עריכת הדף "לבושי שרד/אורח חיים/ג"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

<small>[[ט"ז/{{כאן}}#ד|ט"ז סק"ד]]</small> ויש עוד טעם. הטעם הזה הוא טעם בפ"ע שלא לפי דעת המחבר הש"ע דאיהו ס"ל טעמא קמא וכמו שהאריך הט"ז אחר כך:

<small>שם</small> ואם יפנה ממזרח למערב נפנה נגד ירושלים. הציור כזה {{תמונה להוספה}}

<small>שם</small> ממש נגד ירושלים בדרומה של יהודה. היינו באות <big>ת</big> דשם אסור צפון ודרום אבל מזרח ומערב שרי ומה דלא אסרינן שם גם מזרח ומערב משום גרירה כמו הצדדים דנאסרו משום גרירה היינו טעמא דהא מקום זה אינו דבוק רק עם הצדדים והצדדים עצמם לא נאסרו רק משום גרירה ולכן אין מקום זה נגרר לגבי הצדדים דה"ל גרירה דגרירה וק"ל:

<small>שם</small> ובגליל שהוא בצפון א"י לא יחזור פניו צו"ד. באות <big>א</big> ניחא דהוי צו"ד נגד ירושלים אבל הצדדים ליכא בהו טעמא לכאורה אלא משום גרירה כמו צדדים דיהודה אך לקמן כתב הט"ז דבגליל אין שייך גרירה רק הטעם משום כבוד כל א"י עיין שם:

<small>שם</small> ר' עקיבא אוסר בכל מקום ע"כ ומשום לשון בכל מקום מפרש דאוסר בח"ל גם כן:

<small>שם</small> ומ"ט שרי בצו"ד ביהודא מ"ש מהנהו צדדים. הלשון מגומגם קצת וכלומר למה מותר בצדדים דיהודא צו"ד מ"ש ממזרח ומערב דהנהו צדדים עצמן וכוונתו דקשה למה הצדדים נגררים לאסור מו"מ יהי' גם כן נגררים למקום <big>ת</big> ויהי' אסור גם כן צו"ד. בשלמא המקום <big>ת</big> אין נגרר להצדדים דהוי ליה גרירה דגרירה כנ"ל משא"כ הצדדים עצמן מדוע לא יהיו נגררים לשני המקומות לאסור הן מו"מ הן צ"ד אע"כ לומר דרוב אחר מיעוט אין נגרר לכן אין נגררים הצדדים אחר מקום <big>ת</big> ומה שנגררים לאסור מו"מ ה"ט משום דירושלים מחזיק יותר מחצי כל הרוחב של יהודה ולכן הצדדים הם מיעוט לענין מו"מ ומשום זה כתב רש"י ז"ל שיהודא היא רצועה קצרה לומר שירושלים מחזיק יותר מחצי רחבה כנ"ל אבל רוב אחר מיעוט אין נגרר. ועל זה הקשה דא"כ לר"ע דאסר בח"ל הא שם הצדדים הם רוב ולמה נגררו אחר מיעוט ולא הוה ליה לאסור רק המיעוט שנגד ירושלים כי מיעוט אין נגרר אחר רוב להיתר כדמוכח ממקום <big>ת</big> דאינו נגרר אחר הצדדים להיתר אבל עכ"פ צדדי ח"ל למה יהיו נגררים הרי המדינות שהם במזרח ומערב של ארץ ישראל דאסרינן להו מו"מ ה"נ יש לאוסרן צו"ד שיגררו לאידך גיסא אע"כ דרוב אחר מיעוט אין נגרר א"כ גם מו"מ למי נגרר וזה שכתב הט"ז ואמאי נאסר שם מו"מ טפי מצו"ד. והבן היטב בכל מ"ש כי אין דברי ט"ז מתפרש באופן אחר רק ככל מ"ש ודוק:

<small>שם.</small> וא"ל א"כ בגליל אמאי נאסר לתנא קמא צ"ו. רצה לומר כיון דאמרינן שאין רוב נגרר אחר מיעוט א"כ בגליל שאין שם רק מעט מקום נגד ירושלים מדוע יאסרו צדדים שבגליל צו"ד הרי שם הצדדים הם רוב ותירץ דחולקים כבוד לארץ ישראל כולו ולא ירושלים בלבד ואסור משום שהוא נגד יהודא משא"כ בח"ל אף אי נימא דחולקין כבוד לכל ארץ ישראל אפ"ה הצדדים הם רוב וק"ל:

<small>([[ט"ז/{{כאן}}#ה|ט"ז סק"ה]])</small> דהיתרא דכותל הוא לר"י דוקא. היינו דס"ל לא אסרו אלא ברואה וכשיש כותל איני רואה משא"כ לרבי עקיבא דאוסר בכל מקום אפילו אין רואה לכן גם כותל לא מהני:

<small>([[שולחן ערוך/{{כאן}}#ז|ש"ע סעיף ז']])</small> המטיל מים מן הצופים. רצ"ל אף על גב דלהטיל מים בכל ענין שרי כמ"ש בסי' ה' בהג"ה מכל מקום מן הצופים ולפנים לא ישב ופניו כלפי הקודש כו':

<small>([[שולחן ערוך/{{כאן}}#י|סעיף י']])</small> לא יקנח ביד ימין. עיין כנסת יחזקאל [[כנסת יחזקאל/כב|סי' כ"ב]]:

<small>([[ט"ז/{{כאן}}#ח|ט"ז סק"ח]])</small> מפני שקושר בה תפילין. ר"ל שבימין מהדק התפילין על זרוע השמאל וכ"ת א"כ כל שכן שלא יקנח בשמאל שבה מניח התפילין זה אינו שהתפילין מניח בזרוע וקינוח ביד אבל הקשירה היא ביד ימין כן כ' מהר"ל חנלס וכנ"י {{ממ|[[כנסת יחזקאל/כב|סימן כ"ב]]}}:

<small>שם</small> שמראה בה טעמי תורה נגינות הטעמים הוא מוליך בידו הנגינה רש"י:

שם אפילו לטעם הג' מכל מקום מותר להראות טעמי תורה פי' דבאקראי מותר ולא קפדינן אלא אקינוח ימין אלא לפי שמראה בקביעת טעמי תורה וראייתו כיון דלטעם ד' צריך איטר לקנח בשמאל דעלמא אף על פי שמראה בה בקביעות ט"ת ממילא לא משוינן פלוגתא רחוקה דמודה טעם דבאקראי עכ"פ שרי וסיים אלא שהבית יוסף כתב דאיטר לא יקנח בימין דידיה אלא בימין דעלמא והיינו אפילו לטעם הד' וא"כ ליכא ראיה ויש לומר דלטעם הג' אפילו באקראי אסור:

<small>[[מגן אברהם/{{כאן}}#ח|(מ"א) סק"ח]]</small> ומה שכתב הטורי זהב דאיטר מקנח בשמאל דידיה כמ"ש הבית יוסף סימן מ"ג ליתא. פרשתי לעיל באופן דדעת המגן אברהם דלרבא איטר מקנח בימין דידיה אלא שמסופק שמא אין הלכה כרבא ומחולק עם הט"ז בתרתי דהט"ז תופס טעם רבא להלכה ככל אינך טעמים וס"ל נמי דאיטר מקנח בשמאל דידיה אף לרבא:

'''שם.''' דיש לקנח בימין דאיכא תרי טעמים שכותב בשמאל תימה דמעלה דכותב לא נמצא בש"ס כלל ועוד תימה דהא ימין יש לה גם כן ב' מעלות שמושיט לפה ומראה טעמים ולרבא יש לימין עוד מעלה שנתנה תורה להמגן אברהם שחולק אהט"ז והרב פרי מגדים מגיה דיש לקנח בימין דידיה אף על גב דאיכא תרי טעמי וקושיא ראשונה במקומה עומדת וק"ל. ונראה לי להגיה שיש לקנח בימין דידיה דאיכא תרי טעמי ואף על גב שכותב בשמאל וקושר בה תפילין והכוונה שנמשך לדבריו הראשונים שחולק אהט"ז בתרתי ועל זה כתב ועוד נראה לי כו' לומר דהט"ז מודה בכה"ג. וזה כי ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/כז#ו|סי' כ"ז סעיף ו']] מבואר דאם כותב בשמאל הוי ימין שמאל אצלו ומניח בו תפילין אע"פ שעושה כל מעשיו בימין לכן פוסק דיש לקנח בימין דידיה דהיינו בשמאל אע"פ שיש לה מעלה דכותב בה וא"כ קושר בה תפילין מכל מקום הימין יש לה ב' מעלות טעמים ופה ודחינן מקמי תרתי חדא. וזה אי אין הלכה כרבא ומכל שכן אי הלכה כרבא דאז יש לימין עוד מעלה שנתנה בו תורה להמגן אברהם שחולק אהט"ז. ומה שאמר דאיכא תרי טעמא רצה לומר אפילו נימא דאין הלכה כרבא אלא שהיה מקום לומר דלהט"ז ליתא להאי דינא דהא לדידיה הלכה כרבא וסבירא לי' נמי באיטר ניתנה תורה בשמאל דעלמא א"כ נגד הב' מעלות שיש בימין טעמים ופה יש בשמאל ג"כ ב' מעלות קשר ותורה ויעשה כמו שירצה קמ"ל המגן אברהם דהט"ז נמי מודה בהא משום דאף שכותב בשמאל מכל מקום הימין דעלמא הוי גביה ימין וניתנה בו תורה ואין דינה כשמאל רק לענין תפילין מהטעם המבואר שם בט"ז ס"ק ז' עיין שם כנלע"ד ודוק ועיין בכור שור דף ה': שם.

<small>[[ט"ז/{{כאן}}#ט|ט"ז סק"ט]]</small> אלא שהבית יוסף כ' בסעיף מ"ג הובא שם בט"ז סק"ו ומגן אברהם שם ע"ש וכבר השיגו המגן אברהם כאן דהא שם לא הוזכר איטר וכיון דהבית יוסף שם כתב הטעם דאוחזן בימינו משום דבשמאל מקנח ממילא באיטר אוחזן בשמאל דידיה כיון דמקנח בימין דידיה (וע' בכור שור ברכות [[בכור שור/ברכות/סב/א|ד' ס"ב]]):

<small>([[מגן אברהם/{{כאן}}#ט|מג"א סק"ט]])</small> דל"ח לכשפים. כתב כך על פי שיטתו בס"ק י"א:

<small>[[מגן אברהם/{{כאן}}#ט|שם]]</small> ועסי' שי"ב ס"ה דשם מבואר שמחתכים הבשר ומה שצריך כאן הש"ע לטעם אחר עמד בזה המגן אברהם שם:

<small>([[מגן אברהם/{{כאן}}#יא|סקי"א]])</small> והאידנא ל"ח שיבא. רצה לומר כיון שאינם בשדה וכדברי רמ"א לענין חרס:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}