עריכת הדף "ישועות יעקב/אורח חיים/כז"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
==סעיף א==
===א===
{{כותרת צד|גידם}}
(א) '''גידם''' ['''שאין לו יד, רק זרוע, יניח בלא ברכה''']'''.''' האחרונים האריכו בזה מאד ואני אבאר בקצרה מה שנראה לי לדינא.

הנה בש"ס מסכת מנחות {{ממ|[[בבלי/מנחות/לז/א|דף ל"ז ע"א]]}} ידך זו שמאל רבי יוסי החורם אומר מצינו ימין שנקרא יד רבי נתן אומר אינו צריך הרי הוא אומר וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין ומדקשירה בימין הנחה בשמאל ורבי יוסי החורם הנחה בשמאל מנא ליה אי בעית אימא מהיכא דנפקא לרבי נתן ואי בעית אימא ידכה כתיב יד כהה. כתנאי ידך זה שמאל אחרים אומרים ידך לרבות הגדם תניא אידך אין לו זרוע פטור מן התפילין אחרים אומרים ידך לרבות הגדם. עכ"ל הש"ס. וכתבו התוס' {{ממ|[[תוספות/מנחות/לז/א#אין|ד"ה אין]]}} דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. והיינו דאין לו זרוע כלל פטור וגדם היינו שנקטעה ידו והזרוע קיימת ומניח בזרוע.

ולכאורה קשה הא (הא) דאמר רבי נתן אינו צריך כיון דקשירה בימין הנחה בשמאל, הא יש נפקא־מינה בנקטעה יד ימין דאז בלאו הכי אי אפשר לקשור ביד הימין והוי אמינא דיניח על ידו הימנית ויקשור בשמאל דבלאו הכי אי אפשר לקיים וקשרתם וכתבתם, אבל מהאי טעמא דידך זו שמאל, אף בנקטעה יד ימין מניח בשמאל דכן מצותו. ולכאורה עלה על לבי, דהוכחת רבי נתן דסתם ידך כאן זו שמאל, כיון דסתמא דמילתא קשירה בימין והנחה בשמאל על כרחך דידך זו שמאל. ואף בנקטעה יד ימין מניח בשמאל, דידך דקרא היינו שמאל בכל מקום.

ואמנם, המעיין בדברי הפוסקים בענין איטר יד שכותב בשמאל ושאר מעשיו בימין שכתבו דלרבי נתן העיקר תלוי בכתיבה. ואם כן הדרא קושיא לדוכתה, כיון דלרבי נתן עיקר הטעם דהנחה בשמאל משום דקשירה בימין, באופן זה שנקטעה יד ימין ואי אפשר לקשור בה, יוכל להניח בימין ויקשור בשמאל. ולהטעם משום ידך זו שמאל, אף באופן זה צריך להניח בשמאל, ואמאי קאמר רבי נתן אינו צריך, משמע דאין שום נפקא־מינה בין הטעמים, ולפי מה שנתבאר יש נפקא־מינה רבתי, באופן שכתבתי. ואף דהיכי דיש מכה בימין מילתא דפשיטא דמניח בשמאל, היינו משום דעתידה לחזור, אבל בנקטעה לגמרי יש נפקא־מינה כמו שכתבתי.

ונראה לי דמכאן יצא להם להפוסקים דהא דקיימא לן גדם שאין לו יד חייב בתפילין היינו מצד השני דאם נקטעה יד שמאל אף שהזרוע קיים מניח ביד ימין ולא ביד המקולקלת. ומעתה אף אי נימא דידך זו ימין היינו כשלא נקטעה ידו הימנית, אבל בנקטעה הימנית פשיטא דמניח בשמאל, דלא עדיף מנקטעה ידו השמאלית לפי האמת אף דהנחה בשמאל ביד מקולקלת מניח בימין כל שכן לפי ההוה־אמינא דידך זו ימין דלאו דוקא ימין דכשנקטעה הימנית מניח בשמאל ועל־כן שפיר קאמר רבי נתן אינו צריך דבלא נקטע דקושר בימין על־כרחך הנחה בשמאל ובנקטעה הימין על־כרחך מניח בשמאל ולא ביד המקולקלת. וזהו ראיה לדעת אלו הפוסקים שאינו מניח ביד המקולקלת וכמו שכתב בספר מגן אברהם {{ממ|[[מגן אברהם/אורח חיים/כז#ג|סק"ג]]}}.

אמנם אחר העיון אין זה ראיה, דמילתא דפשיטא דכשיכול להניח על איזה יד שירצה ואין קפידא להניח בשמאל או בימין, אם היד הימנית מקולקלת צריך להניח בשמאל. דבעינן קרא כדכתיב ידך דהיינו יד שלמה. וכמו דקיימא לן {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/מה/ב|סנהדרין מה:]]}} נקטעה יד העדים פטור, אף שנשאר הזרוע דאין זה יד כלל. ועיין שו"ת בית יעקב {{ממ|[[שו"ת בית יעקב/קמט|סימן קמט]]}} ובשו"ת חוות יאיר {{ממ|[[חות יאיר/קסז|סימן קסז]]}}. אבל לפי המסקנא דהתורה הקפידה שיניח בשמאל ולא בימין סבירא להו להפוסקים דדחינן הך דקרא כדכתיב ומניחין בזרוע אף שנקטעה יד שמאל. ואין ראיה מהא דקאמר רבי נתן אינו צריך, דבאמת כיון דעל כל פנים ביש לו שתי ידים מניח בשמאל, אף באין לו יד ימין מניח בשמאל, דבעינן קרא כדכתיב היכי דאין לנו טעם לדחות הך קרא כדכתיב. ומעתה הא דקאמר הש"ס ידך לרבות גדם היינו שיניח בזרוע השמאלי.

והנה נראה בעיני דלרב נחמן דיליף מן וקשרתם וכתבתם דכיון דאי אפשר לקשור בשמאל על כרחך מניח בשמאל, אם כן כשאי אפשר להניח בשמאל משום דלא אפשר כגון שנקטעה השמאלית מיקרי לא אפשר לקשור בימין, דהרי צריך להניח בימין וקשירה והנחה בחד ידא לא אפשר. והיכי דאי אפשר לו לקשור בימין קיימא לן דקושר על ידי אחר, אבל לדידן דמניח בשמאל משום יד כהה, אם כן כשנקטעה השמאלית ואי אפשר להניח תפילין בשמאל בשום אופן, מיקרי לא אפשר להניח תפילין כלל. והיכי דאי אפשר לו להניח תפילין בעצמו מצד מניעות הנחה, אי אפשר לעשותו על ידי אחר דהוא מצוה שבגוף האדם ופטור לגמרי.

ובזה מיושב קושית המגן אברהם {{ממ|שם [[מגן אברהם/אורח חיים/כז#ג|סק"ג]]}} מדברי הספרי {{ממ|פ' ואתחנן}} [דהספרי] הוא לפי שיטה זו דרבי יוסי החורם כרבי נתן סבירא ליה דיליף הנחה בשמאל מזה דקשירה בימין והיכי שנקטעה יד שמאל מניח בימין וקושר על ידי אחר, אבל לדידן דהנחה בשמאל מחמת קרא דידך יד כהה או דידך זו שמאל, זה שנקטעה ידו השמאלית מיקרי לא אפשר להניח תפילין דאין לו מקום הראוי לתפילין. וזה נכון מאוד.

ומה שכתב הרב בספר חוות יאיר {{ממ|[[חות יאיר/קסז|סימן קסז]]}} דזה תלוי בענין אי בעינן קרא כדכתיב, אין זה נכון, דאי אמרינן ידך זו שמאל הוי פסול בעיקר הנחה שיהיה בשמאל. ואין זה עניין להך דבעינן קרא כדכתיב, דשם גוף הדבר יוכל להעשות וכאן יש פסול בגוף המצוה. וזה ברור מאד:

==סעיף ה==
===ב===
{{כותרת צד|הנחת תפילין על כתונת וכובע}}
(ב) ['''יש להתיר לו להניח תפלה של ראש'''] '''על הכובע''' ['''דק''']'''.''' עיין בספר מגן אברהם {{ממ|[[מגן אברהם/אורח חיים/כז#ו|סק"ו]]}} כתב להלכה דמי שיש לו מכה בידו יוכל להניח תפילין של יד על הסמרטוטין והא דכהנים אינן מניחין תפילין של יד על הכתונת היינו משום יתור בגדים. ולהיות כי לבבי לא כן ידמה וגם יש כאן כמה דברים בדברי הקדמונים שצריכין ביאור צריך אני להאריך קצת.

הנה הרשב"א{{הערה|יש מבוכה בזה בשיטת הרשב"א שבחידושי מגילה {{ממ|[[רשב"א/מגילה/כד/ב|כד:]]}} כתב להדיא להיפוך: נ"ל דתפילין שבראש[ו] מותר לתת אותם על כובעו או על כסוי הראש כו'. אבל בתשובותיו נראה שנסתפק בזה או שכתב להיפך דיש חציצה גם בשל ראש וכמו שכתב כאן רבנו משמו. עיין בתשובותיו המיוחסות לרמב"ן [[שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן/רלג|סימן רלג]]; וב[[שו"ת הרשב"א/א/תתכז|ח"א סימן תתכ"ז]] (תשובה זו באה בבית יוסף [[בית יוסף/אורח חיים/כז|כאן]] בארוכה ובדפוסים באה בקצרה) וח"ג [[שו"ת הרשב"א/ג/רפב|סימן רפ"ב]] וח"ה [[שו"ת הרשב"א/ה/יב|סימן י"ב]]. וב[[שו"ת הרשב"א/ז/תט|ח"ז סימן ת"ט]] כתב שהתיר הרשב"א חציצה בתפילין למי שחש בראשו ומבואר דלכתחילה לא. ועי' מה שציין בזה עוד לדברי רבותינו הראשונים בהערות רח"ז דימיטרובסקי במהדורת חידושי הרשב"א שלו שם הע' 397.}} כתב דחציצה בתפילין הוא גם כן בשל ראש. והר"ן{{הערה|על הרי"ף במגילה שם, סימן אלף קמ"ו (רחז"ד הנ"ל שם ציין אלף קמ"ד וט"ס), הביאו גם הריב"ש ב[[שו"ת הריב"ש/קלז|תשובה קל"ז]].}} כתב דמדברי רש"י במסכת מגילה [[בבלי/מגילה/כד/ב|דף כ"ד ע"ב]] ציפן זהב ונתן על בית אונקלי שלו (היינו הכתונת מבחוץ, עיין שם) הרי זה דרך החיצונים. ופירש"י {{ממ|[[רש"י/מגילה/כד/ב#הרי|ד"ה הרי]]}} דלא דרשי קרא והיה לך לאות ולא לאחרים לאות, משמע דסבירא ליה לרש"י דעיקר הטעם שאינו יכול להניח תפילין של יד על הכתונת משום לך לאות, אבל תפילין של ראש דלא בעינן דווקא לך לאות אדרבה כתיב בהו וראו כל עמי הארץ, מותר להניחן על כובע דק שבראשו{{הערה|הר"ן שם מביא דברי רש"י בפשט הגמרא וכתב שמזה הוציא הרשב"א הנ"ל בפנים את דינו וכוונת רבינו דממשמעות דבריו משמע דסבירא ליה דגם דעת רש"י כן היא. ויל"ע וכי לא הרגיש בסתירת דברי הרשב"א שם לדבריו בתשובה שהביא כאן. וצ"ע. ויותר נראה שנפלה כאן בפנים ט"ס וכמבואר להלן בסמוך [[#ג|סק"ג]] גם רבנו מביא שיטת הרשב"א בפשיטות דמותר להניח כובע דק תחת התפילין. ועדיין יל"ע בכל זה.}}.

והנה קשה לי על זה דבש"ס דזבחים [[בבלי/זבחים/יט/א|דף י"ט ע"א]] קבעי לענין בגדי כהונה דכתיב ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבשרו, אי תפילין חוצצין, וקאמר הש"ס מיתיבי כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדם פטורים מן התפלה ומן התפילין. ומדלא קתני אסורין בתפילין משום חציצה, שמע מינה דאם הניחו אין חוצצין. ומשני משום לוים וישראלים נקט לשון פטורים. ולמה לא קאמר משום תפילין של ראש נקט לשון פטורים אף בכהנים, דהרי יכולים להניח תפילין של ראש אף על המצנפת, אלא ודאי דאין חילוק. ולראיה זו כיון הרשב"א ז"ל כמו שיבואר.

והנה נראה ליישב הדבר לשיטת רש"י כפי מה שהבין בדבריו הר"ן, דבאמת רש"י ז"ל פירש הבעיא משום יתור בגדים ואמנם לפי המסקנא שם גם רש"י מודה דמשום חציצה קאתינן עלה והתוס' פירשו גם דעת בעל הבעיא משום חציצה. והנה בש"ס שם קאמר למאן דאמר לילה לאו זמן תפילין הוא פשיטא כיון דבלילה חוצץ ביום נמי חוצץ, כי (מבעי' לי') [תבעי לך] למאן דאמר לילה זמן תפילין הוא, מצוה שבגופיה חוצץ או אינו חוצץ. והנה לכאורה קשה כיון דקיימא לן כהנים בעבודתן פטורים מן התפילין, אמאי לא הוי חציצה כיון שאין כאן מצוה שבגופיה. ודמיא כמו לילה למאן דאמר לאו זמן תפילין הוא. ואין לומר כיון דזמן תפילין הוא לשאר אינשי לא הוי חציצה אף לכהן, דהרי לכל ענין חציצה הדבר תלוי במצב האדם כמו שיבואר.

אמנם לדעתי הא דתליא בענין אם חייב בתפילין היינו דבאמת מלבד ענין חציצה יש כאן חשש יתור בגדים כמו שפירש רש"י, אמנם תפילין כשלובש אותם לכוונת המצוה ולא לתכשיט אין עליהם שם בגד, אבל אי לילה לאו זמן תפילין, אף אי נימא דלא שייך בזה חציצה כיון דאין כוונתו לקיום מצות תפילין רק לתכשיט, הדר שייך בזה חשש יתור בגדים. ולפי זה קשה כיון דפטור מן התפילין בעת עבודה ועל כרחך דאין כוונתו לקיום המצוה, רק לתכשיט וכדומה, הדר הוי ליה יתור בגדים וליתני אסורין<!--בנדפס: אוסרין-->. ואמנם הדבר נכון מאד דבאמת אף דפטורים היינו באי אפשר לקיים שתיהם, אבל באפשר לקיים חייבים בתפילין וכמו שכתבו הפוסקים [[שולחן ערוך/אורח חיים/לח|לקמן סימן ל"ח]]. ואם כן לא יוכל למיתני אסורים, דמשמע מלבד הפטור יש איסור להניחן. ואם כן אף באפשר לקיים שניהם אסורים משום חציצה. וכיון דתפילין אין חוצצין, רק משום יתור בגדים קאתינן עלה, אם כן כיון דאפשר לקיים שניהם, לובשים התפילין לשם מצוה, אין כאן יתור בגדים ואתי שפיר:

'''והנה''' בהך דפטורים מן התפלה פירש רש"י {{ממ|[[רש"י/זבחים/יט/א#פטורין|זבחים שם ד"ה פטורין]]}} משום דבעי כוונה. וכתבו הפוסקים דנפקא־מינה בזה, דכיון דאי אפשר לכוון אף בנוכל לקיים שניהם פטורים. ובתפילין דאינו פטור רק משום עוסק במצוה, באפשר לקיים שניהם כאחד חייבים.

והנה, הא דלא כתב רש"י גם בתפילין הטעם משום דהיסח הדעת פוסל ובעינן כוונה וכמו שכתב רבינו באמת הטעם בתפילין ותפלה משום דאי אפשר לכוין והוי היסח הדעת. ונראה לי דהנה בהא דהיסח הדעת פוסל בתפילין יליף הש"ס במסכת יומא {{ממ|[[בבלי/יומא/ז/ב|דף ז:]]–[[בבלי/יומא/ח/א|ח.]]}}{{הערה|וכ"ה בשבת {{ממ|[[בבלי/שבת/יב/א|יב.]]}} ובמנחות {{ממ|[[בבלי/מנחות/לו/ב|לו:]]}}.}} מציץ שאין בו רק אזכרה אחת אמרה תורה והיה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו, תפילין שיש בהן אזכרות הרבה לא כל שכן. והקשו התוס' {{ממ|[[תוספות/יומא/ח/א#ומה|שם ח. ד"ה ומה]]}} דמה ראיה מציץ דהשם מגולה ובתפילין השם מכוסה. וכתבו דבשל ראש הש' הוי בקמטים ומגולה, עיין שם שכתבו כן בשם יש מפרשים{{הערה|כוונתו שהביאו כן בדרך 'ואין לתרץ' ע"ש.}}, והתוס' בעצמן כתבו דהיסח הדעת בתפילין הוא רק מדרבנן. וכתבתי בתשובה אחת {{ממ|}} שעל פי הדין באמת יש חילוק בין של־יד לשל־ראש, דבשל ראש פוסל היסח הדעת דבר תורה ובשל־יד אינו רק מדרבנן. וגם כתבתי שם לחלק לדעת קצת פוסקים {{ממ|[[טור/אורח חיים/מד|טור לקמן סימן מד]]{{הערה|ובבית יוסף שם הביא כן מתלמידי רבנו יונה {{ממ|ברכות יד: מדפי הרי"ף ד"ה ולא}} ורא"ש {{ממ|[[רא"ש/ברכות/ג/כח|שם פ"ג סימן כח]]}}. ועיין שאגת אריה {{ממ|[[שאגת אריה/לט|סימן לט]]}} שהראה שיש בזה מחלוקת בין הקדמונים.}}}} דאינו חשוב היסח הדעת רק שחוק וקלות ראש דיש חילוק בזה בין של יד לשל ראש ויבואר לקמן. אם כן נראה לי בזה דאין לפטור כהנים מתפילין של יד משום חשש היסח הדעת, כיון דאינו רק מדרבנן והיכי דיש ביטול מצוה לגמרי לא גזרו רבנן, אבל מחמת עוסק במצוה פטור. ובשל ראש, אף לולי הטעם דעוסק במצוה פטורים משום היסח הדעת כמו בתפילה.

ומעתה בשל־ראש כיון דאין להניחן משום היסח הדעת אף באפשר לקיים שניהם פטורים ואפילו איסור יש להניחן והוי כמו בלילה דיש חשש יתור בגדים ולכך לא מצינן לאוקמי הך ברייתא דתני פטורים ולא תני אסורים להניח דאיירי בשל־ראש ויוכל להניח על המצנפת דאף דליכא חציצה מכל מקום יש חשש יתור בגדים כיון דאין כאן מצוה להניחן ואדרבה אסור משום היסח הדעת. וכיון דלאו לצורך מצוה מנח להו חשוב יתור בגדים. ואמנם לפי מה דמסיק דאיירי בשל ראש ומנח להו בשערו שהיה נראה בין ציץ למצנפת לא שייך לומר משום יתור בגדים דיתור בגדים אינו פוסל רק [במקום] בגדים וכאן לא הוי במקום בגדים ודו"ק היטב.

ואמנם עדיין יש ראיה דאסור להניח תפילין של ראש על המצנפת מש"ס דערכין [[בבלי/ערכין/ג/ב|דף ג' ע"ב]] דשם תני הכל חייבים בתפילין כהנים וכו' פשיטא מהו דתימא הואיל ובשל יד פטורי דכתיב ילבש על בשרו שלא יהא חוצץ בין בשרו לבגדי כהונה בשל ראש נמי פטורי קא משמע לן תפילין של יד אינה מעכבת של ראש. ואקשינן עליה ומאי שנא בשל יד דכתיב על בשרו בשל־ראש נמי כתיב המצנפת על ראשו. ומשני תנא שערו היה נראה בין ציץ למצנפת. והנה הני ברייתות פליגי דהך ברייתא דזבחים סובר דכהנים בעת עבודה פטורים מן התפילין וברייתא דערכין סוברת דחייבים בתפילין וכמו שיבואר לקמן [[ישועות יעקב/אורח חיים/לח#ד|סימן ל"ח סק"ד]]. אמנם בהך ברייתא דערכין לכאורה אין הכרח לומר דמונח במקום שערו ואמאי לא נימא דשל־ראש היה מניח על המצנפת שבראשו כיון דשל־ראש אינו חוצץ ואי משום יתור בגדים הא כיון דחייבים בתפילין אינו חשוב בגד כיון דלצורך מצוה היה מניחן אין כאן יתור בגד כמו שכתבנו לעיל.

ואמנם באמת גם מזה אין ראיה דהש"ס בעי לאוקמי להך ברייתא אף למאן דאמר לילה לאו זמן תפילין הוא ולדידיה הוי יתור בגדים בלילה וכיון דבלילה אינו מניח אף ביום כן כמבואר ואם כן אי אפשר לומר דחייבים בשל־ראש להניחן על המצנפת ולכך קאמר דאף למאן דסבירא ליה לילה לאו זמן תפילין מכל מקום אין כאן יתור בגדים, דמניח ליה במקום שערו ושלא במקום בגדים לא חשוב יתור. ובשל יד דקאמר הש"ס משום חציצה היינו אף למאן דקיימא ליה [לילה] זמן תפילין הוא ולא חשוב יתור בגדים מכל מקום אסור משום חציצה.

ובזה אמרתי ליישב מה שהקשתי זה רבות בשנים בהא דקאמר הש"ס במסכת זבחים {{ממ|[[בבלי/זבחים/יט/א|יט.]]}} תפילין מהו שיחוצו ודייק מברייתא דקתני כהנים בעבודתן וכו' פטורים מן התפילין מאי לאו אם הניחן אינן חוצצות. ומשני, משום לוים וישראלים לא קתני אסורים. וקשה לפי דעת המקשה דלא ידע מחילוק זה שבין תפילין של־יד לשל־ראש מטעם דשערו נראה בין ציץ למצנפת, אם כן אמאי לא הקשה הש"ס מהך ברייתא דערכין דקתני הכל חייבים בתפילין כהנים והיינו כהנים בעבודתן דאי לאו הכי פשיטא וקשה הא הוי חציצה. ובזה אתי שפיר, דכיון דשם תני חייבים בתפילין, שפיר נוכל לומר דמניח על המצנפת דלא הוי חציצה בשל ראש ומשום יתור בגדים ליכא כיון דחייב בתפילין והוי אמינא באמת דהך ברייתא סובר לילה זמן תפילין הוא ובמסכת ערכין כיון דידע הש"ס האמת דיכול להניח תפילין במקום שערו הנראה בין ציץ למצנפת, נקט הש"ס הטעם דשייך אף למאן דאמר לילה לאו זמן תפילין הוא והדברים נכונים וברורים מאד:

'''והנה''' לכאורה נראה לי דיש ראיה דאין חילוק בין של־יד לשל־ראש לענין חציצה, דאי נימא דיש חילוק, הא דהקשה הש"ס במסכת זבחים {{ממ|שם}} הני שתי ברייתות, דבחדא קתני דתפילין אין חוצצין ותלמוד ערוך דחוצצין. ומשני הש"ס דהך דאין חוצצין איירי בשל ראש ומשום דשערו נראה בין ציץ למצנפת. והוא דוחק באמת, דאם אין בגדי כהונה מלובשים על התפילין מה חציצה שייך עד שיאמר שאין חוצצין. ועיין בתוס' שם. ואמאי לא קאמר להיפך, דתפילין של יד דהם צריכין להיות מונחים על היד ממש ואם יש דבר אחר מונח בין היד ובין התפילין חשיב חציצה אם כן התפילין אינן חשובים חציצה דבטלים הם לגבי היד ומצוה שבגוף הוא. אבל תפילין של־ראש כיון דיכולין להניח על דבר אחר למה לא יהיה חציצה בין היד לבגדי (עבודה) [כהונה]. ואיך שייך לומר מצוה שבגופיה אינו חוצץ, דהרי אין התפילין צריכין להיות על הגוף. ואם כן נימא להיפך, דהך ברייתות דתפילין אין חוצצין איירי בשל־יד והך דחוצצין איירי בשל־ראש. והאמת, כי בגוף הדבר שהבין הר"ן דברי רש"י דלא שייך חציצה בשל־ראש ועיקר הטעם דאסור להניח תפילין של־יד על הבגד משום דכתיב והיה לך לאות ולא לאחרים, לולא דמסתפינא להרים ראש נגד גדולת הר"ן היה נראה לי שהדבר בלתי אפשרי שמצד זה יהיה הפסול מטעם והיה לך לאות, דהרי בש"ס דמנחות [[בבלי/מנחות/לז/ב|דף ל"ז ע"ב שם]] רב אשי יתיב קמיה דאמימר והיה לו מכה בזרוע ולא היה יכול לדחוק הכתונת על התפילין של יד והיה הכתונת קרוע ומתחזי התפילין וקאמר ליה רב אשי והא כתיב והיה לך לאות ולא לאחרים וקאמר ליה אנא במקום לך לאות קאמינא והיינו [דרב אשי] (דרבי) סבירא ליה דהא דלא אמרינן שיניח התפילין בגב היד משום דכתיב והיה לך לאות ולא לאחרים, דהיינו במקום זה שדרך להיות מכוסה דהיינו על הקיבורת ודרך גב היד להיות מגולה, אבל אם הניחו על הקיבורת במקום המכוסה אצל בני אדם, אף שהוא מגולה אצלו מחמת שהכתונת קרוע או שאין לו כתונת כלל כיון שמונח על הקיבורת שפיר דמי אף שהוא מגולה. לא ידעתי מה חילוק יש בין אם הוא מגולה מחמת שהכתונת קרוע או מחמת שהניחן על הכתונת.

אמנם הדבר ברור דחציצה פוסלת בתפילין משום דכתיב על ידך ובין עיניך שלא יהיה דבר חוצץ ביניהם. ואמנם הא דקאמר נתנן על בית אונקלי הרי זה דרך החיצונים, היינו משום דכיון דכתיב בקרא על ידך ובין עיניך, על כרחך דחציצה פוסל, והוא נותן על הכתונת משום דדעתו דזה לא חשוב חציצה כיון דאי אפשר בענין אחר, דכתיב והיה לאות, ואם יהיה מכוסה בבגדים אין זה אות ובוודאי שלא היה כוונת התורה שנקרע הבגד. וכיון דהתורה הקפידה שיהיה לאות וסתם אות שיהיה נראה לרבים. ואמנם הוא לא דרש כדרשת חז"ל דהאות הוא לעצמו ולא לאחרים וממילא כיון דמה שהוא אצלו לחוד לאות חשוב גם כן אות, שוב ממילא פסול וחשוב חציצה. על כן קאמר הרי זה מדרך החיצונים ולא קאמר פסול. כן נראה לי נכון בפירוש רש"י.

ולשיטת הר"ן דעיקר הפסול במה שמניחו על הכתונת משום דהוא לאחרים לאות, קשה מה חילוק יש בין נקרע הכתונת ובין מניחו על הכתונת כיון דמונחים במקום לך לאות ולא לאחרים לאות, דהיינו במקום שדרך להיות לך לאות ולמעט גב היד, כמבואר בש"ס מנחות {{ממ|[[בבלי/מנחות/לז/ב|שם]]}} בדברי רבי, הרי הוא אומר והיה לך לאות, ומאי קושיא דילמא באמת יכסם בבגד על גב היד, אלא ודאי דלא על ענין הנעשה כעת הדברים אמורים רק על איזה מקום שבגוף קאי.

{{כותרת צד|חציצת בגד ברצועות}}
ובענין הרצועות אם יש היתר שיהיו כרוכים על הבגד נראה לי מש"ס דזבחים {{ממ|[[בבלי/זבחים/יט/א|יט.]]}} הנזכר לעיל דקאמר שערו היה מונח בין ציץ למצנפת והיינו שיש בזה שיעור מקום הנחת תפילין של־ראש. ואמנם המעיין היטב בלשונות הקדמונים יראה בעין שהרצועות היו מונחים על המצנפת בפתילים של החושן עיין בתוס' דזבחים {{ממ|[[תוספות/זבחים/יט/א#תפלין|שם ד"ה תפלין]]}}. ואמנם לפי מה שכתבתי, בשל־ראש אין קפידא ואף גוף התפילין יוכל להניחם על המצנפת אלא דיש חשש יתור בגדים והיינו גוף התפילין אבל לא הרצועות ואין ראיה לרצועות של יד. ובזה דברי הפוסקים בענין זה נכונים מאד. ובתשובה {{ממ|}} הארכתי:

===ג===
(ג) '''כובע דק.''' היינו אף לשיטות הפוסקים דסבירא להו דבשל־ראש לא שייך חציצה ומותר להניחן על הכובע היינו כובע דק אבל על מצנפת גדולה אין להניח דאינו מונח במקום שמוחו של תינוק רופס והביאו ראיה לזה{{הערה|עי' מגן אברהם [[מגן אברהם/אורח חיים/כז#ז|כאן סק"ז]].}} מהא דקאמר הש"ס במסכת עבודה זרה [[בבלי/עבודה זרה/מד/א|דף מ"ד ע"א]] גבי עטרת של רבת בני עמון דהיה מניחה דוד במקום תפילין ואקשינן עלה ותפילין היכי מנח ומשני מקום יש בראש להניח שני תפילין ולמה לא קאמר דמנח להם על עטרת הזה אלא ודאי דבמצנפת גדולה אין להניחה תחת התפילין.

ובאמת אין מזה ראיה כל כך, דבוודאי דבר שאינו צורך התפילין ולא מבטל לה הוה חציצה דמודה הרשב"א לזה דבעינן ולטטפת בין עיניך, אלא דכובע דצריך להיות על ראשו מפני הצינה וכדומה סבירא ליה דלא הוי חציצה אלא בשל־יד משום והיה לך לאות כמו שביארנו לעיל. אבל כאן, עטרת מלכים של דוד לא בטל לגבי ראשו. ואמנם מדברי הירושלמי ברכות {{ממ|[[ירושלמי/ברכות/ב/ג|פ"ב ה"ג]]}} דמבואר דרבי יוחנן לא היה מניח תפילין [של ראש] מפני הצינה, אף דמה דצריך מפני הצינה לא הוי חציצה בשל־ראש, שמע־מינה דמצנפת גדולה אסור:

==סעיף ו==
===ד===
{{כותרת צד|איטר ושאינו איטר באותה תפילה של יד}}
(ד) '''איטר.''' בשו"ת שבות יעקב {{ממ|[[שבות יעקב/א/ג|ח"א סימן ג]]}} הביא במי שאיטר ידו ושאינו איטר ידו שמהלכין בדרך ואין להם רק תפילין אחד, האיך יתנהגו. וכתב, דאם האיטר מניח תפילין של יד של מי שאינו איטר, מניח הקציצה ביד ימין כדרכו ומניח הקציצה לצד הכתף והמעברתא לצד היד. וכן להיפך, אם התפילין של האיטר ומניחן מי שאינו איטר מניחן בשמאל בדרך הזה הקציצה לצד הכתף והמעברתא לצד היד. כי בלאו הכי כתב מהר"י ן' חביב, הובא בבית יוסף, דיש נוהג להניח המעברתא לצד היד אלא שאין מנהגנו כן. וכאן על כרחו צריך לעשות כן. ושו"ת נחלת שבעה {{ממ|[[שו"ת נחלת שבעה/מא|סימן מא]]}} כתב לשנות הרצועה מצד זה לצד השני בתוך המעברתא. ואינו מוכרח, כמו שכתב בספר שבות יעקב הנ"ל. והארכתי בזה בתשובה בטעם מנהגנו שנוהגין להניח המעברתא לצד הכתף והקציצה למטה לצד היד. ואין כאן מקומו:

===ה===
{{כותרת צד|איטר השולט בשתי ידיו}}
(ה) '''איטר''' ['''יד ימינו אם עושה כל מלאכתו בשמאלו מניח בשמאלו שהוא ימין של כל אדם ואם שולט בשתי ידיו מניח בשמאל כל אדם ואם כותב בימינו ושאר כל מעשיו עושה בשמאלו או כותב בשמאל ושאר כל מעשיו עושה בימין יש אומרים שיניח תפילין ביד שתש כח דבעינן יד כהה ויש אומרים שהיד שכותב בה היא חשובה ימין לענין זה ומניח תפילין ביד שכנגדה (הגה והכי נהוג)''']'''.''' האחרונים פלפלו בזה ואנחנו בקצרה נעלה.

בש"ס דמנחות [[בבלי/מנחות/לז/א|דף ל"ז ע"א]] ת"ר איטר מניח בימינו שהוא שמאלו והתניא מניח בשמאלו שהוא שמאל כל אדם, ומשני [אביי] כי תניא ההיא בשולט בשתי ידיו. ולכאורה קשה לדעת הרבה פוסקים דסבירא להו דלא מיקרי איטר רק בנולד ממעי אמו כך, אבל בהרגיל עצמו לעשות מלאכתו בשמאל לא חשוב איטר, קשה דהוה ליה לאוקמי הך ברייתות דאיטר מניח בשמאלו היינו שהרגיל עצמו להיות איטר יד ולכך מניח בשמאלו, אבל באיטר ממעי אמו מניח בימינו שהוא שמאלו.

ונראה לי כיון דעיקר הטעם דלא חשוב איטר בהרגיל עצמו, משום דהרגל לאו כלום הוא ועדיין חשוב ימין דידיה ימין ושמאל דידיה שמאל, ואם כן הא דנקט בברייתא מניח בשמאלו שהוא שמאל של כל אדם משמע דבאמת לדידיה אינו חשוב שמאל, אלא דלא אזלינן בתר ימין ושמאל דידיה אלא בתר ימין ושמאל דעלמא. ובהרגיל לעשות מלאכתו בשמאל, טעם אותן הפוסקים דמניח בשמאלו, משום דעדיין הוא שמאלו וימינו ולא הוי ליה למינקט דאזלינן בתר שמאל דעלמא. ועל כן קאמר הש"ס דאיירי בשולט בשתי ידיו והוה אמינא דיניח באיזה מהן שירצה קא משמע לן דמניח בשמאלו לבד ועל כרחך משום דבשולט בשתי ידיו אזלינן בתר שמאל דעלמא. וזה פשוט ועיין [[#ו|ס"ק הסמוך]]:

===ו===
{{כותרת צד|הרגיל עצמו}}
(ו) '''וי"א שהיד שכותב''' ['''בה היא חשובה ימין לענין זה ומניח תפילין ביד שכנגדה''']'''.''' ה[[ב"ח/אורח חיים/כז#|ב"ח]] כתב לחלק בדבר, דבאמת יש שני טעמים דמניח בשמאל, או משום דיד כהה או משום כיון דקושר בימין צריך להניח בשמאל. ומעתה באיטר דיש סברא דניזיל בתר ימין ושמאל דידיה או בתר ימין ושמאל דעלמא, ואנן קיימא לן דאזלינן בתר ימין ושמאל דידיה, בזה בעינן שיכתוב בשמאל וגם יעשה כל מלאכתו בשמאל דאז נעקר ממנו שם ימין וחשיב שמאל. אבל בכותב בימין או עושה שאר מלאכות בימין, אזלינן בתר ימין ושמאל של כל אדם. ועיין במגן אברהם {{ממ|[[מגן אברהם/אורח חיים/כז#י|ס"ק י]]}} שכתב דבהרגיל עצמו יש לסמוך על הב"ח.

ולפי מה שנתבאר {{ממ|ב[[#ה|ס"ק הקודם]]}} קשה, אם כן אמאי לא מוקי הך דאיטר מניח בשמאלו היינו בהרגיל עצמו. והא דקאמר הש"ס מניח בשמאלו שהוא שמאל כל אדם, דכיון דהוא שמאל כל אדם בעינן תרתי לריעותא, שתהיה יד כהה בעצם וגם יקשור בהשנייה שכנגדה. והך דהרגיל עצמו באמת לענין הך טעמא דוקשרתם וכתבתם חשוב ימין ושמאל דידיה אף בהרגיל, אבל יד כהה לא חשובה. ועל זה קאמר שהיא שמאל של כל אדם ובעינן תרתי לריעותא. אלא ודאי דלא כדעתו. ובזה דחיתי דברי המגן־אברהם לענין הרגיל ודו"ק:

==סעיף יא==
===ז===
{{כותרת צד|רצועות שנתהפכו}}
(ז) '''צריך שיהיה השחור שברצועות''' ['''לצד חוץ ולא יתהפכו'''] '''בין בשל יד''' ['''בין בשל ראש''']'''.''' בש"ס {{ממ|[[בבלי/מועד קטן/כה/א|מו"ק דף כה.]]}} רב הונא זימנא חדא איתהפך ליה רצועה דתפילין ויתיב עלה ארבעים תעניתא. וכתב עלה הרא"ש בהלכות קטנות {{ממ|[[רא"ש/הלכות קטנות/תפילין/יב|סימן יב]]}} תשובת הגאון וכתב עלה וז"ל אי הך דרב הונא איירי בשל־יד או בשל־ראש, כך קבלנו מרבוותא דשל־ראש היתה, ורב הונא דעביד הכי לאו חיובא הוא אלא מחסידות קעביד הכי. והרב [[בית יוסף/אורח חיים/כז#|בית יוסף]] הביא זה ודקדק מזה דסבירא ליה להגאון דהא דאסור להניח ברצועה מהופכת הוא דוקא בתפילין של־ראש.

{{כותרת צד|ברכה לבטלה בנתהפכה רצועה}}
ולי נראה הדברים כפשטן בכוונת הגאון דהנה באמת המרדכי {{ממ|גליון מרדכי קטן על קלף הובא בא"ר [[אליה רבה/אורח חיים/כז#יג|כאן סקי"ג]]}} כתב דהא דהתענה רב הונא על שנתהפכו לו רצועות, היינו משום חשש ברכה לבטלה, שהיה לו להזהר שלא יברך ברכה לבטלה{{הערה|וכן הביא בשיורי ברכה {{ממ|[[שיורי ברכה/אורח חיים/כז#ז|סק"ב]]}} בשם 'אחד קדוש מרבוותא קמאי בקובץ ישן נושן כתיבת יד' ונראה שהוא הוא הגליון מרדכי על קלף הנז' באליה רבה. ועי' באליה רבה מה שהקשה על דבריו.}}. והנה לדעת רוב הפוסקים דבלא שח בין תפילין של יד לשל־ראש אינו מברך רק ברכה אחת. ומעתה צריך לומר דהך דרב הונא איירי בתפילין־של־יד, דבשל־ראש ליכא חשש ברכה לבטלה, כיון דאינו מברך רק ברכת להניח וברכה זו מברך על של־יד לחוד גם כן אף באין לו של ראש כלל וביש לו של ראש גם כן אינו מברך יותר. ולכן כתב הגאון דהך דרב הונא באמת איירי בשל־ראש ולא הוי ברכה לבטלה רק חשש ביטול מצוה לפי שעה זו שהרצועה מהופכת ורב הונא דעביד הכי הוא באמת חסידות, כיון דאין כאן חשש ברכה לבטלה, הזהירות שלא יתהפך הוא רק חסידות.

ובאמת שקשה לי על שיטת המרדכי דכתב דמחשש ברכה לבטלה קאתינן עלה, כיון דברכת להניח קאי על של־יד ועל של־ראש גם כן, אף אם נתהפך של יד לחוד ושל ראש הניח בהכשר אין כאן ברכה לבטלה כיון דהניח של־ראש ויוצא בברכה זו. ואף דבשל־יד נתהפכה הרצועה, לא הוי הברכה לבטלה, דלא גרע מהא דמבואר לעיל {{ממ|[[שולחן ערוך/אורח חיים/כה#יב|סימן כה סעיף יב]]}} דמי שנפסק לו רצועה של־יד דמכל מקום לא הוי הפסק בין הברכה להנחת תפילין של ראש. ועיין מה שכתבתי לעיל {{ממ|[[ישועות יעקב/אורח חיים/כה#ח|שם סק"ח]]}} באריכות. והוא הדין בזה, דאף דתפילין־של־יד מהופכין, מכל מקום ברכת להניח דקאי על של־ראש גם כן, לא נתבטלה. ואם כן אין כאן חשש ברכה לבטלה. ואם כן, בין אם נתהפך בתפילין של יד וכל שכן אם נתהפך בתפילין של ראש, אין כאן חשש ברכה לבטלה רק אם נתהפכו שניהם. וזה אינו במשמע בלשון הש"ס דקאמר נתהפכה לו רצועה דתפילין.

גלל כן נראה דמכאן ראיה לשיטת ר"ת דסבירא ליה אף בלא שח מברך על של־ראש על מצות ועל של יד להניח, לכך בנתהפך לו רצועה יש כאן חשש ברכה לבטלה. והנה [[טור/אורח חיים/כו#|לעיל סימן כ"ו]] מבואר {{ממ|בטור וברמ"א}} דלדעת רוב הפוסקים באין לו רק תפילין־של־יד לחוד, מברך ברכת להניח לחוד. ובאין לו רק תפילין של ראש לחוד, מברך שתי ברכות, דברכת להניח קאי על של־ראש גם כן, וברכת על מצות תפילין לא קאי רק על של־ראש לבד. וטעם הדבר כתבתי [[ישועות יעקב/אורח חיים/כה#ש|לעיל סי' כ"ה [סק"ד]]] עיין שם היטב. לכך כתב הגאון דעובדא הוי בשל־ראש דבשל־יד אין כאן חשש ברכה לבטלה, כיון דברכת להניח קאי גם על של־ראש ושל־ראש מונח כדרכו בהכשר ושל־יד אינו מפסיק בין הברכה לשל־ראש כמו שביארנו. אבל בשל־ראש, אם מונחים ומהופך הרצועה, הוי ברכת על מצות לבטלה, כיון דברכה זו לא קאי רק על של־ראש לחוד כמו שנתבאר. ואתי שפיר. והבן זה:

===ח===
{{כותרת צד|רצועות צרות או קצרות}}
(ח) '''אם פיחת משיעור אורך''' ['''הרצועות ורחבן אם אינו מוצא אחרות מניח כמות שהן עד שימצא אחרות כשיעור''']'''.''' בש"ס מנחות [[בבלי/מנחות/לה/ב|דף ל"ה ע"ב]] מבואר עד אצבע צרדא ונחלקו הפוסקים אם קאי על של־ראש או על ש"י ואף דמילתא דרבנן הוא צריך להחמיר בשתיהם כיון דא"א להקל בשניהם כמבואר בר"ן {{ממ|פסחים כג. מדה"ר}} גבי הסיבת הכוסות דקאמר הש"ס פסחים [[בבלי/פסחים/קח/א|דף ק"ח ע"א]] כיון דיש אומרים תרי כסי קמאי בעי הסיבה ויש אומרים שתי כסי בתראי בעי הסיבה פסקינן דכל הד' כוסות בעי הסיבה אף דמילתא דרבנן מחמירין דתרתי דסתרי אהדדי. ותימה על השולחן ערוך דמיקל בזה ופשיטא דיניח בלא ברכה אם אין בהם שיעור אצבע צרדא ובשיעור אצבע צרדא כתב המרדכי {{ממ|בהלכות קטנות}} דהסומך על דעת רש"י שהשיעור מה שיש בין אצבע לאמה לא הפסיד. שוב ראיתי בעולת תמיד {{ממ|[[עולת תמיד/אורח חיים/כז#יב|כאן סקי"ב]]}} הרגיש בזה:

===ט===
{{כותרת צד|בקו' המג"א איך שרי לתלמיד להתיר מנעל לרבו אם תפיליו לא מגולין}}
(ט) ['''אבל'''] '''תלמיד לפני רבו אינו ראוי לגלות''' ['''תפילין בפניו''']'''.''' בספר מגן אברהם {{ממ|[[מגן אברהם/אורח חיים/כז#כ|ס"ק כ]]}} הקשה מהא דמבואר ביורה דעה [[שולחן ערוך/יורה דעה/רמב#יט|סימן רמ"ב סי"ט]] דתלמיד יכול להתיר מנעל לרבו ולא חיישינן שיאמרו עבד הוא דתפילין שבראשו מוכיחין.

ואצלי אין כאן קושיא כלל דבעת שנועל מנעל לרבו יוכל לגלות התפילין שבראשו דעיקר הטעם שלא ישוה עצמו לרבו אבל כשעושה שלא יאמרו עליו עבד הוא אין כאן חשש עזות של רבו ועושה מעשים שמורים הכנעה נגד רבו, גלל כן אין חשש בזה וזה נכון:
<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:תפילין]]</noinclude>