עריכת הדף "טעמא דקרא/בראשית/לז"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

{{מרכז|{{גופן|5||'''{{עוגן1|פרשת וישב}}'''}}}}

==ב==
<small>'''אלה תולדות יעקב וגו'.''' וברש"י משל למרגלית שנפלה בין החול אדם ממשמש בחול וכוברו בכברה עד שמוצא את המרגלית וכו'. נשאלתי מהא ד[[בבלי/בבא מציעא/כו/ב|ב"מ כ"ו ב']] אמר רבא האי מאן דחזי דנפל זוזי מחבריה בי חלתא ואשכחיה ושקליה לא מיחייב לאהדורי ליה מאי טעמא ההוא דנפל מיניה מיאש הוא אע"ג דחזייה דאייתי ארבלא וקא מרבל מימר אמר כי היכי דנפול מינאי דידי הכי נמי נפול מאיניש אחרינא ואשכחנא מידי, חזינן דבד"כ בכה"ג מתייאש ואין הדרך שיחפש אבדתו בחול. וי"ל דרק בזוזי מתייאש אבל במרגלית שהיא אבן יקרה לא מתייאש מינה. ולפי"ז בכה"ג יהא חייב להחזיר, וצ"ע בפוסקים.</small>

==ג==
<small>'''כי בן זקנים הוא לו.''' וכתב [[בעל הטורים/{{כאן}}#ג|בעה"ט]] זקנים נוטריקון זרעים קדשים נשים ישועות מועד. הא דלא נמנה גם סדר טהרות, משום דאיתא (איני זוכר כעת מקומו) דבתחילה היו קדשים וטהרות סדר א' מכיון שקדשים צריך לאוכלם בטהרה ורק כאשר נתרחבו הדברים והדינים בברייתות חילקום לשני סדרים, וע"כ כאן כוללם ביחד.</small>

'''כתונת פסים.''' פירש"י על שם צרותיו שנמכר לפוטיפר ולסוחרים ולישמעאלים ולמדינים, וקשה דסוחרים היינו מדינים כמ"ש ויעברו אנשים מדינים סוחרים. ונראה דמדנים הם המדינים האחרונים שקנוהו מישמעאלים, וסוחרים הם המדינים הראשונים שמכרוהו לישמעאלים שנקראים מדינים סוחרים כמ"ש רש"י בפסוק וימשכו ובדעת זקנים מבעה"ת שם שהמדינים מכרוהו לישמעאלים והישמעאלים למדנים והמדנים לפוטיפר ע"ש. וקשה למה הקדים פוטיפר הראשון הרי הוא היה האחרון. וי"ל משום שכל המכירות לא הי' צרה רק משום שנמכר עי"ז לבסוף לפוטיפר אבל אילו היה חוזר עי"ז לאביו לא הי' בזה צרה וא"כ ע"י פוטיפר הוברר למפרע שכל המכירות הי' צרה בשבילו ולכך הקדים לפוטיפר.

==יב==
'''וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם.''' פירש"י נקוד על את מלמד שלא הלכו אלא לרעות את עצמן. נראה דהתורה הודיעה זאת לאשמעי' שאילו היו הולכין רק לדבר מצוה לא הי' יכול לבא לידי דברים כאלו דמצוה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא מיצה"ר כמ"ש ב[[בבלי/סוטה/כא/א|סוטה כ"א א']] אבל כיון שגם בתחלה היתה כונתם לרעות את עצמן נכשלו בזה.

==יג-יד==
'''הלא אחיך רועים בשכם וגו' לך נא ראה וגו' והשיבני דבר.''' יעקב אבינו לא עלה על דעתו משנאת האחים רק משום ששכם מקום סכנה משום שהרגו את שכם וע"ז אמר לך נא ראה וגו' והשיבני דבר כדי שיהא שליח מצוה גם בחזירתו (וכ"כ הגאון מלבי"ם ז"ל) וזה לא הוי שכיח הזיקא שהרי נפל עליהם פחד אבל מן האחים לא עלה בדעתו וזה הוי שכיח הזיקא (וכמדומה שקצת מזה ראיתי בספר).

==יד==
'''וישלחהו מעמק חברון.''' כ' [[בעל הטורים/{{כאן}}#יד|בעה"ט]] ליוהו עד חברון א"ל אבא חזור בך א"ל כתיב ידינו לא שפכה ולא פטרנוהו בלא לוי' וזהו שאמרו בפרק עגלה ערופה נפטר ממנו. וקשה האיך ניזוק הא אמרי' ב[[בבלי/סוטה/מו/ב|סוטה מ"ו ב']] כל המלוה את חברו ד' אמות אינו ניזוק ועוד הרי שלוחי מצוה אין ניזוקין. וי"ל כיון שיצא לו טובה עי"ז שמלך על מצרים אין זה נקרא היזק, ודוגמתו אמרי' ב[[בבלי/ברכות/ט/ב|ברכות ט' ב']] כל הסומך גאולה לתפלה אינו ניזוק כל היום אר"ז איני והא אנא סמכי ואיתזקי א"ל במאי איתזקת דאמטית אסא לבי מלכא התם נמי מיבעי לך למיתב אגרא למיחזי אפי מלכא דאר"י כו' ומבואר דאם יצא לו טובה עי"ז אינו נקרא היזק.

==כד==
'''וישליכו אתו הברה והבור רק אין בו מים.''' הברה כתיב חסר ו' והבור כתיב מלא וי"ל ע"פ הגמ' {{ממ|[[בבלי/שבת/כב/א|שבת כ"ב א']]}} מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו ואיתא בס' הישר שכשיוסף נפל שם ברחו הנחשים והעקרבים לתוך קירות הבור ובזה א"ש דבתחלה כתיב וישליכו אתו הברה חסר בשביל שהיו בו נחשים ועקרבים נמצא שהי' בור חסר שלא הי' כולו בור אבל אח"כ כשנפל שם הרי ברחו הנחשים והעקרבים נמצא יוסף נפל על קרקע הבור וא"כ הי' בור מלא ולכן כתיב בכל הפרשה בור מלא, וגם כשראובן אמר להם השליכו אותו אל הבור כתיב מלא בשביל שהוא רצה שיזרקוהו לתוך בור מלא ולא לתוך בור שיש בו נחשים ועקרבים.

==כה==
<small>'''וישבו לאכל לחם.''' שכיון שלא הרגוהו היו רשאים לאכל לחם דסנהדרין שהרגו את הנפש אין רשאין לטעום כל אותו היום {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/סג/א|סנהדרין ס"ג א']]}}, ומשמע שהיו בטוחים שהנחשים ועקרבים לא ימיתוהו שהרי ראובן עשה למען השיבו אל אביו ומה שיהודה אמר להם מה בצע כי נהרוג את אחינו משום שאם ישאר שם ימות מרעב.</small>

==לב==
הכר נא הכתונת בנך הוא אם לא. ב[[בבלי/סוטה/י/ב|סוטה י' ב']] בהכר בישר בהכר בישרוהו [לפי שיהודא אמר לאביו הכר נא הכתונת בנך לכן גם תמר אמרה לו הכר נא למי אלה]. לשון בישר בישרוהו יל"פ דלשבח קאמר דלפי שהוא אמר לאביו הכר נא ולא אמר לו נטרף בנך כדי שלא להבהילו ולצערו יותר מדאי רק א"ל בלשון ספק כדי שיחשוב אולי הוא חי לכן מדה כנגד מדה שילמו לו מן השמים שתמר לא אמרה לו בפני כולן שלך הוא שלא לביישו ברבים רק א"ל בלשון ספק הכר נא כדי שיוכל להכחיש (וכעין זה כ' באהל יעקב פ' קרח על המאמר ברב בישר ברב בישרוהו ע"ש).

<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{הגרחק}}</noinclude>