרא דויעבירו קול במחנה.}}

והרמב"ן {{ממ|[[רמב"ן/{{כאן}}|ד"ה מתני']] למסקנת דבריו}} ביאר שדבר זה תלוי במחלוקת התנאים אם תחומין דאורייתא, שלמ"ד תחומין דאורייתא ילפינן לה מקרא דאל יצא איש ממקומו, ולשיטתו ע"כ נלמד איסור הוצאה מקרא דויעבירו קול במחנה, וכשיטת רש"י. ואילו למ"ד תחומין דרבנן ילפינן לאיסור הוצאה מקרא דאל יצא איש ממקומו וכדעת התוס', ואילו קרא דויעבירו קול במחנה לא דריש ליה{{הערה|ואילו התוס' ס"ל שנדרשים ב' הפסוקים ולכך הקשו למאי צריכי.}}.

ובדברי הרמב"ם מצינו סתירה בזה, שבהלכות שבת {{ממ|[[רמב"ם/שבת/יב#ח|פי"ב ה"ח]]}} הביא הפסוק דויעבירו קול במחנה, ואילו בהלכות שגגות {{ממ|[[רמב"ם/שגגות/יד#ב|פי"ד ה"ב]]}} הביא הפסוק דאל יצא איש ממקומו{{הערה|ולפי המבואר בשיטתו לעיל שהפסוק דויעבירו קול במחנה נצרך ללמד שההוצאה נקראה מלאכה, אפשר לבאר שלשיטתו הפסוק דאל יצא איש ממקומו רק לימד עצם האיסור, אלא שכיון שההוצאה מלאכה גרועה אין זה מלמד שהיא אסורה משום מלאכה ויש לה תולדות, וזה נלמד מהפסוק דויעבירו הקורא לה מלאכה}}.

==== לדרתם לדירתם ====
ובזוהר {{ממ|פרשת פנחס, רמג:}} דרשו מהפסוק ושמרו בני ישראל וגו' לדרתם, צריך לנטרא לה בדירתם דלא יפקון מרשות היחיד לרשות הרבים{{הערה|והיינו שדרשו כן מדכתיב 'לדרתם' בכתיב חסר.}}.

==== איסור הכנסה ====
ואיסור הכנסה בין של עני ובין של עשיר נלמד בגמרא לקמן {{ממ|[[בבלי/שבת/צו/ב|צו:]]}} מסברא, מה לי אפוקי מה לי עיולי (מה לי הוצאה מה לי הכנסה){{הערה|ואף שבגמרא לקמן {{ממ|[[בבלי/שבת/מט/ב|מט:]]}} מובא טעם אחר לאיסור הכנסה לפי שכך היה במשכן, הם העלו קרשים מקרקע לעגלה אף אתם אל תכניסו מרשות הרבים לרשות היחיד. מכל מקום כתבו התוס' שהוצרכה הגמרא לסברא זו שהרי הכנסת הקרשים הרי היא כהכנסה של העני העומד בחוץ, ועדיין צריכים אנו מקור להכנסתו של בעל הבית, ודבר זה נלמד מסברא. ומוסיפים התוספות, שאחר שיש לנו סברא זו שוב אפשר ללמוד מסברא זו אף הכנסה של עני ואין צריך לומר שכך היה במשכן, והגמרא שאמרה כן כתבה זאת אגב מה שהזכירה לענין הוצאה שהיתה במשכן בהורדת הקרשים מהעגלה.}}.


==== מעביר ד' אמות ברשות הרבים ====
בגמרא להלן {{ממ|[[בבלי/שבת/צו/ב|צו:]]}} מבואר שאיסור מעביר ד' אמות ברשות הרבים הוא הלכה למשה מסיני.

ובחידושי {{ממק|חתם סופר}} הקשה שבגמרא בעירובין {{ממ|[[בבלי/עירובין/מח/א|מח.]]}} משמע שקרא דאל יצא איש ממקומות קאי אמעביר ד' אמות ברשות הרבים. וביאר, שהפסוק איירי במושיט חוץ למקומות דהיינו הושטה של ד' אמות, והלכתא גמירי לה בהולך עם החפץ.

וכקושיית החת"ם הקשה גם המרכבת המשנה {{ממ|[[מרכבת המשנה/שבת/יג#יז|שבת פי"ג הי"ז]]}}, ויישב שאין זה אלא אסמכתא בעלמא.

=== גדר מלאכת הוצאה ===
האבני נזר {{ממ|[[אבני נזר/אורח חיים/רמה|או"ח סימן רמה]]}} חקר בגדר מלאכת הוצאה אם עיקר המלאכה הוא פעולת ההוצאה מרשות לרשות ועקירה והנחה הם רק תנאים הנצרכים לעיקר המלאכה, או שהם חלק מעיקר המלאכה שעיקרה עקירת החפץ מרשות אחת העברתו לרשות אחרת והנחתו שם, או שכל עיקר המלאכה הוא עקירת החפץ מרשות אחת והנחתו ברשות אחרת ואילו העברתו אינה אלא היכי תימצי לקיום המלאכה.

== שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ ==
=== פירוש 'בפנים' ו'בחוץ' ===
רש"י {{ממ|[[רש"י/{{כאן}}#שתים|ד"ה שתים]]}} מפרש שתים שהן ארבע בפנים, לאותן העומדים בפנים דהיינו בעל הבית. ושתים שהן ארבע בחוץ לאותן העומדים בחוץ דהיינו העני.

ובשבועות {{ממ|[[רש"י/שבועות/ה/א|ה. ד"ה ד']]}} פירש רש"י שתים שהן ארבע בפנים, היינו הכנסות לפנים ושתים שהן ארבע בחוץ, היינו הוצאות לחוץ.

והתוספות {{ממ|[[תוספות/{{כאן}}#שתים|ד"ה שתים]]}} העירו שמלשון המשנה כאן משמע כפירוש רש"י כאן, שהרי פירשה המשנה תחילה הכנסה והוצאה של העני ואחר כך הוצאה והכנסה של בעל הבית, ולפירוש רש"י בשבועות לא היה לו לערב הוצאות והכנסות יחד.

אלא שדחו התוספות ראיה זו, כי אפשר שלא רצה התנא לכתוב הוצאות של עני ועשיר לחוד והכנסות של עני ועשיר לחוד, כיון שבאופן זה היה עליו להאריך בלשונות שלא יכל לקצר ולכתוב "או שנטל מתוכה והוציא" וכדומה.

וה{{ממק|רמב"ן}} ביאר, שכיון שהתחיל התנא לפרש מילי דעני, שוב סיים לכל דבריו ואחר כך חזר לפרש מילי דעשיר, ולכך לא שנה כסדר שפתח בו.

ומכל מקום הביאו התוספות דחיית רבינו אלחנן לפירוש רש"י בשבועות, מדברי הגמרא להלן {{ממ|[[בבלי/שבת/ב/ב|ב:]]}} שמחפשת ראיה לכך שהמשנה כללה בדבריה אף הכנסות ולא רק יציאות, ומביאה הגמרא את הציור הראשון במשנה "פשט העני את ידו לפנים" שהוא הכנסה ולא הוצאה, ולפירוש רש"י בשבועות יכלה הגמרא להביא את המשפט הקודם במשנה "שתים שהם ארבע בפנים" שפירושו הכנסות לפנים.

וב{{ממק|רמב"ן}} כתב שסדר המשנה אתי שפיר בין לפירוש רש"י כאן ובין לפירושו בשבועות{{הערה|ברמב"ן הזכיר פירוש זה בשם יש מפרשים.}}, שפעמים מתחיל התנא לפרש את מה שהזכיר ראשון ופעמים מתחיל לפרש את מה שסיים בו{{הערה|כמבואר בנדרים {{ממ|[[בבלי/נדרים/ג/א|ג.]]}}.}}.

=== למה לא שנה דיני הוצאה נוספים ===
==== מושיט ומעביר מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים ====
התוספות {{ממ|[[תוספות/{{כאן}}#שבועות|ד"ה שבועות]]}} הקשו מדוע לא הזכיר התנא דין מושיט ומעביר מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים.

ויישבו שלא הזכיר התנא אלא הכנסה הדומה ליציאה שהיא מרשות לרשות משא"כ מושיט ומעביר.

==== זורק מרשות לרשות ====
ובאופן זה יישבו מדוע לא הזכיר התנא זורק מרשות היחיד לרשות הרבים ולהפך, לפי שאף זורק אינו דומה להוצאה שהיא נעשית על ידי הולכה ברגליו משא"כ בזריקה שעומד במקומו וזורק.

==== מעביר ד' אמות ברשות הרבים ====
ובחידושי מהר"ל מפראג ביאר הטעם שלא הזכיר התנא דין מעביר חפץ ברשות הרבים ד' אמות, לפי שלא הקדים התנא להזכיר דין הוצאה אלא משום דין לא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה{{הערה|עיין לעיל שכן יישבו כמה ראשונים.}} ולדין זה סגי בהזכרת איסור הוצאה מרשות לרשות.

== העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים ==
=== הצורך בכפילות דין הוצאה בעני ובבעל הבית ===
התוספות {{ממ|[[תוספות/{{כאן}}#פשט|ד"ה פשט]]}} הביאו קושיית ר"י מדוע הוצרכה המשנה לפרש איסור הוצאה בעני ובעשיר, הלא לכאורה דינם שווה ומה לי עני מה לי עשיר{{הערה|והוסיפו להקשות על דברי הגמרא בשבועות {{ממ|[[בבלי/שבועות/ג/א|ג.]]}} המפרשת לשון המשנה שם שתים שהן ארבע על עני ובעל הבית, ומה שייך למנותם כשתים כיון שאין כל טעם לחלק ביניהם.}}.

ויישב על פי המבואר לעיל שמלאכת הוצאה הינה מלאכה גרועה, מאחר שאין חילוק באופן הפעולה בין הוצאה מרשות היחיד לרשות היחיד האסורה ובין הוצאה מרשות היחיד לרשות היחיד המותרת, ולכן לא היינו למדים מלאכת הוצאה של עני ממלאכת הוצאה של בעל הבית או להפך. כשם שצריכים אנו שני פסוקים לאסור הוצאה של עני והוצאה של עשיר.

וב[[גור אריה/{{כאן}}|חידושי המהר"ל מפראג]] יישב, שאם היתה כתובה רק הוצאה של עני, היה אפשר לחשוב שרק כאשר העני פושט את ידו לרשות היחיד, ידו מתבטלת כלפי רשות היחיד ונחשבת כמוה, כיון שהרשות היחיד היא רשות מיוחדת, וכאשר מחזירה מלאה לרשות הרבים נחשב שהוציא מרשות לרשות, אך כאשר בעל הבית פושט את ידו לרשות הרבים אין היא נחשבת כרשות הרבים, ואף לא לגמרי כרשות היחיד, ולכן כאשר מחזירה מלאה לרשות היחיד - יפטר. וכן להפך - אם היתה כתובה רק הוצאה של בעל הבית, היה אפשר לחשוב שרק כאשר בעל הבית פושט את ידו לרשות הרבים, ידו נחשבת חלק מרשות הרבים אף על פי שאין כולה ברשות הרבים, כיון שאינה רשות שאינה מיוחדת, ולכן חייב בהחזרת ידו מלאה, אך כאשר העני פושט ידו לרשות היחיד, אין היא נחשבת חלק מרשות היחיד עד שכל גופו יהיה בתוך רשות היחיד כיון שרשות היחיד היא רשות מיוחדת, וגם אינה נחשבת לגמרי כרשות הרבים, ולכן כאשר מחזירה מלאה לרשות הרבים - יפטר. ולכן הוצרכה המשנה לשנות את שני הדינים הללו, ללמד שידו של אדם אינה נגררת אחר גופו להיות כרשות הרבים או כרשות היחיד, אלא כמו הרשות בה היא נמצאת. ולכאורה זו כוונת הגמרא להלן {{ממ|[[בבלי/שבת/ג/ב|ג:]]}} שהוצרכה ללמוד שידו של אדם אינה כרה"ר מידו דעני ואינה כרה"י מידו דבעה"ב, ולא יכלה ללמוד את שני הדינים זה מזה.

{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}