עריכת הדף "כלי חמדה/דברים/ראה/א"

{{ניווט כללי עליון}}
{{חלקי}}
{{מרכז|{{גופן|5|וילנא|'''פרשת ראה'''}}}}

{{מרכז|א)}}
<small>[[תנ"ך/דברים/יב#ד|י"ב ד']]</small> '''לא תעשון כן''' וגו'. הנה בלאו דמחיקת השם ונותץ אבן מהיכל כתבתי בהרבה מקומות ועי' בספרי חמדת ישראל מ"ש בזה וכאן נבאר בזה איזהו ענינים ואציין באו"ק להקל על המעי' וזה החלי ב"ה:
{{ניווט כללי תחתון}}

==א==
א) '''בספרי''' {{ממ|}} מניין לנותץ אבן אחד מן ההיכל ומן המזבח ומן העזרות שהוא בל"ת ת"ל ונתצתם את מזבחותם ולא תעשון כן לד' אלוקיכם ר' ישמעאל אומר מניין שמוחק אות אחת מן השם שהוא בל"ת שנאמר ואבדתם את שמם ל"ת כן וגו' ר' גמליאל אומר וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין למזבחותיהם ח"ו אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו עונותיכם ומעשיכם הרעים למקדש אבותינו שיחרב עכ"ל הספרי וכתב הרמב"ן ז"ל דר"י לא פליג את"ק רק פרושי קמפרש דמוחק אות אחת מן השם דינו כנותץ אבן אחד מן ההיכל והמזבח אבל גם ר"י מודה דנותץ לוקה אמנם מוהר"י אבוהב ז"ל פירש על הרמב"ן ז"ל כתב דר"י פליג וס"ל דדוקא מוחק את השם לוקה אבל נותץ אבן אינו לוקה. והנה מה שנראה מדבריו שרוצה להתאים לזה גם ד' הרמב"ן ז"ל בודאי תמי' שמבואר בדה"ק להיפך וכבר תמה בזה:

'''ועי'''' בס' אהלי יהודה למוהר"י ניגאר ז"ל על הספרי. אמנם נראה שט"ס הוא במהר"י אבוהב אך הוא ז"ל כתב כן מסברא דנפשי' די"ל דפליגי בזה ת"ק ור"י אי לוקה בנותץ אבן ממזבח והיכל ודבר גדול דיבר בזה עפמ"ש בס' חמדת ישראל בקו"א בשם האור זרוע {{ממ|[[אור זרוע/ב/שפו|ח"ב סי' שפ"ו]]}} שכ' דכמו דקי"ל אין מעילה במחובר ה"ה בנותץ אבן מן המחובר ליכא לאו דל"ת כן עיי"ש שכ' להדי' כן ובתלש ולבסוף חברו שכ' שתלי' אם בע"ז דינו כתלוש או כמחובר עכ"פ נלמד מדבריו דאם אין מעילה במחובר ה"ה דל"ש הלאו דל"ת כן בנותץ אבן מן המחובר כיון דאין מעילה במחובר הרי מחובר אינו נתפס בקדושת קדשים ליכא הלאו דל"ת כן אמנם לקושטא דמלתא נראה שזה תלי' בפלוגתת רש"י ותוס' בהא דאין מעילה במחובר דמדברי רש"י ז"ל {{ממ|[[רש"י/בבא קמא/ו/ב|ב"ק ד"ו ע"ב]] ד"ה שור רעהו אמר רחמנא}} שכ' בזה"ל לישנא אחרינא להכי נקט שור הקדש ולא מוקי לה באכילת בהמתו שדה הקדש משום דלא משכח"ל כו' ואי קודם פדי' אין מעילה בקרקעות דכל המחובר לקרקע כקרקע דמי עכ"ל נראה מבואר דאפי' אם תלשה ונהנה מההקדש בתלוש אין בו מעילה וע"כ דס"ל דאין מעילה במחובר היינו משום דהקדש אינו חל עליו במחובר להיות בו תורת מעילה אפי' כשנתלש אח"כ ואינו בגדר קדשי ד' ועי' במרש"ל שם בחכמת שלמה דמפרש להדי' כן בדעת רש"י ז"ל דהו"ל כנכסי הדיוט וא"ז בגדר ק"ו להקדש ולפי"ז שפיר י"ל דליכא בזה הלאו דל'ת כן לד' אלוקיכם, אמנם לפי"ד התוס' {{ממ|[[תוספות/סנהדרין/טו/א|סנהדרין דט"ו ע"א]] ד"ה אין מועלין במחובר}} שאם תלש מן המחובר ונהנה ממנו מעל וכן מוכרח דעת הר"ח ז"ל הנדמ"ח בש"ס ד' ווילנא שכ' לפרש הא דאמרינן בגמ' בפלוגתי' דרשב"ג ורבנן במקדיש את עבדו דחכמים ס"ל דאין מועלין בשערו ורשב"ג ס"ל דמועלין בשערו דאמר בגמ' דמיירי בשערות העומדים ליגזז פליגי אי כגזז דמי ופירש הר"ח ז"ל החכמים ס"ל דכגזוז דמי ולכן אמרינן במקדיש עבד ויש לו שערות העומדת ליגזז לא הקדיש השערות כלל ורשב"ג ס"ל דכגופו דמיין ולכן הקדיש את השערות ומועלין בשערות ועיי"ש בהג"ה שתמה דמה בכך שהוי כגופו הא אין מעילה במחובר וכתב שמצוה לישב אך באמת כוונת הר"ח ז"ל בפשיטות דהיה קשי' לי' על פירוש הפשוט (והוא פי' רש"י והר"מ והרמ"ה ז"ל) דאיך אפ"ל בטעמא דחכמים דא"מ בשערו משום דהוי כגופו ואין מעילה במחובר מ"מ כשיתלש השערות ויהנה בהם מועיל וא"כ שפיר קאמר רשב"ג דמועלין בשערו לכן פי' להיפך דחכמים ס"ל דעומד ליגזז כגזוז דמי ואינו בכלל הקדש העבד ור"ג ס"ל דלאו כגזוז דמי וה"ה בנדר ההקדש וכיון שכן נהי דאין מעילה במחובר מ"מ כשתולש השערות מועל בהן כיון דהי' בכלל ההקדש ופירוש הגמ' הוא דבשערות שאינן עומדות ליגזז כ"ע מודין דמועלין בהן (כגון שערות הזקן) כי פליגי בשערות העומדות ליגזז דלחכמים כיון דכגזיז דמי אינו בכלל ההקדש ורשב"ג ס"ל דהוי כמחובר ולכן מועלין בהן לכשיתלשו וז"ב ומוכרח בדעת הר"ח ז"ל ולפי"ז מוכרח דהא דאין מעילה במחובר אינו משום דבמחובר אינו קדשי ד' ואינו בגדר מעילה דא"כ מה בכך דנתלש אח"כ ועכצ"ל דבאמת גם במחובר יש עליו תורת הקדש ונתפס בקדושה אלא דגזיה"כ דאין בו מעילה כ"ז שלא יהנה ממנו בתלש א"כ ז"ד לענין איסור מעילה אבל איסור דלא תעשו כן בודאי דאתני' אם תולש מן המחובר כיון דבזה שתלשו הרי מבטלו מקדשתו ואע"ג דלענין מעילה אינו מועיל אלא א"כ נהנה ממנו בתלש אבל לענין הלאו דל"ת כן בזה עצמו שתלשו ונתצו עובר על הלאו וז"ב ואמת לפי"ד התוס' ור"ח ז"ל:

'''ועפי"ז''' עמדתי על כוונת המר"מ מרוטענבערג ז"ל בתשובה מובא בספר אהלי יהודה למוהר"י ניגאר ז"ל שם שכ' בזה"ל ובספרי גרס הקוצץ אבן מן ההיכל אסור להנות ועליו הכתוב אומר ונתצתם וגו' ל'ת כן ותמה הג' ז"ל שאין פתר לדברים הללו והיכן מרומז איסור הנאה עיי"ש שרוצה לומר מצד לא תאכל כל תועבה וא"צ להשיב עליו אך באמת ברור הדבר שכוונת דבריו ז"ל להוכיח מזה דנאמר לאו דל"ת כן בנותץ אבן מן ההיכל וע"כ דיש על מחובר קדושת קדשי ד' והא דאין מועלין בו במחובר הוא מגזיה"כ וא"כ ז"ד כשעודו מחובר אבל כשתלשו אסור להנות בו מה"ת ויש בו מעילה ולפי"ז יתפרשו היטב ד' מוהר"י אבוהב ז"ל דס"ל דת"ק ור"י פליגי בנותץ אבן מן המזבח אי עובר בלאו דל"ת כן והיינו דפליגי בהא שאין מעילה במחובר אם פירושו שאין מחובר נתפס בקדושה ואפי' כשתלשו ליכא מעילה או משום דגזיה"כ היא דאם נהנה ממנו במחובר אין מועל בו אבל כשתלש אותו מועל בו ולפי"ז ר"ג דאמר וכי ס"ד שישראל נותץ מזבחות כו' נקט ג"כ נותץ נראה דס"ל דנותץ עובר בלאו וע"כ דס"ל דאע"ג דאין מעילה במחובר מ"מ לכשיתלש מועיל וא"כ רשב"ג מסתמא כאביו ס"ל ושפיר פירש הר"ח ז"ל דטעמא דרשב"ג דמועלין בשערו אע"ג דמחובר הוא מ"מ לכשיתלש ויהנה מועל:

'''אמנם''' בעיקר ד' מוהר"י אבוהב ז"ל נראה דלקושטא דמלתא ד' הרמב"ן הרמב"ן ז"ל נכונים דת"ק ור"י ל"פ כלל וכ"ע מודים בנותץ אבן מן ההיכל עובר בלאו דל"ת כן דאפי' א"נ דבכ"מ אין מעילה במחובר היינו במחובר אינו נתפס בקדושה עצמיית ואינו בכלל קדשי ד' מ"מ בקדושת המקדש ל"ש לומר כן דהרי זה דאין מעילה במקובל ילפינן חטא חטא מתרומה וכמו דאין תרומה במחובר ה"ה דאין מעילה במחובר והנה הא דאין תרומה במחובר מבואר במנחות {{ממ|[[בבלי/מנחות/ע/א|ע.]]}} דהוא בשני אופנים, א' אם תורם במחובר שלא הי' תלוש בשום פעם דלא חל עליו חיוב טבל ותרומה ואינו חל עליו קדושת תרומה כלל אם קורא שם ואפי' לכשיתלש אח"כ אינו תרומה בקריאת שם שקרא עליו בעודו מחובר לא חלה כלל ולא נתקדש כלל, ב' כשכבר חלה עליו חיוב עבל ותרומה בתלש ומשחלו אח"כ נקרא עליו שם בעודו מחובר דבכה"ג חל עליו קדושת תרומה במחובר אלא דלא משכח"ל חיוב קו"ח במחובר כיון דאם אכלו כדרכן תלש הוא ואם גחן ואכל בטלה דעתו ואינה אכילה עיי"ש היטב בסוגיא והנה לכאו' יש לעי' לפי"ז איך ילפינן דא"מ במחובר מתרומה הא הקדש חל על מחובר ג"כ וא"כ א"ד לתרומה המחוברת אלא לתבואה שנתלש ונתחברה אח"כ וא"כ נהי דלענין תרומה לא משכח"ל משום דנטלה דעתו מ"מ בהקדש דתלי' בהנאה ובענין זה ל"ש בטלה דעתו דדרך להנות ממחובר א"כ ל"ש כלל א"מ במחובר ועכצ"ל דהילפותא מתרומה הוא דסוף כל סוף כיון דבתרומה המחוברת מעיקרה אינה נתפסת בקדושת תרומה כלל ה"ה בהקדש אינו חל עליו קדושת עצם אם מקדיש בעודו מחובר וליכא מעילה ולפי"ז בהקדש מחובר כזה אפי' אם יתלש ממנו ליכא מעילה כמו בתרומה אמנם כ"ז במחובר כזה שאינו חל עליו קדושה בעצם משא"כ קדושת המקדש והעזרות שגוף קרקע המקדש נתקדש בקדושת השי"ת והוא מקום המקודש מששת ימי בראשית לזאת בנין המקדש שהי' עפ"י השי"ת להיותו קודש בודאי דחל קדושת השי"ת על מחובר ג"כ לזאת אפי' א"נ דגם בזה אין מעילה במחובר דגם לענין זה ילפינן מתרומה כיון דלא משכח"ל בתרומה מעילה במחובר כיון דתרומה אינה אסורה אלא באכילה ולא משכח"ל אכילה במחובר בשום אופן ה"ה דגם בהיכל ועזרה אינו מתחייב קו"ח ואשם אם נהנה במחובר אך ברור הדבר דבזה רק לענין חיוב י"ל כן אבל איסור תורה איכא כיון דיש עצם קדושה על הכל וכן כשיתלש בודאי דמועל מה"ת כמו בתרומה דמבואר בגמ' דמחייב קו"ח בכה"ג א"כ לכ"ע איכא הלאו דלא תעשו כן אם נותץ אבן מן ההיכל והעזרות דבזה ל"ש ללמוד מתרומה דאין מעילה במחובר שלא יהיה נתקדש כלל כיון דבאמת נתקדש הכל בקדושת גבוה וז"ב ומוכרח בדעת האור זרוע דס"ל דפשיטות דבמחובר כיון דאינו מעילה במחובר ליכא הלאו דל"ת כן ולא זכר כלל הא דנותץ אבן מן ההיכל וע"כ כדאמרן דס"ל לחלק בין קדושת המקדש דהוא קדושת עצם ואפי' א"נ בזה א"מ במחובר היינו משום דבתרומה לא משכח"ל ה"ה בהקדש א"כ עכ"פ קדש מה"ת ולכשיתלש מועלין בו וא"כ ממילא איכא הלאו דלא תעשו כן ובאמת דעת התוס' ור"ח ז"ל דבכל מחובר לכשיתלש מועלין בו נראה משום דס"ל דכיון דהקדש חל במחובר הר"ז דומה לתרומה החלה במחובר כגון שהי' תלוש מקודם:

'''אמנם''' דעת רש"י ז"ל נראה דס"ל דזה עצמו נלמד מתרומה דאין חל עליו קדושה עצמיית בעודו מחובר אם הוא מחובר מעיקרו רק בבנין של גבוה חל וכן נראה דעת האו"ז ומור"מ מרוטענבערג ז"ל אמנם כ"ז בשאר קדושת מחובר אבל בקדושת המקדש כ"ע מודים דיש קדושה עליהם בעודם מחוברים וממילא יש בהם מעילה כשיתלשו ואיכא הלאו דלא תעשו כן ועי' ברמב"ן ז"ל במלחמות במסכת ע"ז בפר"י שכ' לענין קדושת המקדש שיותר חמור מקדושת כלי שרת ואעפ"כ אין בו מעילה משום דאין מעילה במחובר עיי"ש היטב ובודאי דאיכא הלאו דל"ת כן בנותץ אבן ממנו:

==ב==
ב) '''והנה''' יש לי עיון בלשון הספרי שאמר מניין לנותן אבן אחד מן ההיכל ומן המזבח נקט בדקדוק אבן אחד מן ההיכל והמזבח וכן ר"י אמר בדקדוק מניין למוחק אות אחת מן השם אם זה בדוקא שא"ח בנתיצה כ"א באבן אחד שהוא דבר חשוב אע"ג דמזבח נפסל בחגירת צפורן מ"מ אינו בגדר לא תעשו כן וכן בשם אע"פ שאם מקלקל צורת האות ומוחק מקצתם ג"כ נפסל השם מ"מ אין זה בגדר מוחק את השם רק אם מוחק אות אחת שלם, נראה מזה דענין הלאו דלא תעשו כן אינו תלי' בהכשר ופיסול את הקודש אלא אם מאבד דבר חשוב שניכר שהוא עושה דרך השחתה עובר בלאו דל"ת כן אבל זולת זה אע"ג דפוסל את הקודש כיון דיש לתקנו אינו עובר על הלאו דל"ת כן כיון דעומד לתקנו ומצוה לתקנו וראיתי באור החיים שכ' בזה"ל, ושם בספרי אמרו עוד וז"ל מניין לנותץ אבן אחת מן העזרה שעובר בל"ת דכתיב ל'ת כן וגו' נראה שלא אמר בדיוק אבן אחת אלא שעשה בנתיצתו רושם בבנין עכ"ל ואולי כיון למ"ש שצריך שיהי' ניכר שעשה מעשה השחתה בבנין אפי' אם נפסל בפחות מזה אינו עובר בל"ת כן ולכן במוחק אות אחת אינו עובר כ"א במוחק אות אחת דוקא או שמשנה צורת האות לאות אחרת וכמו שנראה מד' הר"י אסכנדרי ז"ל המובא בב"י {{ממ|[[בית יוסף/יורה דעה/רעו|יו"ד סי' רע"ו]]}} שכ' בזה"ל למדנו שהמוחק מקצת אות עד שהוציאה מתמונתה הראשונה כאילו מחק כל האות כו' נראה מבואר מדבריו דאם עדיין שם האות עליו אינו בגדר מוחק אע"ג דהשם נפסל עיד"ז וע"כ דא"ח כ"א במוחק כל אות דהוי דבר חשוב או דעשה מזה אות אחר דעוד גרע דמשתנה כל השם עיד"ז אבל בלא"ה אינו עובר על הלאו דל"ת כן אמנם נראה דזה דוקא אם נוכל עוד לתקן את המזבח והשם דאז אינו בגדר מאבד את השם מן הדבר כיון דנוכל לתקנו אינו עובר אלא א"כ מקלקל שיהי' ניכר ההשחתה משא"כ היכא דע"י מעשיו נפסל הדבר מבלי שנוכל לתקן עוד בשום אופן בזה עובר בלאו דל"ת כן כיון דהוא מאבד את השם מן הדבר הרי הוא עובר על ואבדתם את שמם וגו' ל'ת כן וגו' ואם כנים הדברים יש לתרץ בזה קשיות האחרונים בזה שכתבה התוה"ק במעיל לאו דלא יקרע ת"ל הא איכא לאו דל"ת כן בכל דבר שנתקדש לגבוה ולהנ"ל י"ל לפ'"מ שנראה דעת הר"מ ז"ל דאע"ג דבגדי כהונה מקורעין פסולין ה"ד אם מקורעין במקומות הרבה אבל אם אינן מקורעין אלא במקום אחד ואינן מחוסרין במקום הקרע אינן נפסלין ואינן מחללין עבודה וא"כ מכש"כ אם נקרע מעט דאינו מבטלו מתורת בגד וכשר עדיין לבגד"כ דבכה"ג ליכא הלאו דל"ת כן אך יש לעורר לפי"ז לפמ"ש הגאון בעל גינת ורדים ז"ל בתשובה לחדש דכתיבת השם אינו כשר אלא כסידרן אבל כשכתבו שלא כסדרן הוא פסול לגמרי וא"א לתקנו בשום פנים א"כ אמאי נקט דוקא מוחק אות אחת מן השם ת"ל דאפי' מחק מקצת אות כיון דהשם נפסל במקצת אות כמאן דליתא ושוב ליכא עיצה לתקנו דיהיה פסול משום שלא כסדרן וא"כ במוחק מקצת השם הרי פוסל כל השם וא"כ הרי מאבדו לגמרי וצריך שיהיה חייב משום ל"ת כן ובני {{אישים|העלם המופלג כמר מרדכי שיחיו}} הערני די'"ל דמילתא דפסיקא נקט דמוחק אות אחת מן השם תמיד לוקה כיון דהוי מוחק דבר מסוים משא"כ במקצת אות כיון דמצד מאבד את השם אתה בא לפסלו אינו לוקה אם מחק מקצת מהאות האחרון דבזה נוכל לתקנו שיהיה כסדרן לכן סתם דמוחק אות אחת תמיד לוקה אפי' במוחק האות האחרון כיון דמחק אות שלם הוי זה עצמו בגדר מוחק ועובר בל"ת כן אך זה דוחק דנקט לשון כזה דנראה מזה דכללא דפחות מאות אחת אינו בגדר מוחק מה שלקושטא דמילתא אינו כן אלא במוחק אות האחרון, ועלה בדעתי שאם נימא כדעת הגינת ורדים דשם שלא כסדרן אינו כשר לשם ועכצ"ל דשלא כסדרן אינו פוסל אלא אם כל האות הוא שלא כסדרן אבל מקצת אות אינו פוסל שלא כסדרן וכיו"ב כתב הפרמ"ג בתו"מ דפסול שלא כסדרן ה"ד אם כותב כל אות אבל במתקן מקצת אות אינו פוסל שלא כסודרין ומדמי לי' לדבר ולא ח"ד אך כ"כ במק"א שקשה לחלק בין אות שלם למקצת אות בזה, לכן נראה שבלא"ה לק"מ דאע"ג דס"ל להגינת ורדים דכתיבת השם אינו כשר אלא כסודרן היינו בכתיבת ס"ת דאע"ג דס"ת כשר שלא כסידרן מ"מ כתיבת השם צריך כסידרן אבל זה מודה הגינת ורדים דהשם אם מקדשו יש לו קדושת השם אפי' אם כתיב שלא כסודרן ויש בו איסור מחיקה מה"ת דהוי בכלל ל"ת כן לד' וגו' א"כ כשמוחק פחות מאות אחת תמיד במה שנוגע לקדושת השם עדיין יש לו תקנה ואע"ג דיהיה שלא כסודרן מיפסל הס"ת ואם ימחוק את השם בס"ת אפי' במקצת אות אחת י"ל דהוי בגדר מאבד כיון דפוסל את הס"ת שא"א לתקנו ועובר על ל"ת כן משום שפוסל הס"ת אבל משום שפוסל השם אינו עובר על ל"ת כן כיון דאינו דבר מסוים ולענין השם יש לתקן אך באמת מדברי רבינו הגאון בת' ר"ח כהן ז"ל נראה דלהגינת ורדים ז"ל דשם שלא כסודרין גם קדושת השם אין בו. ויען שבתשובה אחת מימי חרפי לכבוד מו"ר הגאון המובהק בעל נפש חיה זצ"ל כתבתי בזה הרבה ויש בו הערות חדשות בענין מחיקת השם וכבר יעדתי ב[[כלי חמדה/במדבר/נשא/?|פרשת נשא]] להדפיס אותה כאן אמרתי להציגה בזה כפי מה שיצאה אז מתח"י וז"ל:

==ג==
ג) '''כבוד''' אדומו"ר כו' אם כי לא נכחד ממני מך ערכי ומי אני לבוא אל המלך כו' אמנם תורה הוא וללמוד אני צריך אציע בזה לפני כבוד אדמו"ר מה שיש לי לישא וליתן בד"ק בס' היקר נפש חיה {{ממ|[[נפש חיה/יורה דעה/פא|חיו"ד סי' פ"א]]}} הביא דברי הגינת ורדים הספרדי ז"ל דאותיות השם צריכין להיות כסודרן אמנם לכאו' מוכח להיפך מהא דבן קמצר דכתב את השם בב"א וע"כ דלא בעי כסודרן אך כבוד גאונו חקר אי בב"א מיקרא שלא כסודרן וע"ז הביא ד' [[מגן אברהם/אורח חיים/לב#נז|המג"א בסי' ל"ב ס"ק נ"ז]] דנראה מדבריו דב"א מיקרי כסודרן אך דחה זה מד' הירושלמי פ"ז דדמאי דמבואר שם דמפריש תרו"מ כאחד עובר בעשה דתרומה צריכין להיות מוקדמין למעשרות והיכא דהוא בב"א אינו קודם א"כ ה"ה היכא דבעי כסודרן בב"א אינו מיקרא כסודרן וא"כ הראיה מבר קמצר נכונה דל"ב בשם כסודרן אתד"ק ולענ"ד כלל זה צ"ע טובא ואבאר הדברים בעזהי"ת:

(א) והנה זה יצא ראשונה מ"ש כ"ג שליט"א מד' התוס' בתמורה בשם הירושלמי אם אמנם כי הוא ראי' ברורה אמנם מצאתי בתשובת הריב"ש {{ממ|[[שו"ת הריב"ש/שפד|סי' שפ"ד]]}} שכ' לה"ר דעל שני מצות ממין אחד שברכותיהן שוות יכול לברך ברכה אחת לשתיהן אע"פ שא"א לעשותן בב"א מהא דמבואר בתוספתא דברכות פרק בתרא היה מהלך להפריש תרו"מ אומר ברוך אשר קדשני כו' להפריש תרו"מ כו' נראה שבהפרשת תרו"מ מברך ברכה אחת אע"פ שא"א להפרישם יחד שהרי אסור להקדים מעשר לתרומה וע"כ יש לו להקדים התרומה לפי שא"א לצמצם עכ"ל מבואר מד"ק דס"ל דמשו"ה אסור להפריש תרו"מ בב"א משום דא"א לצמצם אבל אם הי' אפשר לצמצם הו"א ליכול להפריש בב"א אע"ג דהמצוה להפריש תרומה קודם ומבואר מזה כד' המג"א ז"ל ודוח"ל דהרי ב"ש סובר דלא קי"ל כירושלמי דאיכא מ"ע להקדים תרומה למעשר ועי' בר"מ ז"ל פ"ג מתרומות לא נזכר כלל דיש עשה להקדים אך עכ"פ הרי מבואר בר"מ ז"ל דהסדר הוא להקדים תרומה משום דיש לה מעלה יותר ממעשר כמבואר במכילתא והובא ברש"י ותוס' תמורה שם א"כ שוב צריך להיות קודם דוקא ואמאי יהי' מותר בב"א א"ל משום דא"א לצמצם והנה לכאו' עלה בדעתי דהנה באמת בלא"ה יש לתמוה על הריב"ש שכ' דא"א להפריש כאחת מצד א"א לצמצם ואמאי הא יכול לומר מעשרות של זה יהי' בחלק זה דכל המעשרות בכלל כמבואר במשנה במס' מעשרות דמעשרות של זו בזו וא"כ שפיר הוי בב"א ממש וכיון דיכול להפריש כאחת שפיר יכול לברך ברכה אחת לכן נראה בכוונת הריב"ש לפ"מ שכ' הגרע"א ז"ל בתשובה דהא דמברכין על הפרשת תרו"מ אע"ג דישנו במחשבה וכ"כ מרן הב"י ז"ל דאין מברכין על ביטול בלב מטעם דישנו במחשבה ה"ט כיון דעיקר מצות הפרשה היינו להפריש התרומה לגמרי וליתנה לכהן וזה הוי מעשה גמור ולכן מברכין עלי' אתוד"ק וא"כ עיקר הברכה הוא על הפרשה גמורה ולא על הקריאת שם ושפיר כתב הריב"ש ז"ל דזה א"א לצמצם שיהיה בבת אחת ממש ושוב מוכרח דאפי' אם א"א לעשותן כאחת יכול לברך ברכה אחת לשתיהן אך בהיות כן כוונת הריב"ש ז"ל יקשה קשי' גדולה מ"ש הריב"ש דא"א להפריש כאחת מצד א"א לצמצם ודילמא יפריש המעשר מקודם ויהיה מקדים המעשר לתרומה ומה בכך כיון דקרא שם לתרומה מקודם אפי' אם יפריש המעשר קודם נראה ג"כ לכאו' דלית בי' איסורא לזה תלי' עיקר בקריאת שם >>>

[[קטגוריה:כלי חמדה: פרשת ראה]]