עריכת הדף "כבוד מלכים/מלכים/ג"

{{ניווט כללי עליון}}

==א==

'''כותב לו ס"ת לעצמו.''' בכ"י הרמב"ם הגי' ס"ת לשמו וראה פילון {{ממ|ח"ב ע' שס"ג}} דהמלך כתב בעצמו הס"ת ובתרגום יונתן שופטים {{ממ|}} ויכתבון לו סביא ית פרשת אורייתא דא ומבואר דס"ת של מלך נכתב ע"י הזקנים ובמאירי סנהדרין {{ממ|ע' ע"ב}} כ' והוא הענין במה שאמר אח"כ שתיכף שהומלך כותב או מכתב ס"ת לשמו.

ובשו"ת הגאונים שערי תשובה {{ממ|[[תשובות הגאונים (שערי תשובה)/קמט|סי' קמ"ט]]}} דעת רבינו האי דרק עשרת הדברות הי' כתוב בו וראה ערוך ערך [[ספר הערוך/תפל|תפל]] בשם ר"נ גאון וכן הוא בס' גאון הגאונים לר"ש ווערטהימר בנימוקי ר"נ גאון {{ממ|סימן ט"ז}}, ובמדרש בראשית רבתי לר' משה הדרשן {{ממ|מק"נ ת"ש ירושלים ע' ע"ו}}. ובס' סוד מספר לר"א אבן עזרא {{ממ|}} כתב דספרו של מלך הכוונה על ספר דברים וכן מבואר מידידיה האלכסנדרוני {{ממ|ח"ב ע' שס"ב}} שהכוונה שיכתוב לו ספר דברים.


'''כותב לו ס"ת לעצמו.''' בשו"ת מחנה חיים {{ממ|[[שו"ת מחנה חיים/א/ט|ח"א סי' ט']]}} בנחלקה מלכות ישראל לב' ממלכות אי כ"א מחויב לכתוב ס"ת, וע' שו"ת משיב דברים {{ממ|[[משיב דברים/יורה דעה/קנט|יו"ד סי' קנ"ט]]}}. מ"ש מתוס' סנהדרין {{ממ|[[תוספות/סנהדרין/כ/א#מלך|כ' ד"ה מלך]]}} וראה ירושלמי הוריות {{ממ|[[ירושלמי/הוריות/ג/ג|פ"ג ה"ג]]}} דמלך יהודה ומלך ישראל שניהם היה להם דין מלך וכן מפורש בר"נ סנהדרין שם דכל מלך שהמליכוהו עשרת השבטים עליהם דין מלך יש לו לכל דבר.


'''שהניחו לו אבותי'.''' ע' כ"מ וראה מאירי סנהדרין {{ממ|עמוד ע"ב}} דאפי' הניחו לו אבותיו דצריך לכתוב שתים.

==ד==

'''ולא ירבה.''' עיין חידושי רמ"ה [[יד רמ"ה/סנהדרין/כא/א|סנהדרין כ"א]] בשם י"א דלא ירבה לו מסים לנכסים שלו אלא כדי שיבא לו כדי אפסניא ולא יכביד על העם יתר אבל אם באו לו ארוחות לביזות מותר ע"ש דאם נתנו לו במתנה מותר.

==ה==

'''המלך אסור לשתות.''' ע' חולין ד' לאו אורחא דמלכא משתי' זבחי ראיה להגאון רא"י בחי' שם.

==ו==

'''כשאר הטפשים.''' ע' שו"ת רבינו אברהם בן הרמב"ם {{ממ|הוצאת מק"נ סימן מ"ה}} אריכת דברים בזה.

==ז==

'''דנין אותן.''' ע' רבינו חננאל {{ממ|[[רבנו חננאל/יומא/עד/א|יומא ע"ד]]}} דמלך אינו מעיד כדכתיב בית דוד דינו לבקר משפט ואין עד נעשה דיין ונפלאין דבריו וע' דבר אברהם {{ממ|[[דבר אברהם/ב/לב/ג#יט|ח"ב סימן ל"ב ענף ג' אות י"ט]]}}.

==ח==

'''יש למלך רשות להרגו.''' ע' שו"ת מהר"י וייל {{ממ|[[שו"ת מהר"י וייל/קיד|סימן קי"ד]]}} וכן הוא בשו"ת מהר"ם מינץ {{ממ|[[שו"ת מהר"ם מינץ/קו|סי' ק"ו]]}} דאעפ"י שבדין נהרג כגון מורד במלכות דודאי חייב מיתה המלך בודאי ימית אותו שאסור למלך למחול על כבודו וראה דרכי משה יו"ד [[דרכי משה/יורה דעה/שמה|סימן שמ"ה]]. וע' מ"ש בספרי בית דוד [[בית דוד (לייטר)/כח|סי' כ"ח]] ו[[בית דוד (לייטר)/קיג|סימן קי"ג]] באריכות. ע' רמ"ה [[יד רמ"ה/סנהדרין/מט/א|סנהדרין מ"ט]] דמצד מורד במלכות אין הסנהדרין דנין כלל רק המלך והיינו דלא חשיב בשום דוכתא מורד במלכות בין חייבי מיתה ועי' ט"ז {{ממ|[[ט"ז/יורה דעה/קנז#ח|יו"ד סי' קנ"ז סק"ח]]}} דאע"ג דבדין תורה לא היה חייב מיתה אלא מצד חוק המלכות שמרד בדוד מ"מ מוסרין אותו ובשו"ת שמן המשחה {{ממ|[[שמן המנחה/ג|סימן ג']]}} תמה דהא מורד במלכות חייב מיתה מדין תורה ע"ש ובמח"כ צדקו דברי הטו"ז והחתם סופר {{ממ|[[שו"ת חתם סופר/ג/קנא|אה"ע ח"א סי' קנ"א]]}} כ' דאין הסנהדרין דנין דין מורד במלכות רק המלך וכיון לדעת רמ"ה. ועיין חומות ירושלים {{ממ|[[חומות ירושלים/פב|סימן פ"ב]]}} די"ל רק אם המלך בעצמו דנו אבל סנהדרין הדנין למורד דנין בכל מיתה אפי' בסקילה ואמרו לדוד הי' לך לדונו בסנהדרין ומצינו לשון דמך בראשך במורד במלכות ואבשלום הקימו עליו גל עכ"ד ובמחכ"ת ל"ר ד' הט"ז והרמ"ה.


שם '''יש למלך רשות להרגו.''' עי' מלחמת מצוה להרשב"ש {{ממ|[[מלחמת מצוה להרשב"ש|עמוד י"ט]]}} שכתב ואם גואל הדם יחם לבבו והרגם אינו נהרג וזה יותר טוב מנימוס הנוצרים שתחייב אדם מיתה והמלך יפטרנו אבל נמצא דבר טוב בהם שיצטרך לשמור עצמו מגואל הדם עכ"ד ובהדרש והעיון {{ממ|ח"ב מאמר קע"ב אות ז'}} נסתפק בזה אם רשות חנינה במלך ישראל כמו אצל שאר אומות ע"ש ומפורש הדבר ברשב"ש.


'''אין רשות למלך להרוג את המורד אלא בסייף.''' בחסדי דוד {{ממ|[[חסדי דוד על התוספתא/סנהדרין/ט|פ"ט דסנהדרין]]}} הראה מקור דינו בתוספתא שם וכן הוא במראה הפנים על ירושלמי סנהדרין ובשו"ת חיים שאל {{ממ|[[חיים שאל/א/פט#סוף|ח"א סוסי' פ"ט]]}} שהביא מרדב"ז דהעיר מ[[בבלי/סנהדרין/נב/א|סנהדרין נ"ב]] ובשו"ת מהר"ם יפה {{ממ|[[שו"ת מהר"ם יפה/צג|סימן צ"ג]]}} העיר מקורו מ[[בבלי/סנהדרין/נב/א|סנהדרין נ"ב]] וקדמו הרדב"ז וראה מאירי סנהדרין {{ממ|ע' קצ"ז}} דהמלך אין לו רשות להרוג אלא בסייף ומה שאמרו כדרך שהמלכות עושה הוא אומרה אלא על מלכי אוה"ע וע' רמב"ם פיהמ"ש {{ממ|[[פירוש המשנה לרמב"ם/סנהדרין/ו|סנהדרין פ"ו]]}} ובשו"ת מאורות נתן לאאמו"ר הגאון זצוק"ל {{ממ|[[מאורות נתן (לייטר)/קכג|סימן קכ"ג]]}}. וע' זהר משפטים {{ממ|}} תמה ע"פ אם אמיתך בחרב עי' בס' בגדי ישע להג' ר' ישעי' עטייה {{ממ|ד' קפ"ג}} שכתב כן ליישב קושיית הזהר עפ"י דברי רבינו דמיתת מלך בסייף וע' בית מנחם למהר"ם יפה ב[[בית מנחם (יפה)/הקדמה|הקדמה]] שכתב כן מהא דאם אמיתך בחרב.

==י==

'''יש למלך רשות להרגו.''' עי' מורה נבוכים {{ממ|[[מורה נבוכים/ג/מ|ח"ג פ' מ']]}} שאם לא יהרגהו ב"ד המלך יהרגו שיש לו להרוג באמתלאות ובדדמי, ועיין שיטה מקובצת ב"מ פ"ג בשם ריטב"א ומדיני המלכות להרוג בלא עדים ובלא התראה וכו' כמו שראינו בדוד שהרג גר עמלקי ועי' רמב"ם [[רמב"ם/רוצח/ב#ד|פ"ב מרוצח ה"ד]] ו[[רמב"ם/סנהדרין/יח#ו|פי"ח מסנהדרין ה"ו]] ופירוש המשניות להרמב"ם [[פירוש המשנה לרמב"ם/סנהדרין/ו|סנהדרין פ"ו]]. וראה מחזור ויטרי {{ממ|ע' של"ב}} שהביא ממדרש שוחר טוב והוא לא יודע הכמנת עדים דמשמע דמדיני המלך הי' יכולים להטמין עדים כמו מסית ומדיח ע"ש ובתוס"ר שם פ"ט.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}