עריכת הדף "יד מלאכי/כללי התלמוד/ב"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|ב{{ש}}<big>'''אם אינו ענין לזה תנהו ענין לזה'''</big>}}

ידוע דהוא אחד מל"ב מידות שהתורה נדרשת בהם לרבי יוסי הגלילי, ככתוב בדברי קדשם של הכריתות {{ממ|[[ספר הכריתות/נתיבות עולם/כ|נתיבות עולם סימן כ']]}} והליכות עולם {{ממ|[[הליכות עולם/ד/ג#כ|שער רביעי פרק ג' אות כ']]}}.

ורש"י כתב בפסחים [[רש"י/פסחים/כד/א|ריש כד.]] בזה הלשון זו מידה בתורה, דבר שלא הוצרך לגופו תנהו ענין לענין אחר, ותלמוד דבר לדבר אחר וכל המידות הלכה למשה מסיני ע"כ. וגדולה מזו כתב בכריתות בנתיבות עולם [[ספר הכריתות/נתיבות עולם/כ|סימן כ']] דאם אינו ענין לא חשיב דרשה אלא מקרא מלא, וכמו יתור ומילה מיותרת דדרשינן מינה, והוי יותר מהיקש דלא חשיב רבי ישמעאל משום דחשיב כאילו נכתב בהדיא.

והגם שדברי גאון אינם צריכים חיזוק, ומה גם שמילת אם אינו ענין מורה באצבע שהוא מכח יתור, מ"מ אמינא שבהדיא איתא הכי בפ"ב דשבועות [[בבלי/שבועות/טו/ב|טו:]]. גבי טומאה בעזרה, בתר דמפיק לה רבי אלעזר מאם אינו ענין, קפריך הש"ס וקראי מיתרי הא מיצרך צריכי וכו' ע"ש. ועיין עוד סוף פרק שבועת העדות [[רש"י/שבועות/לו/א#בנקבו|לו.]] ד"ה בנקבו, ובפרק ארבע מיתות [[רש"י/סנהדרין/ס/ב#עובר|ס:]] ד"ה אבל {{הערה|לפנינו ד"ה עובר בלא תעשה.}}, ושם בהש"ס [[בבלי/סנהדרין/סא/א|סא.]].

ומעתה לאו למימרא בעי ומילתא ברירא היא, דדברים הנלמדים במידה זו מכים וענשין עליהם מלקות ומיתה, אי לרש"י ז"ל דחשיב הלכה למשה מסיני דרוב התורה בביאורה תלויה בהלכה למשה מסיני, כמו שהאריך בזה הרמב"ן בהשגותיו לספר המצוות ב[[השגות הרמב"ן לספר המצוות/שורש/ב|שורש השני]] {{ממ|דף כא א'}}, ואי לדעת הכריתות ביתר שאת דחשיב לה טפי מהיקש, וכאילו נכתב בתורה בהדיא, וכמו שהוכיח במישור הרב הנזכר שם דף י"ז ב' {{ממ|מדה"ס}} מכמה סוגיות, וסיים ומאלה וכיוצא בהן נלמוד שההיקש אצלם כדבר המפורש ועונשים בו מלקות ומיתה מבלתי קבלה אחרת ע"כ. ואף באם אינו ענין גופיה כתב הרב ז"ל שם דף י"ח א' {{ממ|מדה"ס}}, וכן בטבול יום שעבד בלאו ומיתה ואין לו מקרא ובא מיתור בכתוב באם אינו ענין ואח"כ בגזירה שוה והרב מנה אותו ע"כ. והוא מן הש"ס סוף פרק הנשרפין [[בבלי/סנהדרין/פג/ב|פג:]] ע"ש. והריני מוסיף על דבריו דמצינו בשבועות [[בבלי/שבועות/כא/א|כא.]] דנשבע על שקר לוקה באכלתי ולא באכלתי, דלא קעביד מעשה מדכתיב לשוא לשוא שני פעמים אם אינו ענין לשוא תנהו ענין לשקר, ופסקו הרמב"ם [[רמב"ם/שבועות/א#ג|ריש הלכות שבועות]], ועיין מהר"י קולון [[שו"ת מהרי"ק/קלד|שורש קל"ד]]. ואף סקילה אשכחן פרק ארבע מיתות [[בבלי/סנהדרין/נד/ב|נד:]] דענשינן לנשכב מן הבהמה מכל שוכב עם בהמה, אם אינו ענין לשוכב תנהו ענין לנשכב. ופסקו הרמב"ם פרק א' מהלכות איסורי ביאה {{ממ|[[רמב"ם/איסורי ביאה/א#טז|הט"ז]]}}. ושם [[בבלי/סנהדרין/סא/א|סא.]] מחייבינן לזובח למרקוליס באם אינו ענין, ופסקו הרמב"ם ב[[רמב"ם/עבודה זרה/ג#ג|פרק ג' מהלכות ע"ז הלכה ג']]. וע"ע בפרק ב' דשבועות [[בבלי/שבועות/טז/ב|טז:]] דילפינן טומאה בעזרה מאם אינו ענין.

ואחרי הודיע א-להים אותנו את כל זאת, תמהני טובא על הרב לחם משנה דבפרק ט' מהלכות מאכלות אסורות {{ממ|[[לחם משנה/מאכלות אסורות/ט#ג|ה"ג]]}} כתב דלא לקי על מלתא דנפיק באם אינו ענין, כנראה מדברי התוספות בריש איזהו נשך [[תוספות/בבא מציעא/סא/א|סא.]], דלמד דזה הכלל אין סופו להתקיים כמו שהוכחתי, ואף גם זאת הפך דבריו ממש כתבו [[תוספות/בבא מציעא/סא/א#לעבור|שם]] בד"ה לעבור עליו וז"ל וא"ת ולוקמיה בגזל גופיה ולעבור עליו בשני לאוין, וי"ל משום דלא לקי אלאו דגזל משום דניתק לעשה אבל כי מוקמינן אכובש שכר שכיר באם אינו ענין לקי שפיר עכ"ד. ולי המך צ"ע.

ולאחר זמן הגיע לידי ספר מוצל מאש{{הערה|לרבי יעקב אלפנדרי.}} וראיתי ב[[מוצל מאש/כ|סימן כ']] שגם הוא תמה  על הרב לחם משנה בזה, ופירש דברי התוספות בתלתא אנפי יע"ש. וע"ע משנה למלך דף ג' ב' {{ממ|מדה"ס, [[משנה למלך/יסודי התורה/ה#ח|פ"ה מהל' יסודי התורה ה"ח]]}} בדברי הכותב שכתב שמדברי התוספות לא מוכח מידי, ולדידי לא זאת דלא מוכח מידי אלא אף גם זאת מוכח בהדיא דלקי כאמור. וראיתי תו בספר נחפה בכסף{{הערה|לרבי יונה נבון.}} דף קנ"ט ב' {{הערה|מדה"ס, בחידושיו על הרא"ם הלכות חמץ ומצה}} שכתב דט"ס נפל בדברי הרב לחם משנה וכו' ע"ש. וגם הרב מנחת ביכורים{{הערה|רבי רפאל מיוחס.}} דף מ"ב {{ממ|מדה"ס, על [[בבלי/בבא מציעא/סא/א|בבא מציעא סא.]]}} נדחק בזה, ובכל אלו התשובות אחת מהן לא נסברה לפק"ד. ומצאתי עוד בשו"ת זרע אברהם{{הערה|לרבי אברהם יצחקי.}} [[זרע אברהם/יורה דעה/יז|ח"א סימן י"ז]] דף ס"ט ג' וז"ל וא"כ שאר הטומאות אע"ג דמפקינן להו ביתורא או באם אינו ענין וכיוצא אינן דברי תורה, ודברי סופרים מיקרו ואין הכהן מוזהר עליה דהיינו דלא לקי. ולי אני בעניי קשה כחומץ לשינים למימר הכי וכדכתיבנא.

שוב האיר אל עבר פנינו נר המערבי אחינו ושרינו כמוהר"ר יהודה עיאש זצוק"ל, וראיתי חזות קשה בספרו בני יהודה שבדף ג"ן א'{{הערה|בסוף הספר על הכס"מ ריש פרק י"ג מהלכות עדות}} צדד לומר דדעת הרב המגיד והכסף משנה דרשת אם אינו ענין אינה דרשה גמורה, אלא מדבריהם ממש אפילו לענין הדין. פה אל פה דברתי עמו את הרשום בכתב אמת ושפתי צדיק לא מצאו מענה. ועיין בכללי הפוסקים [[יד מלאכי/כללי הרמב"ם/ז|כללי הרמב"ם]] מה שכתבתי בלשון דברי סופרים.

{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}