עריכת הדף "כלי חמדה/בראשית/וישלח/ד"

{{ניווט כללי עליון}}


ד) '''ברמב"ן''' ז"ל {{ממ|[[רמב"ן/בראשית/לה#ד|לה ד]]}} בקרא דויתנו אל
יעקב את כל אלהי הנכר אשר
בידם וגו' ויטמון אותם יעקב. כתב בזה"ל.
ע"א ומשמשי' אינן מן הנקברין אבל צריך
שיהי' מפרר וזורה לרוח או מטיל לים.
והנראה אלי כי בני יעקב לא לקחו עכו"ם
ומשמשי' משכם עד שנתבטלה והותרה להם
שהעכו"ם מבטל ע"א בע"כ והנה היא מותרת
להם אבל יעקב צוה להסיר אותם לטהרת
הקודש שיהיו ראוים לעבוד השם וכו' והי'
די להם בקבורה עכ"ל. לכאורה צ"ע דנראה
מלשון רבינו ז"ל כי בלא הביטול לא הי'
מותר להם ליהנות מעכו"ם וקשה אמאי הא
ברור הדבר דנהי דב"נ אסור בעכו"ם היינו
רק בעבודת עכו"ם אבל באיסור הנאת
עכו"ם אין ב"נ מצווה כמבואר במס' ע"א
{{ממ|[[בבלי/עבודה זרה/סד/א|דף ס"ד ע"א]]}} בגמ' דאיתא שם הדר יתבי
וקמיבעי' להו דמי עכו"ם ביד עכו"ם מהו
אמר להו ר"נ מסתברא דמי עכו"ם ביד
עכו"ם מותרין מדהני דאתו לקמי' דרבה
בר אבהו אמר להו זולי זביני כל מה דאית
לכו ותו אתגיירו מ"ש משום דקסבר דמי
עכו"ם מותרין מבואר מזה דפשיטא לש"ס
דלעכו"ם מותרין הן בהנאה וא"כ מנ"ל
לרמב"ן ז"ל שביטלו את הכו"ם משום איסה"נ
ולכאורה עלה בדעתי עפמ"ש הצל"ח פסחים
בסוגיא דהואיל דהלאו דלא תביא תועבה
אל ביתך אינו משום איסור הנאת עכו"ם
רק אפי' באינו נהנה כלל אסור להכניס עכו"ם
לביתו לקיום וכ"כ במק"א דלפ"ז לדעת הר"מ
ז"ל דב"נ נצטוו גם בכל הרחקת עכו"ם כגון
עשיית צורת לנוי וכיו"ב י"ל דה"ה בלאו זה
נכללין ב"נ וע"ז אינו סתירה מגמ' הנ"ל
כיון דמצוה למכרן וכבר הי' ברשותם ואדרבה
ע"י המכירה הוציאו את העכו"ם מרשותם
ומעתה שפיר הכריח הרמב"ן ז"ל דביטלו
מקודם שלקחו לרשותם את הכו"ם מצד הלאו
דלא תביא תועבה אל ביתך. איברא דשתי
תשובות בדבר. א' דגוף דברי הצל"ח צ"ע
ומדברי הר"מ ז"ל בספר המצות מבואר
דהוא רק במכניסו ליהנות בו ובב"נ דמותר
בהנאה גם הלאו דל"ת תועבה אל ביתך ליכא
אצלו וממקומו הוא מוכרע מסוגי' הנ"ל דצוה
אותם למוכרם לעכו"ם אחרים ועיי' בתוס'
ד"ה זביני כ"מ דאית לכו וקשה א"נ דב"נ
מצווה על לאו זה דל"ת תועבה א"כ איך
מותרים הם למכור את העכו"ם לעכו"ם
אחרים הא בזה שמוכרים לו עוברים על
לפני עור לא תתן מכשול וב"נ מצווה על לפני עור ואע"ג
דהכא כיון דדעתו לגיורי ודאי מבטלין אותם
וא"כ י"ל דאין במכירה גורם איסור להביא
תועבה לבית מ"מ ר"ל דרצה למיפשט מזה
דדמי עכו"ם ביד עכו"ם מותרין לישראל
בהנאה ולא הי' ס"ל דביטלה במכירתן
לעכו"ם ואיך הי' ניחא לו הא דהתיר רבה
ב"א למוכרם לנכרי הא עוברים על לפנ"ע
דב"נ אינו מוזהר על לאו דל"ת תועבה אל
ביתך דהוא ג"כ מלאוי דהנאת עכו"ם.
ב' מלבד זה לא יתרצו הדברים בפירוש
הרמב"ן ז"ל שכתב להדיא דהיה הביטול
להתיר להם בהנאה עיין בלשונו הקדוש
שהעתקנו ותמצא מבואר כן. ולכאורה עלה
בדעתי להעיר בדבר חדש דהנה לכאורה
קשה לי לפ"ד התוס' בד"ה זביני כ"מ דאית
לכו דעצת רבה ב"א היתה למכור את הכו"ם
לעובדי' כדי שישלמו ביוקר וקשה לי הא
ב"נ מצווה שלא לעבוד כו"ם וא"כ המוכרה
לו עובר משום לפני עור בפרט כשמוכרה לו
ביוקר הרי מוכרה לו ויודע שיעבוד לה הלוקח
ומה בכך דהוא מבטלה מ"מ עובר על
לפנ"ע. דגם ב"נ מוזהר על זה. ודוחק לומר
כיון דהנכרי בלא"ה הוא עובד עכו"ם ל"ש
לפנ"ע מה"ת ז"א כיון דעכ"פ הוא מוסיף לו
כו"ם שיוכל לעבוד לה ולכן נראה לפימ"ש
הפוסקים דב"נ אינו מוזהר בשיתוף עכו"ם
ויכול לשתף כו"ם ולעשות לזה צורות ולהשתחוות
להם אם כוונתו רק לשתף וא"כ י"ל דזה
שצוה רבה ב"א למכור הי' רק עכו"ם כאילו
שעובדים להם בשיתוף דב"נ אינו מצווה ע"ז
וליכא לפנ"ע. ומעתה י"ל דבאמת עכו"ם
גמורה שב"נ מוזהר עלי' אסורה בהנאה
להם ג"כ כמו דאסרה תוה"ק כל הרחקות
לעכו"ם ה"ה דאסרה להם הרחקת הנאת
עכו"ם אך הכא כיון דבלא"ה מוכרח שהי'
עכו"ם שעובדין לה בשיתוף וכיון דלא
הי' בה איסור עבודה לעכו"ם ממילא דמותרת
להם בהנאה ג"כ:

'''ומעתה''' י"ל דהכא דמפורש בתוה"ק
דיעקב אבינו אמר לבניו הסירו
אלקי הנכר מקרבכם היינו שהיו עכו"ם
גמורות ושפיר אסור בהנאה גם לב"נ או
י"ל בפשיטות עפמ"ש במק"א וזה ודאי
דאברהם אבינו ובניו מיום שאמר לו הקב"ה
צא מאצטגנינות שלך אין מזל לישראל והי'
מושגח לגמרי מקב"ה וכן בניו אחריו בודאי
היו אסורים גם בשיתוף עכו"ם בלי שום
ספק ולכן להם אסור בהנאה כל מיני עכו"ם
אך כ"ז רק לפלפולא אמנם לקושטא דמילתא
נראה ברור דעכו"ם מותרת בהנאה לב"נ
וכן מוכרח מהא דמייתי הגמ' שם הברייתא
דישראל ונכרי שירשו את אביהם הנכרי ולא
מפליג כלל אם היא עכו"ם הנאסרת בשיתוף
או לא משמע דכללא הוא דעל הנאת עכו"ם
אין ב"נ מצווה וגם מהא דמייתי הגמ'
ראי' דאין עכו"ם תופסת דמי' ביד עכו"ם
מרבה ב"א וכן שאר הראיות מוכרח דליכא
שום הבדל בזה בב"נ בלענין הנאת עכו"ם
דאל"כ הרי יש לחלק דהא דאינה תופסת
דמי' היינו דוקא היכא ומותר בהנאה לב"נ
כגון דמותרת לו בעבודה ג"כ וא"כ אצלו
אינה כו"ם כלל ול"ש שיתפוס דמי' ולכן
גם לישראל מותר משא"כ עכו"ם גמורה
שאסורה לו תופסת דמי' ג"כ אלא וודאי דזה
אינו ואין שום חילוק דב"נ מותר ליהנות
מעכו"ם:

'''ובאמת''' כשנדקדק היטב בלשון הרמב"ן
ז"ל נראה שלא הי' קשה לו
כלל על בני יעקב שלקחו את העכו"ם עמהם
ליהנות בהם רק על יעקב אבינו הי' קשה
לו כיון דרצה להחמיר בכל דיני ישראל
שלא ליהנות מעכו"ם א"כ שוב הי' לו להחמיר
כדין לגמרי וע"ז תירץ הרמב"ן ז"ל דבאמת
גם בני יעקב התנהגו בדיני ישראל בזה
ובטלו מקודם שזכו בהם רק יעקב אבינו חשש
לטהרת הקודש שלא יהי' שום שמץ עכו"ם
ברשותו. וז"ב לענ"ד בכוונת הרמב"ן ז"ל:

'''ובעיקר''' קושית הרמב"ן ז"ל עי'
באור החיים ז"ל שכתב שחשש
על הביטול שביטלו נשי שכם ונשים דינם
כקטנים וא"י לבטל והוא דבר חדש לדינא.
אמנם לענ"ד נראה להעיר בדבר חדש
מאוד דהנה כבר כתבו המפורשים הא דהרגו
אותם בני יעקב אע"ג דנתגיירו וח"ו לומר
שהכל הי' בערמה ותירצו שיעקב אבינו ע"ה
אמר אם תמולו להיות כמונו היינו במילה
לשם יהדות ובאמת אם היו נמולים לשם
יהדות כדת לא היו הורגים אותם אבל
באמת לא מלו את עצמם אלא להנאתם
והיו חייבין מיתה מצד חובל. ומעתה י"ל
דיעקב אבינו ע"ה חשש דילמא יש בהם
שמלו את עצמם לשם יהדות ופירשו את
עצמם מעבוד"ז וא"כ העכו"ם שלהם נעשית
ע"א של ישראל ושוב לא מהני בי' ביטול
כמבואר בסוגיא הנ"ל דצוה רבה ב"א בשביל
זה למכור עכו"ם שלהם קודם שיתגיירו.
ואין לומר דהא סוף כל סוף כאשר הרגו
אותם בני יעקב א"כ אותם שנתגיירו
באמת הו"ל בכלל גר שמת ואין לו יורשין
והנכסים הוי הפקר וא"כ שוב הי' מהני
ביטול של אנשי שכם כיון דעתה אינו
עכו"ם של ישראל. ז"א דנראה פשוט
דכיון דקיי"ל דעכו"ם של נכרי שזכה בה
ישראל ל"מ ביטול שוב לעולם ל"מ ביטול
אפי' אם חזר וזכה בה נכרי כיון דנאסרה
פעם אחת שוב האיסור לא פקע ול"מ
ביטול לעולם ושפיר חשש יעקב על זה
דילמא יש בהם עכו"ם כאלו של"מ הביטול
ולכן צוה לקבור הכל וזה נכון בס"ד:

[[קטגוריה:כלי חמדה: פרשת וישלח]]