עריכת הדף "מגילת אנטיוכוס"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''מגלה יונית היא מגלת אנטיוכס'''{{תוספת||המגלה היקרה הזאת הנמצאה במחזור ישן דפוס שאלוניקי (ונעתקה משם לסדר תפלת הספרדים דפוס וויען שנת תק"פ) היא אחת מפליטת הספרים של סופרינו הקדמונים. והיא כתובה בעקר לשונה בל' ארמית ברורה ואח"כ נעתקה מלשון זו לל' עברית וכן באה בדפוס אך לשונה הארמית היתה טמונה במסתרים עד כי בשנת תרי"א קם החכם פיליפאווסקי והדפיסה בשתי לשונותיה ארמית ועברית ע"פ כי"י שמצא באוצר ספרי לונדון הבירה. ויפה העיר עליה שהיא קדומה בזמן לספרי המכבים הנמצאים באפוקריפא ([[סידור עבודת ישראל|סדור עבודי"ש]]):}}{{ש}}
{{קטן|בסדור כמנהג כפא וק"ק קרא סוב כתוב נוהגין לקרות מגלת אנטיוכס [בשבת] במנחה אחר קדיש תתקבל משום פרסומי ניסא ואומר [בתחלה] [[משנה/סנהדרין/י#א|כל ישראל]] ואח"כ קורין את המגלה:}}}}

{{אות פסוק|א}} '''ויהי''' בימי אנטיוכס מלך יון מלך גדול וחזק היה ותקיף בממשלתו וכל המלכים ישמעו לו:

{{אות פסוק|ב}} והוא כבש מדינות רבות ומלכים חזקים והחריב טירותם והיכליהם שרף באש ואנשיהם בבית האסורים אסר:

{{אות פסוק|ג}} מימי אלכסנדרוס המלך לא קם מלך כמהו בכל עבר הנהר:

{{אות פסוק|ד}} והוא בנה מדינה גדולה על חוף הים להיות לו לבית מלכות ויקרא לה מדינת אנטיוכיא על שמו:

{{אות פסוק|ה}} וגם בגריס משנהו בנה מדינה אחרת לנגדה ויקרא לה בגריס על שמו וכן שמותן עד היום הזה:

{{אות פסוק|ו}} בשנת עשרים ושלש שנים למלכו היא שנת מאתים ושלש עשרה שנים לבנין בית האלהים שם פניו לעלות לירושלים:

{{אות פסוק|ז}} ויען ויאמר לשריו הלא ידעתם כי יש עם היהודים אשר בירושלים בינינו:

{{אות פסוק|ח}} לאלהינו אינם מקריבים ודתינו אינם עושים ודתי המלך עוזבים, לעשות דתם:

{{אות פסוק|ט}} וגם הם מיחלים ליום שברון המלכים והשלטונים ואומרים מתי ימלך עלינו מלכנו ונשלוט בים וביבשה וכל העולם ינתן בידנו:

{{אות פסוק|י}} אין כבוד למלכות להניח אלה על פני האדמה:

{{אות פסוק|יא}} עתה בואו ונעלה עליהם ונבטל מהם את הברית אשר כרת להם שבת ראש חדש ומילה. וייטב הדבר בעיני שריו ובעיני כל חילו:

{{אות פסוק|יב}} באותה שעה קם אנטיוכס המלך וישלח את ניקנור משנהו בחיל גדול ועם רב ויבא לעיר יהודה לירושלים:

{{אות פסוק|יג}} ויהרוג בה הרג רב ויבן במה בבית המקדש במקום אשר אמר אלהי ישראל לעבדיו הנביאים שם אשכן שכינתי לעולם, במקום ההוא שחטו את החזיר ויביאו את דמו לעזרת הקדש:

{{אות פסוק|יד}} ובהיות זה כאשר שמע יוחנן בן מתתיה כהן גדול כי זה המעשה נעשה נמלא קצף וחמה וזיו פניו נשתנה ויועץ בלבו מה שיוכל לעשות על זה:

{{אות פסוק|טו}} ואז יוחנן בן מתתיה עשה לו חרב שתי זרתות ארכה וזרת אחת רחבה תחת בגדיו עטופה:

{{אות פסוק|טז}} ויבוא לירושלים ויעמד בשער המלך ויקרא לשוערים ויאמר להם אני יוחנן בן מתתיה באתי לבוא לפני ניקנור:

{{אות פסוק|יז}} ואז באו השוערים והשומרים ויאמרו לו הכהן הגדול של היהודים עומד בפתח ויען ניקנור ויאמר להם בוא יבוא:

{{אות פסוק|יח}} ואז יוחנן הובא לפני ניקנור ויען ניקנור ויאמר ליוחנן אתה הוא אחד מן המורדים אשר מרדו במלך ואינם רוצים בשלום מלכותו:

{{אות פסוק|יט}} ויען יוחנן לפני ניקנור ויאמר אדוני אני הוא עתה באתי לפניך אשר תרצה אעשה:

{{אות פסוק|כ}} ויען ניקנור ויאמר ליוחנן אם כרצוני אתה עושה קח חזיר ושחטהו על הבמה ותלבש בגדי מלכות ותרכב על סוס המלך וכאחד מאוהבי המלך תהיה:

{{אות פסוק|כא}} וכאשר שמע יוחנן השיבו דבר אדוני אני ירא מבני ישראל פן ישמעו כי עשיתי כן ויסקלוני באבנים:

{{אות פסוק|כב}} עתה יצא כל איש מלפניך פן יודיעום, אז ניקנור הוציא מלפניו כל איש:

{{אות פסוק|כג}} בעת ההיא נשא יוחנן בן מתתיה עיניו לשמים ותקן תפלתו לפני אלהיו ויאמר אלהי ואלהי אבותי אברהם יצחק ויעקב אל תתנני נא ביד הערל הזה כי אם יהרגני ילך וישתבח בבית דגון אלהיו ויאמר אלהי נתנו בידי:

{{אות פסוק|כד}} באותה שעה פסע עליו שלש פסיעות ויתקע החרב בלבו וישלך אותו חלל בעזרת הקדש:

{{אות פסוק|כה}} לפני אלהי השמים ענה יוחנן ואמר אלהי לא תשים עלי חטא כי הרגתיו בקדש עתה כן תתן את כל העמים אשר באו עמו להצר ליהודה ולירושלים:

{{אות פסוק|כו}} אז יצא יוחנן בן מתתיה ביום ההוא וילחם בעמים ויהרג בהם הרג רב:

{{אות פסוק|כז}} מספר ההרוגים אשר הרג ביום ההוא שבע מאות ושנים (ושבעים) אלף אשר היו הורגים אלה לאלה:

{{אות פסוק|כח}} בשובו בנה עמוד על שמו ויקרא לו מכבי ממית החזקים:

{{אות פסוק|כט}} ויהי כאשר שמע אנטיוכס המלך כי נהרג ניקנור משנהו צר לו מאד וישלח להביא לו בגריס הרשע המטעה את עמו:

{{אות פסוק|ל}} ויען אנטיוכס ויאמר לבגריס הלא ידעת אם לא שמעת אשר עשו לי בני ישראל הרגו חילי ויבזו מחנותי ושרי:

{{אות פסוק|לא}} עתה על ממוניכם אתם בוטחים או בתיכם לכם הם. באו ונעלה עליהם ונבטל מהם הברית אשר כרת להם אלהיהם שבת ראש חדש ומילה:

{{אות פסוק|לב}} אז בגריס הרשע וכל מחנותיו באו לירושלים ויהרג בהם הרג רב ויגזר בה גזרה גמורה על שבת ראש חדש ומילה:

{{אות פסוק|לג}} בהיות זה כאשר היה דבר המלך נחפז מצאו איש אשר מל בנו ויביאו האיש ואשתו ויתלו אותם כנגד הילד:

{{אות פסוק|לד}} וגם אשה אשר ילדה בן אחרי מות בעלה ותמל אותו לשמונה ימים ותעל על חומת ירושלים ובנה מהול בידה:

{{אות פסוק|לה}} ותען ותאמר לך אומרים בגריס הרשע אתם חושבים לבטל מאתנו הברית אשר כרת עמנו ברית אבותינו לא נבטל ממנו שבת ראש חדש ומילה מבני בנינו לא יוסר:

{{אות פסוק|לו}} ותפל בנה לארץ ותפול אחריו וימותו שניהם כאחד ורבים מבני ישראל אשר היו עושים כן בימים ההם ולא שנו ברית אבותם:

{{אות פסוק|לז}} בזמן ההוא אמרו בני ישראל אלה לאלה באו ונלך ונשבות במערה פן נחלל את יום השבת וילשינו אותם לפני בגריס:

{{אות פסוק|לח}} אז בגריס הרשע שלח אנשים חלוצים ויבאו וישבו על פי המערה ויאמרו אליהם, יהודים צאו אלינו אכלו מלחמנו ושתו מייננו ומעשינו תהיו עושים:

{{אות פסוק|לט}} ויענו בני ישראל ויאמרו אלה לאלה זוכרים אנחנו אשר צונו יי על הר סיני ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך וביום השביעי תשבות עתה טוב לנו אשר נמות במערה מאשר נחלל את יום השבת:

{{אות פסוק|מ}} בהיות זה כאשר לא יצאו אליהם היהודים ויביאו עצים וישרפו על פי המערה וימותו כאלף איש ואשה:

{{אות פסוק|מא}} אחרי כן יצאו חמשה בני מתתיה יוחנן וארבעה אחיו וילחמו בעמים ויהרגו בהם הרג רב ויגרשום לאיי הים כי בטחו באלהי השמים:

{{אות פסוק|מב}} אז בגריס הרשע נכנס בספינה אחת וינס אל אנטיוכס המלך ועמו אנשים פליטי חרב:

{{אות פסוק|מג}} ויען בגריס ויאמר לאנטיוכס המלך אתה המלך שמת צווי לבטל מן היהודים שבת ראש חדש ומילה מרמה גדולה ומרד בתוכה:

{{אות פסוק|מד}} אשר אם ילכו כל העמים והאמות והלשונות לא יוכלו לחמשה בני מתתיהו, מאריות הם חזקים ומנשרים הם קלים ומדבים הם ממהרים:

{{אות פסוק|מה}} עתה המלך עצתי תיטב עליך ולא תלחם באנשים מעט כי אם תלחם בהם ותבוש בעיני כל המלכים:

{{אות פסוק|מו}} לכן כתוב ושלח ספרים בכל מדינות מלכותך ויבאו שרי החילות ולא ישאר מהם אחד וגם פילים מלבשים שריונים יהיו עמהם:

{{אות פסוק|מז}} וייטב הדבר בעיני אנטיוכס המלך וישלח ספרים לכל מדינות מלכותו ויבאו שרי כל העמים והממלכות וגם פילים מלבשים שריונים עמהם באו:

{{אות פסוק|מח}} שנית קם בגריס הרשע ויבוא לירושלים בקע החומה וינתק המבוא וישבר במקדש שלש עשרה פרצות{{תוספת||וזה שאמרו במדות פרק ב' {{ממ|[[משנה/מדות/ב#ג|מ"ג]]}}, י"ג פרצות היו בו בסורג שפרצום מלכי יון, חזרו וגדרום וגזרו כנגדם י"ג השתחויות ([[סידור עבודת ישראל|סדר עבודת ישראל]]):}} וגם מן האבנים שבר עד אשר היו כעפר ויחשוב בלבו ויאמר הפעם הזאת לא יוכלו לי כי רב חילי ועז ידי. ואלהי השמים לא חשב כן:

{{אות פסוק|מט}} וכשמוע חמשה בני מתתיה קמו ויבאו למצפה גלעד אשר היה שם פליטה לבית ישראל בימי שמואל הנביא:

{{אות פסוק|נ}} צום גזרו וישבו על האפר לבקש רחמים מלפני אלהי השמים:

{{אות פסוק|נא}} אז נפל בלבם עצה טובה יהודה הבכור שמעון השני השלישי יוחנן הרביעי יונתן החמישי אלעזר:

{{אות פסוק|נב}} ויברך אותם אביהם וכן אמר יהודה בני אדמה אותך ליהודה בן יעקב אשר היה נמשל לאריה:

{{אות פסוק|נג}} שמעון בני אדמה אותך לשמעון בן יעקב אשר הרג יושבי שכם:

{{אות פסוק|נד}} יוחנן בני אדמה אותך לאבנר בן נר שר צבא ישראל. יונתן בני אדמה אותך ליונתן בן שאול אשר הרג עם פלשתים:

{{אות פסוק|נה}} אלעזר בני אדמה אותך לפינחס בן אלעזר אשר קנא לאלהיו והציל את בני ישראל:

{{אות פסוק|נו}} על זה יצאו חמשה בני מתתיה ביום הזה וילחמו בעמים ויהרגו בהם הרג רב ויהרג מהם יהודה:

{{אות פסוק|נז}} באותה שעה כאשר ראו בני מתתיה כי נהרג יהודה שבו ויבאו אל אביהם:

{{אות פסוק|נח}} ויאמר להם למה שבתם ויענו ויאמרו על אשר נהרג אחינו אשר היה חשוב ככלנו:

{{אות פסוק|נט}} ויען מתתיה אביהם ויאמר אליהם אני אצא עמכם ואלחם בעמים פן יאבדו בית ישראל ואתם נבהלתם על אחיכם:

{{אות פסוק|ס}} ויצא מתתיה ביום ההוא עם בניו וילחמו בעמים:

{{אות פסוק|סא}} ואלהי השמים נתן כל גבורי העמים בידם ויהרגו בהם הרג רב כל אחוזי חרב וכל מושכי קשת שרי החיל והסגנים לא נותר בהם שריד וינוסו שאר העמים למדינות הים:

{{אות פסוק|סב}} ואלעזר היה מתעשק להמית הפילים ויטבע בפרש הפילים וכאשר שבו בקשוהו בין החיים ובין המתים ולא מצאוהו ואחר כן מצאוהו אשר טבע בפרש הפילים:

{{אות פסוק|סג}} וישמחו בני ישראל כי נתנו בידיהם שונאיהם מהם שרפו באש ומהם דקרו בחרב ומהם תלו על העץ:

{{אות פסוק|סד}} ובגריס הרשע המטעה את עמו שרפו אותו בית ישראל באש:

{{אות פסוק|סה}} ואז אנטיוכס המלך כאשר שמע אשר נהרגו בגריס הרשע וכל שרי החיל אשר עמו נכנס בספינה וינס למדינות הים ויהי כל מקום אשר היה בא שמה מורדים בו וקוראים אותו הבורח:

{{אות פסוק|סו}} אחרי כן באו בני חשמוני לבית המקדש ויבנו השערים הנשברים ויסגרו הפרצות ויטהרו את העזרה מן ההרוגים ומן הטמאות:

{{אות פסוק|סז}} ויבקשו שמן זית זך להדליק המנורה ולא מצאו כי אם צלוחית אחת אשר היתה חתומה בטבעת הכהן הגדול וידעו כי היתה טהור והיה בה כשעור הדלקת יום אחד{{תוספת||בשאילתות דרב אחאי גאון פ' וישלח {{ממ|[[שאילתות דרב אחאי/כו|כו]]}} גריס הגאון "ולא היה בו להדליק אפילו יום אחד" ובזה מתורצת קושית הגאונים מפני מה קבעו שמונה ימי חנוכה לא הנס היה רק שבעה ימים ועיין שאילת שלום שם [[שאילת שלום על השאילתות/לה|אות קטן ל"ה]].}}:

{{אות פסוק|סח}} ואלהי השמים אשר שכן שמו שם נתן ברכה והדליקו ממנה שמונה ימים{{תוספת||מעשה הנס הזה יסופר גם בגמרא שבת [[בבלי/שבת/כא/ב|דף כ"א ב']]. על פי מגלת תענית [[מגילת תענית/כסלו|פרק ט']].}}:

{{אות פסוק|סט}} על כן קימו בני חשמוני קיום וחזקו אסר ובני ישראל עמהם כאחד לעשות שמונה ימים האלה ימי משתה ושמחה כימי מועדים הכתובים בתורה ולהדליק בהם נרות להודיע אשר עשה להם אלהי השמים נצוחים:

{{אות פסוק|ע}} ובהם אין לספוד ולא לגזור צום ותענית זולתי אשר מקבל עליו מלפני זה ויתפלל לפני אלהיו:

{{אות פסוק|עא}} אך חשמוני ובניו ואחיהם לא גזרו בהם לבטל עבודת מלאכה. ומן העת ההיא לא היה שם למלכות יון:

{{אות פסוק|עב}} ויקבלו המלכות בני חשמוני ובני בניהם מהעת הזאת עד חרבן בית האלהים מאתים ושש שנים:

{{אות פסוק|עג}} על כן בני ישראל מהיום ההוא בכל גלותם שומרים הימים האלה וקוראים להם ימי משתה ושמחה מחמשה ועשרים לחדש כסלו שמנה ימים:

{{אות פסוק|עד}} מן העת ההיא ועד העולם לא יסורו מהם אשר היו בבית מקדשם הכהנים והלוים וחכמיהם אשר קימו עליהם ועל בני בניהם עד עולם:
{{מרכז|נשלמה המגלה היונית ופסוקיה שבעים וארבעה:{{ש}}
{{קטן|אבל בסדור ק"ק כפא וקרא סוב שנדפס בשנת תפ"ה נוספו המקראות האלה:}}}}
'''והימים''' האלה קימו וקבלו עליהם ועל בניהם ועל בני בניהם עד עולם הכהנים והלוים והחכמים אשר היו בבית המקדש ולא יסורו מזרעם עד עולם:
האל אשר עשה עמהם נס ופלא הוא יעשה עמנו נסים ונפלאות ויקים בנו מקרא שכתוב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות אמן:
{{מרכז|[[תנ"ך/תהילים/קמד#א|לדוד ברוך ה' צורי]] {{קטן|עד}} [ש]ה' אלהיו. [[משנה/מכות/ג#טז|רבי חנניא]] וקדיש על ישראל
{{קטן|עד כאן נדפס בסדור הנ"ל}}:}}
----
{{ביאורים}}
{{ניווט כללי תחתון}}