עריכת הדף "מעלות המדות/ד"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|ד{{ש}}{{גופן|5||המעלה הרביעית – מעלת התורה וקיום המצות}}}}

בני, בואו ואלמדכם מעלת התורה וקיום המצות. דעו בני כי מעלת התורה מעלה גדולה וחשובה עד מאד ומתוך חשיבותה ומעלתה קדמה הקדוש ברוך הוא לעולם אלפים שנה כענין שנאמר ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום וגו' ויומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים כענין שנאמר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול וגו'. ובתורה נתייעץ הקדוש ברוך הוא בבריאת העולם כענין שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה ואמרו חז"ל חביבים היו ישראל שנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו חביבין היו ישראל לפני המקום שנתן להם את התורה שהיא סם חיים ורפואה להם כענין שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. ולא עוד אלא שהיא יקרה וחשובה מכל כסף וזהב שבעולם שנאמר יקרה היא מפנינים וגו'. גדולה מעלת התורה וקיום המצות שהאדם קונה בהם חיי העולם הזה והעולם הבא כענין שנאמר מכל משמר נצור לבך וגו' שיהא אדם מתכוין לעשות כל מצוה הבאה לידו בין קלה בין חמורה ואל יבזה בעיניו המצוה קלה לפי שאינו יודע מתן שכרן של מצות שעל כל מצוה ומצוה קונה חיי העולם הבא ואמרו חז"ל הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה. שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה וכן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/טז#יא|תהלים טז יא]]}} אורח חיים פן תפלס אמר הקדוש ברוך הוא לא תהא יושב ומשקל מצותיה של תורה שלא תהא אומר מצוה זו שכרה מרובה אני מקיימה מצוה זו שכרה מעוטה איני מקיימה מפני שהיא קלה לפיכך לא גילה הקדוש ברוך הוא מתן שכרן של מצות כדי שיעשו כל המצות בשוה. נעו מעגלותיה ולא תדע מטולטלין הן אסטרטותא של תורה, ולא תדע, אתה אינך יודע מתן שכרן של מצות אבל הקדוש ברוך הוא יודע וגלוי לפניו ונאמן לשלם שכרו, וכן הוא אומר פלס ומאזני משפט לה' מעשהו כל אבני כיס. ואמרו חז"ל באגדה לא דבר הכתוב אלא כנגד יום הדין שהקדוש ברוך הוא יושב ומשקל במעשיהן של בריות הכל באמת הכל במשפט הכל בצדק משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס ובנה בתוכו מגדל גבוה ועשה בתוכו גנה והשכיר פועלים והכניסן לתוכו ופקדן שיהיו עוסקין במלאכתן עלה המלך לראש המגדל והוא היה רואה אותן והן לא היו רואין אותו כענין שנאמר וה' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ. לפנות היום בא המלך וישב עליהן בדין אמר המלך יבאו המעדרין ויטלו שכרן המכסחין ויטלו שכרן מלקטי צרורות ויטלו שכרן נשתיירו בהן אנשים שלא נתעסקו במלאכת הפרדס. אמר המלך אלו לא היו עוסקין במלאכתי מה היו עושין. אמרו לו היו מפנין בתים מלאים לתוך רקנין. אמר להם המלך אלו שלא עסקו במלאכתן יצאו להריגה על שמרדו בדברי מלכות. כך הקדוש ברוך הוא ברא את והוא פרדס ונתן בתוכה בני אדם ופקדן שיהיו עוסקין בתורה ובמצות ובמעשים טובים והשרה שכינתו בשמים והוא יושב עליהן למעלה והוא רואה אותן והן אינן רואין אותו לעתיד לבוא הוא יושב עליהן בדין ואמר כל מי שעסק בזה יבוא ויטול שכרו. איה סופר אלו מלמדי תינוקות יבואו ויטלו שכרן. איה שוקל אלו ששוקלין את המצות קלות וחמורות בשוה שנזהרין בקלות כמו שנזהרין בחמורות יבואו ויטלו שכרן לפיכך צריך לו לאדם להזהר בכל המצות בין קלות בין חמורות לעשות כל מצוה הבאה לידו ראשונה בין קלה בין חמורה ואל יאמר אמתין ואעשה החמורה שמא לא תעלה לידו. ולמה לא נתפרש מתן שכרן של מצות שלא יאמר אדם כל העוסק במצוה זו זוכה להתעשר אלך ואעסק בה ואתעשר. וכן אם מבקש בנים ושכרה של מצוה זו היא אלך ואתעסק כדי שיהיו לי בנים וכן בשאר כל המצות ונמצא עושין את המצות שלא לשם שמים. ועוד למה לא גלה מתן שכרן של מצות שלא יהא אדם הולך ועושה המצות שמתן שכרן מרובה ויניח השאר ונמצאו קצת המצות בטלות. תדע שכן הוא שמצוה חמורה מן החמורות שבתורה והיא מצות כבוד אב ואם כתיב כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך וגו'. ונקראת חמורה מן החמורות מפני שהוקשו כבודן לכבוד המקום. ובקלה שבקלות כתיב שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים. ולמה קורא אותה קלה שבקלות שאפילו חסרון כיס אין בה הרי כבר למדת שכרן של מצות שהוקשו כולן כאחת. לפיכך יזהר אדם בכולן בין קלות בין חמורות שכל אחד ואחת מביאתו לחיי העולם הבא. כענין שנאמר כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם. מהו כל המצות שיהיו כל מצותיה של תורה חשובין בעיניך כמצוה אחת שקולות זו כזו שתהא זריז לעשות מצוה קלה כמצוה חמורה. תשמרון לעשות שיהא אדם לומד על מנת לעשות. למען תחיון לעולם שכולו חיים. אשריהן עמלי תורה ומקיימי המצות שאפילו המצות שנתן הקדוש ברוך הוא להנאתן של בריות מקבלין עליהן שכר גדול צא ולמד ממה שכתוב בנים אתם לה' אלהיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת. ואמרו חז"ל באגדה מאני של בשר ודם אנו יודעין מהו אני של מקום. יוסף בשעה שמלך על המצרים היה מתיירא מהם אמר לו פרעה אני פרעה מפני מה אתה ירא אני הוא שהמלכתיך מי שיש לו ראש ידבר כנגדך שנאמר ויאמר פרעה את יוסף אני פרעה. מה עשה אותו אני ליוסף? שמלך שמונים שנה. כשיבא הקדוש ברוך הוא ליתן שכר של כל מצוה ומצוה שכתוב בה אני ה' על אחת כמה וכמה. גדול קיום המצות שכל המקיים את המצות קונה לו חיי העולם הזה והעולם הבא כענין שנאמר ושמרתם את מצותי ואת חקותי ועשיתם אותם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ב' וחי בהם בעולם הזה ואני נאמן לשלם שכר טוב בעולם הבא כביכו"ל אני ערב בדבר שאתם זוכין בה לחיי העולם הבא:

בני, אם התחלתם במצוה השתדלו לגומרה ואל תתרשלו בה שכל המתחיל במצוה ואינו גומרה אינה נקראת על שמו אלא על שם של גומרה כענין שנאמר ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם. וכי ישראל העלום? והלא משה רבנו עליו השלום העלם שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף וגו' אלא מכיון שנגזר על משה שלא ליכנס לארץ ואלו נטפלנו בהן נקראת על שמן ואמרו חז"ל כל מי שהוא מתחיל במצוה ואינו גומרה סוף שהוא קובר את אשתו ובניו. ממי אתה למד, מיהודה שנאמר ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו וגו' היה לנו להוליכו בכתיפו לאביו. ומנלן שגרם מיתה לאשתו שנאמר ותמת בת שוע אשת יהודה וגו'. וכל העוסק בתורה ובמצות לשמן אין חטא בא על ידו כענין שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע. ומעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית. שמע שיש זונה בכרכי הים ונוטלת ת' זוז בשכרה ושגר לה ת' זוז וקבעה לו זמן. כיון שהגיע לו זמן בא וישב לו על פתח ביתה נכנסה שפחתה ואמרה לה אותו האיש שקבעת לו זמן הרי הוא יושב על פתח הבית אמרה לה יכנס כיון שנכנס הציעה לו שבע מטות של כסף ועליונה של זהב כיון שהגיע לאותו מעשה ובא לפשוט את בגדיו באו ארבע ציציות וטפחו לו על פניו ונדמו לו כארבע כתי עדים מיד נשמט וישב לו על גבי קרקע אף היא נשמטה וישבה לה על גבי קרקע. אמרה לו גפה של רומי איני מניחתך עד שתאמר לי מום שראית בי אמר לה העבודה לא ראיתי בך מום אלא שאין כיופיך בכל העולם כלו. אלא מצוה קלה צונו ה' אלהינו וציצית שמה וכתוב בה שני פעמים אני ה' אלהיכם. אני ה' נאמן ליפרע ואני ה' נאמן לשלם שכר. אמרה לו העבודה איני מניחתך עד שתכתוב לי שמך ושם עירך ושם רבך ושם מדרשך שאתה למד תורה. עמדה ובזבזה את כל ממונה שליש למלכות ושליש לעניים ושליש נטלה בידה ובאתה ועמדה לפני [בית] מדרשו של ר' חייא אמרה לו רבי גיירני אמר לה שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים הוציאה לו הכתב שבידה אמר לו עמוד זכה במקחך. אמרו אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר זהו מתן שכרו בעולם הזה אבל לעולם הבא איני יודע כמה. עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו.

הלא תראו בני שמצות ציצית היא ממצות קלות שבתורה שאין בה לא מיתה ולא כרת ולא מלקות אלא מצות עשה בלבד היא ומפני שהיה זהיר בה הצילתו מעברה חמורה ולא עוד אלא שמביאתו לחיי העולם הבא. הזהיר וזריז בשאר מצות חמורות שבתורה על אחת כמה וכמה שמטיבין לו בעולם הזה ומצילין אותו מדינה של גיהנם אמרו חכמים ז"ל כל העושה מצוה אחת כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות. ומה טעם שומר מצוה לא ידע דבר רע. ולא עוד אלא אפילו הקדוש ב"ה גוזר גזירה ומבטל בעבורו שנאמר באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה. וכתיב בתריה שומר מצוה וגומר:

בני, הוו זהירין מאד בתורה ובמצות ובמעשים טובים לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלווין לו לאדם אלא תורה ומעשים טובים בלבד. שכך אמרו חכמים ז"ל באגדה שלשה אוהבים יש לו לאדם בחייו ואלו הן בניו ובני ביתו וממונו ומעשיו הטובים בשעת פטירתו מן העולם מכניס אדם בניו ובני ביתו ואומר להם בבקשה מכם הוציאוני מדין המות הרע הזה והן אומרים לו לא שמעת שאין שלטון ביום המות לא כך כתיב אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלהים כפרו. והוא מכניס את ממונו ואומר לו בבקשה ממך הוציאני מדין המות הרע הזה והוא אומר לו לא שמעת לא יועיל הון ביום עברה וגו'. והוא מכניס מעשיו הטובים ואומר להם בבקשה מכם בואו והצילוני מדין המות הרע הזה. והן אומרים לו עד שלא תלך הרי אנו מקדימין שנאמר והלך לפניך צדקך ואמרו חכמים ז"ל מאי דכתיב כי לוית חן הם לראשך כל מקום שתלך מצות מלוות אותך שנאמר כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך. עשית לו דלת מצות מזוזה מלווה אותך שנאמר וכתבתם על מזוזות ביתך. אם לבשת כלים חדשים מצוה מלווה אותך שנאמר לא תלבש שעטנז ואם הלכת לגלח מצוה מלווה אותך שנאמר לא תקיפו וגומר. וכן בחרישה וכן בזריעה וכן בכל דבר ודבר אמר הקדוש ברוך הוא אפילו לא היית עוסק בדבר אלא מהלך בדרך מצוה מלווה אותך שנאמר כי יקרא קן צפור לפניך בדרך. וכן הוא אומר כי חיים הם למוצאיהם. בכל דבר שחיי אדם תלויין אתה מוצא בהן מצות קבועות ולכל בשרו מרפא שכל אבריו של אדם מצות קבועות בהן. שכך אמרו חכמים ז"ל באגדה רמ"ח מצות עשה יש בתורה כנגד רמ"ח אברים שבאדם ובכל יום ויום אבריו צווחין על האדם עשה המצות הללו כדי שתהא חיים וארכא לאיברך ושס"ה ממצות לא תעשה כנגד ימות החמה שבכל יום ויום משעה שהחמה זורחת עד שהיא שוקעת צווחת ואומרת לאדם גוזר אני עליך במי שהגיע ימיך ליום הזה שלא תעבר בי עבירה זו ואל תכריע אותי ואת כל העולם כולו לכף חובה:

בני, אם באת מצוה לידכם אל תחמצוה אלא עשו אותה מיד בהשתדלות בלי רישול כענין שנאמר ושמרתם את המצות אל תיקרי המצות אלא המצוות שכשם שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה אלא אם באת מצוה לידך עשה מיד. ואמרו חכמים ז"ל לעולם יקדים אדם לדבר מצוה שמתוך שהקדימה בכירה לצעירה לילה אחת קדמתה ארבעה דורות לישראל שקדמה רות המואביה לנעמה העמונית ארבעה דורות:

בני, הוו זהירין וזריזין במצות שמצוה גוררת מצוה צאו וראו מה שכתוב בשלוח הקן דכתיב כי יקרא קן צפור וגו' שלח תשלח וגו'. מה כתיב בתריה כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך וגו'. תזכה לבנות בית ולעשות מעקה עשה אדם מעקה לביתו מה כתיב בתריה לא תזרע כרמך כלאים שדך לא תזרע כלאים שזוכה לשדה וכרם קיים מצות כלאים מה כתיב בתריה לא תחרוש בשור ובחמור וגו'. קיים לא תחרוש מה כתיב בתריה לא תלבש שעטנז שזוכה לבגדים. קיים כלאי בגדים מה כתיב בתריה גדילים שזוכה למצות ציצית. קיים מצות ציצית מה כתיב בתריה כי יקח איש אשה חדשה שזוכה לאשה ולבנים. ואמרו חכמים ז"ל הוי נרתע מחטא הקל כדי שתרתע מחטא חמור. הוי מקדים לדבר מצוה כדי שלא יקדמוך הפורעניות אם באת מצוה לידך אל תשמח לאותה מצוה אלא לאותה הבאה אחריה. ואם באת עבירה לידך אל תדאג לאותה עבירה אלא מן הבאה אחריה שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה. וכן הוא אומר והיה אם שמוע תשמעו אם שמע אדם מצוה אחת סופו לשמוע מצות הרבה. אם שמעת בישן תשמע [בחדש] ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע אשריהם עמלים בתורה ומקיימין המצות שמאירות לפניהן כנר הזה וכאור שנאמר כי נר מצוה ותורה אור. ואמרו חכמים ז"ל עשה לך נר שתלך לאורו מה הנר הזה מציל את האדם מן המכשולות כך העושה מצוה מאירה לפניו ומצלת האדם מכל דבר רע שנאמר נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. מה הנר הזה נר אחד מספיק לכמה בני אדם כך אדם אחד שהוא תדיר במצות זכותו מגינה לכמה בני אדם. ומה הנר הזה מדליקים ממנו ואין אורו חסר כלום כך העושה מצוה בגופו או בממונו אינו חסר כלום שנאמר נותן לרש אין מחסור. ואמרו חכמים ז"ל תלה הכתוב את המצות בנר ואת התורה באור. לומר לך מה נר זה אינה מאירה אלא לפי שעה אף מצוה אינה מגינה בעולם הזה אלא לפי שעה. ואת התורה תלה באור לומר לך מה האור מאיר לעולם אף התורה מאירה לעולם. וכן הוא אומר בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך וגו' בהתהלכך תנחה אותך בעולם הזה. בשכבך תשמור עליך זה יום המיתה והקיצות היא תשיחך לעתיד לבוא:

בני, אם באת מצוה לידכם עשו אותה מן המובחר שכך אמרו חז"ל אני אמרתי לך שתוציא מעשר מן המובחר. הא כיצד בא בן לוי אצלך אם אתה נותן לו מן המובחר אף אני יש לי ליתן לך מן המובחר שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב. ואם נתת לו מן החפוריות ומן הקטניות אף אני יש לי ליתן לך מהן שנאמר יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר מן השמים. וכן מצינו בקרבנות נדבה שנאמר אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן וגו' ואח"כ אם עז קרבנו. ואח"כ ואם מן העוף ואח"כ ונפש כי תקריב קרבן מנחה. וכן מצינו בנדבת המשכן שחביב חביב קודם שנאמר וזאת התרומה זהב וכסף ונחושת:

בני, התנאו לפני קונכם במצות נאות והדורות כענין שנאמר זה אלי ואנוהו. ואחז"ל וכי אפשר לו לאדם להנוות לקונו אלא אנוה לו במצות עשה לפניו לולב נאה ציצית נאה שופר נאה וכתוב לך ספר תורה נאה בקולמוס נאה בדיו שליש במצוה כלומר יתן בו שליש יותר ממה ששוה עד שליש משלו מכאן ואילך אם יוסיף יותר משליש משל הקדוש ברוך הוא כלומר יזמין לו ריוח בכלל מה שהיה מרויח ועליו לשלם שכרו. ואם עבר אדם עבירות הרבה יתיעץ עם שכלו וישתדל לשוב עליהם בתשובה. ויעשה מצות הרבה כדי שישלים עצמו עם בוראו ויתכפרו לו עוונותיו ויושע מהן כענין שנאמר כי בתחבולות תעשה עמך מלחמה ותשועה ברוב יועץ ואחז"ל באגדה אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות חבילות של מצות. כיצד עינין רומות יהיו לטוטפות בין עיניך. לשון שקר ולמדתם אותם. וידים שופכות דם נקי וקשרתם לאות על ידך. לב חורש מחשבות און, והיו הדברים האלה על לבבך. ורגלים ממהרות לרוץ לרעה, לעולם הוי רץ למילה שנתנה בין ברכים. יפיח כזבים עד שקר ואתם עדי נאם ה' ומשלח מדנים בין אחים אמור לחכמה אחותי את. ואמרו עוד לעולם יעשה אדם עצמו קברני"ט לדבר מצוה פי' רב החובל ואם אין בידו ממה לעשות המצות יהא ממשכן עצמו עד שיעשנה שנאמר אם חבל תחבול שלמת רעך. גדול כח התורה וקיום המצות שכן מצילין את האדם מיצר הרע שכך אמרו חז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע וכן הוא אומר אתה צוית פקודיך לשמור מאוד. שלא ניתנה לישראל אלא לשמרם מיצר הרע. ואמרו חז"ל באגדה נרי בידך ונרך בידי. נרי בידך כענין שנאמר כי נר מצוה ותורה אור. ונרך בידי שנאמר נר אלהים נשמת אדם. שמור את נרי ואני אשמור את נרך. וכן הוא אומר שומר מצוה שומר נפשו וגו'. גדול תלמוד תורה שכך אמרו חז"ל כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למי שמגדל את בניו לתלמוד תורה ולמי שהוא משיא את בתו לתלמיד חכם ולמי שמשביח לתלמיד חכם בעסקו. אבל תלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה וגו'. ואמרו חז"ל באגדה אם נפשך לידע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא, צא ולמד מאדם הראשון שלא נצטוה אלא מצוה אחת בלא עשה ועבר עליה ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות. וכי אי זו מדה מרובה מדה טובה או פורעניות, הוי אומר מדה טובה מרובה. היושב לו מן הפגולין ומן הנותרים והמתענה ביום הכפורים והפורש מן הגזל ומן העריות ומשאר כל איסורין שבתורה על אחת כמה והמה שזוכה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות:

בני, הוו מחשבים הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה שאם אתם מחשבים בזה לעולם לא תתבטלו מן המצות ולא תבואו לידי עבירה:

בני, צאו וראו כמה גדול מתן שכרן של עושי מצות שהן מתחטאין לפני המקום ועושה להם רצונם שכך אמרו חז"ל באגדה בא וראה כמה מתחטאין עושי מצות ויש להם פה לפני המקום אדם יורד לתוך שדהו ראה אשכול שביכר רמון שביכר תאנה שבכרה מניחו בסל ובא ועומד באמצע העזרה ומבקש רחמים על עצמו ועל ישראל ועל ארץ ישראל שנאמר השקיפה ממעון קדשך וגו'. ולא עוד אלא שהיה אומר איני זז מכאן עד שתעשה צרכי היום הזה שכן כתוב אחריו היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות וגו' יצתה בת קול ואמרה תזכה לשנה הבאה ותביא כהיום הזה. וצריך לו לאדם לעשות סייג וגדר למצות כדי להתרחק מן האסורין שכך צוו חז"ל הוו מתונין בדין ועשו סייג לתורה. גדולה היא מעלת התורה ויקרה יותר מכל כסף וזהב ואבנים טובים ומרגליות שבעולם. ודבר קל הוא לאבדה ולשכחה שכן אמרו חז"ל בתחלה דומה התורה לכסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שנאמר לא יערכנה זהב וזכוכית וגו'. אלו דברי תורה שקשין לקנותן ככלי זהב ונוחין לאבדן ככלי זכוכית שאין דמיהן יקרים כל כך ולא עוד אלא שנופלין בקרקע ומשתברין וכן הוא אומר התעיף עיניך בו ואיננו וגו'. וכל זמן שאדם עוסק בדברי תורה הן מתוקין וערבין בפיו כדבש כענין שנאמר ומתוקים מדבש ומצינו באגדה כי פילוסוף אחד שאל את רבן גמליאל ואמר לו אפשר שדברי תורה מתוקין מדבש אמר לו הין. התחיל אומר לפניו דברי תורה, ואמר לפניו דברים המשיבין את הנפש והודה לו אותו הפילוסוף ואמר לו ודאי מתוקים מדבש וכאי זה דבש כדבש הבא בצפיחית. לכן בני הוו זהירין וזריזין בתורה ובמצות כדי שתזכו לחיי העולם הזה ולחיי העולם הבא שכך אמרו חז"ל רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר ואלהינו יפתח לבנו בתורתו ויחכמנו במצותיו ברחמיו הרבים אמן:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>