עריכת הדף "יד מלאכי/כללי התלמוד/כג"


{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|כג{{ש}}<big>'''אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהם חוץ'''</big>}}

לא אמרינן הכי אלא במתניתין או בברייתא, אבל לא במימרא דאמוראי, דאינהו בדווקא קאמרי. כן מצאתי להרשב"א ז"ל בחידושיו לחולין דף כג ע"ג {{ממ|[[רשב"א/חולין/כ/ב#והאמר|כ:]]}} ולמוהרי"ק ב[[שו"ת מהרי"ק/י|שורש י']], הובא בכנסת הגדולה כללי הגמרא כלל צ"ד. וכן נראה עוד מדברי ר' יהונתן ריש פרק בכל מערבין {{ממ|[[ר"י מלוניל/עירובין/ז/ב|ז: מדפי הרי"ף]]}} שכתב וז"ל, אין למדין מן הכללות וכו'. כלומר אין לסמוך על לשון המשנה שכולל כלל גדול לדברים רבים יחד, שאינו חש התנא לפרט הכל והולך אחר הרוב וכו' ע"כ. הרי דפירש מילתיה דרבי יוחנן על דברי התנאים דווקא.

אך אמנם מדברי הריטב"א בחידושיו לכתובות דף ה' ע"ב {{ממ|[[ריטב"א/כתובות/ו/ב#חוץ|ו:]]}} משמע דס"ל דאף במימרא דאמוראי אמרינן כן, דהא על מאי דאיתא שם בגמרא דף ו: ואמר רבי אבא בר זבדא אמר רב, אבל חייב בכל המצות האמורות בתורה חוץ מן התפילין וכו'. כתב הוא ז"ל אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהם חוץ, שהרי הוא פטור מן התורה וכו'. וכן כתב עוד בחידושי בתרא כ"י פרק המוכר פירות {{ממ|[[ריטב"א/בבא בתרא/צז/ב#ואלא|צז:]]}}על מימרת רב, הרי דאף במימרת אמוראי ס"ל דאין למדין מן הכללות וכו'.

איברא דעלה בדעתי לומר דאפשר דגם הריטב"א לא כתב כן אלא משום דההיא דכתובות ודבתרא היא מימרת רב דחשיב כתנא, וכדאמרינן בעלמא רב תנא ופליג. אבל בשאר אמוראי אף לדידיה לא אמרינן ליה, וזאת חשבתי למשפט כי היכא דלא לא ליפוש מחלוקת בין הריטב"א לרשב"א, דלדעת קצת מהמפרשים רבו של הריטב"א היה כמו שכתבתי בכללי הפוסקים.

אבל לפי האמת זה אינו דעד כאן לא אמרו דרב תנא ופליג, אלא לענין דמצי פליג אתנא. אבל שדרכו לסתום כדרך התנאים זה לא מצינו, דכיון דאמורא הוא יש לו לפרש כדרך כל שאר האמוראים שדרכם לפרש. מיהו מצאתי בספר ברכת אברהם שבח"ד סימן ר"ג כתב על רב, דכיון דתנא הוא דרך התנא לסתום דבריו. אף שלי בעניי קשה בעיני לומר כן, ובר מן דין מצאתי אחר עמל וטורח להריטב"א גופיה, בפי"א דכתובות דף ס' א' {{ממ|[[ריטב"א/כתובות/צח/ב#ת"ש|צח:]]}} ובפי"ג דף ס"ד ב' {{ממ|[[ריטב"א/כתובות/קי/ב|קי:]]}} ובחידושי בתרא כ"י פרק יש נוחלין {{ממ|[[ריטב"א/בבא בתרא/קלג/ב#לא|קלג:]]}}, ולהנימוקי יוסף ז"ל בפרק איזהו נשך {{ממ|[[נימוקי יוסף/בבא מציעא/מ/ב|מ: מדפי הרי"ף]]}} גבי מתניתין דשמין עגל עם אמו, וסיח עם אמו. שכתבו דאע"ג דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו, כבר פירשו המפרשים בהרבה מקומות כיוצא בזה שאין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהם חוץ. וכ"כ עוד הריטב"א שם דף ס"ג ב' גבי כל מקום שאמר רשב"ג רואה אני את דברי אדמון. והנמוקי יוסף ריש פרק מי שמת {{ממ|[[נימוקי יוסף/בבא בתרא/סה/א|סה. מדפי הרי"ף]]}} יע"ש. כ"כ עוד רדב"ז (חלק ד') סי' [[שו"ת רדב"ז/ד/רסו|רס"ו]] ועיין בח"ב סי' [[שו"ת רדב"ז/ב/תרנב|תרנ"ב]], ור' בצלאל בשיטה מקובצת על בבא מציעא דף רי"ח ע"ב וג' {{ממ|[[שיטה מקובצת/בבא מציעא/קיד/א|קיד.]]}} כתב כן בשם הרמב"ן והרשב"א והר"ן, וכ"כ עוד בשיטת ביצה דף ל"ה ע"ב {{ממ|[[שיטה מקובצת/ביצה/כד/א#אמר|כד.]]}}, ובשיטת כתובות פ"ק דף מ"ט ע"ג {{הערה|לפו"ר לא מצאתי כוונתו וסברתי שכוונתו ל{{ממ|[[שיטה מקובצת/כתובות/י/א|י.]]}} אמנם לא מצאתי שכתב שם שהוא מחמת דאין למדין מן הכללות אלא כתב טעם מדוע שם אינו בכלל}} ו(פרק) י"ג דף מ"ד ע"ג {{ממ|[[שיטה מקובצת/כתובות/קח/ב#אדמון|קח:]]}}, וכ"כ הרז"ה בפרק כיסוי הדם {{ממ|[[המאור הקטן/חולין/כט/א|כט. מדפי הרי"ף]]}} גבי כל מקום שאמר רבי יהודה אימתי וכו' שהוא מימרא.
הא קמן דאף על מימרא של שאר אמוראים חוץ מרב, כתבו הריטב"א והנמוקי יוסף ורדב"ז ור' בצלאל ודעימיה דאין למדין וכו', דהא הך כללא דכל מקום ששנה רשב"ג וכו', רבי יוחנן הוא דקאמר ליה בפרק מי שאחזו {{ממ|[[תלמוד בבלי/גיטין/עה/א|עה.]]}}, ולא אשכחן בכולי תלמודא דלימא על רבי יוחנן דתנא הוא כדאשכחן גבי רב, וכמו שהארכתי בזה באות רי"ש {{ממ|[[יד מלאכי/כללי התלמוד/תקנב|כלל תקנ"ב]]}} יע"ש.

וכן מצאתי עוד להתוס' ז"ל בפ"ג דשבועות [[תוספות/שבועות/כא/א#|כא.]] ד"ה חוץ דעל מימרא דר' יוחנן, דקאמר חוץ מנשבע ומימר וכו', כתבו הם ז"ל דאין למדין מן הכללות וכו'. וכ"כ ר' בצלאל בשיטת ב"מ דף קס"ד {{ממ|[[שיטה מקובצת/בבא מציעא/צ/ב|צ:]]}} בשם תוס' שאנץ, ובשם גליון תוספות ע"ש. ואע"ג דמשמיה דר' יוסי הגלילי קאמר ליה, ור' יוסי הגלילי תנא הוא, מ"מ כבר כתבו התוס' עצמם בפ"ד דכתובות [[תוספות/כתובות/מד/א#והלכתא|מד.]] דאף סברת תנאים דאמורא מייתי לה מימרא מתקריא, כל עוד לא קאמר תניא או ת"ר או תנא. ומיהו אפשר לחלק דע"כ לא כתבו כן בכתובות אלא לענין דכד בעי למפשט ממתניתין או מברייתא, דזה לא מיקרי אלא מימרא. אבל גבי אין למדין מן הכללות דטעמא דאמרינן ליה במתניתין או בברייתא משום דאין דרך התנא לפרש כל כך, כיון דסוף סוף מפומיה דתנא נפיק לן כללא, שייך שפיר לומר אין למדין וכו'. אף דאמורא מייתי לה בשמיה, כיון דתנא הוא מריה דשמעתתא, ואיהו לאו אורחיה לפרש. ונלענ"ד שהוא חילוק אמיתי ונכון. ולפ"ז אפשר דהתוס' ז"ל סברי כהרשב"א ומהרי"ק בזה.

אך הריטב"א והנמוקי יוסף ודאי חלוקים הם על הרשב"א ומהרי"ק, וסבירא ליה דאמרינן אין למדין מן הכללות וכו' אף באמורא. אלא דעל הרשב"א גופיה יש לי תימה רבתי, שמצאתי אליו בתשובותיו סימן [[שו"ת הרשב"א/א/מ|מ']] ובחידושיו ליבמות דף קי"ד ע"ד {{ממ|[[רשב"א/יבמות/סא/א|סא.]]}}, שכתב על הך כללא גופיה דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו דאין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהם חוץ, וכדברי הריטב"א וסיעתיה והנמוקי יוסף. כ"כ עוד בחידושי שבועות דף ל"ח ב' {{ממ|[[רשב"א/שבועות/מ/א|מ.]]}} על מימרת שמואל בשם רבינו אפרים ור"י הלוי, וזה ודאי סותר למ"ש איהו גופיה בחידושי חולין שהבאתי, דלא אמרינן הכי רק במשנה או ברייתא אך לא בדברי האמוראים. וכעת לי הדיוט צ"ע.

{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}