עריכת הדף "כרתי/יורה דעה/כד"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}

{{OCR|קישור=https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8189&st=&pgnum=30}}


{{עוגןמ|א}} והמפרקת ודאי לא ישחוט מפרק' רק אם ימדוד רוחב סימנים קנה ושט הם מעוטים רק ימדוד רוחב מפרקת כי הסימנים נשמטים פעם בצד זה של מפרקת פעם בצד אחר ולכך ישער כל רוחב 

{{עוגןמ|ב}} בבהמה הואיל וצווארה קשה והסכין קטן אתא לכלל דרסה 

{{עוגןמ|ג}} שחט ב' ראשים כו' ה"ה לכתחלה מותר לעשות כן והא דנקט ל' דעבד משום סיפא דיש לחוש לשתיהן אפי' כבר נשחט מ"מ אסרינן: 

{{עוגןמ|ד}} כשרה אפי' הניח הסכין על שתיהן כא' או הולך או הביא: 

{{עוגןמ|ה}} ויש לחוש עיין [[פלתי/{{כאן}}#|פלתי]] שהמלצתי בכוונת הרא"ש ומחברים וביחוד דברי הרמב"ן. ולדידן ואוסרי' דרסה במיעוט בתרא פשיטא דיש להחמיר בכל גוונא כמ"ש ב[[פלתי/{{כאן}}#|פלתי]] באריכות: 

{{עוגןמ|ו}} רק רוב והט"ז דעתו דוקא חוט שדר' עמו 

{{עוגןמ|ז}} ואין לשנות והרבה מחברים דמקילין בזה וכבר הורה זקן מהר"ל מפראג להקל ונראה זו דוקא בשחט בלי מתכוון אבל במתכוון לכתחילה על כך לשחוט עם מפרקת יש להחמיר דהכי תנן בתוספתא פ"ב דחולין הי' שוחט וחתך בב"א אם נתכוון לכך שחיטתו פסולה ואם לא כשרה ולכן כל מה שהביאו ראי' להכשיר הוא הכל בלי נתכוון אבל במתכוון אין ראיה לסתור דברי תוספתא ויש להחמיר 

{{עוגןמ|ח}} להניח אצבע בהפסד מרוב' יש להתיר בדיעבד אם אמר ברי לי שלא דרסתי אחרונים: 

{{עוגןמ|ט}} חלדה לשון טמנה ועיין [[פלתי/{{כאן}}#|פלתי]] בדקדק לשון ט"ז שכ' כחולדה הדרה בעיקרי בתי' וז"א: 

{{עוגןמ|י}} בין ששחט עליון וה"ה וכ"ש אם הכניס הסכין תחת שני סימני' ושחטן שניהם מלמטה למעלה או אחד מלמטה למעלה ואחד מלמעלה למטה 

{{עוגןמ|יא}} הקשור בצואר' ה"ה כרוך בצואר' רק צריך שיהי' באופן שהכרכ' מהדקת המטלית בצוואר אבל אם המטלית כרוך שיכול ליפול מעל צוואר א"ז חלדה דהוא רק כיסוי בעלמא כן משמע בכל פוסקים 

{{עוגןמ|יב}} פסולה היינו מספק כי איבעי בזו עלת' בתיקו והמחבר לא דייק בזה אף דנ"מ טובי לספק וגם ודאי 

{{עוגןמ|יג}} ויש מי שאוסר הא דעת רמב"ם והט"ז ביקש לדחות דין זה ועי' [[פלתי/{{כאן}}#|פלתי]] מ"ש בזה ואדרבא ממקום דבא משם יש לרמב"ם ראי' 

{{עוגןמ|יד}} בכבשי' וה"ה עופו' שיש להם נוצות עד שהסכין מתכס' בהן יש למורטן קצת קודם שחיט' באופן שלא יצא דם 

{{עוגןמ|טו}} ויש לחוש וכו' היינו כששוחט באמצע שהסכין מגולה אבל אם קרוע בעור וכו' אף בדיעבד פסול ש"ך 

{{עוגןמ|טז}} תחת המיעוט הראשון וזהו חלדה שהחלידו תחת המיעוט ושחט בחלדה מלמטה למעלה מיעוט ההוא אבל בהחליד תחת העור ושחט מיעוט סימנים ואח"כ קרע עור ושחט הנשאר כראוי מזה לא מיירי כאן ואיירי שנקרע עור מתחילתו כמ"ש הב"ח ועיין [[פלתי/{{כאן}}#|פלתי]] שכתבתי בזה דהחליד תחת עור ושחט רק מיעוט סימני' בחלדה הזה יש מקום להכשיר ע"ש 

{{עוגןמ|יז}} בבהמה אבל בעוף כיון ששחט סי' א' הוכשר ומה יפסול אח"כ חלד' 

{{עוגןמ|יח}} וכן אם שחט מיעוט ראשון בושט ודאי דפסול דלא יהי' אלא נקב פוסל אבל בקנה דעת הפריש' וש"ך להתיר מדינ' ומהרש"ל והב"ח אוסרי' והש"ך השיג עליו ועיין [[פלתי/{{כאן}}#|פלתי]] שכתבתי שאין לדחות דברי מהרש"ל ויש לו עמודים גדולים ובלא"ה לדידן דמטרפינן בכל מקום לא נ"מ: 

{{עוגןמ|יט}} רוב חלל הקנה אבל נא רוב טבעת דזולת טבעת גדולה רוב טבעת אינו רוב חלל קנה ועי' לעיל סי' כ' ב[[פלתי/{{כאן}}#|פלתי]] מ"ש בזה באריכות 

{{עוגןמ|כ}} שפוסל בדרוס' כי הגרמה לאו מקום שחיטה משא"כ זה ששוח' במקום שחיטה דבר הפוסל 

{{עוגןמ|כא}} פסולה דרובו בהגרמה 

{{עוגןמ|כב}} ואם דרס או וכו' כולם תמהו למה ודאי טריפה ונבלה הא הרמב"ם כ' מקודם אם שחט מיעוט סימנים בחלדה וגמר שלא בחלדה הרי זו ספק נבלה. והלח"מ תי' דהכ' ג"כ פירושו ספק נבילה וזהו דוחק דלא מצינו דמסתפק הגמ' כלל בדרוסה: והש"ך כתב דבצירוף קאמר דהיינו דהחליד שליש והגרים שליש ושחט שליש דעכ"פ איכא תרי רובא בפיסול. מה לי חלדה ומה לי גרמא. ועיין [[פלתי/{{כאן}}#|פלתי]] דס"ל באמת חלדה גמורה או דרוסה במיעוט קמא ודאי פסול ולעיל גבי חלדה דמשויא לי' ספק היינו דלאו הוי חלדה ברורה והספק הי' אי הוה חלדה כלל כי החליד תחת מיעוט סי' וע"ז אנו דנין אם קרוי חלדה כלל וזה ברור. וכ"נ דעת פר"ח 

{{עוגןמ|כג}} וכן בקנה וכו' דנקיבתו במשהו וחד דינא אית ליה עם ושט: 

{{עוגןמ|כד}} פסולה הש"ך הביא דעת ריב"ש דכתב אפי' למאן דמספקא ליה גבי חלדה במיעוט קמא מודים הכא דלא מקום שחיטה היא ולא שייך דרך שחיטה שחט. ועי' [[פלתי/{{כאן}}#|פלתי]] דא"צ דהני רבוותא פוסלים ג"כ בחלדה במיעוט קמא 

{{עוגןמ|כה}} כגון שנעקר וה"ה סכין פגומה קרוי ג"כ עיקור: 

{{עוגןמ|כו}} קודם גמר שחיטה אפי' בעוף דא"צ רק סי' א' והא איתנהו ז"א דמ"מ בעינן שנים ראוים לשחיטה: 

{{עוגןמ|כז}} בין במיעוט בתר' דלפי ד"ת במיעוט בתרא כשר רק מנהגנו לאסור ודעת הב"ח אם פגימה במיעוט בתרא אסור מדינ' וע' [[פלתי/{{כאן}}#|פלתי]] דהבאתי ראי' מתוס' דגם בפגימה מותר מדינא 

{{עוגןמ|כח}} אלא שאין שחיטה מועלת אבל סימנים שנדלדלו ברובן לכ"ע הוי טרפה וכן כ' הש"ך ונכון 

{{עוגןמ|כט}} חלבו כשרות עיין [[פלתי/{{כאן}}#|פלתי]] שפל[[פלתי/{{כאן}}#|פלתי]] בזה והעלתי הטעם דלבה"ג יכול העיקור לחזור על בוריו ולהיות נתרפא ע"ש 

{{עוגןמ|ל}} פסולה דהוי ספיקא תורה לחומרא. וא"א להבחין 

{{עוגןמ|לא}} מיהו השוחט נאמן דהיינו שאמר שהרגיש בבירור ויש לו סימנים על כך ט"ז 

{{עוגןמ|לב}} פסולה דכיון דתפס בידו אפשר לשמוט' שתעשה שחוטה ופסולה מדינא דש"ס 

{{עוגןמ|לג}} כשר אף דהוא ספק איסורא ס"ל דלא שכיח שיהי' טבעת מגרגרת נשמט מחיים ולא יהי' ניכרת המכה והדם צרור ותלינן לעולם במצוי ועיין לקמן סי' נ': 

{{עוגןמ|לד}} ויש מטריפין כי ספיקא דאורייתא לחומרא והוא טבעת שלם או רוב אבל מקצת לית לן בי' דלו דנפסק מחיים פסוקת הגרגרת ברובו ואם ספק אם הוא רובו מכשיר הט"ז ג"כ מכח ס"ס דלמא לא היה בו רוב. ועי' אחרונים בתשובות שהקילו בכמה דברים ולהיות כי אין דעתי להקל לא הבאתי דבריהם ומי שרוצה לסמוך עליהם יעיין בספרת'


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}