עריכת הדף "מסכת סופרים/ה"

{{ניווט כללי עליון}}
{{עוגןמ|א}} {{הערה|חלקים גדולים מפרק זה מ[[מסכת ספר תורה/ה|מסכת ס"ת פ"ה]].}}הכותב שני שמות של קדש מקיים את הראשון ומחטב{{הערה|נ"א מעכב, וכן בסמוך.}} את האחרון, ר' יהודה אומר אם היה האחרון בראש הדף מחטב את הראשון ומקיים את האחרון, שני שמות של חול מקיים את הראשון ומוחק את האחרון, ר' יהודה אומר אם היה האחרון בראש הדף מוחק את הראשון ומקיים את האחרון.

{{עוגןמ|ב}} הכותב יהודה ולא נתן בו דל"ת יתלנו מלמעלן, הכותב את השם וכתב יהודה עושה דל"ת ה"י ומוחק ה"י האחרון.

{{עוגןמ|ג}} היה צריך לכתוב יהודה ונתכוון וכתב את השם אף על פי שנתן בו דלת מחטבו{{הערה|נ"א מעכבו }} וכותב יהודה אחר.

{{עוגןמ|ד}} היה צריך לכתוב את השם ונתכוון וכתב יהודה ולא נתן בו דל"ת מוחקו וכותב את השם, ר' יהודה אומר יחזיר עליו את הקולמוס ויקדשנו, אמרו לו אין זה מן המובחר.

{{עוגןמ|ה}} הכותב את השם וטעה בו אות אחת יתלנה מלמעלן, ר' שמעון שזורי אומר שם כולו תולין אות אחת אין תולין, טעה את כל השם יתלנו בין השיטין דברי ר' יהודה, ר' מאיר אומר מוחק משלפניו וכותב את השם על מה שמחק. ר' שמעון בן אלעזר אומר בשמו אין תולין את השם ואין כותבין את האזכרה על מקום הגרר, ר' חנינא בן עקיבא אומר יגנוז את כל היריעה.

{{עוגןמ|ו}} טעה וכתב יסגירני אל אל עויל {{ממ|[[תנ"ך/איוב/טז#יא|איוב טז יא]]}} מקיים את הראשון ומחטב את האחרון{{הערה|לגרסא זו איירי שטעה וקידש שניהם, אבל במסכת ס"ת הגרסא היא מוחק את הראשון ומקיים את האחרון, ומיירי שטעה וקידש את השני ולא את הראשון.}}.

{{עוגןמ|ז}} הכותב את השם אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, היה כותב שנים או שלשה שמות כאחת מפסיק ביניהם ומשיב.

{{עוגןמ|ח}} הטובל את הקולמוס לא יתחיל מאותיות השם אלא מתחיל מאות שלפניו.

{{עוגןמ|ט}} המוחק אות אחת מן השם עובר בלא תעשה, אמר ר' ישמעאל{{הערה| נ"א ר' שמעון.}} לכך נאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/יב#ג|דברים יב ג-ד]]}} ואבדתם את שמם מן המקום ההוא לא תעשון כן לה' אלהיכם, אבל הדיו שנטפה על גבי הכתב מותר למוחקו שלא היתה כוונתו אלא לתקן.

{{עוגןמ|י}} הטועה את השיטה אינו תולה מנגד השיטין אלא נגד הטעות, גורר אחת וכותב שתים שתים וכותב שלש ובלבד שלא יגרור שלש.

{{עוגןמ|יא}} אין עושין שמע, הלל, מגילה, לתינוקות, ר' יהודה מתיר מן בראשית עד המבול, מן ויקרא עד ויהי ביום השמיני, ושאר כל הספרים אסור, אם עתיד הוא להוסיף עליו הרי זה מותר.

{{עוגןמ|יב}} אילו שמות הנחלקין, בית אל, [[תנ"ך/יהושע/ז#ב|בית און]], באר שבע, [[תנ"ך/בראשית/מא#מה|צפנת פענח]], [[תנ"ך/בראשית/מא#מה|פוטי פרע]], [[תנ"ך/בראשית/לה#יח|בן אוני]], [[תנ"ך/שמואל ב/יב#כה|ידיד יה]]{{הערה| ובספרים שלנו הוא מילה אחת.}}, הללו יה, וחרה אף, וחרה אפי, ר' יוסי אומר אין נחלקין, אבל הכל שוין שאין חולקין עמיאל, עמינדב, צוריאל, צורישדי.

{{עוגןמ|יג}} אילו שמות שאין נחלקין, ישראל, ראובן, [[תנ"ך/בראשית/לו#יא|געתם]], [[תנ"ך/בראשית/לז#לו|פוטיפר]], נבוכדנאצר, עמיאל, צוריאל, צורישדי.

{{עוגןמ|יד}} הכותב את השם על בשרו לא ירחוץ ולא יסוך, ר' יוסי מתיר ובלבד שלא ישפשף, על קרן הפרה ועל כרעי המטה גוררן וגונזן, על האבן שומטה וגונזה.

{{עוגןמ|טו}} ספר שנחתך על התפר שלו, אחת חוזר ויתפור, שנית חוזר ויתפור, שלישית אל יתפור.

{{עוגןמ|טז}} והמחתך בספרים בחדשים מותר בישנים אסור, מקק הספרים מקק התפילין מקק מטפחות הספרים הרי אילו יגנזו, אבל לא יניחם במקום הטינה אלא במקום התורפה והם מרקיבים מאיליהן.

{{עוגןמ|יז}} מעשה בר' חלפתא שהלך לפני רבן גמליאל ומצאו יושב על שולחנו ובידו תרגום של איוב והיה קורא בו, אמר לו הרשני לומר מה שראו עיני, אמר לו אמור, אמר לו צופה הייתי ברבן גמליאל הזקן אבי אביך שהיה יושב על גבי הבניין בהר הבית והביאו לפניו תרגום של איוב ואמר לבנאין סלקו את השורה ושקעו זה תחתיו, רבי אומר שתי תשובות בדבר, אחד טיט בהר הבית מניין, ועוד שאינו רשאי לאבדן ביד אלא מניחן במקום התורפה והן מרקיבין מאיליהן{{הערה| עי' [[בבלי/שבת/קמו/א|שבת קמו.]] ולקמן [[מסכת סופרים/טו#ב|פט"ו ה"ב]].}}.

{{עוגןמ|יח}} המשאיל ספר תורה לחבירו אינו רשאי להשאילו לאחר, אם יודע לקרות קורא בו, אם להתלמד בו הרי זה אסור.

{{עוגןמ|יט}} המפקיד ספר תורה אצל חבירו גוללו כל שנים עשר חדש, ואם יודע לקרות קורא בו ,ואם בשבילו פותחו הרי זה אסור ,סומכוס אומר חדש גוללו אחד לשלשים יום ישן אחד לשנים עשר חדש, ור' אלעזר אומר אחד חדש ואחד ישן גוללו אחד לשנים עשר חדש.

{{עוגןמ|כ}} כל השלמות האמורים בשיר השירים כולם קודש חוץ מאחד שהוא חול ,ואיזה זה, זה הנה מטתו שלשלמה {{ממ|[[תנ"ך/שיר השירים/ג#ז|שיר השירים ג ז]]}}, ויש אומרים האלף לך שלמה {{ממ|[[תנ"ך/שיר השירים/ה#יב|שם ה יב]]}}.

{{עוגןמ|כא}} כל מלכייא האמורים בדניאל כולם חול חוץ מאחד שהוא קודש, ואיזה זה, זה מלכא מלך מלכיא די אלה שמיא מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב לך {{ממ|[[תנ"ך/דניאל/ב#לו|דניאל ב לו]]}}, ויש אומרים מרי חלמא לשנאך ופשריה לערך {{ממ|[[תנ"ך/דניאל/ד#טז|שם ד טז]]}}.

{{שולי הגליון}}

{{ניווט כללי תחתון}}