עריכת הדף "מראי מקומות/ויקרא/ט"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
== פסוק ג ==
=== ואל בני ישראל תדבר לאמר ===
משמע שמשה אמר לאהרן שידבר אל ישראל, והקשה ב{{ממק|טעמא דקרא}} למה לא אמר משה עצמו לבני ישראל כן. וביאר, שכיון שלדורות מוטל על הכהנים לדאוג לצרכי הקרבנות ככתוב {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/יח#ז|במדבר יח ז]]}} "ואתה ובניך אתך תשמרו את כהנותכם לכל דבר המזבח", ממילא כחלק מהחינוך היה שאהרן הוא שיצווה כן לבני ישראל.

=== ועגל וכבש בני שנה תמימים לעולה ===
דקדק ב{{ממק|טעמא דקרא}} שכאן כתב 'תמימים' קודם 'לעולה', ודלא כבפסוק הקודם 'קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימים', ומשמע שקאי רק על העגל וכבש לעולה ולא על השעיר לחטאת המוזכר בתחילת הפסוק. וצ"ב מדוע שינה, וביותר שהרי דין תמימים הוא גם בחטאת. וי"ל שאין הכוונה לתמימים ממום אלא לאברים תמימים כדאיתא בחולין {{ממ|[[בבלי/חולין/יא/א|יא.]]}} "ונתח אותה לנתחיה" - ולא נתחיה לנתחים. ודין זה הוא רק בעולה שאבריה קרבים על גבי המזבח. משא"כ בפסוק הקודם 'תמימים' היינו ממום ולכן כתיב לבסוף.

== פסוק ה==
=== ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' ===
בתורת כהנים, משל למלך שכעס על אשתו והוציאה, לאחר ימים נתרצה לה וכו' והיתה משמשת אותו יותר מדאי, אף כך ישראל כיון שראו שנתרצה המקום לכפר על עונותיהם קרבו כולם בשמחה ויעמדו לפניו, לכך נאמר ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה'.

== פסוק ז ==
=== קרב אל המזבח ===
ברש"י '''קרב אל המזבח'''. שהיה אהרן בוש וירא לגשת אמר לו משה למה אתה בוש לכך נבחרת. עיין ביאור המו"מ בספר [[חסד לאברהם (רבי אברהם מפודולסק)/פרשת שמיני|חסד לאברהם לר"א מפודולוסק]] לפרשה זו.

== פסוק י ==
=== כאשר ציוה ה' את משה ===
בספר פניני הגרי"ז להגרמ"מ שולזינגר זצ"ל הביא בשם הגרי"ז לבאר מה שכתב כאן כאשר ציוה ה' את משה ולא אחר הפסוק הבא 'ואת הבשר ואת העור שרף באש', לפי שלא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא של יום השמיני ושבעת ימי המילואים, ורש"י בריש פרשת צו פירש שלשון צו הוא זירוז מיד ולדורות, וכיון שהשריפה אינה לדורות לכן לשון 'כאשר ציוה ה' את משה' נכתב קודם דין השריפה. והגרממ"ש הקשה להגר"ד סולובייצ'יק מהאמור בסוף פרשת צו ששם נכתב לשון 'כאשר ציוה ה' את משה' אחר השריפה, אף שלא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא של יום השמיני וז' ימי המילואים. והשיבו הגר"ד שע"כ צריך לדחוק שהתם לאו דוקא וכאן דוקא. ורבי אליהו דיסקין{{הערה|פרשת צו תשפ"א שיעור ד.}} ביאר ע"פ דעת הרמב"ן בספר המצות {{ממ|שורש שלישי}} שז' ימי המילואים נוהגים לדורות, וכפשטות לשון הפסוקים ביחזקאל {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/מג|פמ"ג]]}}, ואם כן שפיר כתיב שם לשון צו, משא"כ כאן ביום השמיני שהוא חינוך אהרן ובניו, שאינו נוהג לדורות.

<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>