עריכת הדף "מנחת חינוך/שעח"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}

'''שנצטוו הכהנים שיברכו את ישראל בכל יום שנאמר''' {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/ו#כג|במדבר ו כג]]}} '''כה תברכו את בני ישראל אמור וכו'.''' דינים אלו מבוארים בר"מ פרקים [[רמב"ם/תפילה/יד|י"ד]] ו[[רמב"ם/תפילה/טו|ט"ו]] מהלכות תפלה וב[[טור/אורח חיים/קכח|טור]] א"ח וב[[שולחן ערוך/אורח חיים/קכח#|שולחן ערוך]] סי' קכ"ח. והרבה האריכו האחרונים. ומה שנוהג בזמנינו ומבואר באחרונים אין להאריך. ועיין שם בספר [[פרי מגדים - אשל אברהם/אורח חיים/קכח#|פרי מגדים]] שחקר כמה חקירות בזה. ומכל מקום אכתוב קצת בקיצור בס"ד.

מצות־עשה על הכהנים שיברכו את ישראל בכל יום. ומבואר בדברי הרמב"ם והרב המחבר פה דבשחרית ובמוסף ובנעילה וכו' חייבים. ונראה דהמצוה הוא בכל פעם אימת שמברכין מקיימים מצוה ואם מברכים כמה פעמים ביום מקיימים בכל ברכה מצות־עשה. אך זה הוא כמו מצות ציצית, דאם אין לו בגד בד' כנפות אינו עובר בעשה, רק אינו מקיים. ובלובש [בגד ד' כנפות] בלא ציצית עובר על מצות־עשה. הכא נמי דהמצוה בכל יום הוא עובר אם אינו מברך, רק אם מברך פעם אחת אינו עובר עוד, דהמצוה המחוייבת הוא רק בכל יום פעם אחת. ומכל מקום אם מברך בכל יום כמה פעמים מקיים מצות־עשה בכל פעם, רק אינו עובר רק אם לא ברך כלל יום אחד. וכמו מצות תפילין, דבכל יום מחויב להניח תפילין ואם עבר יום אחד ולא הניח תפילין עבר על עשה. ואם הניח פעם אחת ביום שוב לא עבר. ומכל מקום אם הניח תפילין כמה פעמים ביום, מקיים בכל פעם מצות עשה ובכל רגע שהתפילין עליו. הכא נמי כמה פעמים בכל יום מקיים מצות־עשה, ואינו עובר רק אם עבר יום ולא בירך עבר על העשה וזה פשוט.

ומה שכתב הרב המחבר ד'''חייבים''', היינו מדרבנן, דחז"ל תקנו בכל תפילות הללו ופשוט.

ומבואר בטור ובראשונים בשם הירושלמי {{ממ|[[ירושלמי/ברכות/ה/ד|ברכות פ"א ה"ד]]{{הערה|זו לשון הירושלמי: ר' יודה בן פזי בשם ר' אלעזר כל כהן שהוא עומד בבהכ"נ ואינו נושא את כפיו עובר בעשה ר' יודה בן פזי כד הוה תשיש הוה חזיק רישיה וקאי ליה אחורי עמודא ר' אלעזר נפיק ליה לברא.}}}} דאינו עובר רק כשקוראין אותו, עיין בשולחן ערוך {{ממ|[[שולחן ערוך/קכח#ב|ס"ב]]}}. והיינו נמי אם קוראין אותו ואינו עולה עובר בעשה, ואם אין קוראין אותו אינו עובר, אבל אם עולה מקיים מצות עשה (רק אינו עובר). רק מדרבנן יש הרבה דברים שאינו עולה, כמבואר הכל בטור ובשולחן ערוך.

ומבואר בטור דיש סוברין דוקא בשני כהנים עוברים אם קוראים אותם, ובכהן אחד אינו עובר אף בקריאה. ודעת הטור אינו כן, אלא אף בכהן אחד עובר אם קראו אותו ע"ש. ועיין ב[[ט"ז/אורח חיים/קכח#ג|ט"ז]] וב[[פרי חדש/אורח חיים/קכח#י|פרי חדש]] דדעתם דאפשר בכהן אחד עובר אף בלא קריאה, עיין בספר [[פרי מגדים - משבצות זהב/אורח חיים/קכח#ג|פרי מגדים]]. ועיין בפר"ח שמביא דעת אחרונים דכהן אחד לא יברך ודחה ע"ש. ולפי מה שכתבנו, בכל הנהו אפילו דאין עוברים על כל פנים מקיים מצות־עשה והוה ליה כתפילין כל זמן שמניחן מברך, חוץ מה שאינם רשאים לעלות. וע"ש דהתוס' סבירא להו דמדרבנן אחד עולה והיינו גם־כן שמחויב, אבל לענין לקיים המצוה בכל ענין מקיים וזה ברור. ועיין שם דעת התוס' דאם נשא כפיו פעם אחת ביום אינו עובר שוב באותו יום אפילו אם קראו אותו והוא בתוס' ראש השנה בסוגיא דבל תוסיף {{ממ|[[תוספות/ראש השנה/כח/ב#הכא|ראש השנה כח:]] ד"ה הכא}} והיינו נמי דאינו עובר ואי בעי לא מברך, כמו שאין צריך להניח תפילין רק פעם אחת ביום, אבל אם מקיים בכל פעם מצות עשה כמו תפילין שבכל פעם מקיים מצות עשה ומברך הכא נמי חייב לברך כיון דמקיים מצות־עשה וכל זה פשוט.

ועיין בס' כתובה בפ"ב דכתובות {{ממ|[[הפלאה/כתובות/כד/ב#דאיסור|דף כד:]]{{הערה|ועי' לו גם בפנים יפות {{ממ|[[פנים יפות/במדבר/ו#כג|במדבר ו כג]]}} מש"כ בזה.}}}} שמביא בשם ספר חרדים {{ממ|מצוות עשה פרק ד מצוה יח{{הערה|ז"ל שם: וישראל העומדים פנים כנגד פני הכהנים בשתיקה ומכוונים לבם לקבל ברכתם כדבר ה' הם נמי בכלל המצוה.}}}} דכשם דעל הכהנים מצות עשה לברך הכי נמי מצות־עשה על ישראל להתברך מן הכהנים ע"ש, אם כן אפשר דנשים ועבדים אין מחויבים במצוה זו לדעת הסוברים דאין נשיאות כפים בלילה, אפשר מן התורה דההיקש ברכה לשירות הוא היקש גמור, אם כן הויא לה מצות־עשה שהזמן גמרא ונשים ועבדים פטורים. אך בש"ס דילן מבואר בתענית {{ממ|}} דההיקש הוא רק אסמכתא, אם כן מחויבים הנשים גם כן כיון דמן התורה אין הזמן גרמא והוי כמו תפלה, עיין פ"ב דברכות (שוב מצאתי בריטב"א סוכה [[ריטב"א/סוכה/לא/ב#|ד' ל"א ע"ב]] ד"ה מאי לאו כ' בא"ד דמצוה דכהני' הוא לבד ע"ש).

וזר שבירך מבואר בש"ס דכתובות דעובר בעשה ופרש"י דכה תברכו אתם ולא זרים ולאו הבא מכלל עשה עשה ובתוס' בשבת כתבו לא ידע הר"י מאי איסור איכא בזר שעלה לדוכן ותמהו כולם הא מבואר דאיכא עשה ועי' במג"א ובאחרונים מ"ש בזה. ועיין במהרי"ט ח"ר שכ' דהעש' הוא דוקא במקדש שהיו מברכין בשם המפורש ואיכא עשה דאת ה' וכו' תירא עיין בסנהדרין ועיין בס' כתובה ואין להאריך וכבר דברו מזה האחרונים עי' בדבריהם.

וכבר ציירתי בחיבורי זה כמה פעמים דמשכחת לה חציו כהן וחציו ישראל, אם כן בכהאי גונא אם עולה לדוכן להסוברים דאין איסור בזה בודאי עולה לדוכן רק לפי שיטת הגמרא שלנו דזר עובר בעשה אם כן בודאי אינו עולה כי החצי חלק הכהן דמחויב בעשה האיך יכול לדחות העשה שהזר אינו עולה בקום ועשה הא אין עשה דוחה עשה אך אם נאמר דהזר עובר בלאו הבא מכלל עשה כמו שכתב רש"י בכתובות אם כן לשיטת הרשב"א מובא דבריו במשנה למלך בהלכות נערה בתולה {{ממ|}} דעשה דוחה לאו הבא מכלל עשה מכש"כ דלאו ע"ש אם כן עולה לדוכן דהעשה דצד כהן דוחה הלאו הבא מכלל עשה דצד ישראל אף על פי דאינו בצד אחד דהלאו הוא מצד ישראל והעשה מצד כהן מכל מקום דוחה עיין בס' ט"א במסכת ר"ה ובחגיגה. אך לפי דברי מהרי"ט דבמקדש עוברי' בעשה דאת ד' וכו' אם כן ה"ל עשה גמור' אם כן א"י לעלות במקדש דאין עשה דצד הכהנים דוחה עשה דאת וכו' דהוי עשה ולא לאו הבא מכלל עשה אך אפשר לומר דזה דאסור בשם המפורש מחמת את ד' וכו' דכל זה יקר ועילוי לשמו הקדוש אך במקום שהוא מצוה הוא יקר וכבוד להזכיר שמו הקדוש כמו בנשיאת כפים ובבהמ"ק אם כן כיון דעל כל פנים בחציו כהן דמצוה על חלק זה להזכיר השם אם כן גם על חלק הזרות אינו איסור כיון דעושה לשם מצו' ומצווה ע"ז בחלק הכהן אם כן אינו עובר כלל אף בחלק הזרות ועולה אף בבהמ"ק ובאתי רק לעורר.

וטומטום שהוא ספק איש ספק אשה אם נאמר בזר אין איסור לעלות לדוכן בודאי צריך לעלות כי הוא ספק תורה ולענין הברכה אשר קדשנו וכו' תלוי בפלוגתת הר"מ והראשונים והדברים עתיקים. אך אם נא' דזר העולה עובר בעשה ואשה הוי כזר אם כן מוטב שלא יעלה ולבטל בשוא"ת משיעלה ויבטל מצות עשה בקום ועשה דלמא הוא אשה ועובר בעשה ועיין בפר"ד.

ובשער המלך פלפל אם אשה בכלל זר או מחמת בני אהרן ולא בנות אהרן לענין עבודה וכאן אינו נ"מ הן זרים והן בנות אהרן הוי לאו הבא מכלל עשה מכה תברכו וכו' וכתו' דבר אל אהרן ואל בניו כו' ממעט בנות ואין להאריך.

ואנדרוגינוס לשיטת הר"מ דהוי ספק ג"כ הדין כמו בטומטום אך לדעת הראב"ד בהלכו' שופר דהוי חצי זכר וחצי נקבה הו"ל כמ"ש בח"כ ובחצי ישראל לעיל.

ועיין בס' פרמ"ג שחקר שם באריכות דברי' דפוסלים מן התורה בנ"כ לדעת הר"מ מחמת הלימוד כה וכו' ודברי' הפוסלים מחמת ההיקש ברכה לשירות דזה הוי מדרבנן כפי שמבואר בתענית וגם יש סברא דהיקש ברכה לשירות מן התורה אפשר במקדש דכתיב לשרתו ולברך בשמו היינו שם המיוחד ב"ה וקיימתי מסבראי דנפשאי ע"ש הכל באריכות.

ועיין בתוס' בשם הירושלמי דכהן אסור לטמא מחמת נ"כ, דטומאה ה"ל עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ולשיטת הראב"ד שהבאנו לעיל דהאידנא כיון דכולנו ט"מ אינו עובר בטימא אם כן נ"כ דוחה ע' הכל בפרמ"ג.

ובמצוה זו הפסקתי הרבה ע"כ אני מקצר והשי"ת יגמור לשנות פרק זה ואוסיף עליו בעזהש"י. ועיין בספר נודע ביהודה [[נודע ביהודה/קמא/אורח חיים/ה|מהדורא קמא סי' ה']].

ומה שכתב הרב המחבר בנוסח הברכה '''אשר קדשנו במצותיו וכו'''', טעות המעתיק וצ"ל: אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו וכו' כמו שכתב ברמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/תפילה/יד#יב|פי"ד הי"ב]]}}:

{{שולי הגליון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:מנחת חינוך]]
[[קטגוריה:ברכת כהנים]]