עריכת הדף "כובע ישועה/בבא קמא/סב/ב"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דף ס"ב ע"ב'''}}}}

'''דאס"ד למעלה מעשרה אמאי אר"י נר חנוכה פטור לימא ליה ה"ל לאנוחה למעלה מגמל ורוכבו.''' למ"ש בברכי יוסף באו"ח [[ברכי יוסף/אורח חיים/תרעג|סוף סי' תרע"ג]] משאילת יעבץ דמצי להדליק נר חנוכה בפנס דדפנות דזכוכית ע"ש קשה אמאי פטור ה"ל להניח בכה"ג דבזה אין כל כך חשש דליקה. וצ"ל דזה פשוט די"ל דכולי האי לא אטרחוה אלא דלמעלה מגמל ורוכבו ס"ד לא חשיב טרחא כל כך. ועיין בירושלמי סוף פרקין {{ממ|}} ובמראה הפנים [[מראה הפנים/|שם]] דלר"י גם בהעושין סוכות בפתחי חנויותיהם בחג פטורין, וצ"ע כיון דעושין על רה"ר כמו שכתב שם הפני משה הרי אסור לכתחלה כמ"ש המג"א {{ממ|[[מגן אברהם/אורח חיים/תרלז#ב|סי' תרל"ז סק"ב]]}} ואמאי יפטור לר"י וגם לרבנן ל"ל לאשמעינן דחייב, אך למה שכתב שם המג"א דישראל מחלי ורק מפני דלעו"ג חלק ברה"ר אסור ע"ש, א"כ י"ל דמיירי בא"י שאין לעו"ג חלק ברה"ר [ועיין מה שכתבו התוס' בבבא בתרא {{ממ|[[תוספות/בבא בתרא/קמג/ב|קמג:]]}} בד"ה ואם במחילה דקטנים]. ובמראה הפנים שם העיר בהשמטת הרמב"ם דין דסוכה דחייב וכתב דסמך אדנקיט דחייב בנר חנוכה ע"ש. ולהמבואר ניחא יותר דכיון דל"צ לאשמעינן דחייב רק באופן דאין לעו"ג חלק ברה"ר דל"ש כל כך לא נקיט וסמך אהא דנר חנוכה:



{{מרכז|{{גופן|5||'''מרובה''' פרק שביעי}}}}


'''מי קתני אין בין.''' עיין ב[[תוספות/{{כאן}}|תוס']] ובמ"ש ב[[מהר"ם/{{כאן}}#|מהרמ"ל]] דכיון דשייר דין דנדבה באה מהמעשר ע"כ שייר עוד דין שחלוקין שא"י לנו ע"ש. ולמ"ש בתשו' שבות יעקב {{ממ|[[שבות יעקב/ב/ג|ח"ב סי' ג']]}} בישוב פרש"י דנדרים {{ממ|[[מפרש/נדרים/ט/א|דף ט']]}} שכתב דנדבה ליתא בבל תאחר דהיכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא והוא נגד הש"ס דמגילה דאיתא דשוין לב"ת וכתב דרש"י איירי בשוגג ובמגילה איירי במזיד ע"ש, וא"כ הרי יש ב"ת דשוגג דחלוק נדר מנדבה בהדי הא דבא ממעשר. ועיין מה שכתבתי ב[[כובע ישועה/בבא קמא/עח/ב|דף ע"ח ע"ב]] ד"ה א"ד:


'''יצאו קרקעות.''' הקשו התוס' תיפוק ליה מדאמעיטי משבועה ותירצו דצריך להיכא דנשבע ע"י גלגול. ובשבועות {{ממ|[[תוספות/שבועות/מב/ב#על|דף מ"ב ע"ב]]}} בתוד"ה על הקשו מהקדש דל"ש גלגול ע"ש. והנ"ל דיש לאוקמי ברייתא כצנועין ב[[בבלי/בבא קמא/סח/א|דף ס"ח]] דסברי דמצי להקדיש דבר שאינו ברשותו וע"ש בתוד"ה הוא, וי"ל דממעט הקדש מכפל בטוען טענת גנב מיירי בהקדישו בעלים לאחר שבועת שומר שנגנב דבשעת שבועה היו חולין וכשבאו עדים שהשומר גנב הוא הקדש ואשמעינן דפטור מכפל. ובשע"מ {{ממ|[[שער משפט/חושן משפט/צד|ריש סימן צ"ד]]}} כתב דמ"ל גלגול בהקדש שהנתבע נתחייב שבועה לגזבר מממון עצמו וגלגל עליו הגזבר שבועה אהקדש דיד גזבר כיד הקדש דמי כמבואר בשור שנגח דו"ה וביו"ד {{ממ|[[שולחן ערוך/יורה דעה/רנח|סי' רנ"ח]]}} וראיה מקדושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/כז/א|דף כ"ז]]}} בקנין מטלטלי על גבי קרקע דשדה לאחד ומטלטלי לאחר ל"מ ומכל מקום אמרינן בעישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא כדי שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו ומשום דרבי עקיבא יד עניים הוי וה"ה לגלגול כאדם אחד דמי ע"ש. ויש לדחות דבבבא בתרא {{ממ|[[תוספות/בבא בתרא/עט/א|עט.]]}} בהקדיש בור ונתמלא מים דאין מועלין במה שבתוכו כתבו התוס' דלא קנה חצר הקדש כמו שקנה חצר הדיוט דחצר משום יד אתרבאי ולא מצינו יד להקדש [עיין בקצות החושן [[קצות החושן/חושן משפט/ה#|ריש סי' ה']]], וא"כ אין ראיה מרבי עקיבא דשאני עניים דהדיוטות הם [עיין ח"מ [[שולחן ערוך/חושן משפט/צה#|ריש סי' צ"ה]]] ושייך שיהא רבי עקיבא יד עניים וכאדם אחד דמי וכן ביור"ד בגבאי דעניים מיירי אבל הכא דבהקדש דמזבח או דבדק הבית מיירי [עיין ח"מ [[שולחן ערוך/חושן משפט/שא|ריש סי' ש"א]]] דאין על הגזבר תורת יד דהקדש רק שלוחא דרחמנא הוא [ע"ש ב[[קצות החושן/חושן משפט/שא|קצות החושן]]] וע"ז אין ראיה דיחשב כחד כיון דשם הוא יד. אך שאר ראיותיו נכונים דמשמע דגם באינו בתורת יד מצי לגלגל, ולכאורה מטעם אחר ל"ש גלגול אהקדש להמבואר ב[[שולחן ערוך/חושן משפט/צד#ב|סי' צ"ד סעיף ב']] דאטענת ספק דתובע מגלגלין ובלבד שיהא רגלים לדבר כשבועת השותפים ועיין בבבא מציעא {{ממ|[[תוספות/בבא מציעא/צז/א#ביום|צז.]]}} בתוד"ה ביום דשותפים מורו התירא ע"ש. וצ"ל הא דנשבעין בטענת ספק אשטרות דאינו ברשותו אלא שנגנב או נאנס ע"י גלגול ואיזו רגל"ד יש בזה, הוא משום דאונסין ל"ש והש"ך בח"מ [[ש"ך/חושן משפט/קכא#סא|סי' קכ"א ס"ק ס"א]] מצדד דגם גניבה ואבידה ל"ש ע"ש. וא"כ זהו הרגלים לדבר שמשקר ומש"ה מגלגלין. ובשיטה מקובצת בבבא מציעא [[שיטה מקובצת/בבא מציעא/נח/א|דף נ"ח ע"א]] בהא דאמר רבי יוחנן בשקנו מידו כתב מהרא"ש לחלק הא דמתנה שומר חינם להיות כשואל בדברים בלא קנין משום דבהנאה דמהימן ליה משעבד נפשיה ובהקדש בעי קנין, הוא משום דרק בדהדיוט הוי כבוד שמאמינו ובהקדש דבדילי מיניה אינשי ראוי להאמין לכל ע"ש, ומשמע דיותר ל"ש שישקר וירצה לגזול הקדש מדהדיוט וא"כ אף דגם אונסין וגניבה ואבידה נמי ל"ש מ"מ הדבר שקול ואינו תו בגדר רגל"ד שמשקר ובליכא רגל"ד אין מגלגלין בט"ס ולכן ל"ש גלגול דשומר דהקדש [ועיין בשע"מ [[שער משפט/חושן משפט/צד#ד|סי' צ"ד סק"ד]]]. ובמה שכתב ה[[פני יהושע/{{כאן}}|פני יהושע]] דבשטרות נמי שייך גלגול אף אי אבדו בידים פטור מה"ת ול"ש ג"ש שלא פשע ולא שלח יד כיון דאפילו מודה שפשע מיפטר מ"מ שייך שבועה שאינו ברשותו ע"י גלגול ע"ש. וק"ל דא"כ קשה מהך ברייתא לרחב"י דס"ל ב[[בבלי/בבא קמא/קז/א|דף ק"ז]] בטוען טענת גנב דאינו חייב עד שישלח בו יד מ"ט ונקרב כו' אם לא שלח כו' מכלל דבשלח בה יד עסקינן ופ[[רש"י/בבא קמא/קז/א|רש"י]] דנמצא רשע בכך שנשבע לשקר שהרי שלח בה יד. וכיון דאשטרות לא השביעוהו ב"ד אף ע"י גלגול רק שבועה שא"ב לחוד א"א לחייב כפל בטוען טענת גנב בשטרות [ועיין קצות החושן [[קצות החושן/חושן משפט/סו#מד|סי' ס"ו ס"ק מ"ד]] מהרשב"א דשייך בשבועה דש"י בשטרות ובמ"ש בספרי נפש חיה בבבא מציעא [[נפש חיה/בבא מציעא/נו/א#שומר|דף נ"ו ע"א]] ד"ה שומר חינם]. אך י"ל דלא כפרש"י ולא תלי חיוב כפל בטוען טענת גנב בשבועה דש"י וסגי בהעידו עדים על ש"י למ"ש התוס' בבבא מציעא [{{כ}}[[תוספות/בבא מציעא/ו/א#שבועה|ו.]]] בד"ה שבועה בשם ר"ת דאינו נשבע על ש"י דמלאכה ושבועה דש"י מפרש שלא אכלה ובהג"א שם כתב דלר"ת קרא דאם לא שלח פי' שאין עדים ששלח יד ע"ש ובסמ"ע [[סמ"ע/חושן משפט/רצד#ג|סי' רצ"ד סק"ג]]. ולפי זה ניחא מה שכתב הפני יהושע בשיטת התוס':


'''הקדש רעהו כתיב.''' ה[[פני יהושע/{{כאן}}#|פני יהושע]] תמה אתוס' שהקשה אמאי צריך רעהו הא ליכא שבועה בהקדש ?נ?"ל למסקנא דנפיק כפל ושבועה מחד קרא, דמעיקרא מאי סברי להקשות דהא לשבועה גופא לא ממעטינן הקדש בפרק הזהב אלא מרעהו דהאי קרא וצ"ל דס"ל דלשבועה ילפינן מוכי יתן איש אל רעהו דרישא דקרא דכל האי קרא דרשינן שם לשבועה והכא לכפל ילפינן מדכתיב ישלם שנים לרעהו בקרא דעל כל דבר פשע דקיימינן ביה בסוגיין לדורשו לכפל לפי זה קשה איך כתב דלמסקנא א"ש דילפינן כפל ושבועה מחד קרא דמכל מקום קשה ב' זימני רעהו ל"ל ע"ש. והנה ברמב"ם [[רמב"ם/שכירות/ב#ה|פ"ב משכירות ה"ה]] כתב הפקיד הקדש ואח"כ פדהו כו' או שהשאילו חולין ואח"כ הקדיש כו' אין בהם כל דיני שומרים עד שיהא תחילתן וסופן נכסי הדיוט וכתב ה[[מגיד משנה/שכירות/ב#ה|מגיד משנה]] מהמכילתא כי יתן איש אל רעהו וכתיב ישלם שנים לרעהו כו' בעי לרעהו בנתינה ותשלומין ע"ש. וא"כ ניחא די"ל דשבועה וכפל נתמעטו מחד קרא דישלם שנים לרעהו דאם היה אז הקדש ליכא שבועה וכפל אף דבשעת נתינה היה חולין וכי יתן איש אל רעהו צריך לאם היה בשעת נתינה הקדש ובשעת שבועה וכפל נעשה חולין כגון שפדהו אחר נתינה דג"כ לית ביה שבועה וכפל, וצע"ק דג' רעהו כתיב כי יתן איש אל רעהו ונקרב כו' אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ישלם שנים לרעהו ומאי נדרוש מרעהו מציעתא ועיין מה שכתבתי ב[[כובע ישועה/בבא קמא/קו/ב#נתנו|דף ק"ו ע"ב]] בד"ה נתנו:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:כובע ישועה]]