עריכת הדף "לבושי שרד/אורח חיים/שיז"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

<small>ש"ע ס"א</small> כיצד נפסקה. אדלעיל קאי בשל קיימא ואינו מעשה אומן דפטור אבל אסור:

<small>[[ט"ז/{{כאן}}#א|ט"ז סק"א]]</small> גם רש"י אלא להורות כצ"ל:

<small>[[מגן אברהם/{{כאן}}#ד|מג"א סק"ד]]</small> שקושרין אותו ר"ל דקשר אומן היינו שהוא אמיץ וחזק לכן מחמירין בב' קשרים אפי' אם דעתו להתירו ביומו דאסו' לדעת הרי"ף משום דב' קשרים הוי קשר אמיץ ומיקרי קשר של אומן וכוונת המג"א דאפי' ב' קשרים אם אנו רואים שאינו מהודק כלל שרי להתירו אלא כשהוא מהודק מעט אז אמרינן דאין אנו בקיאין ושמא זו מיקרי קשר אמיץ:

<small>סק"ה</small> להרא"ש מותר. דלדידיה אין חוזק הקשר מועיל לאסור וכיון שאינו של קיימא שרי ר"ל שבדעתו להתירו ומה דאיתא בש"ס מעשה אומן אורחא דמלתא נקט דרך אומן לעשות לימים רבים אבל חיזוק הקשר אינו מעלה כלל:

<small>[[ט"ז/{{כאן}}#ג|ט"ז סק"ג]]</small> כלשון שהוא ברמב"ם אפשר דנוסחא מוטעת נזדמנה להט"ז דברמב"ם שלפנינו כתוב ל' זה שבש"ע ופירשו אחרונים דר"ל שנשמט רוב הרגל מהמנעל ע"י שאינו מהודק ורוצה ליתן הרצועה בנקב אחר שיהיה מהודק:

<small>(סק"ד</small> לשמא יתקע. זה ג"כ כמו ראיה הראשונ' דאף בנקב רחב חיישינן שמא יקשור:

<small>ש"ע ס"ו</small> שקשרו כובס. ולא הוי מעשה אומן דאל"כ אסור להרי"ף ורמב"ם שבסעיף א':

<small>(שם בהגה)</small> שחזר האומן. דמעשה אומן אפי' אינו של קיימא אסור בסעיף א' ולכן כתב מג"א בשם יש"ש דנתקשרו המשיחות מעצמם שלא ע"י אומן שרי ואפי' לנתקן כיון דאינו של קיימא וגם לא מעשה אומן:

<small>שם</small> שהאומנין עושין. לסימן נקטי' שדרך אומנים לתפור אבל מיירי שהוא מעשה הדיוט דבהא חמור תפירה מקשירה שאפי' אינו של קיימא וגם מעשה הדיוט אסור:

<small>[[ט"ז/{{כאן}}#ה|ט"ז סק"ה]]</small> בשם הכלבו. זהו מה שהביא רמ"א סעיף א' ויש אומרים שכל קשר וכו':

<small>שם</small> בב"י ססי' זה בזוג מנעלים כמו שהביא רמ"א כאן וע"ז סיים הט"ז ונ"ל וכו' משום דבקשר של כובס כבר כ' הט"ז דמיירי שרגילין להתירו ביומו ודבריו דכאן הם במנעלים דמסתמא אין דעת הרצען להתירו היום וק"ל.

<small>שם</small> יעשנו ע"י נכרי אם הוא צריך כצ"ל. דכיון דפטור אבל אסור מותר לעשות שבות ע"י נכרי בצורך הרבה כמבואר בסימן ש"ז סעיף ה'.

<small>[[מגן אברהם/{{כאן}}#יא|מג"א סקי"א]]</small> משבת לשבת דאז הוי של קיימא ואסו' אפי' בהדיוט:

<small>סקי"ב</small> בהגה ס"א הגה אחרונה דנוהגין כרמב"ם דאומן ואינו של קיימא פטור אבל אסור ואפ"ה גזרינן דגרדי כו' אע"ג דהוי גזרה לגזירה:

<small>[[ט"ז/{{כאן}}#ז|ט"ז סק"ז]]</small> וכמש"כ רמ"א. דבשני קשרים חוששין שמא הוא מעשה אומן משא"כ קשר ועניבה אינו מעשה אומן אבל באינו עשוי להתיר ביומו אסור דמיקרי קיומא דאסור אפי' מעשה הדיוט ולא שרי אלא בב' עניבו' דעניבה אינו קשר:

<small>סק"ח</small> אין איסור. ע"י במג"א סק"ז כ' דאסור משום מתקן מנא שמבטלו עיין שם:

<small>[[מגן אברהם/{{כאן}}#יח|מג"א סקי"ח]]</small> קשור. עיין ס"ו במטלטלין חבל של גרדי הוא סעיף ז' בקצת נוסחאות לכן הראה מקום לסעיף ו' וכוונתו דבא לשלול טעם של מוקצה שהביא הט"ז דא"כ קשה בסעיף ו' קושרין חבל בפני הפרה ולא כ' שיהי' דוקא של גרדי משום מוקצה אע"כ מיירי שהוכן לכך באופן דליכא משום מוקצה וק"ל:

<small>מ"א שי"ח סק"ב</small> דדוקא בנכרי שעושה כצ"ל:

<small>[[ט"ז/{{כאן}}#א|ט"ז סק"א]]</small> הנעשית ע"י נכרי כצ"ל:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}