עריכת הדף "טעמא דקרא/אסתר/ח"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
==א==
'''ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן.''' רבנו בחיי ס"פ בשלח כתב דנכסי עמלקים אסורין בהנאה כדאיתא במכילתא שלא יאמרו גמל זה משל עמלק, רחל זה כו', ולכך בבזה לא שלחו את ידם ע"ש. וקשה דא"כ איך נטלה אסתר את בית המן. אבל נראה דזה דוקא אם נהרג במלחמה דנראה שנוטלין הנכסים מהם ועי"ז נזכר שמם מה שאין כן כאן שהמלך הרגו, ולכן כתיב ביום ההוא פי' שעדיין לא הי' יום המלחמה וגם נתן המלך שזכה בו מדין הרוגי מלכות נכסיהן למלך ולכן היתה אסתר יכולה ליטלו מיד המלך. [וח"א השיב שהמן הי' עבד של מרדכי ומה שקנה עבד קנה רבו וכמו שאמר לו מרדכי ב[[בבלי/מגילה/טז/א|מגילה ט"ז א']] וכ"כ בס' אבי הנחל [[אבי הנחל/יד|סי' י"ד]]].

==ז==
'''על אשר שלח ידו ביהודים.''' מכאן ראי' דשליחות יד א"צ חסרון דפלוגתא היא ס"פ המפקיד וצ"ע.

==ח==
'''כי כתב אשר נכתב וגו'.''' כפי הנראה מהפסוקים שאחשורוש לא הי' יכול להסתדר איך לבטל את הגזרה אחר שגזר שכתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב ומסר הדבר למרדכי שימצא איזה עצה והקדים לו שאחר שנתן לאסתר את בית המן ואותו תלו בודאי ישמעו לעצה שמרדכי יעשה, ומרדכי תיקן זה במה שהשאיר אגרות הראשונות רק הוסיף תיבת ליהודים דהיינו במקום שהי' כתוב להיות עתידים כתב להיות היהודים עתידים ואין זה אלא ביאור כונת אגרות הראשונות וזה פי' בפתשגן הכתב שהי' גלוי לכל העמים אבל באגרות שכתב להשרים בזה לא חש כ"כ כי ע"ז לא תוקן שאין להשיב ומזה לא נתיירא כי השרים יפחדו ממנו ויאמרו להם שהמן שינה בזה, וכמו שהיה באמת כדכתיב [[תנ"ך/אסתר/ט#ג|לקמן ט' ג']] וכל שרי המדינות והאחשדרפנים וגו' מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם, אמנם גם אח"כ הי' מלחמה כי מרדכי לא תיקן רק שהיהודים יכולים להקהל ולעמוד על נפשם להנקם משונאיהם אבל גם שונאיהם יכולין להלחם כמש"כ הרמב"ן מובא בר"ן ריש מגילה ובזה לא ביטל את הכתב הראשון לגמרי שבאמת יש להן רשות להרוג את היהודים רק שיש רשות ליהודים להקהל ולעמוד על נפשם ולהנקם מאויביהם רק שהי' נס שנפל פחדם על כל העמים ולא עמד איש בפניהם, כדכתיב שם ב'.

'''כי כתב אשר נכתב בשם המלך וגו'.''' אחשורוש לא הסכים לבטל רק שיכתבו אחר כרצונם לפרש האגרות ומרדכי הוסיף שרשות ביד היהודים להתגונן ולהלחם בשונאיהם והי' נס שנפל עליהם פחד היהודים [וכמש"כ לעיל בסמוך], ונראה שכ"ז הי' מן השמים כדי שיהרגו את העמלקים כי כל אלו שנהרגו עמלקים היו כדאי' בתרגום.

==י==
'''וישלח ספרים ביד הרצים בסוסים רכבי הרכש האחשתרנים בני הרמכים.''' באגרות המן כתיב רק ונשלוח ספרים ביד הרצים ובאגרות מרדכי כתיב ביד הרצים בסוסים רוכבי הרכש האחשתרנים בני הרמכים וכמו"כ באגרות המן לא כתב אלא דחופים ובאגרות מרדכי כתב (לקמן בפסוק י"ד) יצאו מבוהלים ודחופים, משום שהמן לא הי' לו מה למהר כ"כ שעדיין הי' לו זמן י"ב חדש אבל מרדכי מיהר מאד להשקיט ולהרגיע את היהודים שהיו מבוהלים מהגזרה ולכן כתיב נמי הרצים רוכבי הרכש יצאו מבוהלים ודחופים שמיהר מאד כדי להחיות לב נדכאים שזה מצוה גדולה. ועי"ל שהיו מבוהלים מפקודותיו כי אתמול צוה להם כך והיום מצוה להם להיפך, ועי' [[בבלי/מגילה/יד/ב|מגילה י"ד ב']] אלמלי אגרות הראשונות לא נשתייר שריד ופליט שהוחזק שוטה בעיניהם.

==טו==
'''ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וגו' ותכריך בוץ.''' והנה לבוש תכלת צמר הוא כמ"ש ב[[בבלי/יבמות/ד/ב|יבמות ד' ב']] וא"כ איך לבש אח"כ תכריך בוץ שהוא פשתן והוי שעטנז. וי"ל לבוש תכלת לבש למעלה מחציו ותכריך בוץ נתנו עליו למטה מחציו והי' יכול להוציא זה בלא זה ואין בו משום כלאים.

'''ומרדכי יצא בלבוש מלכות וגו'.''' בתרגום אי' שמחירו ת"כ ככרי זהב. ונראה דהחשבון מכוון כנגד י' אלפים ככר כסף שרצה המן לשקול עבור היהודים, וזהב שוה כ"ה פעמים מכסף כמ"ש ב[[בבלי/בבא מציעא/מב/ב|ב"מ מ"ב ב']] נמצא י' אלפים ככר כסף הוא ת' ככר זהב והכ' הנותרים הוא מפני שהמן אמר אשקול על ידי עושי המלאכה וכששוקלין מכריעין א' מכ' לדבר יבש כמ"ש ב[[בבלי/בבא בתרא/פח/ב|ב"ב פ"ח ב']] וא' מכ' לת' הוא כ' וזהו ת"כ ככרי זהב [אך צ"ע אם גם בכסף וזהב מכריעין א' מכ' עי' [[בבלי/פסחים/פו/א|פסחים פ"ו א']] ועי' בב"מ שם בתוס' דעת ר"ת].

'''ועטרת זהב גדולה.''' במדרש פנים אחרים כיון ששאל המן הכתר נשתנו פניו של מלך כו' כיון שראה המן כן לא שאל את הכתר. ותימא א"כ איך נתן כאן למרדכי ללבוש עטרת זהב. וי"ל דדוקא אם לובשין לבוש המלך וסוס המלך אז כשלוקחין גם כתר נראה כמלך ממש משא"כ כשאין לבוש וסוס רק עטרה אין קפידא ומצינו ג"כ ב[[בבלי/סוטה/מט/ב|סוטה מ"ט ב']] עטרות כלות עיר של זהב. ועי"ל דדוקא בכתר המיוחד למלכות יש קפידא משא"כ בעטרה סתם. ועי"ל שאת המן חשד שרוצה למרוד משא"כ את מרדכי לא חשד.

'''והעיר שושן צהלה ושמחה.''' מובא בשם הגרי"ז שאין הכונה ששמחו מה שנצולו מהגזרה רק שמחו בגדולת מרדכי ואסתר וראי' ממ"ש שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי. ובאמת זה מפורש בגמ' [[בבלי/מגילה/יא/א|מגילה י"א א']] ברבות צדיקים ישמח העם זה מרדכי ואסתר דכתיב והעיר שושן צהלה ושמחה.

=={{עוגן1|טו}}, טז==
'''והעיר שושן צהלה ושמחה ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר.''' בכלה רבתי [[מסכת כלה רבתי/ב|פ"ב]] תניא ער למפרע הוא רע וכיו"ב נח למפרע חן, והיינו דשמא גרים לפי שנקרא ער שהן אותיות רע לכן נהי' ער בכור יהודא רע וגו' וכן נח לפי שהוא אותיות חן לכן ונח מצא חן. וכן י"ל כאן לפי ששושן הוא אותיות ששון לכן העיר שושן וגו' ליהודים הי' ששון.

==טז==
'''ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר.''' ובגמ' {{ממ|[[בבלי/מגילה/טז/ב|מגילה ט"ז ב']]}} אורה זו תורה ושמחה זו יו"ט וששון זו מילה ויקר אלו תפילין פירש"י שהמן גזר על כל אלו. ויל"ע למה גזר המן על ד' מצות אלו. וי"ל שד' מצות אלו זכותן מגין במלחמה לנצח את האויבים ולהחליש כחו של עמלק כמש"כ אצל תורה {{ממ|מכילתא סוף בשלח}} כאשר ירים משה ידו שישראל מתגברין בד"ת וגבר ישראל ואמרו {{ממ|תדא"ר [[תנא דבי אליהו רבה/י|ספ"י]]}} מגן אם יראה ורומח ת"ח דומה כאילו אחזו מגן ותריס וחרב פיפיות, וביו"ט אמרו {{ממ|[[בבלי/פסחים/ה/א|פסחים ה' א']]}} בשכר ג' ראשון זכו להכרית זרעו של עשו, ובמילה אמרו {{ממ|[[בראשית רבה/צח|ב"ר פצ"ח]]}} אפי' אין ביני לבינם אלא המילה הזאת כדאי הוא שלא אפול בידם, ובתפילין כתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך זו תפילין {{ממ|[[בבלי/ברכות/ו/א|ברכות ו' א']]}}, ולכן נתיירא המן שאם יהי' בידם זכות ד' מצות אלו לא יוכלו הגוים לנצחן [ואל תתמה שידע המן כל זה שהרי הי' עבד בבית מרדכי ומצינו בגמ' ומדרש שידע כל דיני ומנהגי ישראל]. ובזה יל"פ קרא {{ממ|[[תנ"ך/אסתר/ג#ו|לעיל ג' ו']]}} כי הגידו לו את עם מרדכי משמע דעד השתא לא ידע עם מרדכי והרי הי' עבדו של מרדכי לפני הרבה שנים, רק עם מרדכי אלו רבנן כמ"ש בגמ' {{ממ|[[בבלי/מגילה/יג/ב|מגילה י"ג ב']]}} דהיינו שהגידו לו כח התורה דכ"ז שיש ת"ח ותורה לא יוכל למרדכי ולכן בקש המן להשמיד את התורה וגזר עלי' וזהו שאמרו בגמ' שם בתחלה במרדכי לבדו ולבסוף ששמע שלא יצליח בזה בעם מרדכי אלו רבנן שגזר על התורה ולבסוף כששמע שיש עוד זכויות המגינין הוכרח לגזור על כל היהודים על ד' דברים הנ"ל ועי"ז יוכל לשלוט בכולן (וע"ע לעיל ד"ה ויבז בעיניו).

'''ליהודים היתה אורה.''' לפי פשוטו בתחלה היו היהודים מתחבאים במחשכים ובמטמוניות ואע"ג שעדיין לא הגיע זמן הגזרה מ"מ כבר היו הפקר אצל ההמון כדאי' במדרש [[אסתר רבה/ז/כה|פ"ז סי' כ"ה]] ועכשיו יצאו לאורה.

'''ליהודים היתה אורה ושמחה וששן ויקר.''' כתיב וששן חסר ובפסוק השני שמחה וששון ליהודים כתיב מלא, וי"ל משום דששון הראשון דרשו ב[[בבלי/מגילה/טז/ב|מגילה ט"ז ב']] על מילה ואמרי' ב[[בבלי/כתובות/ח/א|כתובות ח' א']] שא"א שהשמחה במעונו במילה משום דאית לי' צערא לינוקא ולכן כתיב ששן חסר שאין השמחה שלמה אבל שמחת פורים היא שמחה שלמה כמש"כ בבה"ל [[ביאור הלכה/אורח חיים/תרצה#|סי' תרצ"ה]] בשם המאירי.

[[בבלי/סוכה/מא/ב|סוכה מ"א ב']] הנה תרי מיני חד שמי' ששון וחד שמי' שמחה א"ל ששון לשמחה אנא עדיפנא מינך דכתיב ששון ושמחה ישיגו א"ל שמחה לששון אנא עדיפנא מינך דכתיב שמחה וששון ליהודים. וצ"ע מה כיונו חז"ל בזה. וי"ל דאמרו ב[[בבלי/מגילה/טז/ב|מגילה ט"ז ב']] שמחה זה י"ט וששון זה מילה ונחלקו מה עדיף דהנה מצינו דמילה דוחה שבת ויו"ט ולכך הוא טען דששון עדיפא והשני טען שזה לא ראי' די"ל דיו"ט שיש עשה ול"ת עדיפא ממילה ומה שמילה דוחה יו"ט משום שאם לא ימול יפסיד מצות ביום השמיני ימול אבל יו"ט אפשר לקיים בשאר היום ובשאר ימים, ומ"ש שהיו מינים משום דאצלנו אין נ"מ שהתורה אמרה שמילה דוחה יו"ט ומה נ"מ מאיזה טעם ורק המינים חקרו את זה.

==יז==
'''ובכל וגו' מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע שמחה וששון ליהודים משתה ויום טוב.''' לפי הנראה מפשטות הכתובים וכ"כ המפרשים שאחשורוש לא הסכים לבטל את האגרות הראשונות ורק נתן רשות להוסיף שיש רשות ליהודים להקהל ולעמוד על נפשם ועדיין היתה מלחמה כבדה וכמש"כ הר"ן ריש מגילה, וא"כ צ"ע מש"כ ובכל מקום אשר דבר המלך מגיע שמחה וששון ליהודים לשמחה מה זו עושה שעדיין מלחמה גדולה לפניהם. ונראה שזה הי' מחכמתם של היהודים לפרסם את זה ולעשות שמחה וששון כאילו שבטוחים שידם על העליונה ועי"כ נפל פחדם על כל העמים שחשבו שבאמת המלך צוה כך שהיהודים יהרגו בשונאיהם וחזר בו מפקודתו הראשונה ועי"ז באמת איש לא עמד בפניהם, וי"ל שמרדכי יעצם לעשות כן שהרי הי' לו רשות מהמלך כתבו על היהודים כטוב בעיניכם ולכן יעצם שיעשו שמחה כו' שיפול פחדם על הכל.

<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{הגרחק}}</noinclude>