עריכת הדף "מראי מקומות/בראשית/מח"

{{ניווט כללי עליון}}
== פסוק א==
'''ויאמר ליוסף'''. מי אמר? ומפרש {{ממק|רש"י}} אחד מן המגידים והרי זה מקרא קצר. וכע"ז מפרש ה{{ממק|רשב"ם}}. וב{{ממק|דעת זקנים}} מביא שאמרו חז"ל זה אפרים, וע"ש איך זה מרומז בפסוק.

'''ויאמר ליוסף הנה אביך חולה'''. משמע שלא היה יוסף רגיל אצל יעקב, עי' {{ממק|דעת זקנים}} הטעם לזה.

'''ויקח את שני בניו עמו את מנשה ואת אפרים'''. טעם שלא הספיק באומרו "שני בניו", ואני יודע כי הם מנשה ואפרים, או יאמר "מנשה ואפרים" ואני יודע כי הם בניו - עי' {{ממק|אור החיים}}.

== פסוק ז ==
'''מתה עלי רחל'''. מה כוונתו בתיבת "עלי" - עי' {{ממק|ספורנו}} ו{{ממק|אור החיים}}.

== פסוק ח ==
'''וירא ישראל את בני יוסף'''. וקשה איך ראה אותם, הא כתיב {{ממ|להלן פסוק י}} ועיני ישראל כבדו מזקן לא יוכל לראות. ומתרץ ה{{ממק|רשב"ם}} שיש רואה דמות אדם אבל אינו מכיר דמות פניו.

'''ויאמר מי אלה.''' עיין {{ממק|אור החיים}} שביאר מדוע שאלו יעקב מי אלה אף שמבואר שמנשה ואפרים למדו אצלו שבע עשרה שנה.

== פסוק טו ==
'''ויברך את יוסף ויאמר וגו'.''' לא מבואר בפסוק מה ברכה ברכו, ועיין {{ממק|רמב"ן}} ו{{ממק|רשב"ם}} ו{{ממק|אור החיים}}.

== פסוק יז ==
'''וירע בעיניו ויתמוך יד אביו להסיר אותה.''' בטעם שהמתין עד עתה ולא עשה זאת מיד כשהניח יעקב ידיו עוד קודם שבירכו, עיין {{ממק|כלי יקר}}.

== פסוק כ ==
"ויברכם ביום ההוא לאמר בך יברך ישראל לאמר, ישימך אלקים כאפרים וכמנשה". {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/מח#כ|בראשית מח כ]]}}

יש לדקדק בלשון הפסוק, כך מעיר רבי חיים כפוסי בדרשותיו הנדפסות בספר '[[באור החיים/בראשית/מח#כ|באור החיים]]', מדוע פתח בלשון רבים 'ויברכם' אך סיים בלשון יחיד 'בך יברך ישראל'. ועוד קשה, מדוע כפל הפסוק תיבת 'לאמר' - 'ויברכם... לאמר, בך יברך ישראל לאמר'. וגם, מדוע הזכיר בברכתו את שמותיהם בפירוש 'כאפרים וכמנשה', הרי 'ויברכם' היינו את מנשה ואפרים - והיה לו לומר 'בכם יברך ישראל' ודי בכך.

נראה לומר, שיעקב אבינו בראותו כי רע בעיני יוסף ומנשה, המעשה אשר עשה, ששיכל ידיו והניח יד ימינו על ראש אפרים הצעיר. חשש שמא מתוך כך תימשך שנאה בין האחים ויקרה עמהם מה שקרה עם יוסף ואחיו. ולכן חזר תכף והתחכם לתווך ולשים שלום ביניהם, כך שמחד עדיין תהיה גדולתו של אפרים במקומה עומדת, אך מאידך גם מנשה יתכבד ויוכל לומר 'גדול אני מאחי' ובכך לא יבואו לידי שנאה.

וכיצד עשה זאת? באומרו להם שתי אמירות, שבהם שתי משמעויות, כך שמכל אחד משמע שלאחד מהם יש יקר וגדולה על חבירו. כי מחד באומרו 'כאפרים וכמנשה' הרי הוא מקדים את אפרים למנשה הבכור - ומורה על גדולתו של אפרים הצעיר. אך מאידך, יכול היה לומר 'כמנשה ואפרים' ובאומרו 'וכאפרים' הרי רמז בזה שכל אחד מהם עומד בפני עצמו, ובכל אחד יש מעלה על פני אחיו.

זאת רמז גם בכפל הלשון 'לאמר' - להורות ששני מאמרים טמונים בדבריו. וגם בירך בלשון יחיד 'בך יברך ישראל', כלומר, בכל אחד ואחד מכם. ובזה סרה קנאת מנשה על אפרים ונעשה שלום ביניהם.

{{ניווט כללי תחתון}}