עריכת הדף "כף החיים/אורח חיים/קפג"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


== א ==

א) '''[סעיף א'] כוס של בהמ"ז צריך הדחה וכו'.''' דהכי איתא במסת ברכות דנ"א ע"א. עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה טעון הדחה ושטיפה. חי ומלא. עיטור ועיטוף. נוטלו בשתי ידיו ונותנו לימין. ומגביהו מן הקרקע טפח. ונותן עיניו בו. וי"א אף משגרו במתנה לאנשי ביתו. א"ר יוחנן אנו אין לנו אלא ד' בלבד. הדחה שטיפה חי ומלא ע"כ. ודברי הגמרא הנזכר ופירושה הביאה הטור וכתב דהרמב"ם ז"ל לא הזכיר אלא ד' של ר' יוחנן אבל התו' כתבו מניינא דרבי יוחנן לא אתי אלא למעוטי עיטור ועיטוף אבל בנתינה לימין מודה דא"ר יוחנן ראשונים שאלו שמאל מהו שתסייע לימין ומסתמא גם במקבל בב' ידיו מודה דדריש להו מקרא שאו ידיכם קודש. ובמגביה טפח נמי דדריש להו מכוס ישעות אשא. וכן נותן עיניו בו כדי שלא יסיח דעתו מן הברכה. וכן רב נחמן היה רגיל לשלחו לאשתו. ובכל הנך רגילין האדנא ואף בפריסת סודר שלא יברך בגילוי הראש ואין חסר לנו אלא עיטור עכ"ל הטור. וכ"כ בתו' שלפנינו מדהאמוראים היו עושים עיטור ועיטוף משמע שהיו מחמירין על עצמן והיו נזהרים בכולם ולפיכך יש להחמיר בכוס של ברכה עכ"ל. והב"ד ב"י וכ"פ כאן בש"ע כדעת התו' והטור. וכתב המחב"ר אות א' בשם הרמ"ע באלפסי זוטא ותר"י והרשב"א דהדי' דוקא לעיכוכא אבל השאר למצוה מן המובחר וכתב שכן הסכים תפארת שמואל בהגהו' על הרא"ש יעו"ש. וסוד אלו יו"ד דברים עיין בזוה"ק פ' פנחס דף רמ"ה ופ' עקב דרע"ג ע"ב ובתיקונים תיקון מ"ז וכתב שם בתיקונים דהיין הוא גי' סוד והיו"ד דברים הם יו"ד של יסוד יעו"ש. ועיין לקמן אות ח"י:

== ב ==

ב) '''וכתב''' הב"ח ולענין הלכה נראה כיון דהתוספת והרא"ש ז"ל העידו שהיו נוהגין בזמניהם אף בפריסת סודר וכ"כ הטור והר"י כל ירא שמים יהא נזהר בשעת ברכה להתעטף במלבוש העליון וגם להשים הכובע על ראשו ולא יברך במצנפת קטנה ואף כשמברך ביחיד יהא נוהג בכך עכ"ל. שכנה"ג בהגב"י אות ה' עו"ת אות ט' מ"א סק"ה א"ר אות ט"ז. וכ"כ האחרונים:

== ג ==

ג) '''טוב''' לעטר כוס של בהמ"ז וקידוש והבדלה שיהא ששה כוסות סביב. מעשה רב הלכות נט"י אות כ"ז. פת"ע אות א' ומיהו עיין בטור שכתב ג' פירושים בענין העיטור י"א שמעטרו בתלמידים דהיינו שמושיב תלמידים סביביו בשעת הברכה וי"א שמוסיף עליו בברכת הארץ {{ממ|י"א יין וי"א מים עיין פרישה אות ג'}} וי"א שמניח כוסות יפים סביביו להדרו בהן יעו"ש ובזוה"ק שם כתב דמעטרו בתלמידים יעו"ש וע"כ אין נוהגין עכשיו לעטרו בכוסות כי סומכן על דברי הזוה"ק דהעיטור בתלמידים וזה אינו נמצא בכל עת וכשנמצא בל"ה הם יושבים סביב המברך:

== ד ==

ד) '''שם ואם הוא נקי.''' כגון היכא דלא שתו בו בשעת אכילה ועכשיו בשעת הברכה מוצאין אותו נקי אין צריך הדחה ושטיפה. ב"י. פרישה אות ב' מיהו מדברי הזוה"ק והתיקונים שכתבו באות הקודם שנתנו טעם בסוד להדחה ושטיפה משמע דדוקא צריך הדחה ושטיפה במים ואפילו אם הוא נקי יעו"ש:

== ה ==

ה) '''שם ואין בו שיורי כוסות וכו'.''' פי' שיורי יין ששרה בו פת. מ"א סק"א בשם רש"י. א"ר אות א' וה"ה כשמקנחו במפה שפיר דמי. טור. מ"א שם א"ר שם. וכתב שם הא"ר דטוב להדיח אפילו כשאין בו שיורי פת אם לא שהוא נקי וצח משום הקריבהו נא לפחתך עכ"ל ומיהו כבר כתבנו באות הקודם דלפי דברי הזוה"ק משמע דוקא צריך הדחה וגם צ"ל במים יעו"ש. אך בשעת הדחק שאין לו מים י"ל דסגי לקנחו במפה מבית ומחוץ. וכ"כ החס"ל אות ב' יפ"ל אות א':

== ו ==

ו) '''[סעיף ב'] ואז מוזגו וכו'.''' כתב הרב"י שנוהגין כן במדינתנו אף שאין היינות חזקים כי יש בזה סוד ע"פ הקבלה ועוד טעמים אחרים יעו"ש מ"א סק"ב. א"ר אות ב' זכ"ל אות ך' וכן כתב בשה"מ פ' עקב וז"ל בברכה ב' בהגיעך אל תיבת את שבפסוק ואכלת ושבעת וברכת את אז תמזוג הכוס במים וכו' כנודע ומלת את היא המלכות הנקראת כוס ותסתכל במים ההם בעת שתתנם בכוס ותכוין כי מים גי' ץ' כמנין ט' יודין שבד' הויו"ת ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן עכ"ל וכתב בס' מעבר יבק מאמר שפת אמת שצריך להטיל בכוס ג' טפות זה אחר זה יעו"ש. והביאו הפתה"ד אות א' רו"ח אות א' יפול אות ב' בן א"ח פ' שלח לך אות כ"ב. ונ"ל הטעם משום דהיין הוא בבחינת הבינה דדינין מתערין מנה ולכן צריך למתקו במימי החסד ולפי שהבינה היא שם ס"ג ויש בו ג' יודין לכן כנגדם צריך להטיף ג' טפין למתקו:

== ז ==

ז) '''שם להודיע שבח הארץ''' כדי להראות לכל העומדים שם שבח א"י שהיין שלה חזק וצריך ליתן לתוכו מים ואעפ"י שהמברך בחו"ל מאחר שאינו מוזגו עד ברכת הארץ מוכחא מילתא ששבח ארץ ישראל הוא בא להראות. ב"י. ר"ז אות ג':

== ח ==

ח) '''שם הגה. ויש אומרים דאם היין אינו חזק אין צריך למזגו וכו'.''' ומיהו כבר כתבנו לעיל דע"פ הקבלה צריך למזגו וע"כ אף שאינו חזק יש למזגו בדבר מועט דהיינו רק ג' טיפין וכמ"ש לעיל אות ו' יעו"ש:

== ט ==

ט) '''שם בהגה. ויוציאנו מן החבית לשם ברכה.''' כי חי כו' פרישקו בלע"ז וכתב רי"ו ויוציאנו מהחבית מיד סמיך לברכה ואף לדידן נמי ישלח לחנוני לקנות סמוך לברכה כדי שיהיה חי מ"א סק"ג. מיהו הא"ר אות ג' כתב דטרחא הוא להמתין לקנות סמוך לברכה. ועל כן נראה לי דיש לקנות מקודם בקנקן ורק לא יוציאנו מן הקנקן עד שעת ברכה וישפכנו בכוס לשם ברכה ואח"כ ראיתי שכ"כ א"א אות ג':

== י ==

י) '''שם בהגה. וכוס של ברכה ימלאנו וכו'.''' ודלא כי"מ עטור שלא יהא מלא כל כך שיהיה למעלה בכוס עטרה סביביו. מ"א סק"ד. ועיין ט"ז סק"ד. ושיעור כוס של ברכה רביעית הלוג לקבל ה' רביעאה דשם הוי"ה זוה"ק פ' פנחס דרמ"ו ע"א:

== יא ==

יא) '''שם בהגה. מלא על כל גדותיו.''' נראה דלא דוקא דהא צריך ליתן בו מים בברכת הארץ וכתב החס"ל אות ג' דאם היין חזק שצריך הרבה מים וצריך שיהא הכוס מלא ימזגנו קצת קודם בהמ"ז ומוסיף בברכת הארץ ויכוין למתק הדינים עכ"ל אבל הרב בן א"ח פ' שלח לך אות כ"א כתב דיש לפקפק בזה דהא איכא דס"ל שצ"ל בתחלת הברכה חי שאינו מזוג וזו הסברה נראית עיקר דהא ברעיא מהמנא {{ממ|פ' עקב דרע"ג ע"ב}} נקיט לה בסתמא ולשאר סברות נקיט להו בשם י"א ואם ימזגנו קודם ברכה נמצא חסר ח"י לס' הנז' ע"כ אעפ"י שצריך מים הרבה ומוכרח שיהיה חסר בתחלת הברכה חסרון הניכר לעין לית לן בה מאחר שבברכת הארץ מוזגו ונעשה מלא. מיהו נ"ל עכ"פ צריך שיהיה בו בתחלת הברכה שיעור רביעית עכ"ד:

== יב ==

יב) '''שם בהגה. מלא על כל גדותיו.''' דכל המברך על כוס מלא נותנין לו נחלה בלי מצרים שנאמר ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה. וי"א זוכה ונוחל ב' עולמים עוה"ז ועוה"ב ברכות כ"א ע"א:

== יג ==

יג) '''שם בהגה. מלא על כל גדותיו.''' ומכל מקום אם חושש שאם יהא מלא הרבה ישפך ויתבזה ומניח קצת ריקם למעלה אין לחוש שעדיין שם מלא עליו. ט"ז סק"ד ר"ז אות ד':

== יד ==

יד) '''[סעיף ג'] צריך לחזור אחר כוס שלם.''' שי"א זהו פי' של חי שאמרו בגמרא דבעינן חיות הכלי שלא יהא שבור דכלים שבירתן היא מיתתן כמ"ש הטור. וכ"ה בזוה"ק פ' עקב דרע"ג ע"ב יעו"ש. ואפילו יש רביעית מנקב ולמטה. מש"ז אות א':

== טו ==

טו) '''שם כוס שלם''' ואפילו אם גוף הכוס שלם ורק הבסיס שלו מלמטה שבור אין לברך עליו מט"מ סימן ש"ח בשם מהרי"ל שכנה"ג בהגה"ט אות ב מ"א סק"ה. א"ר אות ה' וכתב בשכנה"ג שם דאף שיכול לעמוד בלא סמיכה אין לברך עליו. והביאו א"ר שם וכתב ודלא כהעו"ת. וכן כתב א"א אות ה' וכוס זכוכות שנשבר בסיסו ועשה לו של מתכת עיין בתשובת בית שלמה חא"ח סימן ל"א שלא רצה להכשיר יעו"ש. א"ח אות ב' ועיין באות שאח"ז:

== טז ==

טז) '''שם כוס שלם. לא פגום ולא נשבר.''' כלבו סומן כ"ה והביאו א"ר שם וכתב אפשר דפגום שיש בו חסרון מעט כדי חגירת צפורן ומיהו בנסדק פוסל אף בלא חסרון יעו"ש. וכן כתב ח"א כלל מ"ו אות ז' קיצור ש"ע סימן מ"ה אות ד' חס"ל אות ד' בן א"ח שם אות כ"ג. ועיין בשכנה"ג שם דבנשבר בסיסו מתיר בשעת הדחק ובנשבר שפתו מסתפק יעו"ש. אבל הא"ר שם כתב דבא"א יש לברך בהמ"ז אף על כוס שבור דלא עדיף מכוס פגום יעו"ש וכן כתב המש"ז אות א' בי"מ אות ג' וכן כתב ריעב"ץ והביאו עמה"ש על קיצור הש"ע שם. וכ"מ בח"א שם:

== יז ==

טוב) '''וכתב''' הא"ר נ"ל שאין קפידא לברך בכיסוי של כוס וקנקן ול"ד לנט"י לעיל סימן קנ"ט דהתם בעינן כלי הנעשה מתחלה לקבלה. ומ"מ בדאפשר בריוח יש להקפיד עכ"ל. א"א שם. זכ"ל אות ך':

== יח ==

חי) '''וכתב''' שם המגן אברהם (ס"ק ה) דכתבו המקובלים להצריך כל הי' דברים חוץ מעיטוף בחו"ל עכ"ל. וכ"כ העטרת זקנים אות א' בשם ספר יש שכר (דיני ברכת המזון אות ד) דאין עיטוף נוהג אלא בארץ ישראל משום כבוד השכינה יעו"ש. מיהו בספרי האר"י ז"ל שבידינו לא כתוב זה, ואדרבה בזוה"ק פרשת עקב דף רע"ג ע"ב ובתיקונים תיקון מ"ז כתוב, דעכשיו אין לנו אלא ד' יעו"ש. אמנם כבר כתבנו לעיל אות א' בשם הפוסקים דלכתחלה יש ליזהר יעו"ש:

== יט ==

יט) '''[סעיף ד'] מקבלו בשתי ידיו וכו'.''' וצריך שימסור לו הכוס אדם אחר בשתי ידיו וגם הוא יקבלו בשתי ידיו כמ"ש בזוה"ק פ' תרומה דק"נ ע"ב וז"ל כוס של ברכה אצטריך למיהב ליה בימינא ובשמאלא ולקבלא ליה בין תרוייהו בגין דאתיהיב בין ימינא ושמאלא ולבתר ישתביק ליה בימינא דהא מתמן אתברכא עכ"ל. וכ"כ הזכ"ל שם. יפ"ל אות ג'. בן א"ח פ' שלח לך אות ט"ז. ומ"ש מתמן אתברכא ר"ל על בחי' המלכות שלוקחת הארה מימין הת"ח והדברים עתיקים ויחזיק הכוס נגד החזה ממש ויש בו סוד. אור צדיקים סימן כ"ג אות ל"ז ומשמע שצריך דוקא המברך בעצמו לאחוז הכוס בידו מהתחלת בהמ"ז עד סופה ועד שיברך בכה"ג. וכ"מ מדברי שעה"מ שנכתוב באו' שאח"ז ומדברי הזוה"ק שנכתוב באות כ"ד יעו"ש. ועיין לקמן סימן ק"ץ אות כ"א:

== כ ==

כ) '''שם. מקבלו בשתי ידיו וכו'.''' וז"ל שעה"מ פ' עקב תחלה תאמר המזמור והפסוקים הנז' עד סוף הפסוק ואנחנו נברך יה וגו'. ואח"כ תיטול הכוס בימינך ותעמידנו על ה' אצבעותיך הימניים ממש על גביהם ותתן עיניך בכוס בכל בהמ"ז עכ"ל. ומיהו בש"ש ח"ד על שעה"מ הנז' גריס על גובהן ופי' שיטול הכוס באצבעותיו הזקופות למעלה ולאפוקי שלא יתן הכוס בכף היד וגם שלא יהיה ע"ג האצבעות כשהן פשוטות יעו"ש. וכ"כ בשער הכוונות דע"א ע"ג בהדיא דצריך לאחוז הכוס באצבעותיו ונתן טעם בסוד יעו"ש. ובענין המזמור והפסוקים כבר כתבנו אותם בסימן זק"ן יעו"ש ור"ל שאחר שיאמר פסוק ואנחנו נברך יה וגו' אז יקח הכוס בידו ויאמר פסוק וידבר אלי זה השלחן וגו' לשם יחוד וכי' וכ"כ בן א"ח שם:

== כא ==

כא) '''שם. מקבלו בשתי ידיו וכו'.''' ולא יטול הכוס בבתי ידים רק יסירם קודם. ברכות מהר"ם מ"א סק"ו. א"ר אות א' סו"ב אות ד':

== כב ==

כב) '''שם בהגה. והיינו דוקא שלא תגע השמאל וכו'.''' מיהו הט"ז סק"ב כתב שראוי לנו שלא לסמוך על קולא זו וכל סיוע אסור יעו"ש. וכ"כ המ"א סק"ו דיש להחמיר אם לא לצורך יעו"ש. וכן כתב א"ר אות ז' סי"ב אות ה' יכתב שכ"מ בזוה"ק. ר"ז אות ז':

== כג ==

כג) '''שם. ומגביהו מהקרקע טפח וכו'.''' דכתיב כוס ישועות אשא וכו' וטעמא משום שיהא נראה לכל המסובין ויסתכלו בו. טור. ולפ"ז אף אם הנותן מגביהו ונותנו למברך שפיר דמי:

== כד ==

כד) '''שם. ונותן בו עיניו וכו'.''' וז"ל הזוה"ק שם כוס של ברכה אצטריך לאשגחא ביה בעינא בגין דכתיב עיני ה' אלהיך בה ולא אצטריך לאתנשי מעינא אלא לאשגחא ביה. כוס של ברכה אתברך בההוא ברכתא דקא מברך בר נש עליה להקב"ה בגין דאיהו רזא דמהימנותא ואצטריך לנטרא ליה בנטירו עלאה כמאן דאיהו חשיבותא דמלכא דהא בגיניה אתברך פתוריה בשעתא דברכת מזונא דההיא בר נש מברך עכ"ל:

== כה ==

כה) '''שם הגה. וע"כ אין לוקחין כוס שפיו צר וכו'.''' בד"מ אות ה' כתב הטעם בשם הר"א מפראג אפשר דסמכו על מ"ש בסוכה דמ"ט רבא אכסא דברכתא מגמע גמועי ופרש"י לגימות גסות דרך חשיבות ושביעה וכו' והוא כתב הטעם משום שצריך ליתן עיניו בכוס וזה לא יוכל לעשות היטב בכלי שפיו צר עכ"ל. ומיהו הט"ז סק"ד הקשה ע"ז וכתב דמ"ש חז"ל נותן עיניו בו אינו על מה שבתוכו אלא על הכוס בעצמו וע"כ כתב דאם אין בקלות למצא אחר יברך ע"ז ואין חשש פיסול כלל יעו"ש. וכ"כ המ"א סק"ז. א"ר אות ט' ר"ז אות ט':

== כו ==

כו) '''שם. ומשגרו לאשתו וכו'.''' כדי שתתברך. וכתב הפרישה אות א' ומה"ט נתפשט המנהג קצת שלא לשתות בין איש לאשתו. א"ר אות יו"ד. שע"ת אות ח' ועיין לקמן ריש סימן ק"ץ:

== כז ==

כז) '''שם. ומשגרו לאשתו וכו'.''' ואפילו לא אכלה עמהם כ"מ בגמ' {{ממ|ברכות נ"א ע"ב}} גבי עובדא דילתא. מ"א סק"ח. א"ר שם. א"א אות ח' ר"ז אות א':

== כח ==

כח) '''שם. ומשגרו לאשתו וכו'.''' מעובדא דשרה משמע דמשגרין כוס של ברכה לאשה נדה כמ"ש במציעא פ"ז ע"א ובפרש"י בחומש יעו"ש. וכ"כ היפ"ל סוף אות ה' אמנם עיין בשאלת יעב"ץ סימן קכ"ז. שנתן טעה לשבח להנמנעים מלתת כוס של ברכה לאשה נדה ומיהו סיים דאין לזוז ממ"ש מרן ז"ל ביו"ד סי' קצ"ה סעיף י"ג דסגי שלא ישגרנו לה בתחלה ואי שתיא אבתרייהו ממילא לית לן בה ואי לא שתיא כלל משום היכרא כ"ש דשפיר עבדא יעו"ש. והביאו עיקרי הד"ט סימן ט' אות ך':

== כט ==

כט) '''[סעיף ה'] יש מי שאומר וכו'.''' כ"כ ב"י בשם שה"ל וטעמא טעים כדאמרינן במנחות ל"ז גבי תפילין ועו"ש. והא דכתב זה מרן בש"ע בשם יש מי שאומר לפי שבב"י סימן תרנ"א כתב בשם בעל העיטור דדוקא תפילין דאורייתא בימין אבל לולב דנטילתו בימין דרבנן איטר הוא ככל אדם וכתב שכ"ה דעת הטור וכ"פ שם בש"ע סעיף ג' יעו"ש. ולכן כתב כאן זה בשם יש מי שאומר לומר שהעיקר כמו שסתם סימן תרנ"א גבי לולב דאיטר ה"ה ככל אדם דכוס של ברכה נמי דרבנן כידוע. וכ"מ מדברי הזוה"ק שהבאנו לעיל אות י"ט דהכוס רומז אל בחי' המלכות שמקבלת הארה מימין וא"כ אין חילוק בין איטר לאחר. ועוד דגם גבי תפילין כתבו המקו' דצריך ללובשו ככל אדם כמ"ש לעיל סימן כ"ז אות ל"ה יעו"ש. וכבר כתבנו לעיל סימן כ"ה אות ע"ה דכל דבר שלא נז' בהדיא בגמרא ונחלקו בו הפוסקים דעת המקובלים יכריע יעו"ש. וא"כ הכא נמי כיון דכן נראה דעת הטור ומרן ז"ל והזוה"ק דאין חילוק בין איטר לאחר הכי נקטינן. וכ"פ בן א"ח שם אות י"ט:

== ל ==

ל) '''[סעיף ו'] משנתנו לו כוס לברך וכו'.''' ואם אין שם כוס יסגור עיניו ויברך בהמ"ז בכוונה וישים ידו השמאלית על לבו כנגד החזה ויד ימינו על שמאלו ויברך בהמ"ז בכוונה גמורה לטעם הנז' כי סט"א עומד שם לקטרג עליו אם לא יברך בהמ"ז בכוונה. שעה"מ פ' עקב. ויש להניח אגודל ימין תוך פיסת יד ימין ואגודל שמאל תוך פיסת יד שמאל כמו שכתב לעיל סימן צ"ה אות י"ב יעו"ש:

== לא ==

לא) '''וכתב''' בזוה"ק פ' ויקהל דף רי"ח ע"א וז"ל ובגין דברכת מזונא חביבא קמי קב"ה כל מאן דבריך על שבעה איטיב וחדי לאתר אחרא וכו' יכיון דב"נ אכיל ושתי וקא מברך ההיא ברכתא סלקא ואתהני מאינון מלין דשבעה דסלקין ואשתכח דאתהני ממזונא מתתא ומלעילא ודא איהו רזא דבין חברייא בחיל לא אתהני ההוא אתר אלא מאינון מנין דסלקין מגו שבעה וכלהו מלין מתעטרן ורוון ושבעין בחידו וההוא אתר אתהני מנייהו וכו' ומאן דמברך לקב"ה מגו שבעה בעי לכוונה לביה ולשואה רעותיה בחדוה ולא ישתכח עצוב אלא דיברך בחדיה ברזא דא ולישוי רעותיה דהא איהו יהיב השתא לאחרא בחדוה בעינא טבא וכמה דאיהו מברך בחדוה ובעינא טבא הכי יהבין ליה בחדוה ובעינא טבא עכ"ל ושם כתב כל מאן דמברך ברכת מזונא כדקא יאות בחדוה ברעותא דלבא כד סליק מהאי עלמא אתר אתתקנא ליה גו רזין עילאין בהיכלין קדישין יעו"ש. ובס' קב הישר פ"ז כתב כל מי שמברך בכוונה יזכה לשמוע בהמ"ז לעת"ל מפי דוד המלך ע"ה כשיעשה הקב"ה סעודה לצדיקים יעו"ש והביאו היפ"ל סימן קפ"ה אות א' וכן כתב בשעה"מ שם דכל כמה שמברך בעין טובה ושמחה יתירה כך נותנין לו מזונותיו בשמחה ובעין טובה יעו"ש ועיין עוד לקמן אות מ"ו ובדברינו לעיל סימן זק"ן אות טו"ב ולקמן סימן קפ"ה אות ב' ודוק:

== לב ==

לב) '''שם משנתנו לו כוס לברך לא ישיח המברך וכו'.''' פירוש המברך מוזהר שלא ישיח מיד משנתנו לו כוס לברך אבל המסובים אין מוזהרין שלא ישיחו אלא משהתחיל לברך אבל מקמי הכי לא הוזהרו. ב"ח. ט"ז סק"ה. מ"א סק"י. וזהו דעת הטור והש"ע. וכ"פ הב"ח. אבל בב"י כתב דמדברי הר' יונה ורי"ו משמע דמשנתנו הכוס ביד המברך אין המסובין רשאין להשיח אעפ"י שעדיין לא בירך עכ"ד. וכתב מ"א שם דכן יש להחמיר א"ר אות י"ב בי"מ אות י"ג וכתב וכן עוקר. ועיין מ"א סימן קע"ה סק"א שכתב דכאן מיירי שלא נטלו ידיהם דאל"כ אסור להפסיק יעו"ש וכ"כ א"א בזה הסימן סק"י וכן כתב לעיל סימן קע"ט אות א' דמשעת נטילה אסור להפסיק בדיבור יעו"ש. וא"כ לפי מ"ש לעיל אות ך' בשם האר"י ז"ל דאין ליקח הכוס אלא עד לאחר נטילת ידים ואמירת הפסוקים אם כן בל"ה כבר נאסרו להפסיק בין המסובין ובין המברך משעת נטילת מים אחרונים קודם נתינת הכוס למברך:

== לג ==

לג) '''שם יצאו''' דדמי לשמע ט' תקיעות ביום דיצאו ב"י בשם תוס' והר"י והרא"ש. מ"א סקי"א:

== לד ==

לד) '''שם הגה. אפילו שח המברך וכו'.''' ונראה לי דאפילו בתוך הברכה יצא. דדוקא השומעים אינם יוצאים לפי כשדברו הפסיקו ודילגו כל מה שבירך המברך משא"כ כשהמברך מסיח שאז אינו מדלג כלום ולפיכך אפילו אם באותו הפעם סחו גם השומעים יצאו. ל"ח פ"ג שאכלו אות קי"ג. שכנה"ג בהגב"י אות ז' עו"ת אות ה' א"ר אות י"ג. זכ"ל אות ך':

== לה ==

לה) '''שם לא יצאו.''' והטעם מפני שלא שמעו הברכה ומשו"ה לא יצאו י"ח. ולכן נראה ברור דה"ד כששחו בעיקר הברכה אבל אם שחו באמצע בשעה שאומר דברים שאין מחזירין אותו אם לא אמרן לית לן בה דבכמה דברים אמרינן שאם דילגם יצא. מאמ"ר אות ו' וכן כתב עו ת שם. א"ר אות י"ד. זכ"ל שם:

== לו ==

לו) '''שם לא יצאו.''' וצריכין לחזור ולברך. לבוש. עו"ש שם א"ר שם. מאמ"ר אות ז' וכתב והוא פשוט. ונראה דהא דצריכין לחזור ולברך ה"ד אותה ברכה שהסיחו בה. עו"ת שם. והביאו א"ר שם. מאמ"ר שם. זכ"ל שם וכתב שם המאמ"ר ואין ספק אצלי דדברי העו"ת אמורים בעומדים שם באותה ברכה ולא התחילו באחרת שאם סיים המברך בהמ"ז או אפילו לא סיים כולה אלא התחיל בברכה שלאחריה פשיטא דצריך לחזור לראש וכמבואר מההיא דסימן קפ"ח יעו"ש ועי"ש עוד שכתב דדברי העו"ת ברורים ואין כאן צ"ע שכתב הא"ר יעו"ש:

== לז ==

לז) '''[סעיף ז'] נכון הדבר וכו'.''' אף כשזימנו לפי שאין יכולין לכוין כל תיבה ותיבה מפי המברך. ב"י בשם הרי"ף וכן כתב בשו"ת הרדב"ז סימן רע"ו יעו"ש מיהו הב"ח פליג וכתב דכל אחד צריך ליזהר לשמוע ולהבין ולא יברך בלחש ודלא כמ"ש בש"ע אלא כמו שעשה מהר"ם יעו"ש והביאו א"ר אות ט"ו וכתב ה"ד כשמבינים בלה"ק דאל"כ לכ"ע טוב לברך לעצמו כדמשמע סימן קצ"ג ס"א יעו"ש. אמנם המאמ"ר סימן קצ"ג אות ד' כתב על דברי הב"ח דאין דבריו מוכרחים. והט"ז סק"ו כתב לפי שעכשיו יש טועים לומר שהם יוצאים בברכת המברך ואינם שומעים מהו אומר ע"כ בודאי חיוב על כל אדם לברך הברכות בלחש עם המברך ולא יבא לידי מכשול דאורייתא יעו"ש. וכן כתבו ח"א כלל מ"ח אות א' קיצור ש"ע סימן מ"ה אות ז' וכן כתב הבי"מ אות א' דנתפשט המנהג בכל תפוצות ישראל לברך כל אחד בלחש וכפסק מרן הש"ע ומ"ש הפמ"א חא"ח סימן נ"ז שלא נכון לעשות כן כבר החיד"א ז"ל בשו"ת חיים שאל ח"א סימן ע"ה דחה כל ראיותיו וכתב ליישר ולקיים מנהג העולם יעו"ש. וכן כתב החס"ל אות ח' דנאה ויאה מנהג אנשי ספרד שכל המסובין מברכין ברכת המזון ולא טוב מנהג קצת מקומות באשכנז שסומכין על המברך וכבר צווחי עלה רבני אשכנז יעו"ש. וכן כתב לעיל סימן קס"ז אות ח"ן דלפי דברי המקובלים כיון דע"י הברכה הוא מברר נצוצי קדושה שבמאכל ההוא וצריך כל אחד לתקן בחינת עצמו כפי כוחו ושורשו ורוב כוונתו אין ראוי לסמוך על אחרים במקום שאפשר שהוא יוכל לתקן שורשו יותר יעו"ש:

== לח ==

לח) '''וכתב''' ב"י בשם הר"פ דמכל מקום לא יתחיל לברך עד שתכלה ברכת הזן. והטעם כתב בב"י משום דסבר דהלכתא כרב ששת דאמר בברכות מ"ו ע"א דברכת הזן מכלל ברכת הזימון הוא יעו"ש וכן כתב הרדב"ז שם. וכן כתב מ"א סקי"ב בשם התשב"ץ וכתב וכן נראה עיקר. וכן כתב מור"ם ז"ל לקמן סימן ר' ס"ב בהגה יעו"ש. וכן כתב הר"ז בסימן זה אות יו"ד וסימן ר' אות א' יעו"ש. ומיהו עיין ב"י כאן ובסימן ר' שהביא פלוגתא בזה וכתב שם בסימן ר' דהרי"פ פסק כרב נחמן דברכת הזן אינה בכלל ברכת הזימון וכן דעת הרמב"ם וכיון ששניהם מסכימים לדעת אחד הכי נקטינן יעו"ש. וכ"פ בש"ע שם סימן ר' סעיף ב' יעו"ש. וכן משמעות דבריו כאן בש"ע דאחר שענו ברוך שאכלנו משלו וכו' תיכף חוזרין לומר כל הד' ברכות עם המברך. וכן כתב השד"ח באס"ד מ"ע ז' אות ה' דמנהגינו כל אחד מהמסובים מברך לעצמו ומתחיל לברך תכף שגמר המזמן לומר ברוך שאכלנו וכו' ולא ראיתי מדקדקים להמתין עד שיסיים המזמן לומר הזן את הכל ונמצאתי ג"כ באיזה פעמים עם רבנים אשכנזים יצ"ו באיזה מסיבה וראיתי שגם הם התחילו לברך לעצמם תיכף אחר שגמר המזמן ברוך שאכלנו ולא דקדקו לומר עמו מלה במלה עד הזן את הכל יעו"ש. ונראה לי הטעם דגם רבני אשכנזים נהגו בזה כדעת מרן ז"ל משום דמדברי האר"י ז"ל ומכוונות הברכה שכתבנו לעיל בסימן זק"ן משמע דכל הד' ברכות הם קשר אחד ולא יש שום כוונה או הפרש בין ברכת הזן לשאר ברכות עם הזימון וכבר כתבנו לעיל בסימן כ"ה אות ע"ה דדבר שנחלקו בו הפוסקים דעת המקובלים יכריע וע"כ נהגו כדברי מרן ז"ל. ועיין עוד לקמן סימן ד' אות יו"ד:

== לט ==

טל) '''שם הגה. ויקדים לסיים וכו'.''' אבל אם סיים בשוה עם המברך הוי כעונה אמן אחר ברכת עצמו. ע"ות אות ו' זכ"ל שם:

== מ ==

מ) '''שם בהגה. כדי שיענה אמן כדלעיל סימן נ"ט.''' כן כתב שם מור"ם ז"ל בהגה סעיף ד' לענין ברכות ק"ש מיהו דעת מרן ז"ל שם וכמה פוסקים דאין לענות כמ"ש בדברינו לשם אות כ"ו יעי"ש. ולפ"ז ה"ה בכאן דלדעת מרן ז"ל ודעמיה דאין לענות. ועיין לקמן אות מ"ה:

== מא ==

מא) '''שם בהגה. אלא לטוב עין.''' פי' לשונא בצע וגומל חסד בממונו. רש"י סוטה דל"ח ע"ב. מ"א ס"ק י"ג. שנאמר טוב עין הוא יבורך אל תקרי יבורך אלא יברך. גמרא שם:

== מב ==

מב) '''שם. אלא לטוב עין.''' גם אין נותנין כוס של ברכה אלא למי שיש לו קול נעים חכם ופייטן אעפ"י שאינו כהן ובפני כהן שהרי לעת"ל דוד הע"ה הוא המברך לפני כמה גדולים ואהרן כ"ג כמ"ש בפסחים קי"ט ע"ב והוא מפני שקולו ערב כמ"ש במדרש קהלת והובא בספר פי שנים ערך קול אות ך' יעו"ש. יפ"ל אות ז'. ועיין מ"א סימן קצ"ג ססק"ד שכתב דלכתחלה יתנו לברך למי שקולו חזק שישמעו כל המסובין דברוב עם הדרת מלך:

== מג ==

מג) '''[סעיף ח'] יש מי שאומר וכו'.''' הא דכתב זה בשם יש מי שאומר לאו משום דאיכא פלוגתא אלא כי כן דרך מרן ז"ל דסברה יחידית נמי כותב אותה בשם יש מי שאומר כמ"ש כמה פעמים וזאת הסברה כתבה בב"י רק משם א"ח יעו"ש. וכ"מ באבודרהם דלענין הפסק חמור מק"ש ודינו כתפלה. והביאו מור"ם ז"ל בד"מ אות ד' וכ"כ הלבוש. ר"ז אות י"א:

== מד ==

מד) '''שם. שדינה כתפלה שאין מפסיקין בה אלא מפני חשש סכנה''' כמ"ש סי' ק"ד ולא כק"ש וברכותיה שהקלו בהן מפני היראה והכבוד לפי שבק"ש נאמר ודברת בם ודרשו חז"ל מכאן שיש לך רשות לדבר בם ד"א וא"צ לקרותה כולה בתכיפה א' מה"ת אלא מד"ס והם אמרו להקל מפני היראה והכבוד ולא ראוי להחמיר בברכות ק"ש שעיקרן מד"ס יותר מק"ש עצמה אבל בהמ"ז צ"ל לכתחלה בתכיפה א' מה"ת שכ"ה משמעות הפסוק וברכת את ה' אלהיך וכו' לברך על הארץ והמזון וירושלים בברכה אחת בלא הפסק בינתיים אלא שאין זה מעכב בדיעבד הואיל ולא נאמר בבהמ"ז והיו בהוייתן יהו כמ"ש בק"ש לענין קראה למפרע כמ"ש בסי' ס"ד. ר"ז שם. ומשמע מדבריו דאם אמרם למפרע בדיעבד יצא אבל בתשו' דב"ש סימן קמ"ז מביא ראיות מן הגמרא ומן הפוסקים דאפילו בדיעבד לא יצא יעו"ש. וכן כתב הרוקח ה' ברכות סימן של"ד סדר בהמ"ז ראשונה הזן וכו' ושלא יברך למפרע כ"א על הסדר. והב"ד הבי"מ אות א':

== מה ==

מה) '''שם. שדינה כתפלה. ומינה שאין לענות אפילו קדיש וקדושה.''' ער"ה בק"א. חס"ל אות ו'. וכן כתב הרח"פ בספר נשכ"ח סימן ב' ובספרו כף החיים סימן כ"ה אות כ"ב יעו"ש. וכן כתב הרב בן א"ח פרשת חקת אות ג' דארבע ברכות של בהמ"ז דינם כתכלת י"ח ואין לענות בהם אפילו קדיש וקדושה וברכו ואם שמע מודים ירכין ראשו לבד לצד שהקהל משתחוים ובשמעו קדיש וקדושה ישתוק וישמע כדין תפלת י"ח יעו"ש. ועיין לעיל סימן ה' אות ד':

== מו ==

מו) '''[סעיף ט'] צריך לישב בשעה שמברך וכו'.''' וז"ל סידור הרש"ש ז"ל קודם בהמ"ז יכוין להכין עצמו לקיים מצות עשה לברך ברכת המזון ביראה ובאהבה ובכונה עצומה ובשמתה רבה ובטוב לבב להמשיך שפע וברכה רבה ומוחין וחיות ומזון למלכותא קדישא דז"א דאצילות וממנה לנו ולכל העולמות הקדושים. ויעצים עיניו ויאסור ידיו זו ע"ג זו ימנית על שמאלית כיושב לפני המלך מלכו של עולם מלכותא קדישא דז"א דאצילות. וכתב עו"ש יכוין שהוא מוכן לקיים מצות עשה דאורייתא לברך אחר המזון שנאמר ואכלת ושבעת וגו' וע"י כוונת הכנה זו אז יהיה כח בכוונתו בברכה לעלות מ"ן ולהמשיך ד' מוחין לזו"ן עכ"ל. והביאו בן א"ח שם אות ב' וע"כ אתר שיאמר למנצח ופסיקים צ"ל לשם יחוד וכו' כמ"ש לעיל סימן זק"ן אות כ"ב יעו"ש:

== מז ==

מז) '''שם. צריך לישב וכו'.''' פי' כולם צריכים לישב המברך והמסובין. לבוש. עו"ת אות ח'. זכ"ל שם. ועיין תו' ברכות נ"א ע"ב שכתבו שהוא רמוז בפסוק ושבעת וברכת וקרי ביה ושב עת וברכת. וכ"כ ברכ"י אות ו' ובשיו"ב אות ב':

== מח ==

מח) '''שם. או מיסב וכו'.''' כתב בית יוסף בשם אורחות חיים אכל יושב יושב ומברך, אכל מיסב מתעטף ומברך. נראה מכאן שיכול לברך כשהוא מיסב עכ"ל. והביאו אליה רבה {{ממ|[[אליה רבה/אורח חיים/קפג/טז|אות ט"ז]]}} וכתב הא דלא פסק כן בשולחן ערוך משום שהוא נגד הש"ס סוף פרק שלושה שאכלו {{ממ|[[בבלי/ברכות/נא/ב|ברכות נא:]]}} דקאמר הילכתא בכולהו יושב ומברך יעו"ש. וכן כתב הברכי יוסף בשיורי ברכה {{ממ|[[שיורי ברכה/אורח חיים/קפג/ד|אות ד']]}} יעו"ש:

== מט ==

מט) '''שם. אלא ישב באימה''' עיין לעיל אות ג':

== נ ==

נ) '''[סעיף יוד'] יש אומרים וכו'.''' כ"כ ב"י בשם הרמב"ם פ"ד מה"ב דין א' והמרדכי. והא דכתב זה בשם י"א משום דדעת התו' בברכות נ"א ע"ב דדוקא בהמ"ז דאורייתא החמירו בה להיות מיושב משא"כ בשאר ברכות יעו"ש. וכן כתב הר"ז אות י"ג. ועיין בביאור הגר"א:

== נא ==

נא) '''שם. לאמרה מיושב.''' וטוב ליזהר בכל הברכות לאומרם מיושב. חס"ל אות יו"ד. בן א"ח פרשת חקת אות ד':

== נב ==

נב) '''[סעיף יא'] אם היה מהלך וכו'.''' וכ"ש שמברך כשהוא רוכב. א"ר אות י"ז. זכ"ל שם מיהו אם אכל מיושב אפילו בדרך צריך לברך מיושב. ח"א כלל מ"ז אות ד':

== נג ==

נג) '''[סעיף יב'] אסור לברך והוא עוסק וכו'.''' וכ"ה לקמן סימן קצ"א סעיף ג'. ועיין בדברינו לשם בס"ד:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:כף החיים: אורח חיים]]